קיזוז חוב שיקים שהועברו לצד שלישי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז חוב בפשיטת רגל שיקים שהועברו לצד שלישי: השופט, ד"ר קובי ורדי לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת, רחל ערקובי) מיום 30.4.08 (ת.א 11349/05) , אשר קיבל בחלקה את תביעתה הכספית של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") כנגד המערערים. הרקע והמחלוקת בין הצדדים בין המשיבה, המצויה בהליכי כינוס נכסים ופירוק זמני לבין המערערת 1 (להלן: "המערערת" או "שובלים") נכרת הסכם ביום 20.11.03 על-פיו סיפקה המשיבה למערערת, בין היתר, שירותי אחסון ולוגיסטיקה. המערער 2, מר איתן ארזי (להלן: "מר ארזי"), בעל מניות ומנהלה של שובלים והמשיב 2, מר עדי כרמלי (להלן: "עדי") מנהל השיווק והמכירות בשובלים חתמו כערבים לחובות שובלים. כנגד השירותים שניתנו על-ידי המשיבה, מסרה המערערת למשיבה שיקים בסכום כולל של 1,063,998 ₪, וכן שיקים נוספים מחשבונם המשותף של מר ארזי והמערערת 3 - הגב' ארזי ציפורה (להלן: "הגב' ארזי") - אשתו של מר ארזי, החתום על שיקים אלו בסך של 78,777 ₪. המשיבה טענה בכתב התביעה שהגישה כנגד המערערים כי המערערים נותרו חייבים לה סך של 1,142,775 ₪ בגין השירותים שניתנו להם על-ידה. מנגד, טענו המערערים להגנתם כי המשיבה ניהלה את המלאי במחסניה בצורה לקויה שהביאה להגדלת חובה בסכום של 200,000 ₪ שלא כדין, בניגוד לספירת המלאי. כמו כן, טענו המערערים כי נערך בין הצדדים הסכם היפרדות על-פיו שילמה המערערת למשיבה סך של 100,000 ₪, כאשר המשיבה נותרה חייבת למערערת על-פי הסכם זה סך של 900,000 ₪. עוד טענו המערערים כי מנהל המשיבה סחט באיומים את מר וגברת ארזי וקיבל מהם סך של 139,280 ₪. הוסיפו המערערים וטענו כי יש לקזז מהחוב הנטען שיקים שנמסרו על-ידי המשיבה למערערים בסכום של 496,994 ₪, וכן את שווי הסחורה שהייתה אצל המשיבה בסכום של 1,168,833 ₪. לבסוף, טענו המערערים כי הגב' ארזי כלל לא הייתה חתומה על השיקים, ולפיכך היא אינה חייבת מאומה למשיבה ודין התביעה נגדה להידחות. פסק דינו של בית משפט קמא בית משפט קמא דן בטענות ההגנה של המערערים וקבע כדלקמן: באשר לטענת המערערים לפיה המשיבה ניהלה את רישום המלאי במחסניה בצורה לקויה ולכן רישומיה לא שיקפו נאמנה את המלאי שהיה במחסנים, קבע בית משפט קמא, לאחר ששמע את עדויות הצדדים, כי אין כל שחר לטענה זו שהינה טענת סרק. לעניין זה קבע בית משפט קמא כי הוא אינו מאמין לטענת המערערת לפיה הייתה טעות ברישומי המשיבה. כן קבע כי המערערת לא הוכיחה את היקף הסחורה שנטען על-ידה שהעבירה למחסני המשיבה, ולא הוכיחה שמכרה סחורה בהיקף זה. עוד קבע בית משפט קמא כי המערערת לא הביאה ולו מסמך אחד התומך בטענתה זו. הוסיף בית משפט קמא וקבע כי לא נתן אמון בעדותו של מר ארזי, שהתחמק בעדותו בשיטתיות ממתן תשובות לשאלות שנשאל, וקבע כי אינו מאמין לגרסת המערערת לפיה הייתה סחורה בהיקף הנטען על-ידה, כאשר קביעה זו מתחזקת לאור העובדה שבמהלך כינוס הנכסים