הכלל הוא, כידוע, כי האינטרס הראשוני אותו יש לקחת בחשבון בעסקה במסגרתה פועל אפוטרופוס כנציגו של חסוי, המתקשר בחוזה עם צד ג', שעה שמדובר בהתקשרות שבית המשפט יהא צריך לאשרה, הוא האינטרס של החסוי. מינוי האפוטרופוס נועד, מלכתחילה, לצורך זה. ולא רק זאת, אלא שאישור בית המשפט נובע מההנחה שבית המשפט יהא זה שידאג בצורה הטובה ביותר לחסוי. לצד האינטרס של החסוי קיים האינטרס של הצד השני, והאינטרס של החסוי הוא דומיננטי, אך אינו בלעדי. מי שמתקשר בעסקה עם אפוטרופוס, אשר לצורך פעולתו נדרש אישור בית ה משפט, אמור לדעת מראש כי אין ודאות שהעסקה תקוים, מה עוד שאין די בשיקול דעתו של האפוטרופוס. טובת החסוי דורשת כי תתאפשר לאפוטרופוס פתיחות, שיקול דעת בלתי כבול ואם הנסיבות משתנות, יש לאפשר לו לשנות את דעתו, בלא חשש שייגרם לו נזק כלכלי. האפוטרופוס יכול להתחייב אופן אישי כי יביא את ההסכם לאישור בית משפט תוך זמן סביר, והתחייבותו תקפה אף אם נמלך בדעתו לאחר חתימת ההסכם ולפני אישור בית המשפט והוא מגיע למסקנה כי ההסכם אינו לטובת החסוי. אף על פי כן, עליו להביא את ההסכם להכרעת בית המשפט שכן בית המשפט הוא האחרון שיחליט על עתיד העסקה. הדעה היא כי התחייבות כזו צריכה להיות מפורשת. ר' ע"א 614/84 דניאל ספיר ואח' נ' עו"ד דוד אשד ואח', פ"ד מ"א (2) 225. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד אפוטרופוס: תביעה ותביעה שכנגד התובע ניהל משא ומתן, ארוך ומפותל, עם הנתבע, באשר לרכישת דירת מגורים ברחוב כהנוב 24 - דיסקין 42, בירושלים (להלן: "הנכס"), דירה שהייתה בבעלות אימו של הנתבע, הגב' שרה יבלוצ'ניק ז"ל (להלן: "המנוחה"). הנתבע שימש, בזמנים הרלבנטיים, כאפוטרופוס על גופה ונכסיה של המנוחה. בסופם של דברים, נחתם הסכם, אולם המנוחה נפטרה ימים ספורים לאחר מכן, ההסכם לא יצא אל הפועל, ובעקבות כך הוגשה התובענה. מנגד, הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין אי תשלום מיסי הארנונה, חשבונות המים והחשמל לשנים 2004-2006, עת החזיק התובע בנכס כשוכר. כללי 3. התובע הנו איש עסקים העוסק, בין היתר, ברכישה ומכירה של נכסי מקרקעין, בארץ ומחוצה לה, עבור עצמו ועבור אחרים. 4. התובע התגורר בנכס בזמנים הרלבנטיים לתובענות דנן בתנאי שכירות. הנתבע הנו עורך דין במקצועו, אשר שימש כאפוטרופוס על גופה ורכושה של אימו, ובכלל זה על הנכס נשוא התביעה, עד למועד פטירתה (צו המינוי - נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע). 5. אין מחלוקת כי הצדדים החלו, בחודש מאי 2005, לנהל משא ומתן למכירת הנכס לתובע. משא ומתן זה הופסק על ידי הנתבע, בהודעה לבא כוחו של התובע, עו"ד בלטנר, ביום 28.6.05, לפיה הוא "מבקש להקפיא את עניין ההסכם עם מר ברודשנדל. נתקלתי בבעיות עם תוכניות החיסכון המוצעות ובהתנגדות של האחים למכירה. רצון האחים הוא למכור רק לאחר שהנכס לא ישמש עוד לצורכי אמי שתחייה" (נספח ד' לכתב התביעה). אחיו ואחותו של הנתבע סירבו לאשר את המכירה בנימוק כי שוויו של הנכס עולה על התמורה שהציע התובע. 6. לאחר מספר חודשים, ביום 7.3.06, החלו הצדדים לנהל משא ומתן חדש בנוגע למכירת הנכס. משא ומתן זה נמשך עד לחודש אוגוסט 2006. ביום 14.8.06 חתמו הצדדים על הסכם: הנתבע חתם על ההסכם כאפוטרופוס בשם אימו (שהייתה מאושפזת, מיום 12.8.06, בבית חולים), והוסיף חתימה אישית נוספת. