תביעה לביטול הסכם להעברת נכס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לביטול הסכם להעברת נכס: א. פתח דבר: בפני תביעה לסעד הצהרתי. התובעת מוכתרת כעמותה "צל קורתנו" באמצעות מר לורנס יהושוע, יו"ר העמותה. לטענות התובעת, יש ליתן פסק דין המצהיר על בטלות הסכם העברת נכס מיום 25/4/04 (להלן: "הנכס"), מדובר בנכס מקרקעין אשר לטענתה בעקבות הונאה אשר הונתה אותה הנתבעת, עקב איומים ולחץ פסול ובלתי פוסק כלשון כתב התביעה, נרשם על שם הנתבעת. (נכס הידוע כגו"ח 13063, 135, בצפת, להלן: "הנכס"). "צל קורתנו" הנה עמותה רשומה בארץ כאשר הנתבעת הנה תאגיד ללא מטרת רווח על פי חוקי ארה"ב, תאגיד הרשום ופועל בארה"ב. כתוצאה מלחץ פסול נטען זה, נרשם הנכס על שם הנתבעת והתובעת עותרת לסעד הביטול. יצוין כבר עתה, ההסכם להעברת הנכס כפי שנחתם ביום 25/4/04 בכרמיאל, הנו הסכם העברה בין מר לורנס יהושוע לנתבעת כמקבלת ההעברה (לכך עוד נשוב). לע"ז, לטעמיה של הנתבעת, מדובר בנסיון לגנוב הנכס ע"י אותו מר לורנס כאשר בסופו של הליך, נרשם הנכס על שם הנתבעת אשר על שמה צריך היה להרשם הנכס מלכתחילה. מול טענות התובעת ללחץ, השפעה בלתי הוגנת, מצג שווא, עושק, כפיה, השפעה פסולה, תרמית ועשיית עושר ולא במשפט, נסמכת הנתבעת על ההסכם ככזה, טוענת להעלמת עובדות, לשיהוי, מניעות ולעובדות סותרות. לטענתה, הכסף לרכישת המגרש הועבר ע"י הנתבעת ולא אחרת, לתביעה אין בסיס כלשהוא. ב. טענות התובעת בתמצית: לטענות התובעת - העמותה "צל קורתנו" פעלה באמצעות מר לורנס בקרב יהודי התפוצות בגיוס כספים למימון מטרותיה, פעולותיה כעיקר קיום ושיקום חיי משפחות ברוכות ילדים, הקמת בתי כנסת וישיבות, תרומה לישיבות וחינוך הציבור בדרכי החיים - כפי המוגדר במטרות היסוד של העמותה. ב"כ התובעת, מר לורנס, פעל בשם העמותה מיום הקמתה ואילך "לשם שמיים", מדובר בתחילה בעמותה שנקראה סל"ע שפעלה מיום 10/6/85 בירושלים, עברה ב - 1992 לצפת כאשר מ - 11/11/91 נקראת היא "צל קורתנו". לנטען, מר לורנס גייס הכספים, לרבות בחו"ל, רעייתו לשעבר, ג'ואן עזבה את הארץ ב - 2004, הבריחה נכסים וב - 25/4/04 גרמה להעברת הנכס ע"ש הנתבעת אשר שימשה צינור להעברת כספים לתובעת, כפי ההסכם (ת/1) ולאחר הפעלת לחץ וכפיה. כן נטען כי יו"ר התובעת, מר לורנס, הגיש הצעה למכרז בדבר הנכס נשוא המחלוקת, התמורה שולמה מכספים אשר גוייסו מתורמים בחו"ל לטובת התובעת הופקדו בחשבון הנתבעת ומכאן, רשאית התובעת כי הנכס ירשם על שמה. לטענת התובעת, הנתבעת הונתה אותה, השתמשה בכספים לשימוש אישי והנתבעת מסרבת להעביר לה כספים. עוד צוין כי עת מר לורנס ורעייתו הסתכסכו, הפעילה הגב' לורנס עליו לחץ פסול, לחץ אשר נשא פרי עד כי ביום 25/4/04 חתם על העברת הנכס על שם הנתבעת. התובעת טוענת כי הנתבעת מחזיקה תחת ידה כספי תרומות של התובעת וכאמור, מבקשת סעד לפיו ינתן פסק דין המצהיר על בטלות ההסכם ורישום התובעת כבעלים על הנכס. עוד יצוין כי כבר בתביעה עצמה נטען כי יו"ר התובעת מר לורנס המצוין כמי שהעמותה תובעת באמצעותו, פעל בהעדר סמכות ובניגוד לחוק בהעברת הנכס (לא פחות). ג. טענות הנתבעת בתמצית: סיפור המעשה על פי הנתבעת פשוט הוא, מדובר באדם, מר לורנס, שניסה לגנוב את הנכס כאשר נתגלה מעשה הגניבה, התחייב להחזיר את הנכס ללא תמורה על שם מי שזכאי לו, לאמור הנתבעת ואכן לאחר דרישות חוזרות ונשנות, עשה כך ביום 25/4/04 (ת/1). הנתבעת עומדת על כך כי הצדדים להסכם הם מר לורנס והנתבעת ולא העמותה, לפיכך מפליא כי העמותה מבקשת את בטלות ההסכם שאינה צד לו, מדובר בעמותה בה שולט מר לורנס אשר בפעולות שביצע לאחר חתימת ההסכם, הודה בזכות הנתבעת בנכס, ועל כן פעל בחוסר תום לב. עוד מציינת הנתבעת, כי התובעת העלימה מבית המשפט כי לאחר חתימת ההסכם חתמה על שטרי מכר להעברת הנכס, אין לתובעת מסמך בכתב כלשהו לטענותיה כאילו הנכס שייך לה. עד הגשת התביעה התובעת לא טענה מעולם כי הנכס שייך לה, נהפוך הוא, פעולות מר לורנס מראות בבירור בבחינת "הודאה" כי הנכס שייך לנתבעת, והוא מנוע מלטעון אחרת. התובעת טענה טענות סותרות, מחד טוענת כי יש לייחס חשיבות לחותמת המופיעה על ההסכם בנוסף לחתימת מר לורנס "צל קורתנו" לאמור, ההסכם היה להעברת הנכס ממר לורנס לעמותה ומאידך טוענת התובעת, כי מר לורנס אולץ לחתום על ההסכם לפיו העביר לה את הנכס. התובע, מר לורנס הנו יו"ר העמותה והרוח החיה בה ונטען בתביעה כי פעל בניגוד לחוק ובחוסר סמכות. טענות התובעת שקריות, לנתבעת מגרש בסמיכות לנכס נשוא המחלוקת, כאשר ביקשה לרכוש את הנכס הצמוד למגרשה האמור, מר לורנס השתתף במכרז לרכישת הנכס בעבורה, נפתח חשבון של כספים שהועברו ע"י הנתבעת לרכישת הנכס על שם מר לורנס ורעייתו דאז, ג'ואן בעבור הנתבעת (בני הזוג התגרשו ב - 2006) ומשהתגלתה התרמית לפיה רשם מר לורנס את הנכס על שמו בטענות שווא (כאילו רק אזרח ישראלי יכול לרכוש את הנכס ואח') ולאחר הליך ודין ודברים תוך טיפול עו"ד אשרף - ממן ברישום, נחתם ההסכם האמור ת/1 ביום 25/4/04 וכל המסמכים הנדרשים להעברה לרבות שטרי מכר והערת אזהרה לטובת הנתבעת. מעולם לא נטענה טענה - עד להגשת התביעה - לא ע"י עו"ד אשרף - ממן ולא ע"י מר לורנס כי ההסכם אינו תקף או כי המגרש נרכש בעבור העמותה, מר לורנס חתם על יפוי כח בלתי חוזר להעברת הנכס כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם ת/1 (ביום 20/6/06), הערת האזהרה נרשמה ביום 29/6/06 והעמותה מעולם לא רכשה נכסים על שמה ומעולם לא היו לה כספים לרכישת נכסים. הנכס נרשם ושולם מכספי הנתבעת והיה צריך להרשם ככזה מלכתחילה. הנתבעת כתאגיד ללא כוונת רווח רשום בארה"ב, תרמה כספים נכבדים לעמותת "צל קורתנו" שכאמור מר לורנס ורעייתו דאז ג'ואן, ניהלו אותה בישראל ובפשטות משהתגלתה המרמה, חתם מר לורנס על הסכם העברת הנכס ללא תמורה למי שהנכס שייך לו, לאמור, הנתבעת. ד. עיקר ראיות התביעה: 1. בפני תצהיר עדות ראשית של מר לורנס יהושוע, יו"ר העמותה ובעלה של ג'ואן לשעבר, אשר נחקר על תצהירו, תצהיריהם של מר טריאסטר שמואל, כך גם כך תצהיר עדות ראשית של הגב' קאפ שרה והגב' רינה כהן אשר נחקרו אף הם על תצהיריהם בפני. כמו כן, נספחים אשר הוסכם כי ישמשו כראיות (ראה עמ' 24 לפרוטוקול), כעיקר תעודה לרישום העמותה, רשיון לניהול מעון, נספח ד' שכותרתו "N.S.F" כאשר מתחת לכותרת מופיע שם התובעת "בצל קורתנו" ופירוט בקשות לעזרה, נספח ה' המלמד כי "N.S.F" (הנתבעת תצוין להלן: "N.S.F" או "התאגיד") התאגדה מנובמבר 1980, מסמכי העברת כספים, ההסכם בין חברת החשמל נשוא הנכס למר לורנס - נספח ז', כבר כאן ועכשיו, בהסכם זה מופיע שמו של מר לורנס בלבד ללא יחוס כלשהו כי הנכס נרכש בעבור העמותה או אחרת ולא בצורה כלשהיא, ההסכם הנו מ - 23/10/01, נסח רישום לשכת רישום המקרקעין על שם חברת החשמל, נספח ח' - פרוטוקול מיום 18/6/06 בשם העמותה "בצל קורתנו", מר לורנס כיו"ר ובפרוטוקול זה ציון כי התאגיד נפרד מהעמותה, נטען להחזר כספים שנאספו בעבור "צל קורתנו" והוחזקו בנאמנות ע"י הנתבעת וכמפורט בפרוטוקול שם לרבות נשוא עזיבת הגב' לורנס וטופס פתיחת חשבון על שם העמותה מיום 12/5/93. בנוסף, ההסכם להעברת הנכס מיום 25/4/04 ממר לורנס לנתבעת, הסכם העברה ללא תמורה, גם כאן אין אזכור כלשהוא, בצורה כלשהי ליחוס כלשהוא של הנכס לטובת העמותה למעט, חותמת העמותה בנוסף לחתימת מר לורנס בסוף ההסכם (העמותה לא מופיעה כצד מעביר בצורה כלשהיא, בכל מקרה), טופס מש"חים להעברת הנכס בו מצוין מר לורנס כמוכר, הנתבעת כרוכשת ובנוסף ציון השם "צל קורתנו". יצוין כי במהלך הדיון צוין ההסכם להעברת הנכס כ - ת/1, ההצהרה על מכירה (המש"חים) ת/2, ואסופת צ'קים צויינה כ - ת/3. 