קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיפוי על ייצוג מול בנק: לפני תביעתו של מר ציון (להלן: "התובע" או "ציון"), בה עותר הוא לחייב את הנתבע לשפותו בסכום העולה על 9,000,000 ₪, לאור אי ביצועו של הסכם שנכרת ביניהם, וכן לפצותו בסך של 200,000 ש"ל לפחות בגין עוגמת נפש. רקע 1. התובע היה חייב כספים רבים לבנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק") עוד משנת 1995, בגינו התנהלו כנגד התובע הליכים רבים בהוצאה לפועל. נכון ליום 5.8.07, עמד חובו של התובע לטובת בנק לאומי על סך 9,237,377 ₪. ביום 28.6.2004, על פי כתב התביעה, פנה התובע לעו"ד אברהם שלום אורן (להלן: "הנתבע" או "עו"ד שלום"), על מנת שייצגו אל מול הבנק על מנת להגיע להסדר פשרה עם הבנק. לדברי התובע, הוא שילם לעו"ד שלום שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בגין ייצוגו בבית המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, אולם בפועל הנתבע לא עשה כן והוליך אותו שולל. עוד טוען התובע, כי בתחילת שנת 2005 אמר לו עו"ד שלום שהגיע להסדר עם הבנק, לפיו כנגד תשלום בסך 160,000$ תמחק יתרת חובו לבנק. לשם ביצוע ההסדר ביום 5.4.2005 ביקש וקיבל הנתבע מהתובע סך של 87,200 ₪ (20,000$ דאז), ובנוסף 4 תשלומים חודשיים נוספים בסך 11,700 ₪ כל אחד, החל מיום 25.5.2005 (סה"כ 11,000$). משביקש התובע לקבל את הסכם עם הבנק, מסר לו הנתבע העתק ממכתבו המופנה לבכיר בבנק, מר אלחסיד, בו מדובר על העברת סך של 20,000$ לבנק, וכי היתרה הינה 140,000$, ממנו אמור היה התובע להבין שההסדר הינו על סך 160,000$. על מסמך זה נכתב בכתב יד, אשר לטענת התובע הוצג ככתב ידו של מר אלחסיד, כי ההסכם מקובל על הבנק. בדיעבד התברר, לטענת התובע, כי אין זה כתב ידו וחתימתו של מר אלחסיד, והבנק כלל לא היה מודע להסדר זה לכאורה. בהמשך, העביר התובע המחאה בסך 450,000 ₪, אולם המחאה זו הוחזרה על ידי הבנק לנתבע, אולם האחרון לא מסר על כך לתובע אלא לאחר זמן מסויים. כמו כן, ניתנה לבנק המחאה של הנתבע בסך 45,000 ₪, אולם זו הוחזרה מטעם של "אין כיסוי מספיק". על עובדות אלו הנתבע לא חלק. לאור אי הסדרת החוב, הוצא צו מאסר על ידי ראש הוצאה לפועל בגין חוב בשיעור 20,000 ₪, והתובע נאסר והובא בפני ראש ההוצאה לפועל. 2. הנתבע טען בתחילה כי יש למחוק את התביעה על הסף, היות שלא ניתנה לו זכות הטיעון בבקשה לפטור מאגרה. טענה זו נזנחה ולכן אין אני נדרש להכריע בה. הנתבע שלל את יתר טענות התובע, וטען כי ייצג אותו בחריצות ובנאמנות, ואי הגעה להסדר כלשהו נבע מאי רצינותו של התובע, ומדרישת הבנק להוכחת רצינות לאור הסדרי עבר בהם לא עמד התובע. עוד יש להוסיף, כי הנתבע השיב לתובע כל סכום אשר זה הפקיד בידו, למעט שכר הטרחה. יריעת המחלוקת התובע בכתב תביעתו והתצהיר העדות הראשית מתייחס לנסיבות אשר הביאו לכריתתו של ההסכם אשר בגין אי ביצועו הוא עותר לפיצוי. התביעה לשיפוי 3. בשלהי כתב התביעה הוגדר הסעד המבוקש, כדלקמן: "מאחר והנתבע הוא אשר גרם לפיצוץ ההסדר עם הבנק, התחייב הנתבע לשלם לכיסו [צ"ל - מכיסו - י.