היצרות דיסק לאחר תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא היצרות דיסק לאחר תאונת דרכים: 1. זוהי תובענה אשר הוגשה עפ"י החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. (להלן: "החוק").   רקע עובדתי   2. התובעת, ילידת 8.7.1973, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.6.1996. (להלן: "התאונה").   3. התובעת היתה בת 23 שנה בעת התאונה והינה כיום בת 28 וחצי שנה.   דיון   4. במסגרת הליכי התובענה דנא מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי אשר קבע בחוות דעת מיום - 28.9.1999 כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה בתנועה בעמוד שדרה צווארי.   להלן עיקרי מסקנותיו כדלקמן:   בבדיקה:   "הולכת ללא הגבלה ניכרת לעין. מתנועעת בחופשיות. בעמוד שידרה צווארי אין ספזם שרירי. תנועות הצוואר: - כיפוף מלא -מגיעה עם הסנטר לחזה. סיבוב ימינה 80 מעלות ושמאלה 70 מעלות. הטיה ימינה 25 מעלות ושמאלה 30 מעלות. אין חסר נוירולוגי בגפיים עליונות". ובפרק המסקנות:   "בבדיקתי מצאתי כי טווחי התנועה של עמוד השידרה הצווארי כמעט תקינים (כיפוף, יישור וסיבוב ימינה ושמאלה מלאים) ובהטיות קיימת הגבלה קלה. מאידך, צילום הרנטגן מעיד על יישור לורדוזיס והיצרות דיסק 5-6C אשר ייתכן ונגרם בתאונה או שהיתה החמרה של מצב קיים קודם לתאונה. אך לא מצאתי בתיקה הרפואי עדות לבעיות עמוד שידרה צווארי בעברה".   5. ב"כ הצדדים הגישו תחשיבי נזק ביניהם פער רב, לאמור, תחשיב התובעת הועמד על סך של 137,622 ₪ ותחשיב הנתבעת על סך של 32,000 ₪.   הנזק   נזק מיוחד   הפסד שכר בעבר 6.      בעת התאונה עבדה התובעת בעבודה פקידותית בעיריית תל אביב, באגף הרווחה - טיפול בנפגעי סמים, בחצי משרה, והשתכרה הסך של 1,771 ₪ נטו. לתובעת תעודת אי כושר עד יום 30.7.1996, לפרק זמן של כחודש ושלושה שבועות.   7. נטען ע"י התובעת כי עבדה במקום עבודה נוסף, דהיינו, ב"ערוצי עבודה בע"מ" והשתכרה בממוצע סך של כ - 1,210 ₪ - אולם עבודתה היתה שם בחודשים נובמבר ודצמבר - 1995 וחדלה כ - 6 חודשים לפני התאונה.   8. על פי תלושי השכר אשר צרפה בפני וכן על פי טופס 106 לשנת 1996 קבלה התובעת שכר מן העיריה בכל חודשי השנה - לרבות בתקופת אי הכושר.   (ראה: נספח ב' ל-ת/1).   9. בחקירתה הנגדית בהליך ההוכחות העידה כי לא הורד שכרה וכי לא חדלה לקבל משכורתה מן העיריה בכל חודש שהוא.   להלן דבריה לענין זה: "ת. אני לא יכולה לעשות לך את ההפרדה בדיוק של מה נוכה מימי העדרות. אני יודעת כשאני באתי לקבל הסבר בעירייה כשעזבתי את העירייה, אמרו לי, היא הראתה לי אותו רגע מאיפה הורידו לי ימי העדרות, כי איך היו לי משכורות בחודשים האלה. היא הסבירה שזה על חשבון ימי העדרות, ימי מחלה שהיו לי".   (ראה: פרטיכל עמ' 23; שורות 26-28 ועמ' 24; שורות 1- 3).   עם זאת, מעיון בתלוש השכר מן העיריה בחודש יולי 1996 עולה כי נוכה סך של 1,074 ₪ בגין 16 "ימי העדרות" וכן הסך של 1,009 ₪ בחודש אוגוסט בגין 15 "ימי העדרות" נוספים. הורדה זו אינה מופיעה בתלושי שכר אחרים, ומבחינת עיתוייה שייכת היא, כפי הנראה, לתקופת ימי אי-הכושר אשר אושרו לתובעת.   