2. מר לורנס בתצהירו מתאר את ההיסטוריה של העמותה שנועדה לשקם בעיקר חיים של משפחות ברוכות ילדים, הקמת בתי כנסת, תרומה לישיבות ולעזור לבנות במצוקה. מר לורנס הנו יו"ר העמותה מיום הקמתה ועד היום, בעמותה זו שימשה הגב' ג'ואן מרשה רעייתו דאז כגזבר. העמותה העתיקה לנטען את פעולתה מירושלים לצפת, קנתה מקרקעין ברח' הפלמ"ח בצפת ופעלה לגיוס תרומות בארץ ובחו"ל לצרכיה. יצוין לענין זה, עפ"י נסח רשום מלשכת רישום המקרקעין (נ/4), הנכס ברח' הפלמ"ח, גוש 13063, חלקה 136 הצמוד לנכס בו עסקינן, נרכש ע"י הנתבעת דווקא. הגב' מרשה ג'ואן הייתה אותה עת רעייתו של מר לורנס (נישאו בשנת 1983). בין העמותה "בצל קורתנו" ל - N.S.F התקיימו קשרים, הועברו כספים של תורמים ולנטען, נציגי התאגיד N.S.F שימשו כנאמנים בכספי העמותה. בשנת 2001 נודע לתובעת כי הוצע למכירה הנכס נשוא המחלוקת. התובע נסע למשרדי הבעלים של הנכס, חברת החשמל (מדובר כאמור בנכס צמוד לנכס שנרכש נשוא נ/4, כפי שטרי המכר והרשום ע"ש הנתבעת מיום 30/10/097). מאחר ולטענת מר לורנס על פי פרטי המכרז רק אזרח ישראלי יכול היה להגיש הצעה, ההצעה הוגשה בשמו, לאחר מכן היה צריך להשלים את העברת הזכויות על שם התובעת - העמותה. מר לורנס חתם על ההסכם עם חברת החשמל, התמורה גוייסה מחו"ל, הופקדה בחשבון הנתבעת מכאן, זכאית התובעת כי הנכס ירשם על שמה. לנטען, התאגיד בחו"ל N.S.F הונה את התובעת, השתמש בכספיה ומעל בנאמנות בה, כאשר בין לבין גבא טורא בין בני הזוג עד כי התגרשו ובמאי 2004 עזבה הגב' ג'ואן את הארץ. לנטען, הופעל על מר לורנס לחץ אשר נשא פרי וביום 25/4/04 חתם על הסכם העברת הנכס לנתבעת (ת/1). 3. בנוסף למר לורנס, העיד עו"ד טריאסטר שמואל אשר אף הוא מציין את סגולות העמותה ועזרתה לזולת, מציין את הליך גביית הכספים, לטעמו כספי התובעת הופקדו בחשבון בנק של העמותה הקיימת בחו"ל (ס' 13 לתצהירו) אשר יהווה "צינור" להעברת הכספים לחשבון התובעת ולכן ביקשו לאתר עמותה בחו"ל והגיעו, כך סיפור המעשה לפי דבריו, לנתבעת. הנתבעת שימשה רק צינור להעברת הכספים ומשעלה נושא רכישת הנכס, נרכש הנכס "טכנית" בלשון התצהיר, על שם מר לורנס, מר לורנס פעל בהעדר סמכות ובניגוד לחוק כאשר חתם כפי שחתם ולנטען (ס' 28 לתצהיר) בירור עם מר לורנס העלה כי פעל כך עקב השפעה פסולה ובלתי הוגנת, התובעת פעלה לביטול ההסכם בדרכי נועם אך הדבר לא צלח. 4. הגב' קאפ שרה אף היא עדת תביעה, שימשה כמזכירה כשנתיים בעמותה, מציינת את מעלותיו של התובע, לתצהירה בני הזוג לורנס היו אמונים על גיוס כספים, טיפלה בתרומות, נוצר קשר עם העמותה הנתבעת בארה"ב וסוכם כי כספים לטובת התובעת, יופקדו אצל הנתבעת כצינור להעברת כספים. 5. הגב' כהן רינה שמשה חברת ועד התובעת בין השנים 1991 ל - 1995, בתחילה כמזכירה ולאחר מכן כמתנדבת, גם היא עומדת על מעלותיו של מר לורנס בתרומות העמותה, מציינת את גיוס הכספים וגם כאן, עיקר הטיעון הנו כי מאחר והתורמים ביקשו אישור לצורכי מס, הוחלט כי הנתבעת תשמש צינור להעברת הכספים אל התובעת. מוסיפה ומציינת הגב' כהן רינה כי מר לורנס עצמו נסע לחתום על העברת הנכס כך שלאחר מכן ירשם על שם התובעת, זאת מאחר ורק אזרח ישראלי יכול להגיש הצעה למכרז. העדה ציינה כי בירור שנערך עם מר לורנס העלה כי חתם על הסכם העברה לנתבעת (ת/1), עקב לחץ פסול וכי הנתבעת מעלה בכספי התובעת אשר הופקדו אצלה כנאמן. ה. בחקירה הנגדית מצטיירת תמונה שונה לחלוטין וזאת עוד בטרם נגיע לעדויות הנתבעת וראיותיה. מר לורנס העיד כעד תביעה מס' 3 (היה נוכח בעת עדויות עדי תביעה 1 ו - 2) ולא הותיר בעדותו רושם מהימן. במסגרת חקירתו הוגשו המכתבים נ/1 ו - נ/2. 1. מר לורנס מקבל משכורת קבועה מהעמותה, מודה כי רעייתו הגב' ג'ואן גייסה כספים, עיקר הכספים גוייסו מקרב בני משפחתה. ממסמכי לשכת רישום המקרקעין (נ/4) עולה כי בניגוד גמור לדברי העד, הנכס בחלקה 136 הצמוד לנכס נשוא המחלוקת, הנו ע"ש הנתבעת וללא כל ייחוס לעמותה. מר לורנס חוזר ומציין כי גיוס הכספים באמצעות התאגיד בחו"ל נעשה לצורכי מס, מעיד כיצד נודע לו באקראי על המכרז, נסע לתל אביב לחתום בשם התובעת. לדבריו, לא ציין את שם העמותה כי היה שם מקום לרשום רק שם וכתובת (עמ' 27 לפרוטוקול) ו"חשב" כי אחר כך ירשמו, מר לורנס אינו יודע לספר עם מי דיבר בתל אביב, מהיכן ההגבלה הנטענת, מדוע גם בטופסי המכרז נרשם רק שמו, מדוע לא רשם בשום מקום את שם העמותה, לא כיו"ר שלה ולא כמי שמופיע בשמה, לשאלה מדוע לא חשב לרשום כך, השיב: "לא חשבתי" (עמ' 28 לפרוטוקול), אם לא די בכך, ציין מר לורנס כי האמור בתצהירו לפיו רק אזרח ישראלי יוכל להגיש הצעה למכרז, הינו בבחינת "טעות". בהמשך, כאשר נשאל בצורה פרטנית: "ש.זאת אומרת שאף אחד לא אמר לך שרק אזרח ישראלי יכול להגיש הצעה, זו טעות" השיב: "ת. אני לא זוכר" וכאשר צויין בפניו כי 4 שורות לפני כן ציין כי מדובר ב"טעות", השיב: "אני לא זוכר". גם כאשר נשאל בשלישית באשר לטענה לפיה רק אזרח ישראלי יכול כביכול לרכוש את הנכס תשובתו: "אני לא אמרתי את זה" לטענתו, לא הסכימו לשנות את השם, הוא ביקש כך (עמ' 29 לפרוטוקול), מאשר כי התרומות במחשב מופיעות "מופיע צל קורתנו דרך הנתבעת" וכאשר נשאל השיב כי אינו יודע "היא כותבת מה שהיא רוצה" (הכוונה לגב' ג'ואן, לגרושתו). כאשר עומת העד עם העובדה כי גרושתו עזבה את הארץ ב - 2004 ולא ב - 2005 כנטען על ידו (ו כדי שטיעון זה יעלה בקנה אחד באשר לטענותיו השקריות לגבי הלחץ נשוא ההסכם ת/1), הכחיש זאת גם כשהוצג בפניו נ/5 המלמד כי הגב' ג'ואן עזבה את הארץ ב - 3/2005 (וכפי העד עצמו!), סופו של דבר, אומר ש"זו דעתו" למרות שמדובר על חתימה תחת אזהרה בפני עו"ד אשרף. (ההסכם נשוא הנכס במחלוקת ת/1 נחתם ב - 25/4/04, הגב' ג'ואן עזבה את הארץ עם בנה ב - 3/2005, ראה עוד להלן). כאשר עומת העד עם העובדה כי דרש כסף לסיום המחלוקות ונעשה איתו חשבון על פי שכרו כולל כל תביעותיו לרבות נשוא הנכס, שלל זאת. (ראה להלן עדות מר טום שטיינברג והמסמכים שצויינו לענין זה ובלשון ברורה). למרות טענותיו ל"לחץ" (נטען ל"קללות", ונשוא מניעת ראית הבן - ראה בהרחבה להלן) החל מ - 2004 הרי כאשר נשאל מדוע ב - 20/6/06 חתם אצל הגב' אשרף על יפוי כח בלתי חוזר להעברת הנכס (נ/6), חזר וציין בגלל הלחץ וכי הגב' אשרף אמרה לו שלשכת עורכי הדין תעשה בעיות. באשר למכתב (נ/7) המלמד על הפרת אמונים מצידו והעברת הסך לרכישת הנכס מהתאגיד דווקא וניתוק הקשר עם העמותה ובאשר לתוכנו, ציין כי היא, גרושתו, יכולה לכתוב מה שהיא רוצה וזה לא נכון. (יצוין כי שטרי המכר באשר לנכס וחתימת מר לורנס אומתו ביום 19/82007 - נ/17). 2. העדה, הגב' כהן מאשרת כי חתמה על התצהיר כאשר היא, מר לורנס והעדים טריאסטר וגב' קאפ נמצאים יחד, דיברו יחד על התצהיר ואז הוכן התצהיר (במשרד ב"כ התובעת) ואז הוא נחתם (עמ' 34 לפרוטוקול). עדה זו מציינת כי ב - 2001 הובא לידיעת התובעת נשוא הנכס, מסתבר כי 7 חודשים בשנה זו הייתה בחו"ל, יודעת ש"הוא קנה משהו, את הנכס מחברת החשמל", יודעת כי האמור בתצהירה לפיו רישום המגרש הנו טכני נאמר לה מפי מר לורנס, לא ראתה את הסכם ההעברה, גם האמור בס' 24 לתצהירה "מישהו אמר לי" (עמ' 35 לפרוטוקול), אינה מבינה מה משמעות ס' 25 לתצהירה שלה שבו נאמר כי בהצהרה על המכירה נרשם גם שמה של התובעת וכתובתה, אינה יכולה להסביר, גם תרגום באנגלית לא גרם להבנתה, לא ראתה כלל את ההסכם, גם את העובדה הנטענת בס' 26 לתצהירה שמר לורנס פעל בחוסר סמכות כאשר חתם, כך גם כך באשר לס' 27" מישהו אמר לי", ס' 28 - 29 הם מפי השמועה, אינה זוכרת את המועדים, כך גם כך באשר לס' 33 לתצהיר בדבר כספים שהופקדו כביכול אצל הנתבעת בעבור התובעת, מסכמת העדה תשובתה "הכל אמרו לי, אני לא יודעת" (!). סופו של דבר יאמר, אין בעדות הגב' כהן לתרום תרומה ראייתית כלשהי כתמיכה בתובעת ונשוא המחלוקת. (ההדגשות - אא"כ יאמר אחרת - שלי - י.