ש] לבנק כל סכום עליו יהיה לשלם מעבר לסך 70,000 דולר ארה"ב בנוסף ל- 120,000 דולר ארה"ב שהתובע כבר העביר לבנק..." (שם, פסקה 19). ובהמשך: "על מנת לפרוע את החוב לבנק על התובע לשלם את מלוא סכום החוב. הנתבע התחייב לפרוע סכום זה...". (שם, פסקה 21). על האמור חזר התובע במדויק בתצהיר העדות הראשית (פסקאות 19 ו- 21 בהתאמה). גם בסיכומי התובע ציין בא כוחו, כי זוהי גדר המחלוקת. כך טען: "התביעה שלפנינו מסתמכת על הסכם בכתב שצורף כנספח ו' לכתב התביעה וגם לתצהירו של התובע. במסמך הזה החתום על ידי הנתבע ואשתו, התחייב הנתבע לשלם את החוב לבנק בו יחויב התובע מעבר לסך של 70,000 דולר שהתובע צריך לשלם, ובנוסף ל-12,000 [צ"ל - 120,000 - י.ש.] שהוא כבר שילם. ... הנתבע כמעט לא התייחס למסמך הזה בעוד שמדובר במסמך מהותי מאוד. על מסמך זה מושתת התביעה." (פרו', ע' 13-14). התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש 4. נוסף על האמור, עתר התובע לפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו בגין המאסר (סעיף 22 לכתב התביעה). כך ציין בא כוח התובע בסיכומיו: "בנוסף אנו תובעים את עוגמת הנפש. עצם המאסר הפתאומי של הוצל"פ כאשר מרשי סבר שהכל בסדר והכל הולך לקראת ההסכם, מדובר בעוגמת נפש רבתי. מבקשים לחייב את הנתבע בעוגמת נפש." (פרו', ע' 14). ראיות ועמדות הצדדים ביחס ליריעת המחלוקת התביעה לשיפוי 5. בניגוד לאמור בסיכומי התובע, הרי שהוא לא צירף כל הסכם בכתב בינו לבין הנתבע, ואף בתביעתו אין הוא טוען כי ישנו הסכם בכתב, אלא מציין כי הנתבע "התחייב", כלשונו (שם, פסקה 19). המסמך אותו צירף להוכחת טענתו בדבר קיומו של ההסכם, הינה התחייבות של אשת הנתבע, מאומתת על ידי הנתבע בכובעו כעו"ד, להעמיד את ביתם כבטוחה להבטחת קיום ההסכם האמור (להלן: "כתב ההתחייבות"), אשר פרטיו צויינו באותו כתב התחייבות. (כתב ההתחייבות צורף כנספח ו' לכתב התביעה). בעדותו, התייחס התובע לקיומו של הסכם זה, כדלקמן: "ש. אתה תובע ממני סכום של 9 מיליון שקל. הגשת בקשה לפטור מאגרה. למה 9 מליון שקל? למה לא 100 מליון שקל? ת. החוב הרשום בהוצאה לפועל הוא 9 מיליון. אם נגיע להסדר כמו שאמרת, אז תגמור. אני לא רוצה כסף יותר ממה שנגמור עם הבנק. אני צריך להוסיף 70 אלף דולר, השאר אתה צריך להוסיף. זה ההסכם." (פרו', ע' 9). 6. הנתבע לא חלק על קיומו של הסכם זה. בכתב הגנתו, לבד מהכחשה כללית בראשיתו, לא הכחיש הנתבע את קיומו של הסכם זה, וכן לא את כתב ההתחייבות ואת מקוריותו, אלא ציין כך: "הנתבע [כך במקור. צ"ל - התובע - י.ש.] העלים מכב' בית המשפט את העובדה כי התובע באמצעות אשתו מנהל כנגד אשתו של הנתבע תביעה מקבילה בבית משפט השלום לפצותה על 'הנזקים כביכול' שנגרמו לבני הזוג זאת נשוא ת.א. 14263/06" (כתב ההגנה, פסקה 12). קיומו של הליך אחר באותה הסוגיה אינו מקנה הגנה לנתבע. הנתבע אינו יכול לבקש את העברת הדיון ואיחוד התביעות (היות שמדובר בשתי ערכאות נפרדות - סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אולם במידה וניתן פסק דין בהליך הנ"ל יכול התובע לטעון להשתק, אולם הוא לא טען לכך. אף בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע לא הוכחש כלל קיומו של ההסכם הנטען. באשר לכתב ההתחייבות טען הנתבע כי "המסמך אליו הפנה התובע הנוגע לרעייתו של הנתבע בוטל זה מכבר ואין