קנס על עבודה ביום שישי

קנס על עבודה ביום שישי   האם השבת מתחילה בעת כניסתה על פי הלוח העברי או בחצות הלילה על פי הלוח הגרגוריאני? זאת השאלה המתעוררת בענייננו.   1. המשיב הינו בעל קיוסק לממכר פיצוחים, ממתקים, משקאות קלים וכדומה הנמצא ברמת גן (להלן: החנות). בביקור שנערך על ידי מפקח מטעם משרד העבודה ביום שישי, 25.8.2000, בשעה 22:10, נמצא כי סחר בחנות. בעקבות כך הוטל על המשיב קנס מנהלי בגין הפרת סעיף 9א לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן - החוק), שזה לשונו:   "9א. איסור עבודה במנוחה השבועית (א)  בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח - 1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו.". [ההדגשה הוספה - ס.א.]   "המנוחה השבועיות" הוגדרה בסעיף 18א(א) בפקודת סדרי השלטון והמשפט (להלן - הפקודה) כדלקמן:   "18א. ימי מנוחה (א) שבת ומועדי ישראל - שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. לשאינם-יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות. (ב) הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א 1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו - (1) לגבי יהודי - על מועדי ישראל; (2) לגבי מי שאינו יהודי - על מועדי ישראל או על חגי עדתו, הכל לפי המקובל עליו. " [ההדגשה הוספה - ס.א.]   בית הדין האזורי בתל-אביב הורה על ביטול כתב האישום באשר לטעמו אין העובדות שבכתב האישום מגלות אשמה, אף לכאורה. זאת, בעקבות קביעתו של בית הדין האזורי, כי ה"שבת" מתחילה רק בחצות הלילה שבין יום שישי לשבת ועל כן בשעה 22:10, עת סחר המשיב בחנות, טרם נכנסה השבת. על כך ערערה המדינה לפנינו.   3. טעמיו של בית הדין האזורי היו, כי בהעדר הגדרה לתיבה "שבת" בחוק שעות עבודה ומנוחה או בפקודת סדרי שלטון והמשפט, יש ליישם לעניין זה את הגדרת " יום" המצויה בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 על פיה " יום" הוא "תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו". עוד נקבע, כי מכיוון שמדובר בעבירה פלילית (מנהלית) יש לבחון את העניין בקפידה ומאחר שבכתב האישום לא צוין, כי העבירה נעברה בשבת, אין מקום להשיב לאשמה. באת כוח המדינה טענה, כי המונח "שבת" שבסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט מוכר מימים ימימה והוא הוא יום השבת על פי המורשת היהודית שתחילתו בשקיעת החמה ביום שישי (זמן כניסת שבת) וצאתו עם צאת הכוכבים ביום השבת. בא כוח המשיב תמך בטעמיו של בית הדין האזורי.   הגדרת יום השבת 4. אנו סבורים כי המונח "שבת", המופיע בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, צריך שיתפרש כמשמעותו על פי המסורת היהודית, היינו- מכניסת השבת בעת שקיעת החמה בערבו של יום שישי ועד צאתה בצאת הכוכבים בערבו של יום השבת, וזאת מהטעמים הבאים:   [א] נפנה תחילה להוראת סעיף 18 לפקודה גופא, המגדיר את ימי המנוחה. לא יכול להיות ספק, כי את המונח "שבת" יש לפרש בזיקה למורשת ישראל ולא ככינוי סתמי וחסר תוכן ייחודי ליום השביעי בשבוע. הפרשנות המתבקשת לתיבה "שבת", שבחוק, היא כפי הבנתה על ידי תושבי ישראל ביום ביצוע העבירה. אין ספק, כי המונח "שבת" מובן ככזה המתייחס לפרק הזמן הקבוע ליום השבת במורשת ישראל. איננו מוצאים הגיון במתן פרשנות למונח "שבת" שתהא בניגוד לדרך על פיה היא נוהגת בפועל משך שנים רבות על ידי עם ישראל ותושבי מדינת ישראל. קבלת עמדתו של המשיב, באשר לתחום זמנה של השבת, היתה מחייבת אותנו לקבוע כי האיסור על מסחר בשבת יחול אף במוצאי השבת עד 12:00 בלילה, ולפיכך לאסור על בעלי חנויות לעבוד במוצאי השבת לאחר צאת הכוכבים. ברי, כי לא יעלה על הדעת לשנות מסדרי עולם בעניין זה.   [ב] הפרשנות התכליתית למונח "שבת" המופיע בפקודה, תוביל אותנו אף היא למסקנה כי מדובר ביום השבת על פי הלוח העברי. שכן, בקובעו את ימי המנוחה, רצה המחוקק לקבוע כי יום מנוחתה של המדינה היהודית יהא בהתאם ליום מנוחתו של העם היהודי על פי הלוח העברי ולא בהתאם ליום מנוחתם של הנוצרים על פי הלוח הגרגוריאני. [ג] עריכת היקש מהגדרת "מועדי ישראל" המופיעים אף הם בסעיף 18 לפקודה מחזק את מסקנתנו האמורה שכן, ברי כי "מועדי ישראל", הם אותם החגים הקבועים במסורת היהודית. כך למשל, "חג השבועות", הנמנה על ימי מנוחה אלה, לא נוכל לתחום זמנו זולת אם נדרש להגדרת המונח "חג" במסורת היהודית, שבידוע, מתחיל בשקיעת החמה ומסתיים בצאת הכוכבים. כמוהו, אף "ראשון ושביעי של פסח" או "ראשון ושמיני עצרת של סוכות", המופיעים בסעיף זה, הם מונחים השאובים כל כולם מן המסורת היהודית ויקשה לעמוד על משמעותם בהתעלם מהקשרם המסורתי. לאמור יש להוסיף, כי במנותו את היום השביעי בשבוע כאחד מימי המנוחה, לא נקט המחוקק בלשון "יום השבת", אלא בחר לכתב "שבת" סתם. ללמדך, שאין כאן התייחסות לשבת כאחד מימי השבוע, אלא לשבת במובנה המסורתי. מה עוד, כי בעיני המחוקק והעם אין ספק לגבי הגדרת תחילתו וסיומו של השבת.   [ד] תמיכה לפרשנותנו זאת, מצאנו בפסק דינו של השופט צ' ברנזון ז"ל העוסק בעבירה של פתיחת עסקים בשבת מכוח חוק עזר עירוני, שם נאמר:   "'ימי מנוחה' מוגדים כימים שנקבעו בפקודת ימי מנוחה, תש"ח - 1948, כימי מנוחה במדינת ישראל, כלומר שבת ומועדי ישראל ותחילתם חצי שעה לפני שקיעת החמה בערב יום המנוחה וסופם במוצאי יום המנוחה עם צאת הכוכבים..." [ההדגשה הוספה - ס.א.]   הפקודה, עליה הסתמך השופט ברנזון, היתה פקודת ימי מנוחה, תש"ח - 1948, בה הוגדרו ימי המנוחה באופן זהה לזה שמופיע בפקודת סדרי השלטון והמשפט ובסעיף 3, שכותרו "תוקף הפקודה" נאמר:   "תוקפה של פקודה זו הוא למפרע מליל שבת, ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948".   אף מכאן למדים אנו על "תחום השבת" ומועד כניסתה, שכן צוין במפורש "ליל שבת". בפסק דין מילפלדר של בית הדין הארצי נאמר:   "לעניין השבת די בעשרים וחמש שעות מכניסת השבת ביום ו' בשבוע ועד לצאת הכוכבים למחרת היום; אצל נוצרים מתחיל ומסתיים אותו פרק זמן שבעות אחרות ואינו עולה על 24 שעות אם לא פחות מזה;... המסגרת של 36 שעות נקבעה משיקולים סוציאליים מובהקים...". [ההדגשה הוספה - ס.א.]   5. חשוב לציין, כי אף ימים בעלי משמעות לאומית, שאינם חגים או ימי מנוחה על פי המסורת היהודית, נקבעה תחילתם וסיומם על פי "היום" בלוח העברי, המתחיל בשקיעת החמה ומסתיים עם צאת הכוכבים למחרת היום. כך למשל, "יום הזכרון " המוגדר בחוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג 1963, "תחילתו...משקיעת החמה אור ליום ד' באייר או ג' באייר או ב' באייר, הכל לפי העניין, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרתו". כמוהו, יום הזכרון לשואה ולגבורה המוגדר בחוק יום בזכרון לשואה ולגבורה, התשי"ט - 1959 ...זמנו "משקיעת החמה אור ליום כ"ז בניסן, כ"ו בניסן או כ"ח בניסן, הכל לפי העניין, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרתו". דוגמא נוספת נמצאת בחוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), התשנ"ח - 1997, הקובעת כאמור לגבי תשעה באב.   6. אף לולא הגענו למסקנה אליה הגענו מתוך פרשנות סעיף 18 לפקודה גופו, ואם היינו בדעה, כי הבעיה שהתעוררה בפנינו היא שאלה משפטית שאין לה מענה בדבר חקיקה, שהרי לא מצויה בחוק שעות עבודה ומנוחה ו/או בפקודת סדרי השלטון והמשפט הגדרה למונח "שבת" היה עלינו לפרש את המונח "שבת" על פי הוראות סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, במפנה ל"מורשת ישראל". תקופת השבת על פי "מורשת ישראל", מן המפורסמות היא, מתחילה ביום שישי עם חשכה ומסתיימת בצאת הכוכבים למחרת היום. שם נאמר, בעמוד שפה, כי מקור קביעת מועד תחילתה של השבת הוא בפסוקים "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א:ה). נוסיף, כי אף יום השבת של המוסלמים מתחיל בערב של יום ששי.   העדר ציון המונח "שבת" בכתב האישום 8. בכתב האישום נאמר, כי המשיב "סחר בחנותו בזמן המנוחה השבועית - עבירה על סעיפים 9 או 26ג לחוק שעות עבודה ומנוחה". עוד נאמר, כי המשיב סחר בחנותו ב"ערב יום שישי שחל בתאריך 25.08.00 בשעה 22:10". העבירה על פי סעיף 9א(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה מתבצעת במקרה בו בעל חנות עבד בשבת, שהיא חלק מיום המנוחה השבועית. בסעיף 7(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה נקבע, כי "המנוחה השבועית תכלול - (1) לגבי יהודי - את יום השבת". המערערת ציינה בכתב האישום, כי העבירה בוצעה במנוחה השבועית, תוך ציון תאריך ושעה מדויקים, שהיו בשבת. אנו מוצאים כי די באלה ואין בהעדר ציון מפורש של מילה "שבת" כדי להצדיק את ביטול האישום.   9. סוף דבר - לאור האמור, דין הערעור להתקבל. לא היה מקום לבטל את כתב האישום. עבודת בעל החנות ביום 25.8.2000 בשעה 22:10, שהוא יום ו' לאחר שקיעת החמה, נעשתה בשבת. אנו מבטלים את קביעת בית הדין קמא, כי השבת מתחילה בחצות של יום ו', בהתאם ללוח הגרגוריאני. ההליך מוחזר לבית הדין האזורי לדיון לגופו של עניין. ערעור ברשות לבית המשפט העליון תוך 45 ימים. קנס