כ.). 3. עדת התביעה הגב' קאפ מציינת אף היא כי שעה שחתמה על התצהיר הייתה יחד עם העד טריאסטר, מר לורנס והגב' כהן במשרדו של ב"כ התובעת, עו"ד סבן, קודם לחתימה דיברו, הייתה פגישת הכנה מוקדמת, אינה יודעת מה קרה בעמותה אחרי 1998, אינה יודעת מידיעתה מה קרה בעמותה משנת 1996, עבדה בעמותה משנת 1996 עד 1998, אינה יודעת מה קרה בתחילת דרכה של העמותה, אינה יודעת באשר לגיוס הכספים בחו"ל, אינה יודעת אישית על הקשרים עם התאגיד, אינה יודעת לציין מועדים, אינה יודעת דבר על חבר המנהלים של התאגיד, עזרה בהכנת תקציבים, הייתה מזכירה, לא עזרה בגיוס כספים ממש. 4. בעדותה של עדת התביעה, הגב' קאפ זו אין כדי לתרום ראייתית דבר וחצי דבר כתמיכה בתובעת ובאשר לנשוא המחלוקת, לעדותה, שימשה כמזכירה, לא עזרה בגיוס כספים, לא ידעה פרטים אודות גיוס הכספים בחו"ל ולא ידעה לציין מועדים רלוונטים. 5. עד התביעה מס' 2 הנו עו"ד טריאסטר אשר משרדו בצפת, אף הוא חתם על תצהירו במשרדו של עו"ד סבן, במשרד היו כמצוין לעיל, מר לורנס, הגב' כהן והגב' קאפ בנוסף למר טריאסטר, דובר על הרקע לתצהיר לפני החתימה. העד טריאסטר חבר בעמותה מ - 1993 ועד היום, יודע כי גם מר לורנס וגם גרושתו היו פעילים בעמותה, לא דיבר מעולם עם איש מהתורמים, התורמים הם לא רק בני משפחתה של הגב' לורנס, אינו יודע לבאר כיצד מר לורנס חזר עם כספי תרומות מחו"ל כנטען, ראה את גיוס הכספים במחשב העמותה, אין רשימה בנמצא, אינו יודע למעשה מידיעה אישית על ההצעה בדבר הנפקת הקבלות (עמ' 12 לפרוטוקול), אינו יודע למעשה על ספר הפרוטוקולים של העמותה, לא ראה התחייבות רשומה כנטען, גם לשאלות בדבר ההצעה השיב העד "איני יודע" (עמ' 12 לפרוטוקול), הידיעה על הנכס הנה ע"י מר לורנס ולא אחרת, יודע כי המגרש נקנה, אין פרוטוקול פורמאלי, אין פרוטוקול המלמד כי מר לורנס היה צריך לרכוש את הנכס באופן אישי, לתשובתו המכרז היה לאנשים פרטיים ולא למוסדות (עמ' 14 לפרוטוקול) וכאשר עומת עם העובדה שאין מכרז רק לאנשים פרטיים תשובתו: "אני חושב שזה היה ברור שהעמותה לא יכולה ללכת למכרז הזה" (עמ' 14 לפרוטוקול), משהתבקש לפרט תשובתו: "אני לא חקרתי את הענין", לא ראה את המכרז, אינו יודע מה היה כתוב במכרז ומודה למעשה כי את כל האינפורמציה הבין ממה לורנס, לדבריו למרות שהנו עו"ד, מעולם לא שמע כי עמותה יכולה לרכוש מגרש "שמע" על כך כי חברה כן יכולה לרכוש, אינו מתעסק במכרזים, לא התענין למעשה אם מר לורנס קנה את המגרש על שמו או על שם העמותה, לא הקפיד בכך, אין החלטה פורמאלית לנטען לדבר הרכישה כנטען ע"י מר לורנס, לא היה מעורב בהעברה זאת באשר לשאלה מדוע כאשר הזכיה במכרז הנה ב - 2001, לא נעשה ע"י התובעת דבר וחצי דבר להעביר את הנכס משמו של מר לורנס כאדם פרטי לשמה של העמותה, אין בפיו תשובות באשר לרישום זה על שם מר לורנס ולנטען ל"ענין טכני", כאשר עומת עם כך שחבר עמותה אינו יכול לרשום נכס של עמותה על שמו, ציין כי לא ראה הצהרת נאמנות לאחר שנשאל שוב ושוב, מסתבר כי למעשה עד 2006 לפי טעמיו לא ידע מה קורה במגרש, המליץ לעו"ד אשרף להסדיר את הענינים (זאת באשר לשאלה של הפעלת לחץ על מר לורנס), ביקש ממר לורנס להסדיר זאת, לפנות לעו"ד אשרף. כעולה מתשובותיו בעמ' 18 לפרוטוקול, למעשה לא ידע מה נעשה באשר למגרש פרט לכך שדיבר עם הגב' אשרף והכל נוהל באמצעות מר לורנס וכאשר נשאל שוב ושוב לגבי הנאמנות, סופו של דבר השיב כי זה "בינינו" (עמ' 18 לפרוטוקול), אינו יודע מה עשתה עו"ד אשרף, לא קיבל דיווחים, דיבר איתה מדי פעם אבל לא לעומק, לא עשה דבר, אינו יודע למעשה גם על רישום הערת האזהרה ב - 26/6/06, מציין כי הנתבעת הייתה צינור להעברת כספים לתובעת, אך "האמת היא שאינני יודע". תשובות העד בעמ' 19 לפרוטוקול מלמדות כי למעשה לא ידע כמעט דבר, לא היה מצוי בהליך ההעברה, אינו יודע דבר על לחץ כביכול, לא ידע על החתימה על יפוי הכח הבלתי חוזרים, לא על רישום הערת האזהרה, לא ראה כלל משח"ים. כאשר עומת שוב עם ס' 28 לתצהירו המדבר על לחץ כלפי מר לורנס, תשובתו "בפועל זה הלך לנתבעת" (עמ' 20 לפרוטוקול). לנטען, מר לורנס אמר לו כי חתם על ההסכם תחת השפעה בלתי הוגנת אך בדבר יפוי הכח והערת האזהרה, תשובת העד (עו"ד במקצועו) "לא זוכר" (עמ' 21 לפרוטוקול). כך גם באשר לפרוטוקולים של העמותה, כך גם באשר לפרוטוקול אחר "כלשהוא" וכך גם בתשובתו לשאלת בית משפט באשר לס' 28 המצוין לעיל בתצהירו, תשובת העד "אני לא יודע, אני לא זוכר" (עמ' 22 לפרוטוקול), כך גם באשר למועדים. למעשה, אומר, די היה כבר בשלב זה כאשר אנו בשלב עדויות התביעה וראיותיה כדי לציין שהתובעת לא נשאה בנטל להוכחת תביעתה. עם זאת, כדי שלא ימצא מי וחצי תאוותו בידו וכדי להסיר ספק באשר לעובדה שהתובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה את תביעתה, נפנה לעדויות הנתבעת. ו. עיקר ראיות הנתבעת: בפני העידה הגב' ג'ואן לורנס, גרושתו של מר לורנס התובע. לתצהיר צורפו כראיות וכמוסכם הנספחים לאמור, שטרי המכר בדבר רישום החלקה הסמוכה לנכס נשוא המחלוקת (חלקה 13063, חלקה 136 על שם הנתבעת, הנכס נשוא המחלוקת הנו בחלקה 135), מכתבה של עו"ד אשרף - ממן מיום 18/6/06 המופנה למשפחת לורנס ומציין: "לבקשתה של הגב' ג'ואן מרשה ובהמשך לטיפולי בתיק, רצוף בזה הסכם מתנה בין יהושוע לניו סיד" (נשוא הנכס). המכתב מופנה לב"כ הנתבעת, עו"ד שניידר ולמותר לציין שאין בו דבר וחצי דבר בדבר טענות התובעת, חילופי מכתבים בין עו"ד שניידר לעו"ד אשרף - ממן בדבר העברת הנכס (באף אחד ממכתבים אלה לא ציינה עו"ד אשרף - ממן טענה כלשהיא הנטענת היום בכתב התביעה), מסמך מיום 29/6/06 המלמד על הערת אזהרה לטובת הנתבעת מלשכת רישום המקרקעין, יפוי כח בלתי חוזר מיום 20/6/06 באישור עו"ד אשרף - ממן לפיו ממנה מר לורנס את עו"ד אשרף - ממן לבצע העברה של הנכס ממנו לנתבעת. למותר לציין כי גם כאן, אין אזכור של מילה וחצי מילה בדבר טענות התובעת בתביעתה, לעומת זאת במכתב מיום 3/7/06 (נ/7) מהגב' לורנס למר לורנס ובו מציינת הגב' לורנס שהובא לתשומת ליבה כי הנכס אשר נרכש בעבור הנתבעת תמורת 120,000 דולר, נרשם על שמו, כי מדובר בהפרת אמון מול תאגיד שאינו למטרות רווח כי חבר המנהלים בתאגיד שעה שנודע לו שהנכס רשום עדין על שמו של יהושוע, ינקוט צעדים, כי היא מצפה לשיתוף פעולה עמו ולשינוי השם וכן כי חבר הנאמנים החליט בהצבעתו לחסל כל קשר בין הנתבעת לעמותה "צל קורתנו" מכתבה של הגב' אשרף - ממן מיום 17/2/07 מלמד כי אינה יכולה להעביר את המש"חים החתומים ע"י מר לורנס ואת יפוי הכח, לפי הוראותיו. פרוטוקול - מכתב של הנתבעת בדבר הקצבת הכסף ורכישת הנכס (מיום 30/9/01), נספח י"ז, כאשר מצוין בצורה ברורה כי הסך של 120,000 דולר הועבר (WIRED) לישראל, העתק ההעברה הבנקאית, מכתב של מר לורנס (אשר במהלך החקירה הנגדית הודה בסופו של דבר כי הנו בכתב ידו) בו מציין מר לורנס את העובדה כי אינו מבין מדוע נאמר כי נהג בחוסר יושר וכי: "is it true that was mistake in the auctione of that warehouse..." ובהמשך כיצד פנה לטום ולעו"ד אשרף - ממן כדי להבטיח לעשות כל הנדרש (תיקון "הטעות"), כדי רישום על שם הנתבעת - אין במכתב דבר בדבר הנטען היום בכתב התביעה. במהלך החקירה הוגשו 17 מוצגי הגנה נוספים בהם כאלה שצורפו לנספחים וצויינו לעיל, בנוסף כתב תביעה שצוין נ/5, חתום ע"י מר לורנס תחת אזהרה כנגד הגב' לורנס בענין הסדרי ראיה, כתב תביעה שאושר בתצהיר של מר לורנס בפני עו"ד אשרף - ממן והמלמד על המועד בו עזבה הגב' לורנס ושלא