שינויים ניווניים בצוואר עקב תאונת עבודה

1. לפני ערעור לפי סעיף 123 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") אשר קבעה ביום 30.03.04, כי דרגת הנכות של המערער, בגין הפגיעה בעבודה מיום 09.03.01, היא בשיעור של 0% (להלן: "ההחלטה"). 2. עיקרי טענות ב"כ המערער הם: הוועדה הפחיתה את הנכות הזמנית שנקבעה למערער בעבר לנכות בשיעור של 0% ועקב כך נדרש המערער להחזיר למשיב סך של 15,012 ₪. הוועדה קובעת, כי המערער לא נפגע כלל בתאונה ועל כן, לשיטתו של ב"כ המערער, סותרת קביעתה של הוועדה את הדין, שכן מכאן שלא היה מקום להכיר בתאונה כתאונת עבודה וזאת בניגוד לכך שהמשיב הכיר בתאונה כתאונת עבודה. זו פעם שניה שהוועדה טועה ועל כן, מחייב הדבר החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה. הוועדה אינה מצטטת נכון את ממצאי בדיקת ה-CT מיום 29.04.03. ב"כ המערער מסביר את השיהוי בתלונותיו של המערער בפני רופא, בכך שעבודתו חשובה לו והוא השתדל לשוב למקום העבודה במהרה לאחר קרות התאונה, תוך שהוא נמנע ממאמץ ועבד עבודה פקידותית. עובר לתאונה עבד המערער כנהג וכסבל בחברת קייטרינג ובעקבות המוגבלויות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, לא יכול היה לשוב לעבודה ועל כן, פוטר. הוועדה לא ביצעה חשבון עובר ושב כפי שהיה עליה לבצע. 3. עיקרי טענות ב"כ המשיב הם: ביום 19.10.03, ניתן פסק דין בעניינו של המערער במסגרת תיק בל 947/03 (להלן: "פסק הדין"). הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, בכך שהתייחסה לסוגיה של עמוד השדרה הצווארי. הוועדה התייחסה למכתבו של ד"ר קלינסקי המתאר, כי הכאבים בצוואר הופיעו כחודשיים לאחר קרות התאונה. בשל הזמן שחלף בין קרות התאונה לבין הופעת הכאבים בצווארו של המערער, ובשל השינויים הניווניים הישנים בעמוד השדרה הצווארי, קבעה הוועדה, שכאביו של המערער בצוואר אינם קשורים לתאונה. הוועדה מודה בטעות שנפלה בהחלטתה הקודמת לעניין קביעת הנכות הזמנית וקובעת, שלא היה מקום לקבוע נכות זמנית בהעדרו של קשר סיבתי. בכך מבטלת הוועדה את הנכות הזמנית שקבעה בעבר. הועדה מנמקת את קביעתה ביחס לכאבי הגב התחתון שאינם קשורים לתאונה ומבססת קביעתה זו על תיעוד דיווחים בתיקו הרפואי של המערער, לפיהם עוד לפני קרות התאונה סבל מכאב בגב תחתון ובתעודה הרפואית הראשונה על פגיעה בעבודה, צוינה אבחנה של תאונת דרכים עם בדיקה גופנית תקינה, מבלי שנקבעו למערער ימי אי כושר ולא צוין שם מאומה לגבי תלונה על כאב בצוואר או בגב תחתון. 4. הסמכות לקבוע את דרגת נכותו של מבוטח, עפ"י החוק היא לוועדה הרפואית. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים אלא לבחון האם נפל פגם משפטי בהחלטתה. עפ"י עקרון זה תבחנה טענות הצדדים בערעור זה. 5. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיב, שכל עניינו של ערעור זה הוא בחינה האם הוועדה אכן קיימה את שהוטל עליה בתוקף פסק הדין. פסק הדין קבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה, על מנת שתבדוק את טענתו של המערער בדבר הפגיעה בעמוד שדרה צווארי ותקבע את נכותו בהתאם לבדיקתה. כמו כן, תנמק הוועדה את קביעתה שמחד ציינה, כי: "... הוועדה סבורה שכאביו בגב התחתון אינם קשורים לתאונה הנדונה". ומאידך, הותירה את הקביעה של הנכויות הזמניות בגין גב תחתון". 6. אחת מהוראותיו של פסק הדין לוועדה, הייתה לבדוק את טענתו של המערער בדבר הפגיעות בעמוד שדרה צווארי ולקבוע את נכותו בהתאם לבדיקתה. הוועדה אכן בדקה את המערער, וציינה שהוא כמעט ולא ביצע תנועה אקטיבית של הצוואר, כאשר לא נמצא ספזם של השרירים ואף לא טורטיקוליס. המערער התלונן בפני הוועדה, על ירידה בתחושה של יד שמאל דמויית גרב, אך תאור זה לא התאים לפיזור נוירואנטומי כלשהו. הוועדה עיינה הן בצילום רנטגן של עמוד שדרה צווארי מיום 14.03.04, שם נראו שינויים ניווניים בחוליות C6-C7 והן בתוצאות בדיקת CT צווארי מיום 29.04.03, שם אובחנו בליטות דיסק אחוריות ללא לחץ על השק או על שורשי העצבים. 