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 22/8/06, אימו של הנתבע הלכה לעולמה. הנתבע הודיע על כך לתובע, והוסיף: "כפי שהודעתי בזמן החתימה על ההסכם במצב זה נצטרך לארגן הסכם חדש בין היורשים לבין מר ברודשנדל" (מכתב מיום 22.8.06 - נספח יא' לכתב התביעה). בסופם של דברים, הסכם כזה לא נוסח ולא נחתם והנכס נמכר לרוכש אחר. טענות הצדדים 7. התובע טוען כי הנתבע נהג כלפיו בחוסר תום לב במסגרת המשא ומתן הראשון שנוהל בין הצדדים, תוך ניסיון לשפר את כדאיות העסקה ולהעלות את מחיר הנכס, ואף הפסיק את המשא ומתן מטעמים אלה. עוד טוען התובע כי הנתבע התחייב, בהסכם שנחתם בסיומו של המשא ומתן השני, כי במקרה של פטירת אימו, ייחתם הסכם למכירת הנכס בין יורשי המוכרת לבין התובע. לשיטת התובע, הנתבע הציג בפניו מצג לפיו הוא מייצג גם את ילדי המוכרת, ואף התחייב בשמם. אולם, לאחר מכן, הפר התחייבות זו ומכר את הנכס לצד שלישי. עוד טוען התובע כי הנתבע ידע שימיה של אימו ספורים והאריך במכוון את המשא ומתן עם התובע כמעט עד לפטירתה, וזאת על מנת שתהיה בידו האמתלה להתנער מההסכם, כפי שעשה הלכה למעשה, והפר הפרה יסודית את ההסכם. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע חתם על ההסכם לא רק כאפוטרופוס אלא גם באופן אישי ההופך אותו לצד להסכם ולנושא בהתחייבויות מכוחו באופן עצמאי. לפיכך, התובע תובע פיצויים בגין נזקי הסתמכות שנגרמו בשל הפסקת המשא ומתן הראשון, ונזקי הסתמכות בגין ההסכם השני, בגובה ההפרש בין המחיר שהיה עליו לשלם עבור הנכס לבין המחיר בו יכול היה למכור את הנכס לצד שלישי. מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן העיד עורך הדין רענן בלטנר, אשר ייצג את התובע במהלך המשא ומתן שהתקיים עם הנתבע. 8. מנגד, טוען הנתבע כי המשא ומתן הראשון הופסק משום שאחיו ואחותו, ילדי המוכרת, התנגדו למכירת הנכס במחיר שהוצע על ידי התובע, וכי בתוקף תפקידו כאפוטרופוס על נכסי האם, היה עליו לפעול להשגת מחיר גבוה יותר בעבור הנכס. עוד טוען הנתבע כי הצדדים להסכם המכירה שנחתם הם התובע ואימו של הנתבע, באמצעות הנתבע, והנתבע לא היה צד להסכם. לשיטתו, חתימתו האישית אינה משכללת התחייבות אישית שלו כצד להסכם, אלא התחייבות שלו כמיצגה של האם המנוחה, לקיים את ההסכם שנחתם למכירת נכס השייך לאימו, בעודה בחיים. לדבריו, אין בהסכם דבר המלמד על התחייבות עתידית למכירת הנכס במקרה בו תלך האם לעולמה. ההסכם התייחס למכירת הנכס על ידי אימו של הנתבע, בעודה בחיים, ולפיכך הותנה במפורש במתן אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. משמע, שבהעדר אישור זה, בטל ההסכם. לבסוף, טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח את הנזקים להם הוא טוען, הן ביחס להפסקת המשא ומתן הראשון והן ביחס להסכם השני. יתרה מזו, נטען כי התובע אינו יכול לתבוע פיצויי הסתמכות בגין ההסכם השני, בנוסף על פיצויי הסתמכות בגין ההסכם הראשון, שכן האחד נבלע באחר. מטעם הנתבע העידו הנתבע, אחיו, בצלאל אריה יבלוצ'ניק, ואשת הנתבע, הגב' מיכל ילון. יצוין שמלכתחילה, נתבעו גם אחיו ואחותו של הנתבע, מר ב' יבלוצ'ניק וגב' גילת אילת, וכן מר יוסף פרל אשר רכש את הנכס, לבסוף, מיורשי המנוחה (הנתבע, אחיו ואחותו). בהסכמה, נמחקו נתבעים אלה בתחילת ההליך. המחלוקות העומדות לבירור 9. עיקרן של המחלוקות בין הצדדים הנן כדלקמן: האם הופסק המשא ומתן הראשון בחוסר תום לב מצד הנתבע ובאופן המקים לתובע עילה לפיצויים; האם הנתבע התחייב בהסכם שנחתם, באופן אישי, למכור את הנכס לתובע גם במקרה שאמו תלך לעולמה; והאם הנתבע הציג, ביום החתימה על ההסכם, מצג לפיו במידה שתלך אמו לעולמה ייחתם הסכם זהה בין התובע לבין היורשים. דיון הפסקת המשא ומתן הראשון 10. הצדדים החלו לנהל משא ומתן, לראשונה, בדבר מכירת הנכס, בחודש מאי 2005. משא ומתן זה הגיע לשלבים מתקדמים, במהלכם הוחלפה טיוטת זיכרון דברים בקשר עם מכירת הזכויות; באו הערות לטיוטא זו; הועברה טיוטת הסכם מכר בצירוף נסח מקרקעין ומכתב מעירית ירושלים בקשר עם חבות בהיטל השבחה בגין הנכס (נספחים א' - ג' לכתב התביעה). יחד-עם-זאת, משא ומתן זה טרם הגיע לשלב סיום. דווקא התובע הודיע לנתבע, ביום 27.6.05, יום לפני שהנתבע הודיע על הקפאת המשא ומתן, כי ביצע בדיקות משפטיות שהעלו כי הנכס עודנו רשום על שם אביו המנוח של הנתבע וטרם הועברו הזכויות על שם המוכרת, וביקש את הנתבע לפעול לשינוי רישום זה. כמו כן, ביקש התובע את הנתבע להעביר לו תשריט של הבית המשותף בו נכלל הנכס (סעיף 10 לכתב