שינוי תקנון חברה מנדטורית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי תקנון חברה מנדטורית:

1. פתח דבר

המבקשים, בעלי מניות בחברת השקאה בעטה בע"מ (להלן – "החברה"; המשיבה מס' 5), הגישו לבית משפט זה את התובענה שבהמרצת פתיחה 107/06 , ובה עתרו –

"(...) ליתן פסק דין הצהרתי המורה על כך כי על פי תקנון החברה, ההחלטות באסיפות בעלי המניות של החברה תתקבלנה לפי רוב בעלי המניות כך שלכל חבר קול אחד לכל מניה השייכת לו.

בהתאם לכך מתבקש בית המשפט הנכבד להצהיר כי ההנהלה, שנבחרה כדין באסיפת בעלי המניות של החברה ביום 2.6.05, הינה ההנהלה המונה את ה"ה שמואל גרוס, עמיר נדב ויוסף פורת".

המשיבים הם בעלי מניות בחברה או בעלי זכויות במניות החברה, לרבות בדרך של קבלת הזכויות בירושה.

2. השתלשלות העניינים והעובדות הצריכות לעניין

א. החברה נוסדה בשנת 1934 לשם ניהול ואספקת מים לבעלי מניותיה שעסקו בחקלאות. רכושה הבלעדי של החברה הינו באר מים ושטח מקרקעין הצמוד אליה.

המבקשים, להבדיל מהמשיבים, עוסקים בחקלאות עד היום ועל כן הם "הצרכנים" העיקריים של המים המסופקים על-ידי החברה.

ב. מאחר והחברה נרשמה, כאמור, בשנת 1934 בהתאם לפקודת החברות המנדטורית משנת 1929 (להלן – "הפקודה"), הרי שפרט לאמור בתקנון החברה, חלו על החברה הוראות לוח א' לתוספת השלישית של הפקודה (להלן – "לוח א'"; נספח ב' להמרצת הפתיחה המתוקנת).

תקנה 59 ללוח א' קובעת לאמור:

"בשעת הרמת ידים תהיה לכל חבר הנוכח בגופו זכות דעה אחת. בהצבעה חשאית תהיה לכל חבר זכות דעה אחת לכל מניה השייכת לו".

עיון בלשון תקנה 59 הנ"ל מעלה כי ההוראה שבבסיס התקנה מבחינה בין הצבעה בדרך של הרמת ידיים, שבה לכל חבר הנוכח בהצבעה זכות דעה אחת ללא קשר למספר המניות שבבעלותו, לבין, הצבעה חשאית שבה לכל חבר זכות דעה אחת לכל מניה השייכת לו.

ג. ביום 18.1.1970 קיבלה החברה באסיפה כללית יוצאת מן הכלל החלטה לפיה במקום תקנה 59 של לוח א' דלעיל, תבוא התקנה שלהלן:

"בכל הצבעה, בין בהרמת ידיים ובין בהצבעה חשאית (ההדגשה שלי ע.ג.), יהיה לכל חבר קול אחד לכל מנייה השייכת לו". (להלן – "ההחלטה"; נספח ג' להמרצת הפתיחה המתוקנת).

ד. החברה הגישה את ההחלטות שקיבלה האסיפה הכללית ביום 18.1.1970, וביניהן ההחלטה הנ"ל, לאישור בית משפט זה (במסגרת המרצה 735/70) וביום 1.4.1970 נתן בית המשפט החלטה לפיה –

"החברה ביקשה לכתחילה שבית המשפט יאשר את כל השינויים הנ"ל, אולם ב"כ המבקשת הסכים עם דעתה של סגן רשם החברות, גב' אליצור, שאין צורך באישור של בית המשפט להחלטות על שינויים בתקנות החברה, והסכים לוותר על בקשתו בנידון השינויים בתקנות" (נספח ד' להמרצת הפתיחה המתוקנת).

ה. עניינה של התובענה שלפני, שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, בהחלטה שהתקבלה באסיפת בעלי המניות של החברה שהתקיימה ביום 2.6.2005 במשרדי מר שלמה דרוקר (המשיב 4). באסיפה השתתפו בעלי מניות רשומים ומי שזכאים להירשם כבעלי מניות.

במהלך האסיפה הועלו להצבעה שתי הצעות להרכבים שונים להנהלת החברה.

בהצעה אחת, הוצע שכמנהלי החברה ייבחרו מר סמי לוי (המשיב 2), מר גשורי בן ציון (המשיב 1) והגב' אהובה קרני (המשיבה 3) (להלן – "ההצעה הראשונה").

בהצעה השנייה, הוצעו המבקשים מר גרוס שמואל, מר פורת יוסף ומר עמיר נדב לתפקיד מנהלי החברה (להלן – "ההצעה השנייה").

בהמרצת הפתיחה המתוקנת נטען כי בעד ההצעה הראשונה הצביעו 7 בעלי מניות המחזיקים ב – 153 מניות של החברה [גשורי בן ציון (המחזיק ב- 60 מניות); הגב' אהובה קרני (המחזיקה ב – 24 מניות); מר זעירא איתן (17 מניות); דוד ומשה וייס (27 מניות); סמי לוי (25 מניות); חג'בי דוד (לא ברור למבקשים מהן זכויותיו בחברה)]; וכי בעד ההצעה השנייה הצביעו 5 בעלי מניות המחזיקים ב – 354 מניות של החברה [הגב' מרגלית גרוס (12 מניות); מר גרוס שמואל (241 מניות); מר נדב עמיר (87 מניות); מר שי גשרי (14 מניות); מר מסורי נתנאל (לא ברור למבקשים מהן זכויותיו בחברה)].

