תביעה לתשלום על עבודת שיפוץ מערכת מיזוג אוויר

א. המחלוקת 1. תביעה לתשלום 51,004.- ש"ח תמורת עבודת שיפוץ מערכת מיזוג אוויר שבוצעה ע"י התובעת באולם השמחות שליד בית הכנסת הגדול ברח' המלך ג'ורג' 60 (ליד היכל שלמה). עפ"י הנטען בכתב התביעה בוצעה העבודה עפ"י הסכם מ04/02/97- - שנכרת בהמשך ל"הצעת מחיר" שהוגשה לנתבעת 1 ב04/11/96-. אותו הסכם, המצורף לכתב התביעה נערך, עפ"י כותרתו, בין הנתבעת 1 "ע"י מר דוד קליינר" (הוא הנתבע 3), אך נחתם בחותמת חב' בית דוד בע"מ, כמזמינה. הסכום הנתבע הוא 25% מן התמורה המוסכמת הכוללת. מועד תשלומו של שעור זה, עפ"י הוראות ההסכם, היה 60 יום לאחר סיום העבודה. הוצאה חשבונית, אך החוב לא נפרע. 2. תמצית טענות הנתבעים עפ"י כתב ההגנה: אין כל יריבות בין התובעת לנתבעים 1 ו3- שכן רק נתבעת 2 היא אשר חתומה על חוזה העבודה. לעיצומו: העבודה אותה קיבלה התובעת על עצמה טרם הושלמה על כן טרם בא מועד תשלום השעור המדובר שמועד פרעונו, כאמור, 60 יום לאחר תום העבודה. לא זו אף זאת, התובעת נכשלה בביצוע התחייבויותיה על כן עליה להשיב גם אותם תשלומים אשר כבר שולמו לה. ב. ההליך והראיות 3. התביעה החלה דרכה בבימ"ש השלום בתל-אביב; נוכח טענת הנתבעים כי ביהמ"ש שם איננו מוסמך להיזקק לתביעה, הועבר התיק לבימ"ש זה. 4. ועדיין לא תמו פרשת הטענות המקדמיות: הנתבעים טענו כי הסכם העבודה כולל תנאי המחייב ישוב כל מחלוקת בבוררות ועל כן יש לעכב את הליכי התביעה, עפ"י הוראת חוק הבוררות. לאחר שהוגשו טענות שני הצדדים בסוגיה זו, בכתב, הודיע ב"כ המלומד של הנתבעים עוה"ד א. שיפר כי הנתבעים מוותרים על טענתם (ובשל כך אף חוייבו הנתבעים בהוצאות). 5. הצדדים נדרשו להגיש - והגישו - תצהירי עדות; מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יוסף גטרר, הנדסאי מיזוג אויר בעל נסיון של 25 שנים במקצוע, מנהל השרות באגף מיזוג האויר של התובעת. במועד אשר נקבע לדיון נחקר עד זה ביסודיות על תצהירו; מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות של הנתבע 3 וכן של מר אלי מזרחי מי שעבד כאיש אחזקה אצל הנתבעת 2. ב"כ המלומד של התובעת, עוה"ד ר. גיסמר ויתר על חקירה נגדית של שני העדים הללו. לא הועד איש מטעם נתבעת 1. ג. דיון והכרעה 6. האם זכאית התובעת לתשלום ? (א) קודם שאדון בטענות חוסר היריבות של נתבעים 1 ו3- קרי בשאלה מי חייב בתשלום, יש לבחון האם זכאית התובעת לסכום הנתבע. כאמור לעיל, טענת הנתבעת לעניין זה היא כי התובעת טרם סיימה עבודתה אשר קיבלה על עצמה עפ"י ההסכם ועל כן טרם בא מועד פרעונו של התשלום הנתבע (ואף את קודמיו על התובעת להשיב בשל כשלונה בביצוע). (ב) עד התביעה מר גטרר הסביר בתצהירו ובעדותו כי המשימה אותה קיבלה התובעת על עצמה היתה שיפוץ מערכת מיזוג קיימת - להבדיל מהספקת והתקנת מערכת מיזוג חדשה. מר גטרר, שעדותו היתה עניינית יסודית ומהימנה עלי, העיד כי המערכת שהותקנה במקום לפני שנים, אף שביסודה היא מערכת אמינה וטובה, היתה במועד שבו נקשר ההסכם נשוא הדיון, במצב לקוי, קרובה לקריסה מוחלטת, כתוצאה מהזנחה ותחזוקה לקויה במשך שנים. זה היה אף הבסיס על פיו הגישה התובעת את הצעת המחיר - ובראש ההצעה מודגש מצבה הגרוע של המערכת. בהצעת המחיר - ובהסכם אשר בא בעקבותיה - פורטו, "ברחל בתך הקטנה" כל הפעולות אותן קיבלה התובעת על עצמה לבצע וכאמור, כל מטרתן היתה למנוע קריסת המערכת והחזרתה לכשירות [ר' הפירוט שבהצעת המחיר, סעיף 1 של הסכם העבודה והנספח להסכם]. העד אישר שכל העבודות אותן קיבלה התובעת על עצמה עפ"י ההסכם בוצעו כהלכתן. עדותו לא נסתרה, אף לא נעשה נסיון של ממש להפריכה ולמעשה אף לא נטען שלא כך הוא. העד חזר והדגיש שבעבודה מסוג זה - שיפוץ מערכת מיזוג קיימת - אין התובעת בוחנת, אף איננה יכולה לבחון, תפוקת המערכת והתאמתה ליעודה, אלו נגזרים מגורמים שונים (שטח, מיקום, מספר אנשים המיועדים להימצא במקום הממוזג) - אך כל אלו ניתנים