של המשיבה המלאי במחסן נמכר בסך של 81,000 ₪, והמערערת לא הציעה ולא קנתה מלאי זה שלטענתה היה שווה כמיליון ₪. כן קבע בית משפט קמא כי מצד אחד, מר ארזי בתצהירו טוען שהעביר את הסכום של 139,280 ₪ בשל מעשה הסחיטה ומצד שני, טוען כי סכום זה הועבר במסגרת הסכם ההיפרדות. מכאן הסיק בית משפט קמא כי לא ניתן לסמוך על ההתחשבנות שערכה המערערת ודחה את טענות הקיזוז מצידה. באשר להסכם ההיפרדות, קבע בית משפט קמא כי טענות המערערות לפיהן על-פי הסכם ההיפרדות המשיבה הייתה חייבת למערערת כסף, הינה טענת שווא שלא עמד מאחוריה מאומה, שכן טענה זו לא נתמכה בראיות אובייקטיביות כלשהן, והתבססה כולה על תצהירו ועדותו של מר ארזי, עדות שנמצאה על-ידי בית משפט קמא כלא אמינה ומניפולטיבית. כן קבע בית משפט קמא כי העובדה שהמערערת העבירה למשיבה שיקים בסכום מצטבר של למעלה ממיליון ₪ לא עולה בקנה אחד עם טענות המערערים באשר לכספים והתחשבנויות לפיהם המשיבה הייתה חייבת למערערת כסף. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי הערכת שווי הסחורה על-ידי המערערים לא נתמכה במסמך כלשהו שמוכיח כי המערערת רכשה סחורה במיליוני שקלים, כאשר טענה זו לא עולה בקנה אחד עם טענתו של מר ארזי, בהקשר להסכם ההיפרדות, לפיה הסחורה הייתה "לא שמישה", שכן לא סביר שסחורה שרק הועברה למחסני המשיבה הייתה לא שמישה. באשר לטענת המערערים לפיה יש לקזז מהחוב הנטען סך של 496,994 ₪ בגין שיקים שהעבירה המערערת למשיבה, קבע בית משפט קמא כי אכן הוכח שהמערערת מסרה שיקים בסכומים אלה למשיבה, וכי שיקים אלה הועברו לצדדים שלישיים. יחד עם זאת קבע בית משפט קמא כי לא קיבל כל הסבר מניח את הדעת מדוע שהמשיבה תיתן שיקים למערערת, היות והיא נותנת השירות על-פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, ומשכך, לא הוכיחו המערערים את תחולתו של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "פקודת פשיטת רגל"), שכן לא הוכיחו קיומו של חוב ודין טענתם לעניין זה להידחות. בנוסף, הדגיש בית משפט קמא כי מאחר והמערערים לא אוחזים בשיקים - אין בידם עילה שטרית אלא טענה לקיומו של חוב, שלא הוכח כאמור. בהמשך פסק דינו, דן בית משפט קמא בתביעה כנגד הגב' ארזי מכוח השיקים שניתנו מחשבונם המשותף של בני הזוג ארזי בסך של 78,777 ₪, וקבע כי הואיל והגב' ארזי אפשרה הצגת מצג לפיו השיקים נמשכו על-ידה (שמה היה בהבלטה לעומת שמו של מר ארזי שהיה מוצנע), יש לחייבה בתשלומם של שיקים אלה, על-אף שלא הייתה חתומה עליהם, שכן מר ארזי שחתם על השיקים היה בבחינת שלוח מטעמה. לבסוף, קבע בית משפט קמא כי המשיב 2 -עדי, חייב מכוח כתב הערבות בתשלום חובה של המערערת- שובלים. עיקר טענות בעלי הדין בערעור לטענת המערערים הסכומים המצוינים בפסק דינו של בית משפט קמא שגויים ולא ברור מה מקורם, ויש בטעויות אלה להצדיק התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המערערים שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה לא הוכח כי בעת הפירוד בין