אחריות מועצה מקומית לפציעה במגרש ספורט

אחריות מועצה מקומית לפציעה במגרש ספורט: 1. התובע מבקש לחייב הנתבע לפצותו בגין פגיעה שנפגע ביום 09.11.98 עת שיחק, לטענתו, במגרש הספורט של ביה"ס תיכון "ערערה בנגב" (להלן: "התאונה"). בתאונה נפגע התובע בידו הימנית, בה אובחן שבר. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעתו של פרופ' דן עטר שקבע כי נכותו הצמיתה כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 20%. הנכות נקבעה בגין הפגיעה שנפגע התובע בכתף ימין, ופרופ' עטר מציין כי השבר ברדיוס הדיסטלי באותה יד - נרפא היטב ולא הותיר נכות. התובע טוען כי הנתבע הפר חובה חקוקה ו/או התרשל במעשים ו/או במחדלים שפורטו בכתב התביעה, בין היתר בכך שלא התנהג כפי שרשות חינוכית סבירה אמורה להתנהג, לא הדריך התלמידים ולא הזהיר אותם עפ"י הנחיות וכללי משחקי ספורט, לא התקין מתקנים ו/או הכין מגרשי ספורט בביה"ס ברמה ראויה ומתאימה לשימוש, העסיק מורים ו/או מדריכי ספורט לא מוכשרים, לא פעל למניעת פגיעות מסוג הפגיעה בה נפגע ולא העמיד לרשות התלמידים הכלים ו/או האמצעים המתאימים על מנת למנוע פגיעה ממין הפגיעה שנפגע. התובע מבקש לפצותו, אם כן, בגין הנזקים המיוחדים שנגרמו לו וכן בגין נזקיו העתידיים. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי אין לתובע יריבות עימו שכן לא היה הבעלים ו/או המחזיק ו/או המפעיל של ביה"ס התיכון בערוער בכל עת רלבנטית לכתב התביעה. הנתבע טוען כי אין עליו כל אחריות בקשר לאירוע נשוא התביעה, ואם זו קיימת כלל - הנה היא רובצת לפתחה של המועצה המקומית ערערה שבנגב (להלן: "המועצה") ו/או לפתחה של מבטחת המועצה. בגין טענות אלה הוגשה כנגד המועצה והמבטחת הודעה לצד שלישי. הנתבע טען אף כי התביעה אינה מגלה עילה כנגדו, ועוד טען כי בנוסף ולחילופין לטענותיו האחרות - אירעה התאונה כתוצאה מרשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או חוסר תשומת ליבו של התובע בעת שהשתתף במשחק בו נפגע. 3. המועצה באמצעות המבטחת, צד ג' 2, טענה כי מילאה אחר כל חובותיה עפ"י דין, ופעלה באופן סביר בנסיבות האירוע. כן טענה כי כל צוות המורים ועובדי ההוראה שהיו אמורים לפקח ו/או להשגיח על התובע עובר לקרות התאונה ובשיעור בו אירעה הפגיעה - היו עובדים של הנתבע ו/או שלוחים שלו ו/או נציגים שלו, ועל כן הנתבע הוא שאחראי לכל מעשיהם ו/או מחדליהם באחריות ישירה ו/או שילוחית, בפרט כאשר התאונה התרחשה בשיעור ספורט שהועבר ע"י מורה שהוא עובדו של הנתבע. 4. סופו של יום הוברר כי זהו סלע המחלוקת בין בעלי הדין, דהיינו האם יש לייחס חבות כלשהי לנתבע, ואם כן - האם יש לקבל ההודעה לצד ג' שנתן כנגד המועצה וצד ג' 2. בדיון שנתקיים בפני הסכימו ב"כ בעלי הדין כי נזקיו של התובע עומדים על סך 7,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד. ב"כ צד ג' 1 ו- 2 הודיעו בדיון כי לא תובאנה עדויות מטעמם. 5. התובע העיד, בעדותו הראשית שניתנה בתצהיר (ולציין כי הוא בגיר), כי בעת ששיחק במגרש הספורט של ביה"ס בערוער - מעד, נפל ונפגע. התובע מפרט בתצהיר עדותו מדוע הוא מייחס אחריות לנתבע ולצדדי ג' וב"כ צד ג' התנגד למפורט כאן והצדק עימו - שהרי מקומם של טיעונים משפטיים אינו בעדותו של התובע. 