תוצאות ההצבעה מעלות כי בעד ההצעה הראשונה הצביעו יותר בעלי מניות, ברם, על-פי הנוסחה של "קול אחד לכל מניה" הרי שבעד ההצעה השנייה הצביעו 354 מניות/קולות ועל כן ההצעה השניה היא שצריכה לזכות.

בפרוטוקול הישיבה מאותו היום (נספח ח' להמרצת הפתיחה המתוקנת) נרשם לאחר ההצבעה כי "לשיטת רוב החברים נבחרה ההנהלה לפי החלופה הראשונה".

כן נרשמה הסתייגותו של עו"ד פוקס (בא-כח המבקשים) "כי ההחלטה אמורה להתקבל בהתאם לרוב בעלי המניות בחברה".

יו"ר האסיפה (המשיב 1, גשורי בן ציון) סיכם את הדברים כדלהלן –

"החברה החליטה ברוב קולות לאמץ את השיטה הישנה של הבחירות מימים ימימה".

ו. מכאן התביעה שלפני.

כאמור לעיל, המבקשים עתרו להצהיר כי על פי תקנון החברה ההחלטות תתקבלנה באופן שלכל חבר קול אחד לכל מניה השייכת לו. ובהתאם לכך, ההנהלה שנבחרה כדין באסיפה מיום 2.6.05 הינה בהתאם להצעה השנייה.

3. המרצת הפתיחה המתוקנת וצירוף משיבים נוספים להליך

בהחלטתי מיום 18.10.07 הוריתי על צירופם של משיבים נוספים להליך העיקרי, לרבות באמצעות יורשיהם או באמצעות נציג המוסכם על ידי היורשים של כל מנוח ומנוח. זאת לאור הצהרת המבקשים כי בשנים האחרונות היו שינויים בהתפלגות המניות בין בעלי המניות וכי חלק מבעלי המניות נפטרו.

במסגרת ההחלטה הנ"ל הוריתי על תחליף המצאה למשיבים שכתובתם אינה ידועה בדרך של פרסום מודעה באחד מהעיתונים הגדולים והנפוצים במדינה ("ידיעות אחרונות", או "מעריב", או "הארץ") וכן באמצעות פרסום מודעה על לוח המודעות בבנין עיריית חדרה (להלן – "המודעה").

כן הוריתי כי במודעה יפורטו מהות ההליך והסעדים המבוקשים בו, יצוין בה מועד הדיון בבקשה, שם השופט הדן בהליך, וכי על המשיבים להגיש, אם רצונם בכך, תשובה להמרצת הפתיחה עד 14 ימים לפני מועד הדיון האמור, וכי בתשובתם עליהם לפרט את טענותיהם כולל אסמכתאות ולצרף אליה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה.

ביום 17.6.08 הגישו המבקשים המרצת פתיחה מתוקנת בה ציינו את שמות המשיבים הנוספים, ככל שהיו ידועים להם.

4. בישיבה מיום 17.2.09 הצהירו באי-כח הצדדים לפרוטוקול כי הם מוותרים על חקירת המצהירים בכפוף לכך שאי החקירה לא תהווה הסכמה לאמור בתצהירים (עמ' 5 לפרוטוקול). לפיכך, הגישו באי-כח הצדדים סיכומים בכתב המפרטים את טענותיהם.

5. טענות המבקשים בסיכומיהם

א. טענתם המרכזית של המבקשים היא כי למרות הרוב הברור באסיפה לבחירת ההצעה השנייה להנהלת החברה, החליט יו"ר האסיפה, מר בן ציון גשורי, ללא סמכות ובניגוד מוחלט לתקנון החברה והחלטותיה, כי ההחלטות מתקבלות על-פי רוב חברים מצביעים ולא לפי רוב קולות מניות.

לשיטת המבקשים, על-פי תקנון החברה, ההחלטות באסיפות בעלי המניות של החברה מתקבלות אך ורק לפי רוב בעלי המניות המצביעים בהתאם לעקרון של "קול אחד לכל מניה".

המבקשים טענו כי החלטת החברה מיום 18.1.1970, לפיה בכל הצבעה יהיה לכל חבר קול אחד לכל מניה השייכת לו, אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 1.4.1970 ולא שונתה מאז.

ב. המבקשים טענו כי ההחלטה בדבר שינוי התקנון לעניין שיטת ההצבעה התקבלה בשנת 1970, ועל-כן המשיבים מושתקים ומנועים מלטעון היום, בחלוף כמעט 40 שנה, כי החלטה זו אינה תקפה משום שהתקבלה שלא על-פי הרוב הדרוש לשינוי התקנון.

המבקשים טענו שכפי שעולה מפרוטוקול הישיבה משנת 1970 הרי שהמשיבים עצמם ו/או נציג מטעמם נכחו בישיבה וקיבלו את ההחלטה שעניינה שינוי שיטת ההצבעה. לטענתם, שתיקת המשיבים במשך שנים מציבה להם היום מחסום מלטעון נגד תוקפן של פעולות שנעשו בעבר שהם או באי-כוחם נטלו בהן חלק.