הצדדים נותר במחסן המשיבה מלאי של שובלים בשווי של 422,057 ₪, שכן טענה זו נתמכה והוכחה באמצעות דו"ח מלאי שהופק על-ידי המשיבה המהווה הודית בעל דין, כאשר לא הובאו כל ראיות מצד המשיבה לסתור את האמור בדו"ח זה. לטענת המערערים, על-פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, ניהול המלאי במחסנים נעשה על-ידי המשיבה, ולפיכך, היה מקום להסתמך על רישומיה והדוחות שהנפיקה. עוד טוענים המערערים לעניין זה, כי שגה בית משפט קמא משהעריך את שווי המלאי על-פי הסכום שהתקבל ממכירתו על-ידי כונס הנכסים של המשיבה, שכן רישומיה של המשיבה מלמדים ששווי המלאי היה גבוה יותר, כפי שפורט לעיל, וכן מר דנון הודה בחקירתו בבית משפט קמא כי השווי הכספי של המלאי היה גבוה יותר מ- 81,000 ₪. כן טוענים המערערים כי לא ברור מדוע בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי אינו נותן אמון ברישומי המשיבה, שכן קביעה זו לא נומקה. לטענת המערערים שגה בית משפט קמא משלא קיבל את טענתם לקיזוז שיקים על-סך של 496,494 ₪, שניתנו על-ידי המשיבה למערערים במסגרת של החלפת שיקים, כפי שהודה מר דנון בעדותו בבית משפט קמא. עוד טוענים המערערים כי שיקים אלה ניתנו בתמורה למוצרים שמכרה המערערת למשיבה. מוסיפים המערערים וטוענים כי מתקיימים בנסיבות העניין תנאי סעיף 74 לפקודת פשיטת רגל, שכן מדובר בחובות הדדיים שצמחו במהלך העסקים הרגיל, ונוצרו עוד בטרם ניתן צו הכינוס או נודע למערערת על הפירוק. באשר לחיוב הגב' ארזי, טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא משחייב את גב' ארזי בתשלום השיקים על-סך 78,777 ₪. לטענת המערערים שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה הגב' ארזי יצרה מצג שווא, וכן שגה בקביעתו לפיה שמה הבולט של הגב' ארזי בשיק, יצר יחסי שליחות בינה לבין מר ארזי, שכן אין בסיס משפטי לקביעה זו. לבסוף, מלינים המערערים על-כך שבית משפט קמא לא התייחס ולא ביקר בפסק דינו את מר דנון שהואשם והורשע על-פי הודאתו בסחיטה באיומים של מר ארזי (פ 40321/04). מנגד, טוענת המשיבה כי פסק דינו של בית המשפט מוצדק, מנומק ומבוסס היטב בראיות ובעדויות שנשמעו לפניו, ואין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. לטענת המשיבה, צדק בית משפט קמא בקביעתו לפיה המערערים לא הוכיחו כי במחסני המשיבה היה מלאי של המערערת בשווי של מאות אלפי שקלים, שכן קביעה זו התבססה על ניתוח העדויות והמסמכים הקשורים לטענות המערערים בנושא המלאי. לטענת המשיבה, העובדה שהמערערים טוענים כעת כי שווי המלאי היה בסך של כ-400,000 ₪, ואילו בבית משפט קמא טענו כי שוויו היה כ-900,000 ₪ מעידה על-כך שלא ניתן לסמוך על חישוביו של מר ארזי. כמו כן, טוענת המשיבה כי בצדק קבע בית משפט קמא כי לא ניתן לסמוך על הדו"ח מטעמה היות ודו"ח זה היה בבחינת טיוטה בלבד, כפי שצוין במסמך עצמו. כן טוענת המשיבה כי העובדה שהמערערים העבירו את השיקים לאחר חודש מאי 2004, בו קיבלה המערערת לראשונה את דו"ח המלאי, מלמדת אף היא