לפיכך, למצער, אאשר הפסד שכר זה לעבר בסך 2,083 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ההפסד ועד תשלומו.   הוצאות רפואיות בעבר 10. התובעת טוענת להחזר סך של 641 ₪ עבור 5 טיפולי "שיאצו". מאחר שהמדובר בנכות אורטופדית, ומאחר שמומחה בית המשפט ד"ר וייס קבע שלתובעת סינוסיטיס כרוני, שאינו קשור לתאונה, הרי שאין קשר ברור בין הטיפולים הללו לנכותה. מכל מקום, כל טיפול הדרוש להקלת כאבי צוואר, כלול בסל הבריאות ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 קופת החולים "מכבי", אליה שייכת התובעת, אמורה היתה לשאת בעלותם.   לענין זה ראה: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח נ' אלחדד דוד, פ"ד נא(2) 724, בעמ' 744, שם נאמר כדלקמן:   "...מסקנתי מכל האמור לעיל היא, שעומדת לניזוק, התובע מהמזיק את נזקיו בגין תאונה שאירעה לו, הזכות כלפי קופת החולים שבה הוא חבר, לקבל את מלוא השירותים הרפואיים המוענקים לפי חוק הבריאות, שלהם הוא נזקק בגין התאונה."   אשר על כן, אין לפסוק פיצוי לענין זה.   הוצאות נסיעה בעבר 11. אין רישום ותיעוד לענין נסיעות מוגברות לטיפולים רפואיים להם נצרכה התובעת, אשר אף לא אושפזה. ברם, לפנים משורת הדין, ייקבע על ידי סכום של 500 ₪ לענין זה.   עזרת הזולת בעבר 12. עזרת בני משפחה של התובעת במשך תקופת אי-הכושר היתה סבירה והולמת כפי שבני משפחה אמורים לסעוד אדם לאחר פגיעה בתאונה, ואולם - לאור טיב הנכות והיקפה המצומצם לא ראיתי יסוד לתשלום פיצוי כספי בגין פריט נזק זה.   נזק כללי   כאב וסבל 13. עבור 5% נכות - בלא ימי אשפוז - ייקבע הסכום של - 9,000 ₪.   הפסד כושר השתכרות 14. התובעת עבדה בעבודות פקידותיות חלקיות וכן השלימה ושיפרה ציוני תעודת הבגרות שלה ובשנת 2000 החלה, לטענתה, בגיל 27, ללמוד במכללת רמת-גן במסלול פסיכולוגיה. התובעת הציגה קבלה על הרשמה ללימודים ביום - 3.5.2000 - וזאת לסמסטר ראשון שהחל בחודש אוקטובר שנת 2000.   (ראה: נספח ד' ל - ת/1).   15.  התובעת לומדת פעמיים בשבוע, שני קורסים בכל סמסטר, ואולם אין כמות ראייתית משכנעת להמשך דרכה של התובעת, לאמור, האם אכן תשלים חוק לימודיה, במשך כמה שנים - ובאם תלמד לתואר שני - שכן רק אז תוכל לעסוק בפרקטיקה במקצוע הפסיכולוגיה.   סובר ב"כ התובעת כי יש בענייננו לילך על פי חישוב אריתמטי של הפסד שכר על יסוד סכום השכר הממוצע במשק, כשם שנקבע בהלכה בהתייחס לצעירים בתחילת דרכם לאחר תום שירותם הצבאי - ולהכפיל סכום זה בשניים. ברם, הנסיבות שצויינו לעיל צופות פני עתיד רחוק ואינן וודאיות - ולפיכך אין, לסברתי, לקבל אופן חישוב זה, מה גם שהתובעת אינה עוד בבחינת מי שהחל דרכו זה עתה לאחר שיחרורו מן השירות הצבאי.   16. כמו כן, על פי הפסיקה, ראוי לקבוע פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד כאשר שעור הנכות הינו עד 10%, על פי סכום גלובלי שימצא בית המשפט כהולם בנסיבות הענין, ולא על פי חישוב אריתמטי, מה גם שהמדובר בעניננו בנכות שהמומחה תיארה כ"הגבלה קלה", אשר אין עימה השפעה תיפקודית של ממש בחיי היומיום.   כן פרט המומחה וציין כי טווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי, כמעט תקינים - קביעה נוספת אשר מבהירה כי משמעות הנכות אשר נקבעה מזערית הינה בתיפקוד היומיומי.   לענין זה, נקבע בספרו של ד. קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה רביעית, תשנ"ח - 1997, שם נאמר בעמ' 392 כדלקמן:   " נכויות בשיעור נמוך של 5% אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטיה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שביהמ"ש משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה."   כן ראה ת.א. (שלום-הרצליה) 1161/85 מיכאל צור נ. קרנית, צלטנר, 566(א), 566(ו).   אשר על כן, ראיתי לראוי לפסוק בפריט נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 35,000 ₪.   עזרת הזולת בעתיד 17. לאור מגבלתה הקלה של התובעת, הרי שלהערכתי לא תיזקק בחיי היומיום לעזרת הזולת בשכר, ועל כן אין לפסוק פיצוי בפריט נזק זה.   לענין זה ראה: ע"א 849/80 שמחה בוקרה קטינה נ' אברהם בוקרה, פד"י ל"ג (3) 739; ע"א 449/81 בן לב נ' מגד, פד"י ל"ח (4) 70; ע"א 92/87 סיגלית דנן נ' יעקב חודדה, פד"י מ"ה (2) 604, 608.   כן ראה לענין זה בספרו של קציר, שם, בעמ' 581, כדלקמן:   " הפיצויים בשל עזרה במשק הבית, ייפסקו כאשר הוכח כי אמנם גרמה הפגיעה, ועתידה לגרום בעתיד הוצאות, שלא היו נגרמות לנפגע אילמלא הפגיעה. עצם הפגיעה ותוצאותיה, אין בהן, כשלעצמן, כדי לזכות את הנפגע בפיצוי בגין עזרה במשק הבית; ועליו להוכיח שהנכות שבה לקה גרמה לו ועתידה לגרום לו בעתיד, הוצאות בשל צורך זה. כך, משנקבע כי הנפגעת, "לא הוכיחה שאינה מסוגלת לשרת את עצמה", וכי לא נפגמה יכולתה לבצע את עבודות הבית, לא נפסק לה מאומה בשל כך בענין אחד; ומשהוכח, בענין אחר, כי העסקת העוזרת על-ידי הנפגעת, נובעת מן הצורך שלה לטפל במשק הבית, שבו חמישה ילדים, ומיציאתה של עקרת הבית לעבוד מחוץ לבית, לא נפסק פיצוי בגין העסקת עוזרת בעתיד."   הוצאות רפואיות בעתיד 19. התובעת טוענת כי נזקקת היא באופן קבוע לכדורים משככי כאבים: אופטלגין, אקמול ונקסין. בכגון דא, רשאית התובעת לפנות לקופת החולים "מכבי" ולקבל מירשמים לענין נטילת תרופות אלה - וכל מה שנאמר לעיל ביחס להוצאות רפואיות בעבר לגבי חלות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 הנזכר והכלל הגלום בע"א 5557/95 בענין סהר חברה לביטוח נ' אלחדד דוד - אמור אף בפריט נזק זה.   אשר על כן, אין לפסוק לענין זה פיצוי כספי.   20. לסיכום - הנתבעת תפצה את התובעת בסכום כדלקמן:   א. הפסד שכר לעבר: 2,083 ₪. ב. הוצאות נסיעה בעבר: 500 ₪ ג. כאב וסבל: 9,000 ₪ ד. הפסד כשר השתכרות: 35,000 ₪   סך הכל : 46,583 ₪   על כן, תשלם הנתבעת לתובעת הסך של 46,583 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.   לעניין הפסד שכר לעבר - יוספו דמי הצמדה וריבית כמפורט בסעיף 9 לעיל.   כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ בשיעור של 13% מן הפיצוי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.  תאונת דרכים