בהקשר זה, הפנו המבקשים גם להוראות תקנה 55 ללוח א' וסעיף 66(5) לפקודה, לפיהן הכרזת היו"ר או הצהרתו בדבר החלטה שנתקבלה תשמש עדות חותכת/הוכחה מכרעת לתוכן ההחלטה "(...) באין צורך להוכיח את מנין הקולות שניתנו בעד ההצעה".

ג. המבקשים הוסיפו וטענו כי יש לדחות את טענות המשיבים לא רק בשל מניעות גרידא, אלא גם בשל חוסר תום לב קיצוני שנפל בהתנהלותם. לטענתם, בהימנעות המשיבים במשך עשרות בשנים מלטעון כנגד החלטת החברה משנת 70, הם גרמו למבקשים לסבור כי ההחלטות בחברה מתקבלות בהתאם לעקרון "קול אחד לכל מניה".

לטענת המבקשים, אם היו המשיבים פועלים בדרך אחרת ומעלים את התנגדותם לשינוי שנעשה בתקנון באשר להצבעה במועד, הרי שאז יכלו המבקשים להתנהל בדרך אחרת, לרבות קבלת ההחלטה בדבר בחירת ההנהלה בדרך של הצבעה חשאית אשר בה, בכל מקרה, ההחלטות מתקבלות בדרך של "קול אחד לכל מניה".

ד. המבקשים טענו כי ההחלטה משנת 1970 בדבר שינוי התקנון באשר להצבעה התקבלה באופן חוקי ועל-פי הוראות התזכיר, שכן, בפרוטוקול האסיפה צוין כי "באסיפה קוורום חוקי כנדרש בתקנותיה של החברה", ובהמשך צוין כי "לאחר דיון בכל אחד (כך במקור! ע.ג.) מן ההצעות הוחלט פה אחד לקבל את התיקונים המוצעים".

המבקשים התנגדו לטענת המשיבים על כך שבישיבה משנת 1970 לא נכח הרוב הדרוש לקבלת ההחלטה. בניגוד לטענת המשיבים, טענו המבקשים, הרי שמבדיקת מספר המשתתפים בישיבה עולה כי באסיפה נכחו 14 משתתפים ולא 13, וכן כי אין דרך להכריע בדבר טענת המשיבים לפיה נכחו רק 62% מבעלי המניות וכי טענה זו היא בגדר "השערה פרועה" ובלתי מבוססת.

ה. באשר לסעיף 2 ( c ) ( VI ) לתזכיר בו נאחזים המשיבים, טענו המבקשים כי סעיף זה הינו בלתי חוקי בהיותו נוגד את הוראת סעיף 66 לפקודה. לחיזוק טענה זו הפנו המבקשים להחלטת בית המשפט מיום 1.4.1970 (שניתנה במסגרת ה"פ 735/70).

ו. המבקשים טענו כי שינוי שיטת ההצבעה היטיב עם החברה וחבריה, שכן, בדרך ההצבעה הקודמת יכול היה כל בעל מניות שלו מספר מניות מזערי, לשלוט בחברה באמצעות העברת מניה אחת לכל אחד מבני משפחתו ומקורביו ובדרך זו לשלוט בחברה, דבר שאיננו הגון ואינו הגיוני.

ז. המבקשים טענו כי האסיפה מיום 2.6.2005 זומנה על ידי מי שניהל את החברה ומונה ליו"ר שלה, המשיב 1, מר בן ציון גשורי. על כן, טענו המבקשים כי המשיבים מנועים מלטעון היום כנגד אופן זימון ההצבעה שעה שהם עצמם טיפלו בהוצאתה אל הפועל.

ח. בשולי הדברים ציינו המבקשים כי התנהלות המשיבים מביאה, הלכה למעשה, לשיתוק פעילות החברה נוכח איום רשות המים להתליית רישיון ההפקה מהבאר והפסקת אספקת המים. המבקשים טענו כי הם היחידים המעבדים ומשקים באמצעות הבאר כ – 130 דונם של קרקע חקלאית, בעוד המשיבים אינם מעבדים כלל את חלקותיהם וכל מרצם מושקע בצעדים שנועדו למנוע מהמבקשים להשתמש בבאר.

6. טענות המשיבים 1 – 4 בסיכומיהם

א. המשיבים טענו כי "התובענה דנן היא ניסיון של מקצת מבעלי המניות... להשתלט על החברה בפועל ולעשות בה לטובתם האישית, בניגוד להוראות הקבועות בתקנון החברה ולהחליט שהם מנהלי החברה, למרות שלא נבחרו כדין".

ב. המשיבים טענו כי המבקשים החליטו לרכוש מניות בחברה רק החל משנת 2004 וכי המבקש 1 (מר שמואל גרוס) צבר חובות גבוהים של למעלה מ- 100,000 ₪, הביא לשיתוק בפעילות החברה ואף גרם לכך כי רישיון הפקת המים הותלה על ידי הגורמים המוסמכים. לטענת המשיבים, מטרת המבקש 1 היא להשתלט על החברה ובדרך זו להתחמק מהחובות שיצר.

ג. טענתם המרכזית של המשיבים היא כי ההוראה שבתקנה 59 לתוספת השלישית לפקודה, לפיה "בשעת הרמת ידיים תהיה לכל חבר הנוכח בגופו זכות דעה אחת", לא שונתה מעולם והיא תקפה אף כיום.