שלא היו חוסרים במלאי כפי שטענה, וכי העובדה שבסופו של דבר נמכר המלאי על-ידי כונס הנכסים ב-81,000 ₪ מלמדת גם היא שטענת המערערת מופרזת ולא מבוססת. מוסיפה המשיבה וטוענת כי צדק בית משפט קמא משדחה את טענת המערערים לקיזוז בגין החלפת שיקים, ובקביעתו לפיה המערערים לא הוכיחו קיומו של סעיף 74 לפקודת פשיטת רגל. לטענת המשיבה קביעה זו מנומקת ומבוססת על הראיות והדין, ואין מקום לשנותה. עוד טוענת המשיבה כי המערערת לא הגישה תביעת חוב כנגד המשיבה ובניגוד לטענת המערערים מנהל המשיבה, מר דנון, לא הודה שמדובר בהחלפת שיקים. עוד טוענת המשיבה כי צדק בית משפט קמא משחייב את הגב' ארזי בתשלום סך של 78,888 ₪. לטענת המשיבה מדובר בחשבון משותף וחתימתו של מר ארזי מחייבת גם את הגב' ארזי ששמה הופיע על השיקים באותיות בולטות. כמו כן, טוענת המשיבה כי משהגב' ארזי לא ביטלה את השיקים היא למעשה הסכימה ונתנה בכך הרשאה לבעלה, מר ארזי, לחתום על שיקים מחשבונה הפרטי לטובת המשיבה. לבסוף, חוזרת המשיבה על טענתה לפיה העובדה שמנהלה הורשע בסחיטה באיומים של מר ארזי אין בה להוביל למסקנה שטענות הקיזוז של המערערים מוצדקות, ולפיכך יש לדחות טענה זו, כפי שקבע בית משפט קמא. דיון והכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובתיק בית משפט קמא, אני סבורים כי דין הערעור להתקבל בחלקו לגבי חיובה של המערערת 3 וקיזוז השיקים שנתנה המשיבה למערערת. הטענה לגבי שווי המלאי בעניין זה, לא הוכיחו המערערים כי המלאי שהיה במחסני המשיבה היה בשווי הנטען על-ידם. אקדים ואומר כי בערעור שלפנינו, זנחו המערערים את טענותיהם בדבר הסכם ההיפרדות וחסר במלאי, וטוענים בהסתמך על דו"ח מלאי שהופק על-ידי המשיבה כי שווי המלאי במחסן המשיבה היה שווה לכל הפחות 422,057 ₪ בצירוף מע"מ, ולפיכך היה על בית משפט קמא לקזז סכום זה מהחוב הנטען. אין בידי לקבל טענה זו היות ובית משפט קמא קבע בפסק דינו כי דוחות המלאי שהונפקו על-ידי המשיבה לא שיקפו את המציאות העובדתית, ומשכך לא נתן אמונו ברישומים אלה. קביעה זו הינה קביעה עובדתית, שאין מקום להתערב בה, שהתבססה, בין היתר, על הממצאים הבאים, שדי בכל אחד מהם בנפרד כדי לבסס קביעה זו, לא כל שכן כולם יחד: ראשית, הוכח כי במסגרת הליכי הפירוק של המשיבה הוצע למערערת לקנות את הסחורה שבמחסני המשיבה, בסכום של 81,000 ₪, אך המערערת בחרה שלא לרכוש את הסחורה בסכום זה. מכאן, הסיק בית משפט קמא כי אף המערערת לא האמינה כי שווי הסחורה הוא כנטען על-ידה, שאם לא כן חזקה עליה שהייתה קונה את הסחורה בסכום זה שהינו חלק זעום (כ-10%) משווי הסחורה לשיטתה. כמו כן, גם אם המלאי נמכר בהליכי כינוס, אין זה סביר שהסחורה נמכרה בפער של כמיליון ₪ כטענת המערערים, ומשלא הוכיחו המערערים את שווי המלאי, הרי שבצדק דחה בית משפט קמא טענותיהם לעניין זה. שנית, המערערים לא הביאו מצידם מסמך כלשהו התומך בטענתם באשר לשווי הסחורה וביקשו, כאמור, להסתמך על רישומי המשיבה בלבד. אומנם, כפי שטוענים המערערים על-פי סעיף 3.2ג להסכם בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה) התחייבה המשיבה לספק את מערך המחשוב לצורך ריכוז נתוני שובלים הכוללים את ההזמנות והחשבונאות, ולפיכך לא היו בידיהם מסמכים כלשהם. יחד עם זאת, וכפי שקבע בית משפט קמא בפסק דינו על סמך עדותו של מר ארזי לפניו, היו למר ארזי בזמן אמת כל הדיווחים ביחס למכירה, אספקה, רישומים וחשבונות מדויקים, ומשלא הציג מסמכים אלה, ולא תמך טענותיו בראיות כלשהן, מלבד עדותו שלו שנמצאה בלתי אמינה על-ידי בית משפט קמא - בצדק קבע בית משפט קמא כי המערערים לא הוכיחו את טענתם באשר לשווי הסחורה. אוסיף לעניין זה, כי במהלך עדותו בבית משפט קמא נשאל מר ארזי היכן מסמכיו אך בחר שוב ושוב להתחמק מתשובה לשאלה זו, וזאת על אף החלטתו של בית משפט קמא המחייבת אותו להשיב על שאלה זו (פרוטוקול מיום 20.9.07 עמוד 30). כמו כן, וכפי שקבע בית משפט קמא, אין זה סביר שלחברה העוסקת במכירה של סחורה בהיקפים של מיליוני שקלים אין מסמכים המוכיחים שבכלל רכשה סחורה, ממי ובכמה. שלישית, ובניגוד לעדותו של מר ארזי (פרוטוקול מיום 20.9.07 שורות 18-17) המערערים לא הגישו הוכחת חוב כנגד המשיבה, דבר המחזק אף הוא את המסקנה לפיה אין ממש בטענת הקיזוז של המערערים. זאת ועוד, ומלבד הנימוקים הנ"ל שפירט בית משפט קמא בפסק דינו, בהם לא מצאתי לנכון להתערב, אוסיף כי המערערים טענו בבית משפט קמא, על-סמך רישומי ודוחות המשיבה, כי שווי המלאי במחסני המשיבה היה בשווי של 952,070 ₪ (סעיף 29 לסיכומי המערערים), ואילו כעת, מבקשים המערערים לטעון על סמך רישומי ודוחות המשיבה כי שווי המלאי עמד על סך של 422,057 ש"ח בצירוף מע"מ (סעיף 7 לעיקרי הטיעון מטעם המערערים). דהיינו, מטענות המערערים עצמם עולה כי לא ניתן לסמוך הן על דוחות המשיבה, והן על חישובי המערערים, שכן חישובים אלה אינם עקביים, ולא משקפים את ניהול הסחורה בפועל. כמו כן, טעם נוסף המצדיק את קביעתו של בית משפט קמא לפיה אין לסמוך על דוחות המשיבה, הינו שעל דוחות המלאי צויין כי המסמך מהווה "טיוטא ללא בדיקה", דהיינו דוחות אלה אינם סופיים ולא ניתן לסמוך עליהם, כפי שמבקשים המערערים לטעון. לאור האמור לעיל, משקבע בית משפט קמא כי דוחות המלאי של המשיבה אינם אמינים הרי שהנטל היה על המערערים להוכיח טענתם באשר לשווי המלאי. משלא עשו כן, כמפורט לעיל, ומשהובאו ראיות התומכות במסקנה שהמלאי היה שווה כ-80,000 ₪, הרי שבצדק דחה בית משפט קמא טענתם לעניין זה, ואין בטענות המערערים לפנינו כדי להצדיק התערבותנו בקביעה זו. הטענה לגבי קיזוז השיקים שניתנו על-ידי המשיבה אני סבור כי בעניין זה יש לקבל את הערעור שכן הוכח קיומו של חוב בגינו נתנה המשיבה למערערת שיקים בסך של 496,994 ₪. בית משפט קמא הדגיש בפסק דינו כי החלטתו שלא לקבל את טענת הקיזוז בגין השיקים שנתנה המשיבה למערערת לא נבעה מהמסקנה כי מדובר בהחלפת שיקים, וביסס את קביעתו לפיה אין להתיר את הקיזוז הנ"ל על ההלכה שנקבעה בע"א 7954/03 אמדאוס דוולופמנט אינק נ' הבנק למסחר בע"מ בפירוק (, 22.9.05) המפרשת את סעיף 74 לפקודת פשיטת רגל, שהינו סעיף המסדיר את זכות הקיזוז של חובות שחב חייב הנמצא בהליכי פשיטת רגל. כפי שקבע בית משפט קמא, וכפי שהובהר בהחלטה בבקשת המערערים להביא ראיות נוספות (בש"א 16277/08) , טענת הקיזוז לא התבססה על עילה שטרית היות והמערערת לא אחזה בשיקים, אלא התבססה על החוב נשוא השיקים בלבד. בענייננו, בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, הנטל היה על המערערת להוכיח קיומו של חוב, דהיינו היה עליה להוכיח קיומו של חוב בגינו ניתנו השיקים הנ"ל. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי בנסיבות העניין, לא היה מקום לדחות את טענת הקיזוז הנדונה בהסתמך על סעיף 74 לפקודת פשיטת רגל, וזאת משני טעמים, האחד פרוצדוראלי והשני מהותי: ראשית, הטענה לפיה לא קיים חוב, ומשכך סעיף 74 לפקודת פשיטת רגל לא מתקיים בנסיבות העניין, כלל לא נטענה על-ידי המשיבה. כך, המשיבה לא הגישה כתב תשובה בטענה כאמור בתגובה לכתב ההגנה של המערערים בו ביקשו לקזז שיקים אלה בסך 496,994 ₪ שנמסרו על-ידי המשיבה במסגרת ההתחשבנות ביניהם בדרך של החלפת שיקים, שיקים שלא נפרעו על-ידי המערערים והמהווים חוב של המשיבה שיש לקזז (סעיף 38 לכתב ההגנה וכן בעמוד 17 סעיף 9.2.1 לכתב ההגנה מטעם המערערים). כך גם בסיכומים שהגישה המשיבה, לא נטענה טענה זו. כל שטענה המשיבה לעניין זה היה כי חיובה בגין שיקים אלה יגרום לחיוב כפול מצידה, הן כלפי המערערים והן כלפי צדדים שלישיים האוחזים בשיקים, ושהשיקים הוסבו על-ידי המערערים לבנקים ולשוק האפור, כך שלא ייתכן שהמשיבה תיאלץ לשלם פעמיים, הן לאוחז השיק והן בדרך של קיזוז חוב המערערים למשיבה (סעיף 32 לסיכומי המשיבה ובסעיף 23 לתצהירו של מר אורי דנון מטעם המשיבה, מוצג א' למוצגי המערערים). כך גם בסיכומי התשובה מטעם המשיבה. דהיינו, המשיבה לא התכחשה לקיומו של החוב אלא טענה שיום מתן צו הכינוס הוא הקובע לצורך הקיזוז, ושאין מקום לחיוב כפול שלה. שנית, אני סבור כי אף אם נאמר שיש מקום לבחון את התקיימותו של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, הרי שהשתכנעתי כי בנסיבות העניין, המערערים עמדו בנטל והוכיחו קיומו של חוב. ובמה דברים אמורים? היות ולמעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה העבירה לידי המערערת שיקים בסך כולל של 469,994 ₪, הרי שההנחה היא ששיקים אלה ניתנו בתמורה למשהו, והם מהווים למעשה חוב של המשיבה כלפי המערערת. בענייננו, המשיבה לא נותנת כל הסבר מניח את הדעת למתן שיקים אלה ובגין מה ניתנו, ומשלא עשתה כן, וכאמור לא טענה כל טענה כנגד הקיזוז בגין החוב הנ"ל מלבד הטענה לחיוב כפול. המסקנה המתבקשת היא ששיקים אלה מבטאים חוב של המשיבה כלפי המערערים, ומשכך, יש מקום לקזז שיקים אלה מחובם של המערערים 2-1. אדגיש ואבהיר, כי במידה והמשיבה חויבה לשלם סכום כלשהו לצדדים שלישיים בגין אחד או יותר מהשיקים הנ"ל, הרי שאותו תשלום ששולם לא יקוזז. כך גם, במידה ולאחר מתן פסק דין זה תחויב המשיבה מכח השיקים הנ"ל כלפי צדדים שלישיים, הרי שהיא תהיה זכאית להשבת אותם סכומים מהמערערת בשל התעשרות שלא כדין. עם זאת, במידה ותהיה מחלוקת בין הצדדים, ביחס לתשלומי עבר - יפנו הצדדים בעניין זה לבית משפט קמא. לאור האמור לעיל, אני סבור כי בנסיבות העניין הוכיחה המערערת כי החוב נשוא השיקים שנתנה לה המשיבה עומד בתנאיו של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, ומשכך יש להורות על קיזוז סכום זה מתביעת המשיבה. הטענה לגבי החבות האישית של המערערת 3 אני סבור כי לא הוכח שנוצרו יחסי שליחות בין מר ארזי לגב' ארזי בחתימת המערער 2 על השיקים מחשבונם המשותף. השיקים נשוא המחלוקת משוכים על חשבון משותף של בני הזוג ארזי, אך חתומים בחתימתו של מר ארזי בלבד. בנסיבות אלה, ומשהותיר ב"כ המשיבה לשיקול דעתנו את ההתערבות בחיובה של המערערת 3 - הגב' ארזי, אני סבור כי לא ניתן היה לקבוע כי נוצרו בנסיבות העניין יחסי שליחות בין הגב' ארזי לבעלה מר ארזי, ומשכך, אין בחתימתו על השיקים ובהיות שמה של המערערת 3 רשום על גבי השיקים באותיות גדולות, בעוד שמו של המערער 2 רשום בקטן, כדי לחייב את המערערת 3 באופן אישי, וזאת גם בהתאם לאמור בע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ, (, 4.10.09) הן על-פי המבחן הצורני והן על-פי המבחן המהותי, כאשר להבדיל מהנסיבות בעניין פס"ד אוזן, שם היו שתי חתימות על גבי השיק, הרי בענייננו, מדובר בחתימה אחת בלבד, רק של הבעל, כך שלא ניתן ליצור במקרה זה על נסיבותיו הספציפיות חיוב של האישה מכוח מצג שהוצג על-ידה, ומכוח יחסי שליחות עם בעלה. סוף דבר התוצאה הינה כי דין הערעור להתקבל בחלקו לגבי הטענות כנגד קיזוז בגין השיקים שנתנה המשיבה למערערת, ולגבי חיובה של המערערת 3 באופן אישי בגין השיקים שניתנו מחשבונם המשותף של בני הזוג ארזי. בהתאם לכך חיובה של המערערת 3 מבוטל. לכן, מלבד התמורה בגין מכירת המלאי במסגרת הליך הכינוס (81,000 ₪), והכסף שהועבר למשיבה במסגרת מעשה הסחיטה (139,280 ₪), אותם יש להפחית מסכום השיקים שנתנה המערערת למשיבה (1,063,998 ₪), בתוספת הסכום של 78,777 ₪ (החיוב האישי הנטען של המערערת 3 שבו חייבים גם המערערים 1 ו-2) - יש להפחית גם את סך השיקים שנתנה המשיבה למערערת בסכום של 496,994 ₪ (במידה ותהיה מחלוקת בין הצדדים, ביחס לתשלומי עבר, יפנו הצדדים בעניין זה לבית משפט קמא, כאמור בסעיף 7 לפסה"ד). בהתאם לכך על המערערים 2-1 לשלם למשיבה סך של 425,501 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט בסכום של 10%+ מע"מ בגין ההליכים שהתנהלו בבית משפט קמא. המשיבה תשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הערבות הבנקאית שהפקידו המערערים, תוחזר למערערים, באמצעות בא-כוחם. ד"ר ק' ורדי, שופט השופט י' שנלר אב"ד: אני מסכים. י' שנלר, שופט-אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. ר' לבהר שרון, שופטת הוחלט כאמור עפ"י פסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי. קיזוזחובשיקים