כטענתו השקרית של מר לורנס כדי לארוג מסכת ה"לחץ" הנטענת בענין הבן המשותף וכן, תיעוד המלמד על התאגדות התאגיד בארה"ב ודפי מטרות. בתצהירה מציינת העדה אשר העידה בפני בצורה עקבית, ישירה, הגיונית ומהימנה את נשוא רכישת הנכס אשר במחלוקת, מציינת כי כל הכספים לרכישת המגרש שולמו מתוך כספים שהועברו ע"י התאגיד בחו"ל לחשבון מיוחד שנפתח על שמה ועל שם מר לורנס (נספח י"ח). מדובר בנכס צמוד לנכס ברח' הפלמ"ח שנרכש כפי שטר המכר ונסח הרישום (נ/3, נ/4) זה מכבר ע"י התאגיד N.S.F (ב - 30/10/92). כאשר התגלה כי מר לורנס רשם את הנכס על שמו תוך הפרת אמונים, שאלה לפשר הדבר, מר לורנס טען בפניה כי רק אזרח ישראלי יכול לרכוש את המגרש ולכן נאלץ לרכוש את המגרש על שמו, לכן פנתה יחד עם מר לורנס לעו"ד אשרף, עוה"ד אשר טיפלה בהעברה וזו ערכה את ההסכם ת/1 מיום 25/4/04 על פיו נרשם הנכס על שם הנתבעת, בהסכם עליו חתמה מציינת העדה לא הופיעה חותמת "צל קורתנו" וזו הוספה לתצהירה יותר מאוחר. בפברואר 2005 בעקבות האשמות של התעללות מר לורנס פיזית ומינית בבנם המשותף, החליטה לצאת עם הבן המשותף לארה"ב ואז פנתה לעו"ד שניידר לטפל בהעברה. לאחר פניות חוזרות ונשנות, בחודש יוני 2005 ולאחר שהנתבעת שילמה למר לורנס כ - 45,000$ לחיסול טענותיו ותביעותיו והשלמת העברת המגרש, ציפתה כי הליך ההעברה יסתיים ע"י הגב' אשרף ומשההעברה בוששה להתבצע, פנתה לגב' אשרף, זו טענה בפניה לתשלומי מיסים חסרים והגב' לורנס העבירה לה תשלומים בדבר המיסים. משלא בוצעה עדין ההעברה, פנה עו"ד שניידר לגב' אשרף אשר נשאלה במכתב (נספח ד' - יצוין שוב כי נספחי הצדדים אשר צורפו וכמוסכם על ב"כ הצדדים, מהווים ראיות בתיק זה) בדבר ההעברה וסיומה ומשלא נענה, פנה שוב עד כי ב - 29/6/06 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת. כעולה מנספח ח', ביום 3/7/06, הודיעה הנתבעת למר לורנס כי מאחר והמגרש לא הועבר על שמה, למרות התחייבויות מר לורנס, כי היא תנקוט צעדים לשמירת זכויותיה וגם תחדל מלהעביר כספים לעמותה עקב הפרת האמון, במקביל נוהלו שיחות, מעולם לא נטען ע"י הגב' אשרף כי העברת המגרש אינה תקפה, מאחר והמגרש לא הועבר, נעשתה פניה ללשכת עורכי הדין ובסופו של דבר, ביום 21/8/07, התקבלו אצל ב"כ הנתבעת, עו"ד שניידר, שטרי מכר חתומים, יפוי כח ומש"חים (ההעברה הסתיימה למעשה באימות ביום 19/8/07, ראה נ/17). הגב' לורנס מציינת (ס' 35 לתצהירה) כי במהלך כל התקופה משנת 2004 ועד להגשת התביעה, לא העלו לא עו"ד אשרף ולא מר לורנס ולא התובעת, כל טענה באשר לנכס ושייכותו לנתבעת, גם לא טענה להעברתו על שם העמותה "צל קורתנו". לא הופעלו כל לחץ או כפיה או עושק, יפוי הכח נחתם ביום 20/6/06, יותר משנתיים לאחר חתימת ההסכם כאשר העדה כבר אינה בארץ. באשר לכספים, מר לורנס משך משכורת חודשית מהעמותה, מעולם לא גייס כספים בעבור העמותה ואם גייס כספים, הרי מדובר בכספים זניחים, כל הקשרים בארה"ב היו של גב' לורנס, היא גייסה את הכספים, לעמותה "צל קורתנו" לא היו כספים כדי לרכוש מגרש כלשהו, הטענות בדבר היות התאגיד בחו"ל צינור להעברת כספים לתובעת "צל קורתנו" חסרות שחר ולמעשה מדובר בנסיון של מר לורנס לגנוב את הנכס, שעה שהגב' לורנס ניתקה איתו כל קשר ולא אחרת. בחקירתה מציינת הגב' לורנס כי התאגיד הוקם על ידה וע"י משפחתה בקליפורניה לרבות אחיה טום במסגרת הקהילה שם, כאשר היא חברה בהנהלה בתאגיד מעת ההקמה ב - 1980 (כולל תקופות אי פעילות), התאגיד רשום במדינת קליפורניה. מטרת התאגיד בארץ לעזור למשפחות, לילדים שנפגעו (דף המטרות הוגש וסומן נ/11, נ/12 ו - נ/13), ב - נ/13, מצויינת גם העמותה "צל קורתנו". לעדותה של הגב' לורנס, גם היא וגם מר לורנס עבדו בשביל התאגיד וקיבלו משכורת ממנו, "צל קורתנו" הנה עמותה בישראל כאשר הנתבעת היא תאגיד האם, התאגיד השתמש בעמותה לישום מטרותיה ההומניות ועד שהתעוררו בעיות כלשונה, התאגיד הפסיק להשתמש בעמותה "צל קורתנו" והיום הנו משתמש בעמותה אחרת להמשך פעילותו. איסוף הכספים נעשה בארה"ב בעיקרו, כל קיומה של העמותה הנו מהתאגיד ומכספים שהעביר התאגיד, גיוס הכספים נעשה על ידה, מר לורנס לא נסע איתה לגיוס הכספים, היא ביקשה כספים בעבור העמותה, לעמותה לא היו כספים למעט כספים ממשרד הרווחה ו- 1,000 דולר שנאספו כתרומות, מר לורנס טיפל בכספים ובחיובים. בשנת 2001 הובא לידיעת חברי הנהלת התאגיד דבר המכרז לענין הנכס השנוי במחלוקת. מר לורנס סיפר לה על המכרז, התאגיד רצה ברכישת הנכס כדי לממש תוכניות לטובת התאגיד, לה ולמר לורנס היה יפוי כח לבצע את העסקה כעובדי התאגיד (ראה נ/15), רכישת הנכס בוצעה בכספי התאגיד, מר לורנס נסע לבד לביצוע העסקה, כאשר נשאל על ידה אם רשם את הנכס על שם הנתבעת, ענה לה לדבריה "אני שכחתי", ביקשה ממנו לחזור ולרשום את הנכס על שם הנתבעת, בהיותו שליח של הנתבעת, אך מר לורנס נסע וחזר וציין כי נאמר לו שנעשה כבר מכרז ולא ניתן לשנות את השם, אך אמר כי יתקן זאת, המסמך שצוין נ/16 מלמד על העברות הכספים, המסמך נערך ע"י רואה חשבון של התאגיד, הכסף הועבר מארה"ב ארצה לחשבון מיוחד של מר לורנס והגב' לורנס (בנוסף לחשבון להוצאות קטנות), העדה מציינת כי בנוסף ל"שכחה" שציין בפניה מר לורנס, הוא גם אמר לה כי כאזרח ישראלי, ניתן לרשום את הנכס רק על שמו, מכחישה כי לחצה על מר לורנס, דיברה עם מר לורנס, כאב לה דבר לקיחת הכסף מהעמותה, העדה מציינת כי הייתה במצב קשה, מצד אחד הנה רעיית מר לורנס ומצד שני, אחראית כלפי התאגיד. העדה מכחישה בתוקף כי לחצה על מר לורנס, מעולם לא קיללה אותו, אינה נוהגת כך, נתנה לו כבוד כבעל, דיברה איתו בנועם, הגב' אשרף טיפלה בהעברת המגרש, ההסכם ת/1 הוכן ע"י הגב' אשרף, חלף זמן רב עד שקיבלה העתק מההסכמים, ההסכם כפי שהיה, היה בלא ציון השם "צל קורתנו", חזרה לארה"ב בפברואר 2005, מר לורנס נשאר לטפל בפרוייקט של הנתבעת, עזבה עם הילד, פנתה למר שניידר לטפל במגרשים, העדה מציינת (עמ' 49 לפרוטוקול) כי מר שטיינברג ניסח מכתב בו ציין כי מר לורנס גנב כסף מהנתבעת ברישום הנכס על שמו, כי אין ליתן בו יותר אמון והתאגיד אינו רוצה בקשר איתו, מדובר במסמך מ - 2006 (ראה נספחים ח' ו - ט"ז), במהלך 2006 פנו שוב ושוב לעו"ד אשרף, שלחו לה כספים (לתשלומי המיסים) וב - 3/7/06, כאשר הבינו כי ההעברה לא בוצעה, נשלח המכתב (נספח ח') לפיו שעה שהתאגיד העביר סך 120,000$ לרכישת הנכס וזה נרשם ע"ש יהושוע לורנס, מדובר בהפרת אמון, ינקטו צעדים והתאגיד מנתק כל קשר עם העמותה "צל קורתנו" וחדלה התמיכה הכספית של התאגיד בעמותה. העדה חוזרת ומציינת בחקירתה הנגדית כי עם נישואיה למר לורנס לא הייתה כל הכנסה, לרבות כספים ונכסים. בין השנים 1984 עד 1991 הגב' לורנס תמכה בו, מר לורנס לא גייס כספים בעבור העמותה, גייס כספים בעבור בית כנסת, בכל מקרה מדובר באיסוף של כסכום כולל של כ - 3,000 $ ולמרות שמדובר בגיוס כספים לבית הכנסת, הרי מאחר ואנשים רצו קבלות, נעשה הדבר באמצעות הנתבעת זאת ותו לא, מר לורנס לא אסף כספים, עשה זאת בסכומים זניחים, אספה כספים מבני משפחה וחברים, הכסף נועד גם לפרוייקט בישראל. (מר לורנס הודה בחקירתו כי עיקר הכספים גוייסו מבני משפחה ומקרובים של הגב' לורנס...). 