לביסוס טענתם הפנו המשיבים להוראת סעיף 2 (c) (vi) לתזכיר, שלא שונה קודם לשינוי התקנון, לפיו שינוי תקנון החברה יבוצע רק אם יתקבל בהסכמת 3/4 מהחברים בחברה המייצגים 3/4 מהון המניות.

ראשית, טענו המשיבים כי בהתאם להוראות סעיפים 7 ו- 20(1) לפקודה, לא היתה החברה רשאית לשנות את סעיף 2 (c) (vi) לתזכיר, שכן, סעיף זה איננו מתייחס למטרות החברה שרק אותן ניתן לשנות.

שנית, טענו המשיבים, כי גם בהנחה שהחברה אכן פעלה כדין לשינוי התזכיר, וזאת דרך אותן החלטות שהתקבלו באסיפה בחודש ינואר 1970 ושלצורך אישורן פנתה לבית המשפט המחוזי באותה שנה, עדיין, תוקפו של תיקון התזכיר פועל לעולם מכאן ולהבא ואין לו תוקף רטרואקטיבי.

שלישית, טענו המשיבים, בהחלטת בית המשפט המחוזי מחודש אפריל 1970 נקבע במפורש כי לאחר מחיקת הסעיף הנ"ל מהתזכיר תוכל החברה לשנות את התקנות, ברם, החברה מעולם לא דיווחה לרשם החברות על שינוי בתקנות שכן אלה לא תוקנו מעולם.

רביעית, טענו המשיבים, באסיפת ינואר 1970 לא נכח הרוב שהיה דרוש באותו מועד לתיקון התקנון. לטענת המשיבים, עיון בפרוטוקול הישיבה מחודש ינואר 1970 מראה כי באסיפה נכחו 13 בעלי מניות בלבד, כאשר באותה עת מנתה החברה על-פי המרשם 21 חברים. על כן, לא מתקיים התנאי לפיו שינוי תקנון החברה יבוצע אך בהסכמת 3/4 מהחברים.

מכל המקובץ עולה, כך לטענת המשיבים, כי תקנות החברה הן אלה שרשומות אצל רשם החברות ואין בילתן, היינו, סעיף 59 לתוספת השלישית לפקודה עדיין בתוקף ולפיו בהצבעה גלויה לכל חבר שנכח יש קול אחד, ללא קשר למספר המניות שבבעלותו.

ד. המשיבים הוסיפו וטענו כי בכל מקרה ההחלטה בדבר שינוי ההצבעה הינה חסרת תוקף משום שעל-פי מהותה היה על כל בעלי המניות בחברה לאשר אותה.

לטענת המשיבים, שינוי זכות ההצבעה פוגע ומפחית את זכות ההצבעה של כל אחד מבעלי המניות המחזיק בפחות מ- 52 מניות, שכן, בהצבעה לפי קול אחד לחבר כל חבר כאילו מחזיק ב – 52 מניות (21 חברים ו- 1,089 מניות סה"כ). על פי הטענה, פגיעה בכוח ההצבעה של בעל מניות מסוים מחייב לקבל את אישורו שהרי הדבר מהווה עושק המיעוט ופעולה שלא בתום לב, שכן המדובר בשינוי בסיס ההסכמה של בעלי המניות ופגיעה בזכות הקניין שלהם.

ה. המשיבים טענו כי המבקשים נוהגים בחוסר תום לב שכן הם החלו לרכוש מניות רק בשנת 2004 והם ידעו, או לכל הפחות היה עליהם לדעת, כי סעיף 59 לתוספת השלישית לפקודה הוא השולט בכיפה.

ו. המשיבים הוסיפו וטענו כי יש לדחות את התובענה על הסף מהטעם שלא צורפו אליה בעלי דין נכונים וצורפו כאלה שאינם בעלי מניות. המשיבים טענו כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18.10.07 בבש"א 9919/07 , הוטלה על המבקשים חובה ברורה לצרף את כל בעלי המניות והם לא עמדו בחובה זו.

ז. לאור כל האמור לעל טענו המשיבים כי ההנהלה שנבחרה ביום 2.6.05 נבחרה כדין, ברוב של 7 אל מול 5 בעלי מניות.

המשיבים הוסיפו וטענו כי עיון בפרוטוקול מעלה כי מבין אלה שתמכו בהצעה השנייה להרכב ההנהלה היו כאלה שכלל לא היו רשאים להצביע משום שלא היו בעלי מניות רשומים בחברה. המשיבים ציינו בהקשר זה את מר שי גשרי (המשיב 7) – לגביו טענו המשיבים כי המבקשים לא הציגו צו ירושה או מסמך אחר שיש בו להוכיח כי הנ"ל הינו בעל מניות בחברה. מר נדב אמיר (המבקש 4) – נטען כי לא הוצג מסמך להוכחת היותו בעל מניות בחברה. והוא הדין באשר למר מסורי נתנאל, אשר גם לפי הודאת המבקשים, הם בעצמם לא יודעים מהו מעמדו בחברה.

ח. המשיבים טענו כי המבקשים נוהגים בחוסר תום לב עת הם מנסים להשתלט על החברה בפנייה לערכאות משפטיות, תוך שהמבקש מס' 1 מנסה בדרך זו להתחמק מתשלום חובו העצום לחברה.