7. בסיכום מסקנותיה, התייחסה הוועדה למכתבו של ד"ר קלינסקי מיום 11.06.01, אשר היה מצוי בתיקו הרפואי של המערער וממכתב זה עלה, כי הכאבים בצוואר הופיעו כחודשיים לאחר קרות התאונה. בשל פער הזמנים הגדול שבין קרות התאונה לבין הופעת התלונות על כאבי צוואר, קבעה הוועדה, כי תלונותיו של המערער בגין הצוואר אינן קשורות לתאונה. 8. מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של פרופ' מנדס מיום 12.09.03. מאחר וחוות דעת זו ניתנה במועד מאוחר למועד ישיבת הוועדה שהייתה נשוא הערעור בפסק הדין, לא הייתה מוטלת על הוועדה חובה כלשהי להתייחס לחוות דעתו של פרופ' מנדס. 9. אולם אדגיש שלא נעלמו מעיניי, קביעותיו של פרופ' מנדס עצמו המתייחס בחוות דעתו לקושי הנובע מכך שתלונותיו של המערער בגין עמוד השדרה הופיעו כ-10 שבועות לאחר קרות התאונה ופרופ' מנדס אף מציין, כי: "כשתאונה גורמת לתסמונת של כאבי גב, מופיעה התסמונת בדרך כלל מיד או בסמוך לתאונה". אלא שפרופ' מנדס, מנתח את אופיו של המערער המעיד על עצמו בפני פרופ' מנדס, כאדם חזק שאינו מתלונן בפני רופאים וכך הוא מסביר את הזמן הרב שחלף בין קרות התאונה לבין הופעת תלונתו הראשונה בפני רופא בגין כאבי גב וכאבי צוואר. 10. בניגוד לאמור במכתבו שלפרופ' מנדס, קובעת הוועדה, כי בשל הזמן הרב שחלף בין קרות התאונה לבין תלונותיו הראשונות של המערער בגין כאבי גב וצוואר, אין קשר בין תלונותיו אלו לבין קרות התאונה. 11. עוד יוער, כי הוועדה אף מתייחסת ל-4 רישומים רפואיים מעברו של המערער שנמצאו בתיקו הרפואי עובר לקרות התאונה, שם הופיעו אותן התלונות על כאבי הגב. קשה לראות, כיצד עולים הרישומים הרפואיים מעברו של המערער בקנה אחד עם טענתו, כי המדובר באדם שעושה כל שאל ידו בכדי "להתרחק מרופאים". כך גם, כאשר כבר מחליט המערער לפנות לרופא לאחר קרות התאונה ולקבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, מצוין באותה תעודה, כי הבדיקה הגופנית תקינה, לא ניתנו לו כל ימי אי כושר, ואין כל אזכור לכאב גב או צוואר. 12. ממכלול כל הדברים שצוינו לעיל, מגיעה הוועדה למסקנה רפואית, כי תלונותיו של המערער הן בגין גב תחתון והן בגין צוואר, אינן קשורות לתאונה. 13. בסוף ישיבתה, פועלת הוועדה בהתאם להוראתו השנייה של פסק הדין וקובעת, שאכן נפלה טעות בהחלטתה הקודמת בכך שמצד אחד החליטה שאין קשר בין תלונת הגב לבין התאונה ומאידך, הותירה את הנכות הזמנית על כנה. משכך, לאחר שהוועדה עמדה על טעותה, פעלה היא כהוראת פסק הדין ותיקנה טעות זו, עת שביטלה את הנכות הזמנית שנקבעה למערער בעבר. המדובר במסקנה רפואית מובהקת הנמצאת בגדר סמכותה של הוועדה, שיכולה לשלול קשר סיבתי בין נכות לבין תאונה וסמכות זו מוקנית לה מכוחו של סעיף 118 (א) (1) לחוק, לפיו הוועדה תקבע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" (ראה לעניין זה, פסק דין מיום 21/10/02 של כב' השופט רבינוביץ בבר"ע 1211/02 יצחק קספרסקי נ' המוסד, לא פורסם). הנה כי כן, אין לקבל טענתו של המערער כי הכרה באירוע כתאונת עבודה מחייבת וועדה רפואית לקבוע קיום קשר סיבתי בין אירועים לבין פגיעה גופנית. 14. מכל האמור לעיל עולה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. 15. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. אין צו להוצאות. 16. לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהיום שיקבלו פסק דין זה. עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. ניתן היום ד' בטבת, תשס"ה (16 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. ר. כהן - שופט ראשי שינויים ניוונייםצווארתאונת עבודה