התביעה). אכן, בשלב זה, בו הופסק המשא ומתן הראשון, הוחלפה טיוטת זיכרון דברים בין הצדדים באשר למכירת הנכס, הצדדים העירו טענותיהם והתקדמו לקראת ביצוע העסקה. אולם, באותה העת, מגעי הצדדים טרם התגבשו לכלל הסכמה, נותרו נושאים אשר הצריכו בירור וליבון ומדובר בשלב בו העסקה יכולה הייתה שלא לצאת אל הפועל, לאו דווקא בשל האפשרות כי קונה פוטנציאלי אחר עשוי לשלם יותר עבור הנכס (באותה טיוטא, נספח ג1 לכתב התביעה, עמדה התמורה ע"ס 750,000 דולר). בנוסף, הנתבע פעל עבור אימו ועבור האינטרסים שלה, כאפוטרופוס על פי מינוי, ואין מדובר במכר נכס שהוא שלו ובבעלותו, והתובע היה מודע לכך. אולם, ועיקר, למרות ניתוק הקשר בשלב זה, ואף שהתובע המציא לנתבע, כאזהרה, טיוטת כתב תביעה בגין האירועים והנזקים אשר נגרמו לו עד אותו שלב ובטענה כי אירועים אלה הצמיחו לתובע זכויות שונות, הרי משפתחו הצדדים במשא ומתן מחודש, בתנאים כספיים שונים, והתנהלו לקראת הסכמות חדשות, נבלעו טענות התובע, ככל שהיו קיימות, במשא ומתן המחודש ובהתנהלות על בסיס נתונים שונים (בעיקר התמורה ששונתה באופן משמעותי). אישור לתפיסה זו ניתן בסיכומי התובע עצמו (בסעיף 38), שם מציין התובע כי הסכם נחתם בין הצדדים (ביום 14/8/06) "בחלוף לא פחות מ - 15 חודשים ממועד תחילת המו"מ", כלומר, התובע ראה בהתנהלות, לכל אורכה, כמשא ומתן אחד. מכאן, שהצדדים התנהלו בדרך מפותלת, ארוכה, רצופת עליות ומורדות, שבסופה נחתם הסכם. אם עומדות לתובע טענות ואם קמו לו עילות, אלה נולדו בעקבות חתימת אותו הסכם. יצוין, כהערה, כי לאחר שנתחדש המשא ומתן, שלח הנתבע, ביום 13/3/06, אל בא כוח התובע, טיוטת הסכם בצירוף הערותיו. רק ביום 27/6/06, דהיינו לאחר שחלפו למעלה משלושה חודשים, באו הערות ותגובת עורך-דין בלטנר לטיוטא זו (נספח י"ב לתצהיר הנתבע). מכאן, שגם לתובע היו שיקולים ומעצורים בדרך להתחייבות ממשית. ועוד, מקובלים עליי דברי הנתבע לפיהם הוא אכן עצר את המשך ניהול המשא ומתן לאחר שהגיע אליו מידע כי שווי הנכס גבוה בהרבה מהסכום הנקוב בטיוטא (ועובדה זו אינה שנויה למעשה במחלוקת), אך הוא עשה כן מכוח פעולתו כאפוטרופוס וחובותיו לפעול אך ורק לטובת אימו ועבור האינטרסים שלה. ואכן, חובתו הראשונה של התובע, כאפוטרופוס, היא לפעול אך ורק עבור האינטרס של החסוי, לטובתו של החסוי, ואם מתברר כי שגה והסכים לתמורה נמוכה לנכס מכפי שוויו האמיתי, מחובתו לתקן את המעוות ולהימנע מפגיעה דרסטית או אחרת בחסוי. הכלל הוא, כידוע, כי האינטרס הראשוני אותו יש לקחת בחשבון בעסקה במסגרתה פועל אפוטרופוס כנציגו של חסוי, המתקשר בחוזה עם צד ג', שעה שמדובר בהתקשרות שבית המשפט יהא צריך לאשרה, הוא האינטרס של החסוי. מינוי האפוטרופוס נועד, מלכתחילה, לצורך זה. ולא רק זאת, אלא שאישור בית המשפט נובע מההנחה שבית המשפט יהא זה שידאג בצורה הטובה ביותר לחסוי. לצד האינטרס של החסוי קיים האינטרס של הצד השני, והאינטרס של החסוי הוא דומיננטי, אך אינו בלעדי. מי שמתקשר בעסקה עם אפוטרופוס, אשר לצורך פעולתו נדרש אישור בית ה משפט, אמור לדעת מראש כי אין ודאות שהעסקה תקוים, מה עוד שאין די בשיקול דעתו של האפוטרופוס. טובת החסוי דורשת כי תתאפשר לאפוטרופוס פתיחות, שיקול דעת בלתי כבול ואם הנסיבות משתנות, יש לאפשר לו לשנות את דעתו, בלא חשש שייגרם לו נזק כלכלי. האפוטרופוס יכול להתחייב אופן אישי כי יביא את ההסכם לאישור בית משפט תוך זמן סביר, והתחייבותו תקפה אף אם נמלך בדעתו לאחר חתימת ההסכם ולפני אישור בית המשפט והוא מגיע למסקנה כי ההסכם אינו לטובת החסוי. אף על פי כן, עליו להביא את ההסכם להכרעת בית המשפט שכן בית המשפט הוא האחרון שיחליט על עתיד העסקה. הדעה היא כי התחייבות כזו צריכה להיות מפורשת. ר' ע"א 614/84 דניאל ספיר ואח' נ' עו"ד דוד אשד ואח', פ"ד מ"א (2) 225. בענייננו, טרם באה, בשלב המשא ומתן, התחייבות הנתבע להביא את ההסכם לאישור בית המשפט (מדובר, כמובן, בשלב בו נקטע המו"מ ובטרם