ט. באשר לטענת ההשתק והמניעות שהעלו המבקשים טענו המשיבים כי דין הטענה להידחות. המשיבים טענו כי הטענה הועלתה אך בשלב הסיכומים ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין טענו המשיבים כי מאז ינואר 1970 ועד 2005 לא התכנסה כל אסיפה.

7. עמדת הקרן הקיימת לישראל (המשיבה 15)

בדיון מקדמי בבקשה, שנערך ביום 5.11.08, הצהיר בא-כח המבקשים (עו"ד ישראל פוקס) לפרוטוקול כי הקרן הקיימת לישראל מסכימה לבקשה בהליך העיקרי (עמ' 12 לפרו', ש' 11 – 12).

8. למען שלמות התמונה אציין כי ביום 8.8.08 הוגשה הודעה מטעם הגב' דינה שוהם (המשיבה 16) והגב' דורית שוהם (המשיבה 17) לפיה "החתומים מטה מודים לכבוד בית המשפט ומבלי לפגוע בזכויותיהם לבעלות על הקרקע ואו בזכויות המים כי אין להם התנגדות לבקשת המבקשים והם יכבדו כל החלטה שתקבע בבית המשפט".

9. דיון

א. עיון בטענות הצדדים כפי שהובאו לעיל מעלה כי השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא אם ההוראה מיום 18.1.1970 בדבר שינוי שיטת ההצבעה בחברה התקבלה כדין ובהתאם לאמור במסמכי ההתאגדות של החברה?

כטענה מקדמית טענו המבקשים כי החלטת החברה מיום 18.1.1970 באשר לשינוי שיטת ההצבעה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 1.4.1970 במסגרת המרצה 735/70.

אין בידי לקבל את הטענה ואני דוחה אותה.

עיון בלשון החלטת בית המשפט המחוזי מעלה כי בא-כח המבקשים דאז ויתר על הבקשה לאישור השינויים בתקנות משום שקיבל את עמדת סגן רשם החברות לפיה אין צורך באישור בית המשפט לכך, וכדברי בית המשפט –

"החברה ביקשה לכתחילה שבית המשפט יאשר את כל השינויים הנ"ל, אולם ב"כ המבקשת הסכים עם דעתה של סגן רשם החברות, גב' אליצור, שאין צורך באישור של בית המשפט להחלטות על שינויים בתקנות החברה, והסכים לוותר על בקשתו בנידון השינויים בתקנות" (ההדגשה שלי, ע.ג.) (נספח ד' להמרצת הפתיחה המתוקנת).

אשר על כן, אני קובע כי בית המשפט המחוזי לא אישר את ההחלטה בדבר שינוי תקנה 59 שבלוח א'. על שום כך שומה על המבקשים להראות, במסגרת ההליך הנוכחי, כי התקנה שונתה כדין ובהתאם למסמכי ההתאגדות.

ב. כאמור, החברה נוסדה בשנת 1934 ועל-כן חלות עליה הוראות פקודת החברות המנדטורית משנת 1929 (להלן – "הפקודה"), לרבות הוראות לוח א' לתוספת השלישית של הפקודה (להלן – "לוח א'").

על-פי הפקודה, היו לחברה שני מסמכי התאגדות מרכזיים: התזכיר והתקנון (צורפו כנספח א' להמרצה המתוקנת).

התזכיר נחשב למעין "חוקה" של החברה, אשר רישומו בידי רשם החברות הינו קונסטיטוטיבי ליצירתה של האישיות המשפטית, בעוד שהתקנון נחשב למעין "חוק" של החברה המסדיר את רוב רובם של הפרטים ביחס להליכי קבלת ההחלטות בה [ראו: א' חביב סגל "לאחר חוק החברות החדש" (1999) (להלן – "חביב-סגל"), כרך א' בעמ' 29].

ג. תקנה 59 ללוח א' קבעה באשר לשיטת ההצבעה בחברה לאמור –

"בשעת הרמת ידים תהיה לכל חבר הנוכח בגופו זכות – דעה אחת. בהצבעה חשאית תהיה לכל חבר זכות דעה אחת לכל מניה השייכת לו".

ד. על מסמכי ההתאגדות של החברה חתמו 11 בעלי מניות. סעיף2(c)(vi) לתזכיר מורה כי הוראה במסמכי ההתאגדות של החברה תשונה ברוב של 3/4 מבעלי המניות המחזיקים לפחות ב- 3/4 מסך המניות הרשומות בחברה, ובלשון הסעיף –

"(vi) The Articles of Association of the company shall only be capable of amendment or variation if concurred in by three-quarters of the total number of members for the time being who are the holders of three-quarters of the number of shares of the company".

ה. ביום 18.1.70 התכנסה אסיפה כללית יוצאת מן הכלל בראשות היו"ר עו"ד עמנואל דיין. האסיפה התכנסה לדון בשינוי תזכיר החברה ותקנותיה, היינו, שינוי במסמכי ההתאגדות של החברה.

כאמור, על-פי ההוראה שבסעיף 2(c )(vi) לתזכיר, החלטה בדבר שינוי במסמכי ההתאגדות של החברה תעשה בהחלטה שהתקבלה על-ידי 3/4 מבעלי המניות המחזיקים ב- 3/4 מהמניות בחברה.

הוראה דומה מצויה בסעיף 15 לפקודה אשר מתנה גם היא את שינוי מסמכי ההתאגדות ברוב מיוחד של 75% מבעלי המניות (ראו: חביב סגל, בעמ' 34).

