כיצד יש לפרש תניית הגבלה בכתב ערבות ? שאלה זו הינה שאלה של פרשנות המעורבת משאלות של עובדה ומשפט גם יחד. בית המשפט בבואו לפרש את התנייה נזקק גם לנסיבות החיצוניות הקשורות בשאלות של עובדה. תחילה נבחן כיצד יש לפרש את התנייה על פי הפרשנות הלשונית והתכליתית ולאחר מכן נעזר בנסיבות החיצוניות. שאלה דומה לזו הניצבת לפנינו נידונה בעבר, גם אם מעט פעמים, בערכאות השונות ראו: ע"א 246/63 סנדר נ' קופת הקואופרטיבים בע"מ, פ"ד יח 675 ע"א 383/89 (ת"א) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כפר הרי"ף ת"א (ת"א) 869/86 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ, ת"א (ת"א) 60812/03 שמנים בסיסיים חיפה בע"מ נ' משקי עמק בית שאן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ההלכה העולה מכל פסקי הדין כי מקום בו בכתב הערבות ישנה תניית הגבלה יש לפרש כי עילת התביעה אל מול הערב תיווצר רק עם קבלת דרישה לתשלום, ועל הדרישה להישלח קודם למועד הקובע. ככל שלא תתקבל דרישה קודם למועד הקובע, הערבות תפקע בחלוף המועד הקובע. ערבות