לו כל תוקף ואינו קשור להליך שלפנינו". (שם, פסקה 27). בעדותו כאן, נשאל הנתבע ביחס לפסקה זו בתצהירו, ואין לי אלא להביא את דבריו, כדלקמן: "ש. בסעיף 27 אתה כותב שהמסמך הזה בוטל מבלי לפרט איך, מתי. בתור עו"ד אתה בטח מבין שהמילים האלה בלי הסבר, בלי פירוט, לא שוות הרבה. נכון? אתה מבין שלא פרטת מתי בוטל? ת. הסעיף מדבר בעד עצמו." (פרו', ע' 12). טענה זו הינה בבחינת טענת 'הודאה והדחה' המעבירה את נטל ההוכחה לכתפי הנתבע (ע"א 1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ, ), אולם הנתבע אף לא ניסה להוכיח את טענתו כי כתב ההתחייבות בוטל. בסיכומיו, טען הנתבע כך: "התובע מפנה להסכם כביכול נספח לתצהירו. תשומת לב בית המשפט שהתובע איננו צד להסדר זה. הצדדים להסדר זה הינו רעייתו של התובע מצדו ובעניין הסדר זה מתנהל הליך בבית משפט השלום בירושלים העוסק בהסדר זה ובהסדר זה בלבד." (שם, ע' 15). סיכום ביניים 7. מן המקובץ עולה כי התובע הביא ראיה בכתב לקיומו של הסכם בינו לבין הנתבע, אף אם ראיה זו אינה ההסכם עצמו אלא התחייבות של אשת הנתבע להעמיד את ביתם כבטוחה לקיומו של ההסכם. מפרטי ההסכם במלואו מצויים בכתב ההתחייבות. התובע גם העיד על תוכנו של ההסכם. הנתבע, לא זו בלבד שלא הכחיש את קיומו של ההסכם, אלא אף הודה באמיתותו של כתב ההתחייבות. טענתו כי כתב ההתחייבות בוטל, טענה אשר יכלה להוות ראיה לבטלות ההסכם הנטען, לא הוכחה כלל. לאור האמור, אין מנוס מקביעה כי התובע הוכיח את קיומו של ההסכם. על אף זאת, יש לבחון את תוכנו של ההסכם ואת גובה השיפוי הנטען על ידי התובע. תוכן ההסכם וסכום השיפוי 8. להלן תוכן ההסכם, כפי שעולה מכתב ההתחייבות: "אני הח"מ גב' איילת שלום... מתחייבת בזאת כי הדירה... הרשומה על שמי, תשמש כבטוחה להסדר המפורט בזאת: יחתם הסכם בין ה"ה עמית ציון ויפה לבנק לאומי לסילוק כלל חובותיהם לבנק, לפיו יוסיף ה"ה עמית סך של 70,000$ (שבעים אלף דולר ארה"ב) מעבר לסך של 120,000$ (מאה ועשרים אלף דולר ארה"ב) ששולם עד כה לבנק. היה וידרש סך נוסף מעבר לסך דנן לצורך ההסדר, ישולם הסך ע"י אברהם שלום, היה ולא שולם תשמש הדירה הנ"ל כבטוחה להבטחת תשלום הסך הנ"ל. לא נחתם הסכם כאמור, ו/או לא שילם אברהם שלום את הסכומים הנדרשים להסדר בתום 4 חודשים, תמומש הדירה בדך של מכר ע"י עו"ד יצחק אלה ומסך התמורה ישולם הסך החסר כפי שיידרש על ידי הבנק (מעבר ל- 70,000$) לצורך הסדר החוב וכן כל ההוצאות הכרוכות במכירה הדירה ..." לכאורה, מלשון ההסכם עולה כי חבותו של הנתבע לשלם את יתרת חובו של התובע לבנק, בקיזוז 190,000$ ארה"ב, אינה תלויה בהגעה להסדר עם הבנק, אולם לא ייתכן כי באם ייכשל הנתבע בהשגת ההסכם, ייפטר התובע מחבותו להקטין את נזקו. במקרה דנן התובע לא הראה כל מאמץ או פעולה כשלהי אשר עשה לאחר כריתתו של ההסכם האמור, במטרה להקטין את חובות לבנק. כפי שעולה מחומר הראיות, הוצעו לתובע מספר הצעות מטעם ב"כ הבנק לסגירת חובו, כאשר בעדותו מציין התובע הצעה בסך 220,000$ ארה"ב, ובעדות הנתבע, הנתמכת במכתב של עו"ד ראנד, מצויינת הצעה בסך 250,000$. התובע העיד על קיומה של הצעה בגובה 220,000$. אלו דבריו: "ש. עוד במהלך היצוג שלך במשרד שלי היתה לך שיחה עם עו"ד רנד והוא הציע לך לסיים את התיק ב-220 אלף דולר ת. זה היה בזמן שהיה משפט פגש אותי פה במחוזי ואז הציע לי את ההצעה , באתי אליך עם ההצעה, כשהתחלת בטיפולים ואמרת לי שתעשה יותר זול." (פרו', ע' 6). הנתבע, העיד על הצעת הבנק בסך 250,000$ ונסיונו להפחיתה לסך של 220,000$: ש. לאיזה הסדר בסופו של דבר הגעתם עם הבנק? ת. לא הגענו להסדר, כיוון שמר עמית הפר כל התחייבות לאורך כל הדרך עם הבנק. ש. למה ראנד כתב במכתב שהגעתם להסדר של 250 אלף דולר? ת. זאת הייתה הדרישה לא יכולתי להסכים לה בשמו של ציון עמית. הוא הסכים לשלם רק 220 אלף דולר. במשך התהליך של הגעה להסדר, הייתה הסכמה שסכום מקדמה של 100 אלף דולר יועבר בהמחאה לפקודת הבנק, זה היה אמור להיות חלק מתהליך של מכירת הנכס של עמית. סכום המקדמה הזה הועבר באיחור ניכר על ידי מר עמית, וההמחאה עצמה לא הייתה כזו שהתאימה למוסכם עם הבנק. ש. היה הסדר עם הבנק שבמסגרתו מועברים 100 אלף דולר? ת. כן. ש. מה היו תנאי ההסדר? ת. לא היה הסכם שחתום על ידי מר ציון עמית מול הבנק. מה שהיה זה הסכמה של בנק לאומי שישולם סך 250 אלף דולר, שהסכום הראשון היה צריך להיות 100 אלף דולר, שהועבר, כאשר ציון עמית עצמו ביקש להוריד את הסכום מ-250 ל-220, כאשר 30 אלף הדולר האלה מדברים על סילוקו והוצאתו של מר זיו מתוך הליכי ההוצל"פ וסגירת התיק נגדו. ש. זאת אומרת ש-100 אלף דולר הועברו לבנק במסגרת התחייבות לסגור את העניין תמורת 250 אלף דולר? ת. נכון. ש. רק שלא יידעת את ציון בנוגע להסדר הזה. ת. הוא היה איתי בחדר עם עו"ד ראנד. ש. בכתב ההגנה שלך, בסעיף 12, אתה כותב שפעלת על מנת להגיע להסדר של 215 אלף דולר. והבנק ביקש להכליל גם את זיו ואז להעמיד את ההסדר על 245. אז למה 250? ת. למיטב זכרוני זה היה 220 ו-250. מקובל עליי מה שעו"ד ראנד אמר." (פרו', ע' 11-12). 9. התובע, אינו אדם אשר אינו יודע לפנות לגורמים הרלונטים על מנת לנסות להסדיר את עניינו. כך העיד: "ש. אתה זוכר שלאורך השנים שלחת מכתבים למנהלי המרחב בבנק לאומי? ת. כן. ש. למנהל בנק לאומי? ת. כן. ש. למנהלי הסניפים שאיתם עבדת? ת. נכון, שלחתי. מכתב אחד שקיבלו העתקים. כתבתי בגדול שהריבית לא מחושבת נכון." (שם, ע' 7). הנה כי כן, בניגוד לפעולותיו במשך השנים שקדמו לייצוגו על ידי הנתבע, לאחר הפרת ההסכם נמנע התובע מפניה לבנק לאומי, תוך הטלת כל חיובו על כתפי הנתבע. הימנעות זו הינה בניגוד לחובתו על פי דין להקטין את נזקו. הנתבע גם הודה בחקירתו כי לא פעל על מנת להפחית את חובו לאחר שנשבר האמון בינו לבין הנתבע, כדלקמן: "ש. מה עשית מול הבנק? ת. לא עשיתי מול הבנק. אמרת לי תגמור את ההסכם איתו, דיברת עם עו"ד אלה, הייתי איתו בקשר. ש. הופר האמון איתי. גילית פתאום שההסדר מול בנק לאומי לא יכול לרדת בן לילה ב-60 אלף דולר. איזה פעולות נקטת מול בנק לאומי כדי להגיע ל-220 האלה? ת. שלחתי מכתב כדי לבדוק אם זה עדיין ההסכם. חשבתי שאתה פועל בשתי מערכות. כשהוא ענה לי שהוא לא ראה את המכתב הזה מעולם, התחלנו בהליכים. התחיל נגדך עו"ד אלה כדי לתבוע איתך גם את הכסף וגם כדי שתעמוד בהסדר. זה מוקלט. ש. מה עשית מול בנק לאומי? ת. אני לא יכול לעשות שום דבר." (שם, ע' 8). באשר לגובה הסכום הנדרש, העיד