המשיבים טענו כי באסיפה מינואר 1970 לא נכח הרוב הדרוש לשינוי התקנון.

לטענת המשיבים, עיון בפרוטוקול האסיפה מעלה כי נכחו 13 חברים בלבד, בעוד שבאותה עת מנתה החברה 21 חברים. לביסוס הטענה הפנו המשיבים לסעיף 13(ב) לתצהירו של מר גשורי (המשיב 1) שנכח באסיפה והעיד על כך מידיעה אישית. על פי תצהיר המשיב 1 "מפרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 18.1.70 עולה, כי אמנם נכחו חברים המחזיקים יחדיו בכ -82% מהון המניות אולם, מספר הנוכחים באסיפה היה רק כ – 62% מהחברים (13 מתוך 21)".

המבקשים טענו כי מפרוטוקול האסיפה עולה כי נכח קוורום חוקי וכי מספר המשתתפים היה 14 ואף נטען ש"ככל הנראה, מדובר במשתתפים המייצגים יותר מבעלי המניות ששמם נקוב...". את המסקנה הזו למדו המבקשים מכך שכאשר משווים בין רשימת בעלי המניות שהשתתפו באסיפה בשנת 1970 לבין הרשימה משנת 94 המצויה אצל רשם החברות עולה כי חלק מבעלי המניות שהופיעו כאחד בשנת 1970 מופיעים ברשימה משנת 94 כשני בעלי מניות נפרדים. המבקשים טענו כי אין כל דרך לקבוע כי בשנת 1970 נכחו רק 62% מבעלי המניות, כל שכן, כי מספר בעלי המניות באותה השנה עמד על 21.

ו. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובחומר הראיות המצוי בפני הגעתי למסקנה כי הדין עם המבקשים וכי ההחלטה בדבר שינוי התקנות באשר לשיטת ההצבעה התקבלה באסיפה מיום ה- 18.1.70 כדין ובמניין חוקי.

להלן אפרט את טעמי.

נקודת המוצא לדיון היא הכלל הידוע לפיו במשפט אזרחי "המוציא מחברו עליו הראיה". לעניין זה יפים דברי השופט (כתוארו אז) אהרן ברק בע"א 230/80 פנידר בע"מ ואח' נגד קסטרו, פ"ד לה(2) 713, בעמ' 722:

"הוכחת העובדה, כי על-פי תקנותיה של החברה דרוש החותם לשם חיובה של החברה, מוטלת על זה המבקש להסתמך על עניין זה, כלומר, על המשיב המוציא מחברו. עם כל הכבוד, לא נראית לי גישתו של חברי הנכבד, לפיה הנטל להוכיח את תוכנן של תקנות חברה מוטל על שכם החברה. לגבי ידידי אין כל הבדל בין תקנות חברה לבין כל עובדה אחרת, אשר הוכחתה מוטלת על זה שהנטל הכללי מוטל עליו".

על כן יש לבחון אם הצליחו המבקשים להוכיח שההחלטה בדבר שינוי תקנה 59 ללוח א' אכן התקבלה כדין.

עיון בפרוטוקול האסיפה מיום 18.1.1970 מעלה את הנתונים הבאים –

(1) בפתח ישיבת האסיפה הכללית מיום 18.1.1970 הודיע היו"ר הנבחר (עו"ד עמנואל דיין) כי "(...) האסיפה הכללית היוצאת מן הכלל היא חוקית. ההזמנות נשלחו לפני 21 יום בדואר רשום כנדרש בחוק. באסיפה קבורום חוקי כנדרש בתקנותיה של החברה. קובע כי באסיפה נמצאים בעלי המניות המחזיקים 890 מניות". (ההדגשה שלי. ע.ג.).

על פי הצהרת הצדדים (נספח ח' לתצהיר המשיבים) הון המניות המונפק של החברה היה והינו 1,089. מכאן שבאסיפה נכחו 13 או 14 חברים המחזיקים ב - 81.7% ממניות החברה. בכך יש ללמד כי לפחות בכל הנוגע לסך המניות המוחזקות, ההחלטה התקבלה כדין.

(2) עוד נכתב בפרוטוקול הישיבה כי "לאחר דיון בכל אחד (כך במקור! ע.ג.) מן ההצעות הוחלט פה אחד לקבל את התקונים המוצעים".

ז. המבקשים הפנו לסעיף 66(5) לפקודה לפיו –

"בכל אסיפה שבה הוצעה החלטה שלא מן המנין או החלטה מיוחדת למען תתקבל, תשמש הצהרת היו"ר שההצעה נתקבלה, הוכחה מכרעת על התקבל ההחלטה באין צורך להוכיח את מנין הקולות שניתנו בעד ההצעה או נגדה או את יחס מספר הקולות בעד וכנגד, פרט למקום שנדרש מנין קולות". (ההדגשה שלי, ע.ג.).

הוראה דומה מצויה בתקנה 55 לתקנות שבלוח "א" –

"(...), וכשלא היתה דרישה להצבעה חשאית – הרי הכרזת היו"ר כי ההחלטה נתקבלה בהרמת ידים או פה אחד או ברוב מסויים או שנדחתה והערה שנרשמה בענין זה בספר הפרטיכלים של החברה, ישמשו עדות חותכת על עובדה זו, ולא יהא צורך, להוכיח מה מספר הקולות או מכסת הקולות שניתנו בעד הצעת ההחלטה או נגדה".