2. בנוסף העיד מר טום שטיינברג אשר העיד על העברת הסך של כ - 45,000$ למר לורנס, מדובר בתשלום למי שיצא לגמלאות וסיים את עבודתו ולכן ביצע התאגיד חישוב ושולם למר לורנס הסך של כ - 45,000$ תוך שהנו מציין כי בכך אין לו שום טענות ומענות כלפי התאגיד לרבות הסדרת נשוא המחלוקת בדבר העברת המגרש על שם הנתבעת מאחר ובזמנו בלשון העד, לא הועבר בצורה נכונה ונרשם על שמו הפרטי של מר לורנס, במקום על שם הנתבעת (עמ' 56 לפרוטוקול), העד מאשר את נספח י"ז, העברת סך 120,000$ נשוא הנכס כסך כולל של 120,000$ אשר הועברו מהתאגיד ביום 30/9/01, לרכישת הנכס. העד מציין כי התשלום למר לורנס, כ - 45,000$ היה כפיצויי פיטורים למעשה, מר לורנס אמר לו כי עבד קשה והוגן כי ישולם לו, העד מכחיש בצורה נחרצת כשקר מוחלט כביכול כי מדובר בתרומה. התאגיד תמך למעשה בפרוייקטים של הגב' לורנס, הכספים כוונו אליה כדי לעזור ולהגשים את מטרות הגב' לורנס לנשים וילדים ובמטרות שהיא תמכה בהם, מדובר בבני משפחה של הגב' לורנס שנתנו בה אמון והעבירו לה כספים לצורך ישום מטרותיה ההומניות, מר לורנס לא היה בהנהלה של התאגיד בצורה כלשהי ולא בתפקיד כלשהו והשם "בצל קורתנו" מופיע במסמך של התאגיד, שעה שמר לורנס עבד בתאגיד (המסמך מיום 3/7/06, מדובר ב"לוגו" ישן). העד העיד בפני בצורה עקבית, הגיונית ומהימנה. ז. קביעת עובדות, דיון והכרעה: 1. מעבר לעובדה שלא נתתי אמון בעדות מר לורנס ואין מאום בעדיו האחרים, הנטען ע"י התובעת גם חסר הגיון בסיסי. התאגיד המצוי בארה"ב, מעביר סך של 120,000 $ לרכישת נכס (הידוע כאמור כגו"ח 13063, חלקה 135 צפת) הצמוד לנכס אשר רכשו קודם (גו"ח 13063, 136, צפת) נכס שהעברתו הסתיימה ביום 30/10/92 ראה, נ/14), מר לורנס רוכש נכס זה ורושמו על שמו בתואנות שווא כי לא ניתן לרשום את הנכס על שם העמותה וכי לא ניתן לרשום את הנכס על שם אזרח זר כי "שכח", כי לא היה מקום (בטופס) לרשום שם התאגיד וכיו"ב. מר לורנס עומת שוב ושוב עם תירוץ זה ורישום הנכס על שמו ותשובה של ממש לא קיבלנו. העד מטעמו, עו"ד טריאסטר לא סיפק למרבה הצער תשובה, זאת בלשון המעטה כאשר עומת עם העובדה שניתן לרשום נכסים על שם עמותות ו/או חברות. כך גם כך, לא התקבלה תשובה מדוע אם הנכס נרשם ע"ש מר לורנס עקב תואנותיו כנטען היום, וכפי דבריו ועדיו, מדוע לא רשם הנכס ע"ש העמותה מיד אלא שביום 25/4/2004 נערך הסכם בו הנכס מועבר (על שם הנתבעת) וב - 2006 גם הערת אזהרה לטובת הנתבעת, שטרי מכר ומש"חים - ע"ש הנתבעת, מעבר לכך שאין כמובן ציון נאמנות כמתחייב בדין אצל שלטונות המס לטובת העמותה. כאמור, העדים האחרים מטעם התובעת, הגב' כהן, הגב' קאפ והעד טריאסטר לא הניבו בעדותם כל תרומה ראייתיית כלשהיא באשר ליסודות התביעה. 2. כפי שצוין בפתח דברינו לעיל, העברת הנכס נשוא המחלוקת בוצעה בין מר לורנס יהושוע כאישיות משפטית ככזו לבין הנתבעת, כאשר לשון התביעה מדבר על עמותת "צל קורתנו" כתובעת בשמו של מר לורנס יהושוע. למותר לציין כי העמותה ככזו הנה אישיות משפטית נפרדת ממר לורנס יהושוע אשר אין חולק כי חתם על ההעברה ביום 25/4/04 בשם לורנס יהושוע ללא תוספת או יחוס אחר כלשהוא לא לעמותה ולא אחרת (לבד מהמצוין לעיל). ההסכם להעברת הנכס (סומן ת/1) מדבר בלשון פשוטה על העברה בין מר לורנס כמעביר לנתבעת new seed foundation כנעברת ע"י ג'ואן מרשה כמנהלת. ההסכם מציין כי מר לורנס רכש את הנכס בצפת, כאשר המבוא להסכם מדבר בלשון לפיה מאחר ולא ניתן היה לרכוש את הנכס על שם תאגיד חיצוני אלא רק על שם אזרח ישראלי, התאגיד בחו"ל העביר את הכסף הנדרש לרכישת הנכס, ולפיכך הסכים מר לורנס להעביר את הזכויות בנכס ל - N.S.F ללא תמורה תוך התחייבות לעשות את כל הנדרש להעברה לרבות חתימה על יפוי כח בלתי חוזר להעברת הנכס אשר הופקד בידי עו"ד רות אשרף. ת/2 מלמד על הצהרה למס שבח על העברת הנכס, המעביר הינו מר לורנס יהושוע כאשר בפרטי הרוכש צויינו הן N.S.F והן "צל קורתנו", ת/2 הנו מיום 3/4/05. (לטענת הגב' לורנס הציון "צל קורתנו" הנו תוספת מאוחרת ובדיעבד, ראה להלן). שטרי המכר חתומים ע"י מר לורנס יהושוע (נ/17). כאמור לטענת התובעת, ההעברה נעשתה שלא כדין, כדי ביטולה. 3. לא הוכח בצורה כלשהיא בפני כי הופעלו לחץ או השפעה בלתי הוגנת על מר לורנס כדי לרשום את הנכס כפי העולה מהסכם המכר ת/1 על שם הנתבעת. התובעת גם לא טרחה להעיד את הגב' אשרף - ממן אשר טיפלה בהליכי ההעברה, נהפוך הוא, הראיות אשר הוצגו בפני, מלמדות בצורה נחרצת כי מדובר ברכישת נכס ע"י התאגיד אשר העביר את הכספים וכפי עדות מר טום שטיינברג למר לורנס ורעייתו ג'ואן, אחותו של העד, מדובר בכספים שנאספו רובם ככולם מבני משפחה וחברים בתאגיד רשום בארה"ב לישום המטרות ההומניות של הגב' לורנס ולא אחרת. מר לורנס אשר היה יכול וצריך לרשום בקלות יתרה את הנכס על שם העמותה, רשם את הנכס על שמו. לאחר הליך ארוך ומתמשך, תוך פניות לעו"ד אשרף ועד פניה ללשכת עורכי הדין, תוקן המעוות והנכס נרשם סוף סוף על שם הרוכשת לאמור, התאגיד. כפי שציינתי לעיל, הנכס רשום כל כולו על שם מר לורנס כאישיות משפטית נפרדת ולא ככותרת התביעה כביכול עמותת "צל קורתנו" באמצעות מר לורנס, מדובר בנסיון נואל בדיעבד לתקן את נשוא הרישום הכוזב על שמו של מר לורנס ולא אחרת. ח. בפשטות; 1. עמותת "צל קורתנו" פעלה למטרות הומניות, יו"ר העמותה והרוח החיה בה מר לורנס וחברה בה גם רעייתו ג'ואן, בני הזוג מתגרשים ב - 2006. בארה"ב, במדינת קליפורניה, תאגיד בשם N.S.F שהנו בעצם תאגיד משפחתי הבנוי על משפחת ג'ואן וידידיה. למר לורנס אין בתאגיד מעמד ו/או תפקיד כלשהוא. ביום 23/10/01 נחתם הסכם בין מר לורנס לחברת החשמל אשר פרסמה מכרז למכירת הנכס שהיה צמוד לנכס קודם הרשום ע"ש התאגיד. ב - 11/9/2002 נרשם הנכס ע"ש מר לורנס יהושוע בלשכת רישום המקרקעין וללא כל ציון נאמנות או הערה לטובת העמותה (זאת גם כתשובה לנטען לחותמת "צל קורתנו" שהופיעה יש מאין כפי המפורט להלן), לנטען ע"י מר לורנס, הנכס נרשם על שמו עקב העדר אפשרות לרשום הנכס ע"ש אזרח זר ו/או העדר מקום בטופס או כי אינו יודע או כי לא ניתן לרשום ע"ש תאגיד זר. המימון לנכס נעשה בהעברה מהתאגיד בארה"ב לעמותה התומכת בח-ן נפרד ( 120,000$). ביום 25/4/04 מועבר הנכס ללא תמורה ממר לורנס לתאגיד הנתבע. ב - 2005 עוזבת הגב' לורנס ג'ואן את הארץ עם הבן המשותף. ביום 20/6/06 חותם מר לורנס על יפוי כח בלתי חוזר להעברת הנכס ע"ש התאגיד. ביום 29/6/06 נרשמת הערת אזהרה ע"ש הנתבעת. ביום 19/8/07 על פי שטר המכר, מבוצע אימות בפני עו"ד גוטמן - מרום והעסקה מסתיימת. אמור, טענת התובעת הנה לביטול ההסכם ת/1 מחמת עושק, כפיה ולחץ, דינה לדחיה. מעבר לעובדה שטענת תרמית צריכה למידת הוכחה מוגברת (ראה למשל ה.פ. (ת"א) 821/91 יניב נ' צוריאנו (לא פורסם) , ניתן ביום 11/4/96) וההלכה הברורה לעניין זה, ראה גבריאלה שלו, דיני חוזים, עמ' 232, כפי שמצטטת בצדק ב"כ הנתבעת), אין ליתן אמון בעדותו של מר לורנס ככזו, לאמור, כי חתם באילוץ כלשהוא על ההסכם. לא הוכחו בדל אילוץ או כפיה. ויודגש, השואף לבטל הסכם מחמת טענת כפיה, עליו נטל ההוכחה להראות כי הכפיה השפיעה על רצונו שלו ואלמלא קיומה הוא לא היה מתקשר בחוזה (ראה גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, תשס"ה - 2005 329). התובעת הטוענת כאן לביטול הסכם עקב טענות של לחץ, כפייה, תרמית, עושק, היא זו אשר נושאת בנטל ההוכחה במלואו, היא חייבת להוכיח קשר סיבתי דומיננטי אשר הוא הגורם להתקשרות החוזית הפסולה לטענתה, היא חייבת להראות, כי אותה כפייה נטענת השפיעה בפועל על המתקשר בחוזה, גמירת הדעת, צריכה להיות כזו שמפגש הרצונות בה פסול, פסילה יורדת לשורש עניין כדי הנעת פלוני לחתום על הסכם בעל כורחו עקב הכפייה הנטענת - כל אלה בלשון המעטה, לא הוכחו בפניי. כך גם כך, הטוען ללחץ, עושק, כפייה וכיו"ב טענות התובעת, ההגיון מלמד, כי לא ישן על זכויותיו אלא יפעל בהקדם, בנחרצות לביטול הסכם כזה, שנכפה עליו, הר כגיגית באמצעים פסולים. הטענה צריכה להיות מפורטת, מלמדת בצורה ברורה בהיבט הראייתי על הלחץ כמניע לחתימה פסולה על ההסכם (ראה למשל ע"א 92/89 עובדיה נ' ציבאי, פד"י מ"ה (5), 113 (1991), ראה גבריאלה שלו, שם עמ' 257 - חוזה כזה כנטען על ידי התובעת הינו בר ביטול, אינו מתבטל מאליו, הטוען לכך, חייב לעשות מעשה, לשלוח הודעה על ביטול החוזה, דברים שמיותר לציין, לא נעשו כאן). בל נשכח, ס' 17, 18 לחוק החוזים (חלק כללי) ה'תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), המדברים במחלוקת כאן, לאמור כפיה, עושק (ואם תרצה, אף טעות או הטעיה לפי ס' 14, 15 לחוק החוזים), מחייב על פי ס' 20 לחוק החוזים: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". כאן אמור, הודעה לא הייתה כלל, ניתן לראות בכתב התביעה שהוגש ביום 18/9/2007 בבחינת "הודעה" אך גם כך, "זמן סביר" אין כאן. כל זאת כמובן, מעבר לעובדות לפיהן לא הופעלו על התובע עושק, כפיה, לחץ מסוג כלשהוא ואף טעות או הטעיה לא היו כאן. הגיון דומה מצוי בהלכה התלמודית לפיה: "תלוה וזבין זביניה זביני" (בבלי, בבא קמא סב, ע"א). כלומר במקרים מסוימים, עסקה, גם אם מקורה באונס (היותו של המוכר תלוי פיזית), הינה בת תוקף (-זביניה זביני) שכן אין הכפיה שוללת את קיומו של רצון ההתקשרות (במוסגר יאמר, כלל זה רלוונטי גם למשפט הישראלי דהיום, ראה למשל ע"א 661/88 חיימוב נ' חמיד, פד"י מ"ד (1) 82, 75 (1989)). אולם, לכלל תלמודי זה סייג: "אם מסר מודעה קודם שימכור, ואמר לשני עדים, דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס, הרי הממכר בטל, ואפילו החזיק כמה שנים, מוציאין אותה מידו ומחזיר הדמים" (ראה: רמב"ם הלכות מכירה פרק י', א'). קרי, אדם הטוען לפגם בהסכם מחמת אונס, כפיה, לחץ בלתי הוגן וכיוצ"ב, אינו יכול לחסות בצל טענותיו, שעה שיישן על זכויותיו ולא טען במהלך תקופה כה ארוכה בפני מאן דהוא, כי העביר את הנכס מתוך כפיה או עושק. ולעניננו; עד להגשת התביעה לא מר לורנס, לא העמותה ולא עורכת דין אשרף, אשר ייצגה אותם, לא העלו טענות, למרות שהיו להם שלל הזדמנויות לכך וגם בבית המשפט נטענו טענות אלה, בשפה רפה. מר לורנס טען לקללות ולחץ ונשוא ראיית הבן והפסקת העברת הכספים, אך כפי שמלמדות הראיות אשר הונחו בפניי, טענות אלה מופרכות על פניהן. כעובדה, אין כל טענות ללחץ לפני חתימת ההסכם ת/1 ב - 25/4/2004, הטענה ללחץ ב"קללות" מעבר לעובדה שלא נתתי לענין זה אמון בדברי מר לורנס ונתתי אמון בדברי הגב' לורנס שאינה נוהגת לקלל, קללות אינם בגדר כפיה ועושק המניעות אדם כמר לורנס לחתום בכפיה בהיותו מיוצג, יו"ר עמותה, מנהלה והרוח החיה בה מאז הקמתה. כך גם, נשוא ההסכם בלחץ משולל כל יסוד, נספח ט"ז לתצהיר הגב' ג'ואן מלמד כי ההחלטה על הפסקת העברת הכספים לעמותה הנה מ - 2006 וההסכם נזכיר, נחתם באפריל 2004 (ת/1). גב' אשרף במכתבה מיום 18/6/06 מציינת "מתנה" ללא כל טענה ל"לחץ" פרוטוקול יחיד של העמותה שהוגש ביום 18/6/06 אף הוא אין בו טענה כלשהיא ללחץ נטען או כפיה אחרת כלשהוא זאת כאשר ב - 20/6/06 חותם מר לורנס על יפוי כח להעברה וב - 26/6/06 על הערת אזהרה וזאת ללא כל סייג וכן גם ב - 17/2/07 עו"ד אשרף - אין זכר ללחץ, המועדים מדברים בעד עצמם, באשר להעברה שהסתיימה למעשה ביום 19/8/07. באשר לנטען כי מניעת ראיית הבן המשותף הווה לחץ, גם כאן לא אמר מר לורנס אמת. הגב' לורנס עזבה את הארץ ב - 2005, ההסכם נחתם כאמור ב - 2004, לטענת מר לורנס עצמו, עד לעזיבת הגב' לורנס את הארץ ב"הסתר" כלשונו שלו, חיו יחד וכיצד זה הפעילה לחץ נשוא מניעת ראית הבן ממר לורנס כאשר עזבה לאחר החתימה על ת/1? מר לורנס עומת עם תביעתו, תצהירו (נ/5), ס' 6 בו אשר אישר בתצהיר תחת אזהרה ע"י עו"ד אשרף אך הוא בשלו וגם בסיכומים, ב"כ עו"ד סבן טען בפני כאילו לא היו דברים מעולם. עוד נציין כבר עתה, כי שעה שעסקינן במקרקעין, בעל הדבר הנו זה אשר הנכס רשום על שמו, ת/1 ושטרי המכר חתומים ע"י מר לורנס כאישיות משפטית נפרדת מהעמותה והעובדה שהתביעה הוכתרה היום כתביעה בשם העמותה באמצעות מר לורנס, אין בה דבר ויכול ודי היה בכך כדי לדחות את התביעה. מעבר לכל אלה, מדובר בטענות בע"פ נגד מסמך בכתב (ת/1). 2. ב - 2004, המועד בו נחתם ההסכם, לא הופעל לחץ כלשהוא, אותה עת עדין יכל מר לורנס לראות את הילד, גרושתו הייתה בארץ וכאשר נשאל בדבר "הלחץ", השיב כי אינו יכול לסבול עוד, הכל חתם בלחץ, החתימות אצל עו"ד אשרף היו לטענתו בלחץ ובקללות (התובעת לא טרחה להעיד את הגב' אשרף), כאשר נשאל מה עשה העד מר לורנס מ - 2004 כדי לבטל את ההסכם, הרי כעובדה כל מה שציין הנו "הבטחה", כל מה שגילה כי רצו "לגנוב" ו"הבטיחו לו", למרות שכאשר עומת עם העובדה שכאשר חתם, בנו עדין היה בארץ, חשב וציין שהנתבעת שייכת לתובעת, זו האמת (עמ' 32 לפרוטוקול). 3. ב"כ התובעת בחר בסיכומיו, וכך לא יעשה במקומותינו, לצטט ציטוטים חלקיים ולא פעם אחת ובצורה מטעה. כך גם כך, טענותיו בסיכומים חורגות מהסעד המבוקש בכתב התביעה, לאמור: "ליתן פסק דין המצהיר על בטלותו של הסכם העברת מכס מיום 25/04/04. ליתן פסק דין המצהיר כי התובעת הינה בעלת הזכויות להירשם כבעלים של הנכס, ובעלת זכויות החזקה והשימוש". (סעיף 54 לכתב התביעה). התובע נסמך בסיכומיו ומחזיק בהם על פי עדויות עדיו. עוד נטען, כי היו"ר של העמותה לאמור מר לורנס: "פעל בהעדר סמכות ובניגוד לחוק בכך שחתם על הסכם למכירת המגרש למשיבה, והיא שומרת לעצמה את הזכות להגיש תביעה כנגדו בבוא היום". (סעיף 36 לסיכומי התובעת). בהקשר זה נחזור ונציין, התביעה הוגשה בשם התובעת העמותה, באמצעות מר לורנס, אשר הנו יו"ר העמותה ומנהלה מהקמתה ועד היום, הוא, אשר נטען נגדו עכשיו כי פעל בניגוד לחוק, ובהעדר סמכות. 4. עוד נחזור ונדגיש, כי הסכם העברה, בו נרשם הנכס על שם מר לורנס כאדם פרטי ולא אחרת, נחתם ב-2001 מול חברת החשמל, כאשר ב 25/04/04 (ת/1) נערך הסכם העברה, נשוא המחלוקת כאן, בין לורנס כאדם פרטי לנתבעת, וממועד זה ועד עצם היום הזה, לא נעשו דבר למעשה או פעולה כלשהי לנטען כנגד מר לורנס על ידי העמותה כאישיות משפטית נפרדת. עוד נציין, כי כעולה מטיעוני ב"כ התובעת עצמו, הן בכתב התביעה והן בסיכומיו, העמותה הינה למעשה מר לורנס ובכך מתהדר הוא ובדבר הפעולות ההומניות אשר עושה העמותה. מר לורנס אף נחקר על כך בחקירה הנגדית וגם לעניין זה לא שמענו תשובה של ממש. למרות שבחקירתו מר לורנס לא סיפק תשובה הגיונית כלשהי וכך גם לא עדיו וכעיקר עו"ד טריאסטר באשר לטענה כי רק אזרח ישראלי יכל להגיש את ההצעה נשוא רכישת הנכס, ורק אזרח ישראל יכל לחתום על ההסכם עם חברת החשמל, וכן הנטען כי לא ניתן היה לרשום את הנכס על שם העמותה מלכתחילה, מתעלם מכך למעשה ב"כ התובעת ותשובה של ממש לא ראייתית ולא הגיונית בטיעוניו-לא מצאתי. (למותר לציין שלא הועד איש מחברת החשמל - המוכרת). לטענת התובעת התמורה עבור רכישת הנכס בוצעה מתרומות בחו"ל לטובת התובעת שהופקדו בחשבונות הנתבעת. בראיות כפי שהוצגו בפניי מדובר על העברה של כספים מהתאגיד הנתבע לרכישת הנכס ולא אחרת. התובעת לא הוכיחה בצורה כלשהי את הטענות לפיהן התאגיד הנתבע שימש כביכול צינור להעברת כספים לעמותה. 5. עדות הגב' לורנס לענין זה ועדות האח טום, בהם נתתי אמון, מדברים בעד עצמם לאמור אין בנטען דבר וחצי דבר מעבר לטענה בעלמא, מעבר ל נ/7 ולאמור במסמך זה לפיו, התאגיד הנתבע מפסיק את פעילותו עם העמותה עקב הפרת האמון לצד מר לורנס וכמצויין ב נ/7. (זאת, מעבר לעובדה שהתובעת לא השכילה להוכיח, טענותיה לחתימה על ת/1 מתוך לחץ, כפייה או תרמית). 