קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת שי לחג: 1. בקשה זו עניינה פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון (כב' השופט עמירם דננברג), אשר הורה למבקש - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסימנרים ובמכללות (להלן: "ארגון המורים" או "הארגון") לשלם למשיב, שהיה מורה וחבר בארגון המורים במשך 10 שנים, אך הפסיק עבודתו כמורה ולכן ביקש גם להפסיק חברותו בארגון, סך של 400 ₪ במקום השי לחג, שניתן לו בעת שהיה חבר בארגון, אך נלקח ממנו עת הופסקה חברותו. העובדות הנ"ל לא היו במחלוקת בין הצדדים, אך לטענת ארגון המורים הסכסוך אמור היה להתברר בבית הדין הפנימי של הארגון ובכל מקרה, הסכום הנתבע אינו בבחינת השבת מתנה שניתנה אלא הפסקת יכולתו של המשיב לממש כרטיס הנחות שניתן לחברי הארגון מכוח היותם חברי הארגון. ומשהמשיב הפסיק חברותו, אינו יכול, לטענת הארגון, להמשיך ולהנות מההטבות האמורות. 2. בימ"ש קמא סבר, כי היות וההטבה בסך 400 ₪ ניתנה למשיב עת היה חבר בארגון, לא יהיה זה צודק לקחת ממנו את שווי ההטבה, רק כיוון שעזב את הארגון ועל כן, כאמור, הורה לארגון המורים לשלם למשיב את שווי ההטבה. על פסק-דין זה הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו. 3. טענתו הראשונה של ארגון המורים היא, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו הפורום הנכון לבירור המחלוקת, וזאת לאור הוראת סעיף 53 לתקנון ארגון המורים, הקובע, כי בית הדין של הארגון, שהוא מוסד לשיפוט פנימי בענייני ארגון המורים ואשר מורכב מנציגי הסניפים, "ידון בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין ארגון המורים... ו/או חבר מחברי ארגון המורים". אולם, בענייננו אין מחלוקת לגבי זכויותיו של המשיב כפי שהיו בעת שהיה מורה וממילא לא מדובר בסכסוך בין חבר הארגון לארגון. המחלוקת היא לגבי הזכויות שיש למשיב היום כלפי ארגון המורים, מרגע שהפסיק את חברותו בארגון ומאחר והפסיק את חברותו בארגון. השאלה היא, אם היום, משאינו מורה ומשאינו חבר בארגון, עדיין יש לו זכות לממש את השי שניתן לו בעת שהיה מורה והיה חבר בארגון. כלומר, המחלוקת אינה בין חבר בארגון לבין הארגון, וגם אינה לגבי זכויות שהיו למי שפסק להיות מורה בעת שהיה מורה. לכן, ניתן לומר, כי נכונותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות לדון בתובענת המשיב, אינה עומדת בסתירה לכל אותם תקדימים אליהם הפנתה ב"כ המבקש. לעניין זה אוסיף, כי מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, לא פורסם, ,פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום 17/03/09; רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, לא פורסם, , מיום 5.7.06; רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (להלן: עניין סרבוז); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב לא פורסם, , מיום 20.3.05)]. בעניין סרבוז סוכמה המטרה ונאמר, כי מילות המפתח בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות הן מהירות, עלות נמוכה והיעדר פורמאליות. להשגת ייעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, אם כי יש להדגיש, כי אופיים של ההליכים הם אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. וכך צויין שם: "על אף שהליכי דיון מהירים, זולים ובלתי פורמליים אינם תכליתו של מוסד התביעות הקטנות, יש לייחס להם חשיבות ראשונה במעלה, באשר בלעדיהם לא ניתן להגשים את התכלית לשמה נוצר מוסד זה, היא פתיחת שערי המשפט בפני האזרח הקטן" (שם, בעמ' 191). ניתן למצוא בבתי המשפט לתביעות קטנות מספר מאפיינים ייחודיים במערכת המשפטית. כך למשל אין בית המשפט לתביעות קטנות קשור בסדרי הדין הנוהגים בבתי משפט אחרים ואף רשאי הוא לקבל ראיות שאינן קבילות (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976). כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול, נקבעה גישה גמישה לראיות ולסדרי דין, כאשר המטרה היא פישוט הליכי הדיון כדי להגיע להכרעה מהירה (ר' דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח תשל"ה, 205 עמ' 209). לפיכך, ואף כדי להגשים את התכלית שלשמה נוצר מוסד זה של "תביעות קטנות", ומאחר והיענות היום לבקשת הארגון להעביר את המחלוקת לבירור בבית הדין הפנימי של הארגון, על ערכאות הערעור הפנימיות וסירבול ההליכים, אך כדי לדון בבקשת המשיב לקבל את השי לחג שנלקח ממנו עם עזיבתו את הארגון, נראה סביר בנסיבות העניין, ובכל מקרה, אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, מקום שממילא אין זכות ערעור, אלא הערעור הוא ברשות בלבד. 4. גם באשר למסקנה הסופית של ביהמ"ש לא מצאתי, כי יש להתערב בה. נמצא, כי המשיב קיבל, עת היה עדיין חבר בארגון, כרטיס הטבות כשי לחג, באמצעותו היה יכול לרכוש מוצרים בהנחות. אכן, מרגע שפסקה חברותו, לא יכול היה לממש הטבות אלה, אך השי לחג נצבר, למעשה, נוכח חברותו ארוכת השנים (כל שנה השי ניתן לגבי החברות של השנה החולפת, כפי שציין המשיב), וביהמ"ש סבר, כי למען הצדק, ראוי היה להעניק למשיב, שעזב את הארגון כיוון שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו ולא מצא עוד עבודה כמורה, את ההטבה - אם לא דרך כרטיס ההטבות, כי אז בדרך אחרת, כפי שקבע בפסק דינו. לא אומר, כי לא ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, אך גם לא ניתן לומר שתוצאה זו אינה ראויה, ועל כן, ומשזכות הערעור במקרים שכאלה, אינה זכות קנויה - איני סבורה שזה המקום להתערב בפסיקת ביהמ"ש קמא. בהערה אוסיף ואציין, כפי שאף ציין המשיב בתשובתו לבקשה, כי האנרגיות והאמוציות שבאו לידי ביטוי בהליכים אלה על ידי ארגון המורים, מפתיעים, מה גם שלא טרחו לנסות וליישב את הסכסוך עם המשיב בטרם נאלץ לפנות לערכאות, כפי שהוא עצמו ניסה לעשות עמם מספר פעמים, אך לא נענה. סברתי, כי ארגון המורים אמון על זכויות חבריו בהווה ובעבר והוא זה שאמור לשמור על זכויות המורים החברים בו. שמירה שכזו חייבת לכלול גם ראייה לפנים משורת הדין, ולא תמיד יקוב הדין את ההר. במקרה שבפנינו נדמה היה שמטרה זו נשתכחה מהארגון, כמו שגם נשתכח מהם שמדובר בתביעה על סך של 400 ₪ בלבד (גם אם בכתב התביעה נרשם 900 ₪, שכן ביהמ"ש הסתפק בחיוב בסכום ההטבה בלבד בתוספת הוצאות משפט בסך 150 ₪), שעלתה לארגון, נוכח מלחמת החורמה שניהלה, עשרות מונים יותר מסכום זה. 5. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש להעתר לבקשה - והיא נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בשיעור 2,500 ₪, סכום ישא ריבית חוקית והצמדה מהיום ועד לפרעון המלא בפועל.דיני חינוךשי לחגמורים