המבקשים טענו כי יו"ר האסיפה (עו"ד דיין) הצהיר לפרוטוקול כי האסיפה שלא מן המניין הינה חוקית וכי באסיפה נכח הקוורום החוקי לקבלת ההחלטה בדבר שינוי התקנות והתזכיר. המבקשים טענו כי לאור ההוראה שבסעיף 66(5) לפקודה שלעיל, הרי שהצהרת היו"ר כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול מיום 18.1.70 הוגשה כראיה בהליך זה והיא מהווה הוכחה מכרעת לכך כי שעה שנתקבלה ההחלטה היא נתקבלה כדין וברוב הנדרש.

עיון בפסיקה מעלה כי הדין הינו עם המבקשים (ראו, למשל, ע"א 69/84 אתל שפר נגד תדע בונה, פ"ד מ(2) 645, בעמ' 654).

המשיבים לא סתרו את הדברים שהצהיר היו"ר לפרוטוקול כמו גם את תחולת סעיף 66(5) לפקודה ותקנה 55 לתקנות שבלוח א' במקרה זה. הצהרתו של מר בן ציון גשורי, על כך שנכחו בישיבה 13 חברים בלבד, אינה מספקת: מר גשורי הינו בעל דין המעונין בדבר. עדותו צריכה, לאור הוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971, סיוע. סיוע כזה לא נמצא במקרה שלפני.

אשר על כן, מסקנתי היא שההחלטה מיום 18.1.70 בדבר שינוי התזכיר והתקנון לעניין שיטת ההצבעה (שינוי תקנה 59 ללוח "א") התקבלה כדין וברוב הנדרש.

ח. המשיבים טענו, כאמור, כי ההחלטה בדבר שינוי שיטת ההצבעה מהווה שינוי של בסיס ההסכמה ועל כן היתה צריכה להתקבל על ידי כל בעלי המניות בחברה.

אין בידי לקבל את הטענה ואני דוחה אותה.

אכן, חל איסור על בעל מניות אחד לקפח את בעלי המניות האחרים בחברה. על בעל מניות לפעול לשינוי התקנון רק כאשר הוא סבור בתום לב שהשינוי צפוי לקדם את האינטרסים של החברה בכללותה (סעיף 192(ב) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999).

לפיכך, שומה על בית המשפט לבחון האם השינוי שביקש הרוב לבצע, שינוי שיטת ההצבעה, אכן נתמך בהסכמתם המקורית של המתאגדים בחברה מהבחינה המהותית.

מצד אחד, המיעוט הפקיד את הכוח בידיו של הרוב על-מנת לשמר את גמישות פעילותה של החברה כך שמקבלי ההחלטות יוכלו להתאים את פעילות החברה למציאות העסקית הדינאמית. אולם, מצד שני, יש לשמר את ציפייתו הלגיטימית של המיעוט כי הרוב יעשה שימוש בכוחו בתום לב ועל מנת לקדם את ענייניה של החברה בכללותה, ולא יפעל בצורה אופורטוניסטית (חביב-סגל, בעמ' 190- 191).

על כן, בבוא בית המשפט לבחון את השינוי במערך ההסכמה המקורי, שומה עליו לבחון את תכניה המהותיים של פעולת הרוב. האם השינוי במערך ההסכמה מקדם אינטרס עסקי לגיטימי של החברה, אם לאו.

יחד עם זאת, ראוי לבחון את הסיטואציה לא רק באספקלריה של החשש מפני ניצול הרוב את כוחו, אלא גם בראי החשש מפני סחטנות של המיעוט. כמו כן, נבחן אם השינוי עולה בקנה אחד עם ההסכמה המקורית של המתנגדים. בהקשר זה אעיר שככל שהרוב הנדרש לשינוי הוא גדול יותר (ובמקרה שלפני אכן הרוב הוא משמעותי – 3/4 מבעלי המניות המחזיקים ב- 3/4 מהון המניות של החברה), כך משתקפת תפישתם של המתאגדים כי המדובר בסוגיה אשר לגביה ביקשו בעלי המניות לשריין את ההסכמה המקורית מפני שינוי עתידי (חביב- סגל, עמ' 199).

סבורני כי ההחלטה בדבר שינוי שיטת ההצבעה ושינוי מסמכי ההתאגדות המקוריים התקבלה כדין וברוב הנדרש ואין המדובר בהחלטה שקיפחה את המיעוט.

ראשית, המשיבים לא הוכיחו את התשתית שעליה ביססו את טענתם בהקשר זה. לא הוכח כי בשנת 1970 אכן היו 21 בעלי מניות בחברה, ועל-כן, לא הוכח כי כל בעל מניות בשנת 1970 החזיק בפחות מ- 52 מניות.

שנית, וכאן העיקר, בחינת מהות ההחלטה שהתקבלה מעלה כי אין מדובר בהחלטה המהווה ניצול של הרוב את כוחו תוך קיפוח המיעוט. ההפך הוא הנכון.

בחינת ההחלטה מעלה כי יש בה לקדם את טובת החברה ואת טובת חבריה. בדרך ההצבעה הקודמת, של קול אחד לכל בעל מניה ללא תלות במספר המניות שבבעלותו, יכול היה כל בעל מניות שלו מספר מניות מזערי להעביר מניה אחת לכל אחד מבני משפחתו ומקורביו ובדרך זו, למעשה, לשלוט בחברה וחלילה אף לשתק את פעילותה.