6. מטעם הנתבע העיד מר זאב בן דוד, עובד הנתבע כ- 25 שנים ומכהן כ- 3 שנים כממונה על כח האדם - כי ביה"ס המקיף ערוער הינו בבעלות המועצה ואף לא אחד מעובדי ביה"ס התיכון (כיתות י' עד י"ב) - מועסק ע"י הנתבע, ומשכורותיהם של כלל העובדים ובהם המנהל והמורים - אינן משולמות ע"י הנתבע. מר בן דוד מדבר עוד בעדותו בעצה משפטית שקיבל, כי חלקו של הנתבע בפועלו של ביה"ס, לאחר מתן רשיון הפעלה, בכלל ולרבות בנסיבות התובענה כאן - נוגע לפיקוח הפדגוגי בלבד. 7. כאמור - לא נעשו חקירות נגדיות למי מהמצהירים, וב"כ בעלי הדין סיכמו טענותיהם. 8. סופו של יום - ואף שדעתי אינה נוחה מהתנהלותם של הנתבע וצדדי ג', במיוחד לפי גובה הנזק שסוכם כי נגרם לתובע - ואף שאין לפטור, כעקרון, את הנתבע מאחריותו למה שנעשה בתחומי ביה"ס, לרבות בשיעורי ספורט - גם אם הקשר היחיד שלו עם ביה"ס הוא של פיקוח פדגוגי - טענה שהדעת כמעט אינה סובלת - הנה מצאתי, לפי מה שהוברר בפני, כי אין לחייב הנתבע בגין התאונה שארעה לתובע והנזקים שנגרמו לו, ומתוך כך, וכתוצאה - יש גם לדחות ההודעה לצד ג' - ואפרט להלן. 9. התובע לא הצביע על שום נסיבה או גורם לנפילתו ולפגיעה שנפגע. לא נטען דבר אודות מגרש הספורט ותקינותו, לא נטען דבר גבי פיקוח של מי ממורי ביה"ס, אלא באופן כללי, וכל שידוע לנו הוא כי התובע נפגע בעת ששיחק במגרש הספורט של ביה"ס - ובכך אין די כדי לחייב הנתבע. הדברים נקבעו זה מכבר, ודי להפנות לע.א. 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל, נתניה פ"ד לה' (2) 764 - שם נידון ענין דומה לענין הנידון כאן, דהיינו אחריות מי לפגיעתו של המערער שם שנפל תוך ריצה, תוך כדי משחק כדורגל במסגרת אליפות שנערכה במגרש הכדורגל שבתחומי ביה"ס - לאחר שנדחף ע"י אחד השחקנים או אחדים מהם (ולציין כי במקרה שבפנינו אף לא נטען כי התובע נדחף אלא רק כי מעד ונפל), וכך נאמר: - "(א) מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים, כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון, הנובע ממנו, וכיוצא באלה. (ב) בעת הפסקה, משחקים וכד', בהם נוטים ילדים להשתובבות ואף לפראות, מתחייב, בדרך-כלל, פיקוח כללי, אך אם אין נסיבות מיוחדות לאור הנתונים מן הסוג, המוזכר בס"ק (א), אינו מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה, אלא מספיקה נוכחות לקרבת מקום, כי הידיעה בדבר נוכחות המורה, יש לה בדרך-כלל, השפעה מרסנת, אף אם המורה אינו נראה בכל רגע בכל אתר, אך נמצא, כאמור, בקרבת מקום. (ג) ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטנית, שאינה צפויה מראש. במשחקי ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך-כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים..." (שם בעמ' 772). ויפים הדברים כאמור לנסיבות הארוע שבפנינו, שהרי התובע לא הצביע על שום ארוע מיוחד או גורם כלשהו שהביאו לנפילתו בעת המשחק. עוד אני מבקשת להפנות להלכה שנקבע בע.א. 2061/90 אילנה מרצלי נ' מ"י ואח', פ"ד מז' (1), 802, שם נידונה בהרחבה סוגיית אחריותם של מורים גבי תלמידיהם, וגם מתוך מה שנקבע שם - אין לחייב כאן, שהרי כפי שנקבע הנה גם כאן - הנזק נגרם במהלך הרגיל של משחק מקובל אשר אין מקום לאסור על קיומו, ועוד כפי שנקבע - "לא כל סיכון לתלמיד גורר מאליו חובה מראש המוטלת על המורה; יש סיכונים נחזים שאינם גוררים בעקביהם חובה, והוא במקום שהאינטרס לקיומה של אותה פעילות - גוררת - סיכון משרת מטרה חברתית שערכה בעינינו רב על אותו סיכון..." 10. ומאלה וכל אחד מאלה אני מוצאת לדחות התביעה, וכתוצאה - לדחות ההודעה לצד ג'. 11. אחר שיקול, ומתוך פגיעתו של התובע ואופייה , ואף שדחיתי התביעה - אינני מוצאת לעשות צו להוצאות. דיני ספורטקרקעותתאונות ספורטמועצות מקומיותאחריות העירייה בנזיקין