נחתם החוזה). פרשנות ההסכם - האם כלולה בו התחייבות למכירת הנכס גם לאחר מות המנוחה ומשמעות החתימה הנוספת של הנתבע על ההסכם 11. הכללים לפירוש הסכם קבועים בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כדלקמן: חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים. סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחויבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור." הכלל הוא כי הסכם יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים בהתאם לנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג וככל הניתן באופן המקיים את ההסכם. אומד דעתם של הצדדים יכול להילמד מלשון ההסכם ומנסיבות כריתתו, ובכלל זה התכלית אותה נועד להגשים (ר': ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265; ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה), 298-304). ומהכלל אל הפרט 12. כאמור לעיל, המשא ומתן בין הצדדים התחדש בחודש מרץ 2006. כפי שהעיד הנתבע, הוא נפגש עם התובע, ביום 7/3/06, בנושא דמי השכירות. באותה פגישה עלה שוב נושא המכירה, ולטענת הנתבע, הסכים התובע לשלם עבור הנכס סך של 800,000 דולר נטו. הנתבע הסכים, אך התנה זאת בכך שהתובע ישוב בו מהאשמותיו כלפיו, כפי שפורטו בטיוטת כתב התביעה אשר נשלחה אל הנתבע בחודש נובמבר 2005 (נספח ט' לתצהיר עדותו של הנתבע). בהמשך, שלח הנתבע, ביום 13/2/06, לעורך הדין בלטנר, טיוטת ההסכם האחרונה שהוחלפה בין הצדדים בצירוף הערותיו, כאשר התמורה המצוינת בו עמדה על סך של 800,000 דולר נטו (נספח י"א לתצהיר הנתבע). רק לאחר למעלה משלושה חודשים, ביום 27/6/06, שלח עורך הדין בלטנר תגובתו לטיוטת הנתבע, ולאחר החלפת הערות הדדיות, שעיקרן יפורט בהמשך, נחתם, ביום 14/8/06, ההסכם. המנוחה נפטרה ביום 22/8/09. סעיף 6 להסכם מיום 14.8.06 (נספח יד' לתצהיר הנתבע) קובע כדלקמן: "הקונה מצהיר בזאת כי ידוע לו שהגב' שרה יבלונצ'יק (המוכר) היא חסויה ומאושפזת במוסד סיעודי ומכירת הדירה ותוכנית ההשקעה של הכספים, שיתקבלו ממכירת הדירה, טעונים את אישורו של ביהמ"ש לענייני משפחה וחוזה זה מותנה באישור ביהמ"ש לענייני משפחה. היה וביהמ"ש לא יאשר את הסכם המכירה של הדירה ו/או לא יאשר את תוכנית ההשקעה של הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה יהיה הסכם זה בטל ולאף אחד מהצדדים לא תהיה כל טענה או תביעה כלפי משנהו. במקרה זה, מתחייבים הצדדים לחתום על כל מסמך ו/או תצהיר הנדרש לצורך ביטול העסקה בשלטונות המס ולהשיב האחד למשנהו כל סכום ששולם, אם שולם, בקשר עם חוזה זה. למען הסר ספק, אין באמור לעיל כדי לחייב את מי מהצדדים להשיב האחד למשנה הוצאות שהוצאו על ידי הצד השני בקשר עם הסכם זה, ומובהר כי כל צד ישא בהוצאותיו במקרה של ביטול הסכם, כאמור". הצדדים התנו במפורש כי ההתחייבות על פי ההסכם תהיה חסרת תוקף ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה. משהלכה המנוחה לעולמה בסמוך מאוד לאחר החתימה על ההסכם, לא ניתן היה לקבל את אישורו של בית משפט לענייני משפחה בהקשר זה. 13. הוראת סעיף 3 להסכם קובעת כדלקמן: "המוכר מצהיר כי זכויותיו בדירה נקיות מכל חוב, משכנתא, שיעבוד, עיקול וזכות צד ג' אחרת. המוכר מתחייב שלא לשעבד ו/או למשכן ו/או להעניק כל זכות בדירה לצד שלישי כלשהו, החל ממועד חתימת הסכם זה, פרט לזכות השכירות של הקונה. כמו כמן, מצהיר המוכר כי אין ולא תהיה כל התנגדות מצד צאצאיו ו/או מצד גורם קשור למכירה נשוא הסכם זה". התובע נסמך על הוראת סעיף זה ועל כך שהנתבע חתם חתימה נוספת על ההסכם, וטוען כי עולה מכך שהנתבע התחייב באופן אישי כי במידה שתלך אמו לעולמה, כי אז ייחתם בין ילדיה לבין התובע, הסכם זהה להסכם דנן. טענה זו דינה להידחות: נקבע בהסכם, במפורש, כי המוכרת הנה המנוחה, וכי הנתבע משמש כאפוטרופסה ואינו צד עצמאי להסכם. הנתבע חתם אמנם על ההסכם בשתי חתימות, ברם, חתימתו הנוספת של הנתבע אינה הופכת אותו לצד נוסף ועצמאי להסכם. אין בהסכם דבר המלמד על התחייבות אישית של הנתבע למכור את הנכס לתובע גם במקרה בו תלך אימו לעולמה. בזמנים הרלבנטיים לניהול המשא ומתן ובשלב החתימה על ההסכם הייתה אימו של הנתבע בחיים. אמנם האם אושפזה בבית החולים יומיים לפני מועד החתימה על ההסכם (יום 12.8.06), וידוע היה לצדדים כי מצבה הבריאותי אינו ברור, אולם לא ניתן ללמוד מסעיף 3 להסכם או מכלל תנאיו של ההסכם החתום על התחייבות הנתבע למכור את הנכס בשלב בו לא יהא עוד אפוטרופוס לנכס. כפי שהעיד הנתבע, בהסבירו את הסכמתו לדרישת התובע להכליל את סעיף 3 בהסכם: "נכון שאני הסכמתי לסעיף הזה. הסעיף צופה פני ההסכם הזה ולא פני עולמי עולמים, ודאי לא צופה פני התקופה שלאחר מות אמי, שאז אני לא אפוטרופוס. ... ההסכם הזה כולו הוא הסכם כאפוטרופוס והסעיף הזה אומר שלא אטרפד יותר את ההסכם בגלל האחים שלי" (עמ' 22 לפרוט' מיום 13.5.08). טענת התובע לפיה הנתבע הצהיר בפניו במעמד החתימה על ההסכם, כי הוא מתחייב למכור את הנכס לתובע אף אם אימו תלך לעולמה - נדחית. אין לטענה זו בסיס בנוסח ההסכם והיא אינה מתיישבת עם גלגוליו של סעיף 3 להסכם, כפי שיפורט להלן. כמו כן, ניתן להניח, כי התובע, שמורגל בעסקאות מקרקעין ועוסק בהן למחייתו, ואף היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו, יכול היה לדרוש שינתן להסכמה כה חשובה ביטוי בלשון ההסכם. מלשון סעיף 3 עולה בבירור כי העדר התנגדות היורשים הובטחה להסכם ספציפי זה, שנחתם ביום 14.8.06, היא "המכירה נשוא הסכם זה". אין בנוסח הסעיף דבר המלמד על התחייבות הצופה פני עתיד במקרה בו תלך המוכרת לעולמה, והבעלות בנכס תעבור אל יורשיה. 14. מסקנה זו מתחדדת על רקע נסיבות הכללתו של סעיף 3, ומגלגולי הנוסח שעבר. סעיף 3 להסכם הוסף לאחר שהמשא ומתן הראשון בין הצדדים הופסק על ידי הנתבע, בעקבות מידע שהגיע מאחיו של הנתבע, לפיו מחיר הנכס גבוה מהמחיר שהוצע לתובע (נספח ח' לתצהירו של הנתבע), כאמור לעיל. לפיכך, כאשר שבו הצדדים לשאת ולתת בנוגע עם הנכס, ביקש התובע, כבר בשלביו הראשונים של המשא ומתן השני, לכלול בהסכם את סעיף 3, על מנת למנוע נסיגה של התובע מהמשא ומתן (עדות עו"ד בלטנר, עמ' 6-7 לפרוט' מיום 21.2.08). בטיוטא שהעביר התובע לנתבע, ביום 27.6.06 (נספח יב' לתצהיר הנתבע), נוסח סעיף 3 כדלקמן: "עו"ד שבח ילון אפוטרופסה של המוכר מצהיר כי אין כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות מצידו ו/או מצד צאצאי המוכר האחרים לרבות אחיו של עו"ד שבח ילון בקשר עם התקשרות הצדדים בעסקה זו וכי כל האחרים ו/או גורמים קשורים אחרים אינם מתנגדים לביצוע המכירה". דהיינו, סעיף 3 הוסף על מנת למנוע מצב שהתנגדות צאצאי המוכרת הנה ל"התקשרות הצדדים בעסקה זו", אשר משמעה, מכירת הנכס על ידי המוכרת בלבד. בנוסח הסופי של סעיף 3 הושמט שמו של הנתבע כמצהיר, וההצהרה הכלולה בו יוחסה למוכרת. כמו כן, הושמט שמו של הנתבע ואזכור אחיו, באופן המלמד כי הנתבע סירב להצהיר כי אחיו לא יתנגדו למכירה אלא רק להסכם זה, שנעשה בעוד האם בחיים, וסירב להצהיר כי הוא מייצג אותם, הלכה למעשה, בעסקה זו. בסעיף 3 בסופו, במקום "עו"ד שבח ילון..." נאמר המוכר וכן נאמר כי "המוכר מצהיר כי אין ולא תהיה כל התנגדות מצד צאצאיו ולא מצד כל גורם הקשור למכירה נשוא הסכם זה". נוסף על כך, וכאמור לעיל, במועד בו הועברה טיוטת נוסחו המקורי של הסעיף, יום 27.6.06, לא נשקפה סכנת חיים לאימו של הנתבע, ועל כן מתחזקת המסקנה כי סעיף 3 לא נוסח מתוך ציפייה לאפשרות זו. יתרה מזו, אילו רצו הצדדים לתת תוקף להתחייבותם לכרות הסכם זהה למכירת הנכס במקרה שבו תלך המנוחה לעולמה, יכלו לעשות כן במפורש בגוף ההסכם. 