ההחלטה שהתקבלה הינה הגונה והוגנת ויש בה כדי לשפר ולהקל על אופן ניהול החברה וקבלת ההחלטות בה.

10. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התובענה ואני מצהיר כדלקמן:

א. על פי תקנון החברה, ההחלטות באסיפות בעלי המניות של החברה תתקבלנה לפי רוב בעלי המניות כך שלכל חבר קול אחד לכל מניה השייכת לו.

ב. הנהלת החברה הינה ההנהלה שנבחרה כדין באסיפת בעלי המניות של החברה ביום 2.6.05 והיא מורכבת ממר שמואל גרוס, מר עמיר נדב ומר יוסף פורת.

2. המשיבים 1 עד 4 (כולל) ישלמו למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פיסקה 10 של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד ישראל פוקס בא כח המבקשים ועו"ד יצחק גולדברג בא כח המשיבים 1 עד 4.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין חברות

  2. שם חברה מטעה

  3. אישור שם חברה

  4. חתימה בשם חברה

  5. חוב לחברת ניהול

  6. מורשה של חברה זרה

  7. קיפוח המיעוט בחברה

  8. חריגה מהרשאה בחברה

  9. עורך דין הקמת חברה

  10. סעיף 191 לחוק החברות

  11. עורך דין פתיחת חברה

  12. חוב לחברת השכרת רכב

  13. תביעה נגד חברה משכנת

  14. חתימה פגומה בשם החברה

  15. הגדרת ''עובד'' בחברה

  16. חובות של חברה לעירייה

  17. תביעה נגד חברת ווב סק

  18. סעיף 232 לפקודת החברות

  19. שימוש בשם של חברה אחרת

  20. סעיף 353א לחוק החברות

  21. חובות חברה שקרסה כלכלית

  22. תביעות נגד חברות שמירה

  23. סעיף 267 לפקודת החברות

  24. מינוי הכנ''ר כמפרק חברה

  25. חיוב מנהל בחובות החברה

  26. חשבון חח''ד חוב של חברה

  27. חיוב אישי בחובות החברה

  28. חובת האמון של מנהל חברה

  29. תביעה נגזרת חברה לא פעילה

  30. חוקיות אסיפה כללית בחברה

  31. חובת חברת ליסינג לבטח רכב

  32. שינוי תקנון חברה מנדטורית

  33. העברת פעילות מחברה לחברה

  34. החלפת מעבידים בחברת שמירה

  35. העברת שליטה בחברה ציבורית

  36. מינוי מפרק זמני לחברה זרה

  37. השתת חבות על אורגנים של חברה

  38. ביטול חברות במועצה מקומית

  39. בקשה להפסקת שימוש בשם חברה

  40. דמי טיפול ארגוני חברת שמירה

  41. תביעה נגד חברת אחסון אתרים

  42. זימון לחקירה ע''י מפרק חברה

  43. הפחתת הון חברה לצורך חלוקה

  44. הגשת דוח כוזב של חברה פרטית

  45. תביעה נגד חברת הובלות על חוב

  46. תביעה נגד חברה לייצור ממתקים

  47. רישום חברת נדל''ן כעוסק מורשה

  48. התחייבות אישית על חוב של חברה

  49. חובת דיווח על חילופי משרה בחברה

  50. הון עצמי מינימלי של חברה בבורסה

  51. חברה בייסוד (טרם נרשמה) כבעל דין

  52. האם אפשר לחייב להשקיע כספים בחברה

  53. הטלת חבות אישית על אורגן של חברה

  54. "מבחן הרווח" סעיף 302 לחוק החברות

  55. חברות העירייה במרכז השלטון המקומי

  56. העברת שליטה בחברה ציבורית מיד ליד

  57. רישוי חברות לאספקת שירותי אמבולנס

  58. תביעה נגד חברת מבחני התאמה לעבודה

  59. תביעה נגד בעלים של חברה חדלת פרעון

  60. משיכת כספים מחברה ע''י אחד הבעלים

  61. תביעת חברה ממצרים נגד חברה ישראלית

  62. תביעה נגד בעלים של חברה לתשלום חוב

  63. האם חברת ניהול יכולה להיות ועד בית ?

  64. החלפת חברות כדי להתחמק מתשלום לעובדים

  65. עסק ניהול ופיתוח חברות או חברת אחזקות

  66. רישום חברה לאחזקות נדל''ן כעוסק מורשה

  67. מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון

  68. בקשה לאישור חלוקה לפי ס' 303 לחוק החברות

  69. תביעת חברת השכרת רכב לקבלת בעלות על רכב

  70. ביצוע עסקאות סמוך לפני הפסקת פעילות חברה

  71. תביעה נגד חברה מחו''ל שאינה פועלת בישראל

  72. אישור בית משפט לרכישת חברה: תמורה בלתי הולמת

  73. האם ב"חריגה מהרשאה" אין לפעולה תוקף כלפי החברה ?

  74. עדיפות ל"אינטרס הכלל" על פני "אינטרס הפרט" בדיני חברות

  75. אישור חלוקה שלא עומדת במבחן הרווח הקבוע בסעיף 303 בחוק החברות

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון