המבקש עתר בפנינו כי נהפוך את החלטת בית-הדין האזורי אשר דחה את בקשת המערער ליתן בידו צו לשעה (בש"א 562/99, ע"ב 491/99; השופטת ר' בהט). כן עתר המערער כי נקבל את ערעורו על החלטת בית-הדין האזורי שלא לאפשר לו להמציא כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה (בש"א 867/99, ע"ב 491/99). הבקשה למתן צו לשעה המערער בכתב-תביעתו טוען כי הוא עבד אצל המשיבה 1, אונטק בע"מ, החל מסוף שנת 1991 עד לפיטוריו ביום 22.4.1998. במסגרת עבודתו המשיך המערער לטענתו לפתח פטנט של קרח נוזלי, אשר הוא המציא עם אחר. חלק גדול מעבודות המחקר לפטנט נעשו עוד בברית המועצות. ב1.12.1995- הוענק למשיבה פטנט ישראלי על ההמצאה והמבקש עם הממציא הנוסף ציפו לקבל גמול בגין הפטנט. המשיבה גם קיבלה תעודות פטנט נוספות - אמריקנית ודרום אפריקנית. היא גם הגישה בקשה לתעודת פטנט של הקהילייה האירופאית. בבקשות לתעודות פטנט לא נרשם המערער ונרשמו אחרים שלא היה להם חלק בפטנט, לטענתו. המערער טוען עוד כי במקביל עסקו המערער והעובד הנוסף שהיה שותפו להמצאה, בהכנת המכשור. לאחר הכנתו פוטר הממציא הנוסף ולמערער הוצע תפקיד של ניהול מחקר, פיתוח וביקורת איכות מוצרי המשיבה בפרויקט. למרות זאת הוציאה המשיבה, לטענת המערער, מכונות לייצור קרח נוזלי לאיסלנד. לאור התנהגותה של המשיבה חיפש המערער ומצא עבודה בחברה גדולה ומוכרת בארצות-הברית. לדבריו, כאשר סיפר על כך להנהלת המשיבה 1 הודיעה לו זו, כי הוחלט על-ידי מועצת המנהלים שחברת ניהול אמריקנית תנהל את המשיבה. מנהל חברת הניהול הבטיח למערער, לטענתו, הסכם עבודה. על-פי הטענה הבהיר לו שמדובר בחוזה לתקופה קצובה של שנה אך חוזה זה מוארך כדבר שבשיגרה. מסיבה זו בלבד ויתר המערער, לטענתו, על זכויותיו בפטנט וחתם ביום 20.11.1997 על הסכם עבודה עם המשיבה 1. בתמורה לחתימה על ההסכם העביר המערער למשיבה 1 גם זכויות ראשוניות בבקשת פטנט זמנית בתחום של קרח מוקצף, אשר המציא עם חלק מאנשי פרויקט הקרח הנוזלי. הטענה היא כי, בניגוד למצג, הקימה המשיבה חברה באיסלנד והבריחה לחברה זו את זכויות השימוש בפטנט. אליבא דטענת המערער הבריחה המשיבה לחברה שהיא הקימה באיסלנד את זכויות השימוש בפטנט ומכונות לייצור ושיווק קרח נוזלי שלושה שבועות לפני כריתת הסכם העבודה האמור עם המערער. חמישה חודשים לאחר החתימה על הסכם העבודה פוטר המערער. המערער מבקש כי נמנע מהמשיבה להעביר את זכויותיה הקנייניות בפטנט לחברה האיסלנדית גם לגבי אירופה, דרום אפריקה, טייוואן, קוריאה וברזיל. בית-הדין האזורי קבע כי תביעתו של המערער היא כספית, באשר את הזכויות בפטנט של קרח נוזלי, להבדיל מהפטנט לקרח מוקצף, העביר המערער פורמאלית למשיבה בחוזה העסקתו בחודש נובמבר 1997 (20.11.1997). הוסכם בהסכם שתמורת העברת הזכויות בפטנט המערער יהיה זכאי לקבל שני אחוזים ממניות החברה. טענת המערער היא כי העברת הפטנט על-ידיו למשיבה נעשתה תוך שהמערער היה סמוך ובטוח שהוא עומד לעבוד במשיבה תקופה ארוכה בתפקיד ניהולי. כאמור המערער פוטר עם שאר עובדי פרויקט הקרח הנוזלי חמישה חודשים בלבד לאחר חתימת הסכם העבודה, ולטענתו, כאמור, התברר לו שהמשיבה חתמה על הסכם עם חברה איסלנדית שלושה שבועות לפני החתמת המערער על הסכם העבודה. לטענת המערער חתימה על הסכם העברת הפטנט לחוץ-לארץ תשים לאל את תביעתו, באשר לא ייוותר כל נכס בעל ערך בארץ ממנו יוכל המערער להיפרע אם יזכה בתביעתו. צו מרווה - Mareva Injunction - או צו-מניעה זמני רגיל המערער עתר למתן צו-מניעה זמני להורות למשיבים כולם להימנע מעשיית כל דיספוזיציה בנכסיה, ובמיוחד להימנע מלהעביר את זכויותיה הקנייניות בהמצאה הנקראת "שיטה ומתקן ליצור רציף של קרח נוזלי" שהינה נושא פטנט בישראל, בארצות-הברית, בדרום אפריקה ותלויה בקשה מתאימה לרישום פטנט גם בקהילייה האירופאית. עוד התבקש בית-הדין לצוות על המשיבה להימנע מלהעביר לצד כלשהו את מסמכי העברת הזכויות לגבי ההמצאה הנ"ל, גם אם אלו כבר נחתמו על-ידיה. בית-הדין האזורי קבע שניים: אחד, התביעה כספית והשני, כי למעשה תובע המערער את אכיפת הסכם העבודה. הוא אינו תובע את החזרת הפטנט אליו. בית-הדין פסק כי מדובר בצו מרווה -Mareva Compania Naviera S.A. v. Int. Bulkcarriers S.A. [1980] [1] - ועל-מנת לתת בידי המערער צו מרווה על המערער להוכיח כי המשיבה מתכוונת להבריח את ה"נכס" כדי לסכל כל פסק-דין שיינתן נגדה. נימוקים אלה אינם נראים לי. מדובר בסעד לשעה. בית-הדין האזורי ציין כי הצו המבוקש הוא למעשה צו מרווה. צו מסוג זה הוגדר על-ידי הלורד דנינג בעניין Mareva: "צו מניעה זמני, המגביל את הנתבע מלהוציא נכסים מתחום השיפוט או מלשנות את מצבם בתוך תחום השיפוט כדי שאם התובע יזכה בפסק דין נגד הנתבע יהיו די נכסים של הנתבע בתחום שיפוטו של בית המשפט שמתוכם יוכל התובע לממש את פסק הדין" (ראה השופט א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי [2], בעמ' 410-409). אם כן, בצו זה משולבים יסודות מדיני העיקול ומדיני צווי-המניעה. בעיקר יש חשיבות לצו כאשר מדובר בנכסים הנמצאים מחוץ לתחום השיפוט. בענייננו למעשה מדובר בצו-מניעה רגיל, בחיוב שלא לבצע פעולות מסוימות בנכס. אין מניעה לתת צו-מניעה כנגד ביצוע פעולות בנכס מופשט, רעיוני, כגון פטנט. המטרה היא להקפיא את המצב על-מנת שאם יזכה המערער בתביעתו, הוא יוכל לממש את פסק-הדין. אמת, פגיעה בקניינו של מאן דהוא צריך שתיעשה בזהירות מרבית. לעומת זאת דווקא משום שמדובר בתביעה כספית והנתבעים כולם אינם בארץ ואין להם נכסים אחרים בישראל ולאור טענת המערער כי הסכם העבודה נחתם עמו לכאורה בחוסר תום-לב כאשר בתקופה קרובה לאחר מכן פוטר המערער, הרי יש להיעתר לבקשה. אם לא כן, אם יזכה המערער בתביעתו לא יהא לו כל נכס להיפרע ממנו בישראל. במקרה זה יש מקום להיעתר לבקשה לסעד לשעה על-מנת שהמערער יוכל לאכוף כל פסק-דין שיקבל, אם יזכה בהליך העיקרי. גם טענת המשיבה כי לא כל הסכומים הנתבעים נובעים מיחסי העבודה דינה להידחות. הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים כלל זכויות שונות כמו גם אופציה לרכישת 2% ממניות המשיבה וזכויות אחרות. אין מניעה ליתן צו-מניעה זמני כנגד נכס ערטילאי כגון פטנט. טוענת המשיבה כי היא בעלת הפטנט. היא הנותנת. אם המערער מבקש לעכב נכס על-מנת שיוכל להיפרע ממנו הרי בדין הוא מבקש לעכב את העברת הפטנט, שהמשיבה היא בעליו עתה. אין גם מניעה לתת צו-מניעה בתביעה כספית. אשר-על-כן ניתן הצו הזמני כמבוקש. המערער ימציא ערבות בנקאית או ערבות של חברת ביטוח בסך 100,000 ש"ח לשיפוי כל נזק שייגרם למשיבים אם המערער לא יזכה בתביעתו. המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בית-הדין האזורי דחה את הבקשה לאפשר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט למנהלי המשיבה. אין הדבר נראה לי. מנהלי המשיבה, היא המעבידה שכנגדה הוגשה התביעה, נמצאים בחוץ-לארץ. אין דרך אחר לנהל דיון ראוי. מאותו נימוק מוגשות תביעות לבית-הדין לעבודה הדנות בהגבלת חופש העיסוק כנגד העובד לשעבר וגם כנגד מעבידתו החדשה. כללי הפרוצדורה באים לאפשר ניהול משפט תקין. על-כן אני מקבלת את הערעור גם בשאלה זו. הערעור בשני העניינים מתקבל אפוא. המשיבים ביחד ולחוד ישלמו למערער הוצאות בקשות אלו בסך 4,000 ש"ח תוך 30 יום. ניתן היום, י"ט באדר ב' תש"ס (26.3.2000). צו הגבלת שימוש בנכס (צו מרווה)צווים