לבדיקה רק לאחר שהמערכת הקיימת פועלת כסידרה. מכל מקום התובעת לא קיבלה על עצמה לשנות דבר במערכת הקיימת אלא - ורק - שיפוץ ותיקון. (ג) מנגד - כל שנטען בתצהירי הנתבעים הוא כי "לאחר שהתובעת סיימה לבצע את העבודות מערכת המיזוג לא קיררה בצורה יעילה ולא היה כל שיפור בפעילות מערכת המיזוג בהשוואה לפעילות המערכת לפני ביצוע השיפוץ" (תצהיר מר א. מזרחי סעיף 5 ונוסח דומה בעיקרו אף בתצהיר מר קליינר סעיף 5). כמצויין לעיל, ב"כ הנתבעים לא מצא צורך לחקור את עדי הנתבעים על תצהיריהם, ובכל הכבוד, בצדק. האמירות הללו הן אמירות סובייקטיביות, כלליות וסתמיות, שאינן מעוגנות בנתונים בדוקים אינן נתמכות בממצאי בדיקות אובייקטיביות ובחוות דעת מומחים בעלי מקצוע - כנדרש להוכחה רצינית של טענה מסוג זה. יתרה מזאת - נוכח האמור לעיל אין לאמירות הללו, אפילו "נכונות" הן, כדי לגרוע מזכות התובעת לתשלום. כאמור - התובעת לא התחייבה להתקין מערכת מיזוג שתביא לקירור אולם השמחות אלא לבצע פעולות הדרושות להחזרת מערכת קיימת לכשירות. אין טענה, שלא לדבר על ראיה, שהנתבעת לא ביצעה איזו מן הפעולות אותן קיבלה על עצמה לבצע כפי שהן מפורטות בנספח להסכם. פועל יוצא מהאמור לעיל: התובעת זכאית לסכום הנתבע על ידה. 7. על מי מוטלת חובת התשלום ? (א) בקדם המשפט שהתקיים ב14/12/99- אישר ב"כ הנתבעים - ובכל הכבוד ובצדק - שאם יגיע בית המשפט למסקנה שהתובעת זכאית לתשלום יהיה נתבע 3 חייב בתשלום. נתבע 3 חתם על הסכם העבודה בשם חברת בית דוד בע"מ (ואף הטביע חותמת של חברה בשם זה), כאשר אין חולקים שחברה בשם זה כלל איננה קיימת. לא כאן המקום - נוכח הודאת ב"כ הנתבעים - להרחיב הדיבור על ההלכה בדבר חיובו האישי של מי שחתם בשם גוף משפטי שאיננו קיים. (ב) נתבע 3 הינו בעל 99% ממניות הנתבעת מס' 2. אין חולקין שנתבעת 2 היא אף שפרעה את התשלומים הראשונים עפ"י ההסכם. לפיכך יש מקום לחייב גם נתבעת זו. הגם, עפ"י כתב ההגנה לא נטענה טענת חוסר היריבות ביחס לנתבעת זו. (ג) סימן השאלה היותר רציני הוא ביחס לחיוב נתבעת 1. אין מחלוקת (ר' דברי ב"כ הנתבעים בקד"מ מ14/12/99-) שזו בעלת הנכס. הצעת המחיר הופנתה אליה ועפ"י כותרת ההסכם היא אף "המתקשרת" - אלא שנתבעת זו איננה חתומה על ההסכם, ומי שחתום בשמה - נתבע 2 - איננו מאנשיה. עם זאת - ומשלא הוגש תצהיר של מי מאנשי נתבעת 1, לא נסתרה עדות עד התביעה המפורטת בתצהירו כי נתבעת זו היא למעשה מי שעמה נוצר הקשר, וככל שהבין פעל הנתבע 2 מטעמה של זו. לא נסתרה גם עדות עד התביעה לפיה התברר לו, בעת פגישה משותפת, שאף שהשיקים אשר נמסרו לתובעת (לפרעון התשלומים הראשונים) נמשכו מחשבונה של נתבעת 2, הלכה למעשה, היתה נתבעת 1 המשלמת - באשר התשלומים קוזזו ע"י נתבעת 2 מדמי השכירות אותם היא חבה לנתבעת 1. יתרה (ובעיני חמורה) מכך, כמסתבר קוזז במסגרת זו אף התשלום האחרון - הוא התשלום שבמחלוקת משמע, נתבעת 1 הכירה בזכותה של התובעת לתשלום ואף כבר "נתנה בידי" נתבעת 2 את הסכום לשם תשלומו - אך נתבעים 2 ו3- ראו לעכב התשלום, מטעמים אשר נידחו על ידי כמפורט לעיל כבלתי מבוססים. בנסיבות אלו יש לראות בנתבעים 2 ו3- שליחיה של נתבעת 1 ולפיכך מחייבות פעולותיהם נתבעת זו (סעיף 2 של חוק השליחות תשכ"ה1965-). יוזכר עוד כי כל 3 הנתבעים סמכו טענתם המקדמית, בעניין החובה להיזקק לבוררות, על ההסכם - ראיה שאף הם רואים עצמם "בסירה אחת", בכל הקשור למחלוקת נשוא תיק זה. 8. סוף דבר: אני מקבל את התביעה ומחייב את כל הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעת 51,004.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה (14/03/99) בנוסף על הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000.- ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ניתן היום ט' באייר תש"ס, 14 במאי 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 14/05/2000 רפי שטראוס, שופט מיזוג אווירשיפוצניקשיפוצים