15. כמו כן, המועד בו דרש התובע כי הנתבע יחתום באופן אישי על ההסכם מעידה על נפקותה של הוספת חתימה זו לעניין ההתחייבות לה התחייב הנתבע בהסכם זה. מהראיות עולה, כי התובע העלה דרישה זו במטרה למנוע מהנתבע לחזור בו מההסכם כפי שנעשה במשא ומתן הראשון בין הצדדים. כך העיד עו"ד בלטנר: "הדרישה שלנו שהוא יחתום באופן אישי, היו שני שלבים במו"מ, הראשון ממנו התנער ובשלב השני, כחלק מההערות שלנו להסכם, שהוא יחתום באופן אישי על מנת לוודא שעו"ד שבח יחתום באופן אישי ויחויב באופן אישי" (עמ' 8 לפרוט' מיום 21.2.08; וראה גם: סעיף 17 לתצהיר עו"ד בלטנר). גם התובע הצהיר כי "חשוב לציין כי על ההסכם חתם הנתבע פעמיים, פעם אחת כאפוטרופוס של אמו ז"ל ובשמה ובפעם השנייה באופן אישי בשל דרישת התובע, בין היתר, לאור התחייבותו האישית של הנתבע כי הוא ו/או אחיו לא יתנגדו למכירה וויתור על התביעה כלפיו שהייתה אמורה להיות מוגשת במידה ולא היה נחתם הסכם זה" (סעיף 26 לתצהיר התובע). בנוסף על כך, סעיף 3 המקורי הוצע במסגרת התיקונים שהגיש עו"ד בלטנר בטיוטא הראשונה של ההסכם בין הצדדים (נספח יב' לתצהיר הנתבע). בטיוטא זו נכללו מספר עניינים המחייבים את הנתבע באופן אישי, כדלקמן: הצהרה של הנתבע לגבי אי התנגדות אחיו למכירה זו (סעיף 3), הבהרה כי הצהרות התובע על פי ההסכם כפופות למצגי הנתבע (סעיף 8), ושימור זכות התביעה שיש לתובע במסגרת ההתקשרויות בעבר. מהצעת תיקונים אלה הוסף אך ורק סעיף 3 להסכם, ואף הוא בשינויים שפורטו לעיל. ניתן ללמוד מהטיוטא, אותה באה לעגן גם דרישה לחתימה נוספת של הנתבע - כי חתימתו הנוספת של הנתבע נועדה לתת תוקף להתחייבות הנתבע לעניינים המחייבים אותו באופן ישיר: העדר התנגדות אחיו ואחותו למכירה זו והבאת ההסכם החתום לאישור בית המשפט לענייני משפחה, ולא מעבר לכך. 16. לסיכום, חתימתו הנוספת של הנתבע על ההסכם מיום 14/8/06 הנה במסגרת הסכם בו נקבע כי המכירה הנה בין אימו, כמוכרת, באמצעותו כאפוטרופוס, לבין התובע, הקונה. אין בהסכם דבר המלמד על התחייבות פוזיטיבית של הנתבע למכור את הנכס לתובע גם לאחר מות המנוחה. לא הוכח כי כך הוסכם במשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, לא הוכח כי על רקע זה נוספה הדרישה לחתימתו האישית של הנתבע על ההסכם, ואין לכך עיגון בלשון ההסכם. ועוד: הוראת סעיף 30 להסכם כוללת את ויתור התובע בגין טענותיו כלפי הנתבע, כדלקמן: "הקונה מצהיר בזאת כי אין לו כל טענה או תביעה נגד המוכר או נגד עו"ד שבח ילון וכי ידוע לו שסעיף זה הוא תנאי יסודי בהסכם". הוראה זו שומטת את הבסיס לתביעה בגין האירועים שקדמו לחתימת ההסכם ומבהירה כי קיימת אבחנה בין המנוחה, כמוכרת, לבין הנתבע, כאפוטרופוס. השלב שלאחר פטירת המנוחה 17. באשר לשלב ניהול המשא ומתן לאחר פטירת המנוחה, יש לבחון האם הנתבע הציג מצג בפני התובע כי הנכס יימכר לו, או פעל בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת, בניגוד להוראת סעיף 12 לחוק החוזים, כנטען. התובע טוען כי הנסיבות לאחר פטירת המנוחה מלמדות כי הנתבע יצר מצג לפיו במקרה של פטירת המוכרת, ייחתם הסכם זהה למכירת הנכס בין יורשי המנוחה לבין התובע. 18. הנתבע שלח הודעת דואר אלקטרוני לתובע, ביום בו נפטרה אימו, שם כתב "הבוקר נפטרה אמי ואני אשב שבעה עד ליום שני הבא. כפי שהודעתי בזמן החתימה כל ההסכם במצב זה נצטרך לארגן הסכם חדש בין היורשים לבין מר ברודשנדל" (מכתב מיום 22.8.06 - נספח יא' לכתב התביעה). מהודעה זו לא ברור, באופן חד משמעי, האם אכן מדובר במצג לו טוען התובע. אולם, מהשתלשלות העניינים, משלב זה והלאה, ניתן ללמוד כי לצדדים היה ברור שהמשא ומתן ביניהם נפתח מחדש לצורך מכירת הנכס ולא באה הבטחה כי משא ומתן זה יסתיים במכירת הנכס לתובע, כפי שיבואר להלן. 19. כעשרה ימים לאחר פטירת המנוחה קיימו התובע והנתבע פגישה, במהלכה דרש הנתבע מחיר גבוה יותר בעבור הנכס מזה שהוסכם בהסכם מיום 14.8.06. דרישתו זו התקבלה על ידי התובע. ביחס למועד זה, העיד התובע כי הוא ידע שהנתבע מקיים, במקביל, משא ומתן עם קונה פוטנציאלי אחר, ואף אמר כי "שלחתי אנשים לקונה שירד מהעסקה כי אני רוצה לקנות" (עמ' 14 לפרוט' מיום 21.2.08). נכונותו של התובע