התובע כך: "ש. אתה אומר שאתה ממתין שאני אגיע להסדר כלשהו מול הבנק, ומה שמעבר להסדר הזה עם הסכום שהתכוונת לסיים 190 אלף דולר, את הסכום הזה אתה תובע ממני שאני אשפה אותך בגינו. האם הגעתי בשמך להסדר מול בנק לאומי? ת. אתה כל הזמן התכתבת איתם. אין הסדר. היום רוצים הרבה יותר. ש. היום, בעת הדיון, אתה לא יודע מהו אותו פער עליו אתה מדבר מעבר לסכום. היום במעמד משפט זה אינך יודע מהו הפער אליו אתה מכוון בין אותו סכום שהתכוונת לשלם לבין הסכום שישולם לכשיהיה הסדר עם בנק לאומי. ת. התכוונו להזמין לכאן את עו"ד ראנד, שהוא יסביר." (שם, עמ' 9). 10. מן המקובץ באים אנו למסקנה כי היה ביכולתו של התובע להגיע להסדר עם הבנק בסכום של 250,000$ ארה"ב לכל היותר, וטענתו כי הבנק דורש היום סכום גבוה יותר לא הוכחה. התובע לא העיד את עו"ד ראנד, על אף שהשיב בחקירתו כי זו כוונתו, וכן לא הזמין לעדות נציג מטעם הבנק או כל עד אחר לתמיכה בטענותיו. הלכה היא כי אי הבאת ראיה או עד רלוונטי לעדות, מקימים חזקה כי עד זה או ראיה זו היו פועלים כנגד בעל הדין אשר נמנע מלהביאם (ראו: ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מ"ה (4) 651; ת"א (ירושלים) 5087/03 פלונית נ' "סהר" - חברה לביטוח בע"מ, ). לפיכך, סכום הנזק המוכח אשר על הנתבע לשפות בו את התובע, הינו בסך 60,000$ ארה"ב. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש 11. התובע טוען כי מאסרו הפתאומי, גרם לו עגמת נפש רבה. טענה זו קצת תמוהה עת בוחנים את יחסיו ארוכי הטווח של התובע על בנק לאומי, כנושה. מדובר בחובות משנים עברו, חובות אשר נוצרו כעשור טרם פנה התובע למשרדו של הנתבע. התובע כשל פעם אחר פעם בהסדרת החוב אל מול בנק לאומי ובאי כוחו, וכל הסדר אשר נערך בין הצדדים הופר על ידי התובע. בין היתר, העיד התובע כך: "... כל הזמן רצינו לגמור עם הבנק. היו הרבה ניסיונות." (פרו', ע' 5). על אף זאת, אף הנתבע אינו מכחיש כי מסכת העובדות המתוארות, הביאה למאסרו של הנתבע, כפי שאף עולה מפרוטוקול הדיון בהוצאה לפועל. לו היה הנתבע מעביר במועד את הכספים אשר הועברו לבנק באמצעותו, הרי שלא היה מבוצע צו המאסר. עובדה נוספת המשליכה על גובה הפיצויים בראש נזק זה, הינה משך המאסר. אין ספק כי בעת הדיון שוחרר התובע לאלתר, תוך קציבת סכום פעוט יחסית לגובה החוב שלו (סך של 5,000 ₪). לאור האמור, אני פוסק לתובע סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו כתוצאה ממחדליו של הנתבע. תוצאה 12. בסופו של הליך, אני מקבל את התביעה ביחס לקיומו של ההסכם, אולם ביחס לסכום אני פוסק כי על הנתבע לשפות את התובע בסך של 60,000$, כערכם בשקלים חדשים ביום הפרת ההסכם (30.5.2006 - ארבעה חודשים מיום כתב ההתחייבות). סכום זה יישא ריבית והצמדה מיום הפרת ההסכם ועד למועד תשלומו בפועל. כמו כן, אני פוסק לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו כתוצאה ממאסרו, בשיעור 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כחוק עד מועד תשלומו בפועל. הוצאות ושכ"ט עו"ד 13. הנתבע יישא בהוצאות משפט התובע ובשכ"ט עו"ד בשיעור 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כחוק עד מועד תשלומו בפועל. שיפויבנקייצוג