6. ב"כ התובעת הכביר בטיעונים משפטיים באשר להתקשרות חוזית שנכפתה על צד עקב כפייה או עושק כמצוות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, אלא, "נשתכח" ממנו כי הטיעון המשפטי צריך להסתמך ראש וראשון על עובדות לפיהן בוצע הנטען לאמור עושק, כפייה, תרמית, וכנטען על ידי התובעת, טענות אשר לא הוכחו וכל אשר שמענו כראיות תובעת לעניין זה, הן כי היו "קללות" וכי הגב' לורנס הפעילה לחץ על מר לורנס באמצעות הבן. (כמפורט לעיל; טענות אלה כמו גם הטענות ללחץ כספי - הופרכו). לענין זה כאמור לעיל, עדותו של מר לורנס אינה נאמנה עליי, בעוד עדות הגב' לורנס נאמנה עליי, מר לורנס לא אמר אמת. בניגוד גמור לטענת ב"כ התובע, בבחינת יש מאין בסיכומיו לפיהן חתם מר לורנס על ההסכם מתוך לחצים שהפעילה עליו הגב' לורנס, לרבות כי לא תעביר כספים לתובעת המופקדים אצלה, לא הוכח בפניי בצורה כלשהי כי הופקדו כספים כלשהם בעבור התובעת אצל הנתבעת או באמצעותה או "כצינור" כלשון התובעת, לא זאת גם זאת הוכח בפניי בצורה נחרצת כי הכספים מרביתם (למעט סכומים זניחים), גוייסו על ידי הנתבעת ובאמצעותה על ידי בני משפחה, קרוביה וחבריה בחו"ל, אשר ראו עימה עין בעין את פעילותה ההומנית, וכאשר כמבואר לעיל, הסך באשר לנכס ככזה, הועבר על ידי התאגיד, בשם התאגיד, מתוך כספי התאגיד לרכישת הנכס ולא אחרת. (בהקשר האמור לעיל, הפסקת העברת הכספים הנה מ - 2006 ולא אחרת, ומכאן, כיצד הפסקת העברת הכספים מהווה "לחץ" להסכם מ - 25/4/04, ת/1). 7. הנטען על ידי עד תביעה מס' 2, באשר להיות התאגיד הנתבע צינור להעברת כספים, הינו טענה בעלמא, ובאשר לעדויות עד תביעה זה והעדים האחרים, הרי הרחבתי לעיל. הנטען גם חסר היגיון ככזה, שעה שהתאגיד הוא המעביר את הכספים, וכאשר המדובר ברכישה משמעותית של נכס, וכאשר לתאגיד מגרש בסמוך לנכס כפי שנרכש (ראה נ/3 - שטר המכר) גם זאת, בניגוד גמור לטענות התובע כהפרחת מילים בניגוד לרישום בלשכת רישום המקרקעין נ/3 הנ"ל, הגיונית דווקא רכישת הנכס על ידי התאגיד בצמוד למגרש בו ממוקמים משרדיו ב נ/3, ובוודאי לא סביר ולא הגיוני, שהתאגיד יסכים בשלב איזשהו שהנכס ירשם על שם מר לורנס, או על שם העמותה בארץ, התובעת, אשר כל יעודה היה לשמש כלי של התאגיד, לממש מטרותיו בארץ ולא אחרת. (עם ניתוק הקשר עם מר לורנס פועל התאגיד בארץ באמצעות עמותה אחרת). כעולה מעדויות הגב' לורנס והעד תום, ובנוסף ל - נ/7, מכתב, בו הודיע התאגיד על הפסקת קשריו עם העמותה התובעת, הרי כעובדה, לאחר שהופסקו הקשרים עם העמותה, התובעת בשל מעשיו של מר לורנס ברישום הנכס, ממשיך התאגיד הנתבע את פעולותיו בארץ באמצעות עמותה אחרת ללמדך, גם מכאן שהעמותה בארץ שימשה לתאגיד ידו הארוכה לפעילותיו ולא כטעון היום, ללא כל ראייה לפיהן התהפכו היוצרות והעמותה היא הגורם הקובע והתאגיד שימש כביכול רק "צינור" להעברת כספים). בניגוד לנטען לא הוצג לא כנספח לתצהירים ולא בבית המשפט, פרוטוקול כלשהו של העמותה כמתחייב בדין לענין טענותיה היום (למעט זה מיום 18/6/06) ובוודאי כאשר מדובר ברכישת נכס מקרקעין ובו ציון נדרש בדבר רכישת הנכס בעבור העמותה. העובדה כי כך נטען בסעיף 20 לתצהירו של מר לורנס, עדות בה בכל מקרה לא נתתי אמון, לא שגי. וכאן נחזור ונציין, אם אכן נרכש הנכס על שם העמותה, מדוע לא עשה מר לורנס דבר וחצי דבר משנת 2001 עד העברה לפי ת/1 ב 2004, לפיו הועבר הנכס על שם הנתבעת, ומדוע לא עשו, לא הוא ולא העמותה, דבר וחצי דבר בעניין הנכס ועד להגשת התביעה או בסמוך לכך? מדוע ב - 2006 נחתמים שטרי מכר והנכס נרשם ע"ש הנתבעת? כל דברי העדים באשר לאורח העברת הנכס, והיות התאגיד כביכול "צינור" להעברת כספים, הינם למעשה מפי העד לורנס, ולמרבה הצער לעניין זה, גם עדותו של עו"ד טריאסטר. כל העדים מתכנסים יחדיו במשרד ב"כ התובעת, נערך שיחה מקדימה בדבר תוכן העדות, תצהירי העדים מנוסחים בנוסח כמעט זהה, ובחקירה הנגדית מסתבר כי מדובר בעדויות שמיעה, סברה, דברים פריכים אשר אין בהם ממש, בוודאי לא כדי להוות ראיות בבית משפט. אמור אם כן, גם הטענה ללחץ כלכלי חסרת בסיס היא (זאת לאחר שדחינו כעובדה את הטענות לתרמית, כפייה, לחץ לרבות בעניין הבן וכמפורט לעיל). 8. פניות למר לורנס להחזיר מגרש אשר אף כדברי ב"כ התובע בסיכומיו וטענותיו גם היום, נרשם על שמו שלא כחוק, ובהעדר סמכות, אינם בגדר "איומים ולחצים" כלשון ב"כ התובע. מעבר לכך עוד יאמר, מר לורנס בניגוד למצגת לפיה פעל מתוך התנדבות ולשם שמיים בלבד, הרי הפעולות המבורכות ככל שביצעה העמותה, בוצעו על ידו לא כמתנדב, אלא בתמורה לשכר, ובסופו של יום שעה שנותקו היחסים עם התאגיד הנתבע, שולמו למר לורנס כעדות העד טום פיצויי פיטורין למעשה בעבור עבודתו, ולהסרת כל טענותיו. 9. וגם לענין זה אמור, אם התאגיד הנתבע שימש כ"צינור" להעברת כספים בעבור העמותה, כיצד זה שימש התאגיד הנתבע "מעביד" למר לורנס וכיצד זה שולם למעשה שכרו על ידי התאגיד? 10. אם אכן ההסכם ת/1 והנלווים לו ב"לחץ" לרבות ההצהרה למס שבח ת/2 (בה נוספו בסעיף 2 המילים "צל תורתנו" ללא חותמת וללא אישור, וכאשר הדברים הוכחשו על ידי הגב' לורנס בעדותה נתתי אמון), וכך גם כך, שטרי המכר נ/17, באמצעות עו"ד אשרף ממן, כיצד זה לא טרחה התובעת להעיד בבית המשפט את עורכת ההסכם, עו"ד ממן, אשר בפניה נחתם הן ההסכם, הן ההצהרה למס שבח, והן שטרי המכר?? כיצד זה עדה זו אשר שימשה השושבין להסכם ואף הייתה נשוא הפניות של ב"כ הנתבעת שעה שהתבקשה לרשום את הנכס על שם התאגיד, כיצד עדה זו התובעת לא טרחה להעידה כלל!? ב"כ התובע אשר טען בלהט גם לענין זה "שכח" כי המוציא מחברו עליו הראייה וכי הוא זה אשר צריך להוכיח את טענותיו ולא אחרת, הפסיקה שטרח לצטט, טובה היא ונכונה היא, אלא שפועלת היא בכיוון ההפוך לאמור, אי העדת עו"ד אשרף על ידי התובעת, פועלת ראש וראשון לרעת התובעת. ט. 1. משהגענו בסיכומים לפרק בו טוען ב"כ התובעת לסתירות בעדויות הנתבעת ועדיה, חזרנו ומצאנו כי יצאו מתחת ידו ציטוטים חלקיים ומטעים. ב"כ הנתבעת מלין ובצדק באשר לציטוטים החלקיים פרי מלאכת הסיכומים של התובעת, אורח הציטוט על ידי ב"כ התובעת מעשה חמור. כמשל בלבד, עמ' 44 לפרוטוקול והציטוט החלקי כאשר ההשלמה לתשובה מדברת בעד עצמה, כך גם כך, בעמ' 46 לפרוטוקול, ציטוט רק של המילה "לא", כאשר ההמשך מדבר בעד עצמו, מדובר בציטוט מטעה ולא אקראי, מדובר בהשמטות מכוונות, ראה גם המופיע בסעיף 72 לסיכומים, האמור בסעיף 27 לתצהירי ג'ואן מדברים בעד עצמם. כך גם סעיף 76 לסיכומי התובעת, המועדים המתייחסים לסעיף 99 לתצהירים. ראה עוד נשוא האמור באשר לעבודה, ציטוט המנסה ללמד באורח בה צוטט עובדות אחרות, השמטת ההמשך (סעיף 121 לסיכומים), כאשר הגב' ג'ואן מבדילה בצורה ברורה בין עבודה בשכר לעבודה בהתנדבות. העדה מציינת בצורה ברורה בעמ' 40 לפרוטוקול, כי מר לורנס קיבל שכר מהעמותה ולא אחרת. גם הציטוט המובא כמובאה מעמ' 40 לפרוטוקול הינו ציטוט חלקי, כאשר הציטוט במלואו מבאר את הדברים וכמבואר לעיל, כך לא יעשה במקומותינו. כפי שיובהר להלן, נתתי אמון מלא בעדות עדי הנתבעת, והנטען לסתירות לאו טענה היא. כך גם כך, הנטען לסתירה בין עדות הגב' לורנס באשר על סך ששולם למר לורנס (סעיף 17 לתצהירה), לבין עדות טום שטיינברג, לאו סתירה היא הגב' לורנס מדברת בלשון תשלום לחיסול כל טענותיו ותביעותיו להשלמת העברה למגרש, ומר טום שטיינברג מציין, כי מר לורנס ביקש תשלום מכיוון שעבד אצל הנתבע שנים רבות, וקיבל תשלום כאדם שיצא לגימלאות כפיצויי פיטורין. חיסול טענות ותביעות של מר לורנס בלשון הגב' לורנס, אינם סתירה לתשלום פיצויי פיטורין. אכן הגב' לורנס הוסיפה, כי מדובר גם בתשלום בעבור השלמת להעברת המגרש, אך מכאן ועד סתירה כנטען הדרך ארוכה. מול הציטוטים החלקיים בהם נסיון יש מאין להטות עובדות ראה והשווה: לענין הבן: למשל הטענה בדבר מניעת ראיית הילד, מדובר בציטוט חלקי בסיכומי התובעת. כך גם כעולה מנספח ט' לתצהיר, פרוטוקול שנערך ב- 18.6.06 ועליו חתום מר לורנס, כאשר דברי הגב' לורנס