קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על קנס גבוה בעבירות בניה:   ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט י' אקסלרד) בתיק פ 2337/05 , מיום 1.3.2009.  המערער הורשע, על פי הודאתו בביצוע עבירות של ביצוע עבודה או שימוש במקרקעין, בסטייה מהיתר הבניה, כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר, בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965.   על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער מחזיק כיום והחזיק במועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום ו/או השתמש בפועל במבנה ובמקרקעין המצויים במושב צופר בכניסה למושב בסמוך לכביש הראשי בנ.צ. 218000/495800.   במהלך חודש יולי 2001 או בסמוך לכך, בנה המערער סככה בשטח של 200 מ"ר , עשויה מקונסטרוקצית ברזל, קירות גבס, לוחות בטון וכיסוי איסכורית המשמשת למסעדה במקרקעין שייעודם חקלאי, הכל ללא היתר ובניגוד לחוק.   כנגד המערער הוגש כתב אישום בתיק פלילי 6280/01 (להלן:" כתב האישום הראשון") בגין עבירות על סעיפים 145א', 204א' ו - 208 לחוק התכנון והבניה, והוא הורשע בעבירה של בניה ללא היתר וביום 10.11.2003 נגזר דינו על ידי כבוד השופט שפסר.   המערער לא הורשע בעבירה של שימוש חורג בשל טעות שנפלה בכתב האישום הראשון.   כבוד השופט שפסר אשר גזר את דינו של המערער בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הראשון דן ארוכות בשאלה הכיצד יש לפרש את הרשעתו של הנאשם, הרשעה אשר ניתנה במסגרת הכרעת דין על ידי כבוד השופטת נצר.   ב"כ המשיבה טען בפני כבוד השופט שפסר כי המדובר בבניה ושימוש שנעשו במקום משך כשלוש וחצי שנים והסעיף בו הורשע המערער כולל בניה ו/או שימוש.   ב"כ המערער טען בפני כבוד השופט שפסר כי המערער הודה והורשע רק בעבירת הבניה ולא בעבירת השימוש ולפיכך אין כל משמעות למרכיבים החלופיים בסעיף החיקוק, אלא לעובדות בהן הודה המערער.   כבוד השופט שפסר קיבל את טענות ב"כ המערער וקבע:   "דעתי לענין זה כדעת ב"כ הנאשם....:   ..הנה כי כן, גם בהכרעת הדין נקבע במפורש ו"ברחל בתך הקטנה" כי ההרשעה הינה בביצוע עבודת הבניה ואין כל אזכור לחלופת השימוש המוזכרת בסעיף החיקוק".   בכתב האישום שהוגש כנגד המערער, נשוא הערעור שבפני, לטענת המשיבה, טענה בה הודה המערער, השתמש המערער בקרקע ובמבנה המיועדים לחקלאות שימוש מסחרי לצורך קפה,פאב ומסעדה בניגוד להיתר הבניה שקיבל, היתא עבור מבנה לצרכי חקלאות ובניגוד לחוק.   בגזר הדין השית כבוד השופט אקסלרד על המערער את העונשים הבאים:   קנס על סך 150,000 ₪ או 250 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.4.09. חתימה על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו-210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה. ההתחייבות תהא למשך שנתיים ובסכום של 100,000 ₪.   צו להפסיק את השימוש החורג במבנה נשוא כתב האישום.   המערער הוזהר כי אם לא יפסיק את השימוש החורג כפי שנקבע, הוא עשוי להיות מואשם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליה נדרש לחתום כוללת עבירה זו וכן העונש שעשוי להיות מוטל עליו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליו במסגרת גזר הדין. המערער טוען כי שגה בית משפט קמא עת הטיל עליו קנס כספי בשיעור של 150,000 ₪ והורה לו להפסיק את השימוש החורג תוך 14 יום, ביחסו למערער עשיית דין עצמי, בעוד המערער עושה ככל אשר לאל ידו על מנת לאשר את השימוש החורג ופירט את פועלו לקבלת ההיתר כמפורט להלן:   המערער פעל לקבלת אישור לשימוש חורג וביום 9.11.05 החליטה הועדה המקומית לתכנון ובניה - ערבה תיכונה להמליץ בפני הועדה המחוזית על אישור הבקשה לשימוש חורג לשנה בתנאים שפורטו בהחלטה.   מנהל מקרקעי ישראל הודיע כי אינו מתנגדת למתן אישור לשימוש חורג.   תוך שהמערער מבקש לקדם את השימוש החורג בוועדה המחוזית נודע לו כי מנהל מקרקעי ישראל מקדם תוכנית להקמת מתחם תיירות ומסחר בעברו השני של הכביש. המערער פנה מיד למנהל מקרקעי ישראל כדי שזו תקצה עבורו מגרש במתחם התיירות וכך לא יהא עוד צורך בהליך של שימוש חורג אלא שההליכים מתנהלים בעצלתיים זה שנים והכל מבטיחים כי סוגיית הקצאת המגרש בפתח ממש.   עם מתן גזר הדין על ידי כבוד בית משפט קמא התכנסה בדחיפות הועדה המקומית לתכנון ובניה וביום 30.3.09 החליטה כדלקמן:   "להמליץ בפני הוועדה המחוזית על אישור הבקשה לשימוש חורג לתקופה של שנה אחת בתנאים המפורטים".   כמו כן התקיימה פגישה בין יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה והממונה על המחוז על מנת לקדם את הקצאת המגרש המסחרי ובמקביל למנוע את סגירתה של המסעדה לקבלת אישור בהול על ידי הועדה המחוזית.   יו"ר הועדה המחוזית הביע רצונו לסייע למערער בבקשתו למתן אישור חורג ואף הבטיח כי ככל שתונח בקשה בפני הועדה המחוזית, תובא זו לדיון דחוף.   כבוד בית משפט קמא הורה למערער להפסיק את השימוש החורג תוך 14 יום מבלי לאפשר לו לפעול להשגת היתר לשימוש חורג תוך פרק זמן סביר. המדובר במסעדה הפועלת מספר שנים והמערער עושה מאמצים כנים לקבלת ההיתר מחד והקצאת מגרש באזור התיירות, נופש ומסחר מאידך.   המערער מוציא מחייתו מן המסעדה בקושי רב והיא משמשת בעיקר את חקלאי הערבה והטלת קנס בשיעור שהושת על המערער על ידי בית משפט קמא תביא לחיסולו של המקום ולחיסולו הכלכלי של המערער.   הקנס הוא בלתי פרופורציוני למהות העבירה ואינו מביא בחשבון כי המקום פועל בעידוד הועדה המקומית לתכנון ובניה ובעידודו של יו"ר המועצה האזורית.   הקביעה כי המערער ביצע את העבירה על רקע כלכלי באה מתוך הנחה מופרכת שהמערער הרוויח סכומי עתק, ברם, לא כך הם פני הדברים באשר המערער, בקושי רב מוציא את הוצאותיו מן המקום ונאבק יום יום כדי שלא לפטר עובדים.   המערער טען כי כבוד בית משפט קמא בשקלו את מידת העונש, לא שקל כראוי את מיקום המסעדה, את העובדה כי המערער הודה בעובדות נשוא כתב האישום, את מצבו הכלכלי, את העובדה כי בית משפט בת.פ.פ 6280/01 לא ציווה על הריסת המבנה או הפסקת השימוש בו ואת תרומת המערער לביטחון המדינה.   המערער ביקש לבטל את גזר דינו של כבוד בית משפט קמא או לחילופין להתערב בו באופן משמעותי כך שצו הסגירה יידחה למשך שישה חודשים בכדי שניתן יהיה לקבל מהוועדה המחוזית את ההיתר לשימוש חורג.   מנגד טענה המשיבה כי החלטת כבוד בית משפט קמא נכונה.   המערער נמנע במשך שנים רבות לטפל בבקשה לשימוש חורג ונמנע מתשלומי החובה שהיה חב בהם, אף שידע כי הוא עובר עבירות.   המערער הגיש בקשה לעכב ביצוע גזר הדין ולמרות ההחלטה לדחות בקשתו, ביום 2.6.09 נמצא כי המערער ממשיך לבצע את העבירות במקרקעין.   פקח מטעם המשיבה ביקר במקרקעין יום קודם לדיון ומצא שמתנהלת שם פעילות מסחרית. מכאן, שהמערער בוחר לעשות דין לעצמו ומתעלם ממערכת האכיפה ומצווי בית המשפט.   מעשיו של המערער מצדיקים את גזר דינו של בית המשפט.   התערבות ראשי רשויות בהליכים פליליים פוגעת בעצמאות התביעה הפלילית והנחיית נציבת תלונות הציבור על השופטים הינה כי אין ליתן כל משקל לניסיונות התערבות שכאלה.   ביחס להחלטת המליאה מיום 29.3.09 נטען כי זו פגומה. ועדה מקומית אינה רשאית להתיר שימוש חורג אלא לאחר שפורסמה הודעה והוצגה במקרקעין וכן לאחר שנמסרו הודעות לגובים.   נטען כי המערער ביקש אורכה של חצי שנה לצורך מתן היתר לשימוש חורג ברם מדובר בדרישת סרק שכל תכליתה לאפשר המשך ביצוע העבירות במקרקעין.   המערער לא מצא לנכון להפסיק ביצוע עבירת בנייה של שימוש חורג ובנסיבות הימשכות העבירה, אין כל הצדקה כי בית משפט ייתן ידו להמשך פעילות במקרקעין ולביצוע עבירות.   באשר לגובה הקנס, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע רף ענישה נכון וראוי ואין כל מקום לחרוג מרף זה.   ההלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שהושת על נאשם אלא אם מדובר בחריגה של ממש ממדיניות הענישה או שנפלה טעות תחת ידיו של בית המשפט.   לפיכך עתרה המשיבה לדחות את הערעור.   דיון והכרעה:   דין הערעור להדחות.   בע"פ 4650/08 ג'וליה ברנס נ' מדינת ישראל , נפסק על ידי כבוד השופט רובינשטיין כדלהלן: "תמונת ההשתלשלות, שאין עליה חולק - מבהילה, לכאורה לא תיאמן אם כי כנראה אלה העובדות ועל כן תיאמן. והואיל וכבר ראינו דוגמתה בכגון דא לא אחת, המשמעות היא כי משהו לקוי עד היסוד בעצם האפשרות להליכים מרובים כל כך, גם אם אין חולק על זכותו של כל אדם להיאבק משפטית. ואולם, בין מאבק משפטי הוגן לבין סאגה רבת שנים שיש בה לטעמי ניצול לרעה של הליכי משפט, כמתואר מעלה ב"אלה תולדות" שאף עליהן אין חולק, קשה למצוא מכנה משותף - והשומע תְצִלֶינה אוזניו".   בהמשך פסק הדין הפנה כבוד השופט רובינשטיין לפסק הדין בענייו דהרי וכך קבע:   "ועוד הוספתי בפרשת דהרי דברים שנכתבו בע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (טרם פורסם, , 27.11.05):   "דומה שאין ספק כי המדובר בניסיון למשוך הליכים בתקוה שבמועד עתידי תבוא בשורה ותוכשר הבניה הבלתי חוקית, שעל אי חוקיותה אין חולק. המערער עושה שימוש בפתחים שפתח לו הדין, מתוך הנחה שטחנות הצדק טוחנות לאט ובינתיים אולי רווח והצלה יעמדו ממקום אחר".   ועוד נאמר בעניין דהרי:   "אכן זכותו של כל אדם לנסות להעביר את רוע הגזירה השיפוטי, אך חובתו של בית המשפט לומר, במקרה המתאים, עד כאן... חסד עצום עשו בתי המשפט עם המערערים שאיפשרו להם להמשיך שנים על שנים בהתרסה נגד החוק, בהקמת מערכת בניה ענפה, וטחנות הצדק אכן טוחנות לאט, ומהחלטה להחלטה נעה העגלה בכבדות".   בתיק דהרי צוטט גם רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 22.5.05):   "אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר '... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה'. ראו גם ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: 'אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות'; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 221-223, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש 'להתנצל' על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".   המערער ידע ידוע היטב כי עובר הוא עבירה אשר אך בשל פגם שנפל בניסוחו של כתב האישום הראשון לא הורשע בה, שהרי, "מלחמתו" בדיון בפני כבוד השופט שפסר טרם מתן גזר הדין נשוא כתב האישום הראשון היתה להימנע מהרשעה בעבירה של שימוש חורג אך בשל פגם בכתב האישום.   חרף האמור, ומתוך זלזול בחוק, המשיך המערער ועשה שימוש שלא כדין במבנה לצרכים מסחריים שנים ארוכות.   לטענת המערער, אף כי טענה זו אינה מעלה ואינה מורידה, לא הרוויח הוא מעיסוק זה.   טענה זו לא הוכחה ואף אם היתה מוכחת, הרי משקלה היה אפסי.   לא יעלה על הדעת כי בעלי עסק אשר פועלים כדין, ימתינו לעיתים תקופה ארוכה לקבלת היתר להפעיל עסקם תוך ציות לחוק, ומי שפעל ביודעין בניגוד לחוק יקנה לו יתרון.   אכן, המערער הינו אדם נורמטיבי, אך אלה הם רוב רובם של המורשעים בעבירות על חוק התכנון והבניה.   צדק בית משפט קמא בהשיתו קנס אשר מהווה מסר כי עבירה מעין זו לא תהא כדאית כלכלית. כך הורנו כבוד בית המשפט העליון כי יש להחמיר עם עוברים על חוקי התכנון והבניה ובית המשפט אינו צריך להתנצל על מלחמתו בנגע.   פסיקת קנסות בסכומים נמוכים כאלה שנפסקו על ידי בתי משפט השלום ואשר הוגשו על ידי ב"כ המערער מהווים מסר לציבור כי עבריינות בתחום הבניה משתלמת היא כלכלית.   נוכח האמור, הנני דוחה את הערעור.בניהקנס