לשאת ולתת על מחיר הנכס ועל עצם ההתקשרות בהסכם עם הנתבע במקום הקונה הפוטנציאלי האחר עימו ניהל הנתבע משא ומתן מקביל, שהיה ידוע וגלוי לתובע - אינה מתיישבת עם טענתו כי הנתבע הציג בפניו מצג כי ייחתם עימו ההסכם זהה לזה שבוטל. כמו כן, התובע לא פנה במועדים אלה אל הנתבע בדרישה לקיים את התחייבותו הנטענת ולמכור לו את הנכס, ואף לא קבל בפניו על הפרת המצג הנטען, אלא רק לאחר שלושה חודשים, עת הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע. בכך פעל התובע באופן שונה מהאופן בו פעל לאחר סיום המשא ומתן הראשון, עת ביקש מהנתבע להבהיר מדוע הפסיק את המשא ומתן עימו ולאחר מכן אף שלח לנתבע מכתב התראה באמצעות בא כוחו (נספח ז' לתצהיר התובע). התובע אישר בעדותו כי זמן קצר לאחר תום השבעה על המנוחה, הוא נפגש עם הנתבע, בקיבוצו של הנתבע, הנתבע אמר לו כי מחיר הנכס עומד עתה על סכום של 1,200,000 דולר ואף מתנהל משא ומתן עם אחר באשר לסכום זה, ותשובת התובע הייתה: "אמרתי לך בסדר, כי ידעתי שאתה סגור עם מישהו אחר...". התובע אישר כי הנתבע הסכים למכור לו את הנכס תמורת 1.2 מיליון דולר, ולשאלה: "מדוע, אם כן, לא נחתם הסכם", השיב התובע: "כי נעלמת". התובע אישר כי הסכים לקנות את הנכס תמורת סכום זה, זאת על אף שבהסכם החתום עמדה תמורת הנכס על סך 800,000 דולר. הסכמה זו אינה מתיישבת עם הטענה בדבר הסכמה למכר הנכס לתובע באותם תנאים שנקבעו בהסכם החתום, במידה שהאם תלך לעולמה. מכאן, שדין טענת התובע לפיה הנתבע התחייב למכור לו את הנכס לאחר פטירת אימו, בתנאי ההסכם מיום 14/8/06, להידחות, מאחר שאין לה בסיס. 20. לסיכום, חתימתו הנוספת של הנתבע על ההסכם, משמעה התחייבותו שלו להגיש את ההסכם לאישור בית המשפט לענייני משפחה. אולם, משנפטרה אימו ימים ספורים לאחר החתימה, פקעה התחייבות זו. ההסכם שנחתם אינו כולל התחייבות הנתבע, כיורש, לכריתת הסכם זהה במקרה שבו המוכרת תלך לעולמה. יתרה מזו, התובע לא הוכיח כי הנתבע הציג, בשלב הטרום חוזי, מצג לפיו הוא מתחייב לעשות כן ואף מייצג את אחיו ואחותו, וממילא ויתר על טענותיו האישיות כנגד הנתבע בגוף ההסכם שנחתם. כמו כן, לאחר שנפטרה האם החלו הצדדים בניהול משא ומתן חדש, בו דובר על מחיר גבוה יותר לנכס, תוך שהתובע מודע לכך שהנתבע מנהל משא ומתן מקביל למכירת הנכס עם צד שלישי, וכי הנכס אינו מובטח לו. מדובר במשא ומתן ארוך ופתלתל. כאמור, על אף הנסיגה שנקט בה הנתבע בסמוך לאחר תחילת המשא ומתן, בחודש יוני 2005, טענותיו של התובע, ככל שעמדו לו, נבלעו במשא ומתן המתחדש ובהסכם שנחתם בעקבותיו, ובא לכך ביטוי בחוזה החתום (כאמור, סעיף 30 שבו מאשר התובע כי אין לו כל תביעה או טענה כנגד הנתבע). ההסכם שנחתם, נחתם בין המנוחה, באמצעות הנתבע, ולבין התובע. אין בהסכם זה כל התחייבות אישית של הנתבע, למעט הסיפא לסעיף 3 להסכם בדבר הצהרת 'המוכר', היא המנוחה, לפיה אין ולא תהיה מצד מי מצאצאיה התנגדות באשר למכירה נשוא ההסכם. נוכח פטירת המנוחה, ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם, ונוכח התנאי הקבוע בסעיף 6 בהסכם בדבר הצורך באישור בית המשפט לענייני משפחה למכר הדירה, פקע תוקפו של ההסכם והוא בוטל, והצדדים שבו לנקודת המוצא. לאחר מכן, נפתח בין הצדדים משא ומתן חדש, התובע עצמו התנהל בהתאם, ואישר הסכמתו למחיר חדש, גבוה בהרבה, ומכל מקום, עקב מות המנוחה וביטול ההסכם בעקבות כך, הנתבע אינו מחויב, משפטית, כיורש, באותו הסכם, מה עוד, שמאותו שלב, הזכויות בנכס הנן לכל היורשים, דהיינו גם לאחיו ולאחותו של הנתבע. הנזקים הנתבעים 21. למעלה מהצורך תבוא התייחסות קצרה לנזקיו הנטענים של התובע: התובע טען, בסיכומיו, לנזקי הסתמכות בסך 910,000 $ הכוללים סכום של 200,000 $ בגין הפסקת המשא ומתן הראשון שהסתיים בחתימת ההסכם שבוטל עם פטירת המנוחה, שהוא ההפרש בין המחיר שיכול היה לטענתו לרכוש נכס ברחוב אושא לבין המחיר בו רכש נכס זה בסופו של דבר; וסכום של 710,000 $ שהוא ההפרש בין המחיר אותו היה אמור התובע לשלם עבור הנכס דנן לבין המחיר בו יכול היה למכור אותו לאחר הרכישה לצד שלישי. טענותיו של התובע לנזקים אחרים שנגרמו לו בסך 650,000$ נזנחו בסיכומיו. הלכה היא, כי נפגע מהפרת חוזה, התובע פיצויים, חייב להוכיח במידת ודאות סבירה וברמת הפירוט האפשרית, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים. שיעור הפיצוי, כמידת הנזק, איננו עניין לאומדן גרידא, ואם נכשל התובע בהוכחת שיעור הפיצוי לא יפסק לו פיצוי (ר': ע"א 355/80 מתן אסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800; ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17). התובע לא הרים את הנטל להוכיח את הנזקים להם הוא טוען. התובע טוען כי עם תחילת המשא ומתן הראשון עם הנתבע, הוא הפסיק משא ומתן אחר אותו ניהל לרכישת נכס ברחוב אושא. התובע הגיש תכתובת שנערכה בין הצדדים וטיוטת הסכם (נספחים י"ג/1 - י"ג/3 לכתב התביעה), יחד עם זאת, נראה כי הפסקת משא ומתן זה לטובת אפשרות לרכישת נכס אחר, הייתה במסגרת שיקול דעתו של התובע, ובכלל זה שיקולי כדאיות כלכלית, שאין לחייב בהם את הנתבע במקרה בו התברר בסופו של דבר כי המשא ומתן בין הצדדים לא הסתיים בהסכם. באשר להפסד הממון שנגרם, לטענת התובע, כתוצאה מהפסד האפשרות למכור את הנכס ברווח משמעותי לצד שלישי, לאחר רכישתו מהנתבע, טענה נטענה בלא שהוצבה לה תשתית ראויה ובלא שהקונה הפוטנציאלית הובאה לעדות (אף שהתובע העיד כי ביכולתו לעשות כן). מכאן, שדין התביעה להידחות. התביעה שכנגד 22. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, נגד התובע, בסכום של 39,190 ₪ בגין אי תשלום מיסי ארנונה חשבונות חשמל ומים לשנים 2004-2006 עבור הנכס נשוא התובענה העיקרית, אותו שכר מאז שנת 2000, וכן בגין אי תשלום שכר דירה עבור שישה חודשי שכירות עבור חלקו של נכס זה (המחסן). אין חולק על גובה הסכומים, אלא המחלוקת היא לעניין חבות התובע - הנתבע שכנגד, לשאת בהם. 23. בהסכמי השכירות שנחתמו עם התובע בגין הנכס דנן התחייב התובע לשלם את תשלומי החובה, כדלקמן: "תשלומי המים, חשמל... וכל יתר תשלומי החובה החלים על המושכר והשימוש במושכר יוטלו על השוכר וישולמו על ידו, החל מתקופת השכירות" (סעיף 6 להסכם השכירות מיום 20.12.2000 ולהסכם השכירות מיום 20.9.2004 ולהסכם מיום 17.11.2006 - נספחים ב/1-ב/3 לתצהירו של הנתבע). התובע טען כי החובה לשאת בתשלומי הארנונה, המים והחשמל הועברה לצדדים שלישיים, להם נמסרה החזקה בפועל, וכי הדבר נעשה בידיעת הנתבע ובהסכמתו. טענה זו נטענה בכלליות, בלא פירוט או ביסוס ראייתי, ועל כן דינה להידחות. 24. באשר לדמי השכירות, התובע אינו חולק כאמור, על עצם החוב וגובהו, אולם טוען כי ניסה להיפגש עם הנתבע על מנת למסור לו המחאות לעניין חובו זה, והנתבע סירב להיפגש עימו. בנוסף, טוען התובע כי מועד פירעונן של המחאות אלה טרם הגיע, ועל כן לא נגרם נזק לנתבע. גם לטענה זו לא בא פירוט או ביסוס ראייתי, ועל כן דינה להידחות. יצוין כי חובת השוכר - התובע לפירעון דמי השכירות, קבועה בסעיף 3 להסכם השכירות (נספחים ג' - ה' לכתב התביעה שכנגד). בנוסף, אותן המחאות לא הוגשו. לחלופין, העלה התובע טענת קיזוז בגין הוצאות שהוציא עבור שיפוץ הנכס בסכום כולל של 34,550 ₪, הכוללות גם התקנת מזגן והוצאות בגין תיקונים הכרחיים בדירה. התובע לא הניח תשתית ראויה לכך כי אכן הוצאו אותן הוצאות (לדבריו, שולם במזומן לפועלים מזדמנים) וכי מחובת הנתבע לשאת בכך. באשר למזגן, הוכח כי ניתנה לתובע אפשרות לקחתו (לעניין גובה הסכומים והאישור בדבר תשלומם על ידי הנתבע: ר' נספחים ד' - ז' לכתב התביעה). התוצאה התביעה נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת. התובע ישלם לנתבע הסך של 39,190 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישא התובע בהוצאות הנתבע, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪. אפוטרופסותעסקת מכר