בסעיף 5 לתצהירה, לפיהם בחודש פברואר 2005 החליטה להוציא את הילד מהארץ תואמים את העובדה שלא עזבה את הארץ במאי 2004, אלא בפברואר 2005 וכמבואר לעיל, כפי התובע עצמו בסעיף 6 לנ/5. ראה והשווה לענין הכספים: גם נשוא הכספים הינו דברים בעלמא ללא כל ראיות או תימוכין, העברת הכספים הופסקה כעובדה במחצית השניה של 2006 לאמור, שנתיים לאחר שנחתם ההסכם, כך שהנטען "ללחץ" הנובע מהעברת כספים, אינו נכון. ראה והשווה לענין ה"לחץ": נספח ג' אשר צורף לתצהיר הנתבעת מיום 18.6.06, מלמד מפי עורך דין אשרף ממן, שנתיים לאחר חתימת ההסכם, כי "לבקשתה של הגב' ג'ואן מרשה ובהמשך לטיפול בתיק רצ"ב הסכם מתנה בין יהושוע לבין ניו סיד", ציון הסכם מתנה ולא אחרת, שנתיים לאחר חתימת ההסכם ועוד על ידי עורך דין אשרף אשר ערכה את ההסכם וגם טיפלה בעניינו האישיים של מר לורנס (ראה למשל נ/5), לא תואמות ללחץ ולו כזית לענין זה. כך גם כך, הפרוטוקול מיום 18.6.06 אשר צורף לתצהירו של מר לורנס ולתצהירו של מר טריסטר, אין בו זכר לטענות הנטענות היום, אין כל טענה לחתימה מתוך לחץ (יושם אל לב לתאריך בו נשלח מכתבה של הגב' אשרף ממן, לאמור הסכם מתנה). ונמשיך, יומיים לאחר הפרוטוקול שיומו 18/6/06, ביום 20.6.06, חותם מר לורנס על יפוי כח העברת הנכס על שם התאגיד הנתבע, דובר בחתימה ללא כל סייג, כך גם בסדר זמנים רצוף ביום 26.6.06 הערת האזהרה לטובת הנתבעת באמצעות עו"ד אשרף, גם כאן ללא כל הסתייגות ולא בן בנו של רמז ללחץ, כפייה וכו'. כך גם ביום 17.2.07, שעה שהגב' אשרף התבקשה להמציא טופסי מש"ח ויפוי כח להמשך טיפול מול שלטונות המס, תשובתה הייתה כרוכה בקבלת הסכמה ממר לורנס וגם כאן טענה כה קשה לתרמית, לחץ, עושק, כפייה בגינם נעשתה העברה נשוא של הנכס ת/1 לא בא זכרה במקום כלשהו או בצורה כלשהי. במכתבו של מר לורנס (נספח ט"ו לתצהיר גו'אן) כותב מר לורנס, כי זאת אמת מדובר בטעות (נשוא הרישום) ולא אחרת (מדובר במכתב תשובה של מר לורנס לאמא של גו'אן - ראה עמ' 33 לפרוטוקול), מדובר במכתב בכתב ידו של העד אשר מדבר בעד עצמו (כתב ידו לו ניסה להתכחש בתחילה) מדובר ב"טעות", לטענתו, ולא אחרת. ההגיון הפשוט מלמד, כי אם באמתחתו של מר לורנס היו טענות כה קשות ללחץ, כפייה, עושק או תרמית, היו אלה מוצאים את ביטויים בצורה כלשהי בתשובה למכתבה של אמא של ג'ואן, שעה שהטיחו בו, כי נהג שלא ביושר וכל אשר היה בפיו לומר בתשובה, כי זו הייתה "טעות" שלו ולא אחרת. באשר לטענה, כי התאגיד שימש צינור לעמותה, דשנו לעיל וראה לעניין זה גם עדות מר שטיינברג בעמ' 57 לפרוטוקול. 2. התובעת לא רק שכשלה בהבאת ראיות כעדי הוכחה במידה הנדרשת במשפט אזרחי להוכחת טענותיה, אלא שהתמונה בפני מלמדת, למרבה הצער, על נסיון כושל להונות את הנתבעת דווקא. התובעת לא השכילה להוכיח כי על מר לורנס הופעל לחץ פסול כלשהו וכי ההסכם ת/1 נחתם תחת לחץ פסול ניצול מצוקה או תלות. מדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב על כל המשתמע מכך וב"כ התובע בחר להתעלם גם מכך. בניגוד גמור לנטען, ברור כי מלכתחילה הנכס צריך היה להירשם על שם התאגיד הנתבע אשר העביר את הכספים על שם כך, בוודאי ובוודאי שלא על שם התובע כאדם פרטי אשר טען טענות מופרכות בעניין אי האפשרות ורישום כביכול על שם התאגיד או אף אפילו על שם העמותה. ההסכם ת/1, הסכם תקף הוא ולא אחרת. 3. ניתן לסכם טענות הכפיה, העושק והלחץ של הנתבעת אשר הן יסוד התביעה מסתכמות בתמצית בשלושה: א. לחץ כלכלי. ב. לחץ ע"י מניעת ראית הבן. ג. "קללות". כל הטענות הללו כולם, הופרכו אחד לאחד בצורה נחרצת, כמובהר בהרחבה לעיל. מעבר לעובדה ש"הלחץ" ככזה צריך להיות המניע של החתימה ת/1 ב - 25/4/2004 ואחר, שטרי המכר, יפוי כח ומש"חים ועד 19/8/07 הרי: א. באשר ללחץ הכלכלי - הוכח כי הפסקת ההתקשרות להעברת הכספים מהתאגיד לעמותה היתה ב - 2006 בהחלטת חבר הנאמנים בתאגיד עקב גילוי מעשה ההונאה (נ/7), הכסף הועבר ע"י התאגיד (נ/16). ב. מניעת ראית הבן - הגב' ג'ואן עזבה את הארץ ב"הסתר" כתצהירו של מר לורנס ב - נ/5, זאת במרץ 2005, ההסכם כידוע נחתם ב - 25/4/04. ג. קללות וכו' - מעבר לעובדה שקבעתי כי אין אמת בפי מר לורנס ונתתי אמון כעובדה בדבר הגב' לורנס כי אין זה ממנהגה, "קללות" ככאלה לא מהוות לחץ, ובוודאי לא הוכח כי היו מניע לחתימת ההסכם ת/1 וכל הפעולות המתמשכות אח"כ להעברת הנכס כל כולו על שם הנתבעת, פעולות שהסתיימו, למעשה רק ביום 19/8/07. 4. אני קובע כעובדה כי הנכס נרכש בכספים של התאגיד הנתבע, מר לורנס שימש כשליח של התאגיד לרכישת הנכס, מעל באמון שניתן בו ורשם את הנכס על שמו. שעה שהרישום על שמו הפרטי של מר לורנס התגלה, פעלה הנתבעת ארוכות כדי לתקן את המעוות ועד ל - ת/1 ביום 25/4/04 בו הועבר הנכס ללא תמורה ממר לורנס יהושוע לתאגיד. עוד יצוין כי היה ואכן דובר במניעה במכרז בעת רכישת הנכס מחברת החשמל, לא הייתה כל מניעה לאחר מכן לתקן את המעוות ולרשום את הנכס כהלכתו, דבר שלא בוצע ועד לפניות חוזרות ונשנות של הגב' לורנס לרישום הנכס על שם התאגיד אשר מכספו נקנה הנכס. לא מצאתי בסיס ולו כדי בדל ראיה לנטען ללחץ, כפיה, עושק, השפעה בלתי הוגנת ובוודאי שלא תרמית כנטען בתביעה ונזכיר, מדובר בתביעה לסעד הצהרתי לביטול ההסכם ת/1. אין בתביעה דבר וחצי דבר כדי העתרות לסעד לאמור, התובעת, העמותה הנה בעלת הזכויות להרשם כבעלים על הנכס. 5. עוד אציין כי התאגיד הפסיק את כל קשריו עם העמותה, מבצע הוא היום את פעולותיו ההומניות בארץ באמצעות עמותה אחרת והקשרים עם עמותת "צל קורתנו" נותקו כעולה מנספח ח' מיום 3/7/06 ובצורה חד משמעית. 6. עוד אני קובע כי הוויתה של "צל קורתנו" מעת נישואי גב' ג'ואן למר לורנס ועד לניתוק קשרי התאגיד עמה ב - 2006, נבעה מהתאגיד, כל הכספים למעט סכומים זניחים הועברו ע"י בני משפחתה וחבריה של הגב' לורנס כמי שעומדים למעשה מאחורי התאגיד וכאשר לעמותה אם בכלל, סכומים זניחים ובוודאי לא כדי רכישת הנכס אשר נרכש ע"י העברת הסך של 120,000 $ ע"י התאגיד ולא אחרת. אין זאת אלא כי מדובר בנסיון ציני שדינו לדחיה של התובעת - העמותה לנסות לְנָכֶס בדיעבד את הנֶכֶס ושעה שהועבר משמו הפרטי של מר לורנס לתאגיד, נסיון נואל לרושמו על שם עמותה שהנה היום מר לורנס ושעה שהתאגיד ניתק את כל קשריו עם מר לורנס ועם העמותה. 7. ואומר עוד, גם אם אניח לטובת מר לורנס בצורה מרחיקת לכת כי רכש את הנכס בעבור "צל קורתנו" העמותה והרישום על שמו הפרטי (כאישיות משפטית נפרדת) מקורו בטעות או בדבר אחר, הרי לא הוכח בכל מקרה כי ההעברה משמו אם כאדם פרטי ואם כיו"ר העמותה כנטען בכתב התביעה, לתאגיד הנתבע N.S.F, בוצעה תחת הנטען לאמור, כפיה, עושק, תרמית, לחץ, השפעה בלתי הוגנת וכמפורט ונטען בתביעה. 8. התובעת כשלה בהוכחת כל יסודות תביעתה ובוודאי נשוא הנטען ללחץ בלתי פוסק על פיו נחתם ההסכם ת/1. למעשה די היה בקביעה זו כדי לדחות את התביעה אך ראיתי צורך לדון גם בטענות האחרות כמבואר לעיל כדי קביעה חד משמעית מעבר לעובדה שלא מדובר בחתימה על ההסכם ת/1 תוך לחץ אלא גם לגופם של דברים וכמבואר לעיל. י. מכל אלה, אני מורה על דחיית התביעה. י"א. בנסיבות, אני מחייב את התובעת ואת מר לורנס יהושוע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת כדי סך 10,000 ₪ ובשכ"ט כדי סך 30,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין. י"ב. אודה, כי בנסיבות הציטוטים החלקיים וההשמטות הלא אקראיות, שקלתי לחייב גם את ב"כ התובעת בהוצאות אישיות (ראה לאחרונה ביהמ"ש העליון, ע"א 7665/07 עו"ד רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה (טרם פורסם, , ניתן ביום 25/3/09), אך בסופו של יום, לא אורה כך.חוזההעברת נכסביטול חוזה