קיפוח המיעוט בחברה שהיה קבוע בסעיף 235 לפקודת החברות בוטל עם כניסתו לתוקף של חוק החברות וסעיף 191 שבו. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדות כח, העולה על זו של המיעוט והרצון למנוע שכח זה יופעל בצורה פוגענית, הביאו לטווית רשת הוראות "אתית" בחוק ובפסיקה על מנת לרסנו: בעל מניות השליטה הוא בעל הכח בחברה, הוא שולט בנכסי זולתו. כח זה מקורו במניות השליטה המעניקות לו כוח הצבעה באסיפה הכללית של בעלי מניות ובמינוי מנהלים... על כן מטיל הדין על בעל הכח חובת אמון כדי למנוע את ניצולו של ה"כח לרעה". הקיפוח פנים רבות לו, לעיתים מתוחכמות ולעיתים גבוליות ועל סף הרציונל העסקי. רבות עמלו מלומדים ובתי משפט על הגדרת המונח "קיפוח", בנסיון לתת בסיס תיאורטי לשכל הישר ולתחושת ההוגנות העומדים מאחורי הסעיף. מגמת הפסיקה דהיום היא להגמיש קריטריונים ואמות מידה בעת שבוחנים את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה על מנת לקבוע קיומו או אי קיומו של קיפוח. הדגש לפי מגמה זו מושם יותר על תוצאות הקיפוח כלפי המקופח ופחות על התנהגות בעלי הרוב המקפח. (ראה פרשת בכר הנ"ל וע.א. 275/89 דוידסון - אורנשטיין פד"י מו (1) 125). עוד נקבע בפסיקה כי: "עילת הקיפוח היא עילה שעניינה אופן הניהול הפנימי והארגון של החברה והשפעתו על בעלי המניות בה. עניינה ביקורת על הפעלת כח השליטה של הרוב כלפי המיעוט... היא עשויה לקום במקום שבו מתקבלות בחברה החלטות או נעשות פעולות הפוגעות בזכויותיהם המקוריות של חלק מחבריה". (ע.א. 3051/98 דרין נ' חב' השקעות דיסקונט בע"מ - פד"י נט(1) 773). ועוד: "מצב בו בעלי המניות בחברה מתעשרים בצורה בלתי הוגנת על חשבון בעלי מניות אחרים עשוי להקים לאחרונים עילה לתביעה בגין קיפוח". (ע.א. 9014/03 - גרינפלד - לסר)דיני חברותשאלות משפטיותקיפוח בעלי מניות המיעוט