א. בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בכרמיאל (כב' השופטת גב' אילת דגן) מיום 11.1.04 בתיק מס' 112/03. בהתאם להכרעת הדין, הורשעו המערערים, לפי הודאתם, בעבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר (סעיפים 145(א) ו-204(א) של חוק התכנון והבניה) ובגזר הדין הוטל עליהם קנס בסך 2,000 ₪ וניתן צו לסגירת העסק שייכנס לתוקפו ביום 20.8.04. ב. בכתב האישום שהגישה המשיבה כנגד המערערים ביום 23.10.03 צויין, שהמערערים מחזיקים בדירת מגורים בכרמיאל כשייעוד הדירה לפי היתר הבניה ולפי תב"ע ג/במ/25 הינו מגורים בלבד. בתאריך 18.7.02 התברר למפקחי הועדה (לאור תלונות השכנים) שהמערערים עושים בדירה שימוש לצורך הפעלת גן ילדים. השימוש בדירה כגן ילדים אסור לפי חוק התכנון והבניה הן בהיותו שימוש חורג על פי היתר הבניה, והן בהיותו שימוש חורג המנוגד להוראות התב"ע. המערערים, לאחר שקיבלו התראות מן הועדה המקומית לתכנון ובניה, הגישו לועדה בקשה להתיר להם שימוש חורג בנכס. הועדה קיימה דיונים ביום 30.8.02 וביום 31.1.03, והחליטה לדחות את הבקשה לשימוש חורג. ביום 2.9.03 התברר למפקח הועדה שלמרות החלטת הועדה משתמשים המערערים בדירה בסטייה מהיתר ומתוכנית, מבלי שהיה בידם היתר כחוק. ג. בדיון שהתקיים ביום 11.1.04 בפני בית משפט קמא, הודו המערערים בעובדות המפורטות בכתב האישום. המערערים סיפרו שהם מקיימים בתוך דירתם משפחתון עם שבעה ילדים בגילאים משלושה חודשים עד שנה וחצי. תחילה גרו המערערים בקרית ביאליק. לטענת המערערים הם חשבו לעבור לכרמיאל ולקנות שם דירת קרקע, במטרה לפתוח בה משפחתון. המערערים התענינו בעיריה, ולטענתם, נאמר להם על ידי פקידה בעיריה שהם רשאים להקים משפחתון בכרמיאל, ולכן הם עברו לכרמיאל. טוענים המערערים שהם משלמים מיסים, לרבות אגרת שילוט ומיסי עיריה, ואם כך, לא יתכן שהעיריה לא תאפשר להם לעבוד. לטענתם, יש להם כניסה נפרדת לדירתם והם אינם מפריעים לאיש, וממילא בעוד שנתיים יוצאת המערערת לפנסיה ובדעתה לסגור את המקום. המערערים הגישו מכתב של שכנים מתאריך 18.7.02 מוצג נ/5 (המשפחתון נפתח ביום 1.1.95) בו נכתב שהמשפחתון אינו מהווה מטרד לשכנים, וכי השכנים מודעים לכך שזו הפרנסה היחידה של המערערים, וכן ידוע לשכנים שהמשפחתון עובד גם בהסכמת העיריה. ד. ב"כ המשיבה ציין בטיעונו בבית משפט קמא, שיש להרשיע את המערערים על יסוד דבריהם בעבירות המפורטות בכתב האישום. המערערים, כך נטען, מנהלים גן או משפחתון בבית משותף בן שלוש קומות. היו תלונות של שכנים ואלה גם הוגשו כמוצגים מ/1 + מ/2 (התלונות היו על רעש וחוסר התחשבות בשכנים). הועדה המקומית הנחתה את המערערים להגיש בקשה לשימוש חורג. ועדת משנה של הועדה יצאה למקום כדי להתרשם התרשמות ישירה והגישה המלצות לועדה המקומית. הועדה המקומית דחתה את הבקשה לשימוש חורג, ונמסרה הודעה על כך למערערים. המשך השימוש אושר רק עד סוף שנת הלימודים של 2003, תוך התחשבות בהורים שרשמו את ילדיהם ואינם יכולים במהלך השנה להוציא את ילדיהם מן המשפחתון. למרות שהחלטת הועדה (מוצג מ/3) נמסרה למערערים, הם המשיכו לנהל את המשפחתון. ב"כ המשיבה הוסיף וציין שאם חלקו המערערים על החלטת הועדה המקומית היה עליהם להגיש ערר. ב"כ המשיבה סיכם ואמר שהמערערים ביצעו את העבירה המיוחסת להם בכתב האישום וביקש שבית משפט קמא יורה על סגירת המעון תוך מתן אפשרות שהסגירה תתבצע בסוף שנת הלימודים הנוכחית, דהיינו, יולי 04. ה. בגזר דינו הטיל בית משפט קמא על המערערים קנס, כמצויין לעיל, והורה על סגירת העסק, והוסיף, כי הצו ייכנס לתוקפו רק ביום 20.8.04 תוך מתן אפשרות שהמשפחתון יהיה פתוח עד לאותו מועד, ובלבד שלא ישהו בו יותר מ-7 תינוקות וכי המערערים ישמרו על השקט בצורה סבירה ככל האפשר. בערעורם טוענים המערערים כי הם חשים שנגרם להם עוול הואיל והוחלט לסגור את המשפחתון הפועל מזה כעשר שנים, לטענתם, באישור עירית כרמיאל. המערערים מבקשים להאריך את התקופה של הפעלת המשפחתון עד אוגוסט 2006, הוא המועד שבו המערערת יוצאת לפנסיה. כמו כן ציינו המערערים שהם משלמים את כל המיסים כחוק לעיריה ולמדינה. ו. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 6.5.04, חזרו המערערים על טענותיהם. בין היתר טענו המערערים שבטרם מעברם לכרמיאל, הם פנו למחלקת התכנון והבניה בכרמיאל ונאמר להם שאין צורך ברשיון לצורך הפעלת משפחתון. המערערים קנו דירה המתאימה למגורים ולמשפחתון גם יחד, והם מוצאים פרנסתם בהפעלת משפחתון זה ומשרתים היטב את הקהילה. המערערים טענו שהם עברו מקרית ביאליק לכרמיאל על יסוד ההבטחה שקיבלו מן העיריה שניתן להפעיל את המשפחתון ללא צורך ברשיון. כמו כן, הם חולקים על כך שהמשפחתון גורם לרעש. לגירסתם, טענת הרעש שהועלתה על ידי חלק מהשכנים לא נבדקה על ידי מכשירים כנדרש. לטענת המערערים הם הביאו את כל האישורים הנדרשים מן הגורמים המאשרים לצורך קבלת רשיון . ברשותם גם מכתב של שכנים שאין להם התנגדות להפעלת המשפחתון (הכוונה למוצג נ/5), וכן טענו המערערים שרוב הגנים/משפחתונים מתנהלים בבתי מגורים. ז. ב"כ המשיבה ציין שבקשה להפעלת משפחתון נבחנת על ידי הועדה המקומית באופן ספציפי, כל מקרה לפי נסיבותיו. כאשר הבקשה היא להפעלת משפחתון בוילה פרטית, ללא שכנים, הנטייה היא לאשר. כאשר הבקשה להפעלת משפחתון היא בבית משותף יש לקחת עובדה זו בחשבון ולבדוק כל מקרה לגופו. בענייננו הסביר ב"כ המשיבה שהיו תלונות שכנים על מטרדי רעש ונמסרו לעיריה מכתבים על כך - הכוונה למוצגים מ/1 + מ/2. כתב האישום הוגש לאחר שהמערערים המשיכו להפעיל את המשפחתון ללא היתר, גם לאחר סוף שנת הלימודים של 2003, למרות שנמסרה למערערים הודעה בפברואר 2003 שעליהם לסגור את המשפחתון בסוף שת הלימודים. עוד הוסיף ב"כ המשיבה שגזר הדין מיום 11.1.04 מאזן את האינטרסים של הצדדים הואיל וניתנה למערערים אפשרות לסיים את שנת הלימודים שהרי ביצוע צו הסגירה נדחה לים 20.8.04. ח. לאחר שעיינו בתיקו של בית משפט קמא, ובטיעונים המפורטים בכתב ובע"פ של שני הצדדים, סבורים אנו שדין הערעור להידחות. אנו ערים לכך שלמערערים טענות רבות כנגד אופן התנהלות מחלקת התכנון והבניה של עירית כרמיאל כלפיהם. כוונתנו לטענה שנאמר למערערים (לגירסתם) שניתן להפעיל את המשפחתון ללא צורך בקבלת רשיון. לטענת המערערים, זו הסיבה שהם עברו לפני קרוב לעשר שנים מקרית ביאליק לכרמיאל. כמו כן, סבורים המערערים שהם משרתים נאמנה את הקהילה בה הם חיים כשהמשפחתון, לטענתם, איננו מפריע לאיש. רק לפני כשנה ומחצה החלה הועדה המקומית לתכנון ובניה לפעול כנגדם לאחר שדורבנה על ידי פניות של מקצת מן השכנים. בנוסף טוענים המערערים שאין העיריה רשאית מחד גיסא, לגבות מהם מיסים עבור הפעלת העסק, לרבות אגרת שילוט, ומאידך גיסא, לפעול לסגירת העסק. ט. ראינו לנכון להרחיב בפירוט טענות אלה הואיל וסבורים אנו שיש להבחין בין טענות המערערים כנגד אופן התנהלות מחלקת התכנון והבניה של עירית כרמיאל כלפיהם, מחד גיסא, לבין העובדות הרלוונטיות לצורך בחינת השאלה האם יש במעשיהם של המערערים משום עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה, מאידך גיסא. כנגד המערערים הוגש כתב אישום בו נטען שמעשיהם מהווים עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה, ולכן, תפקידו של בית המשפט לעניינים מקומיים היה לבחון האמנם נכונות העובדות הנטענות בכתב האישום, והאם יש במעשים אלה משום עבירה על פי הוראות חוק התכנון והבניה. בית המשפט לעניינים מקומיים פעל כנדרש. מדבריהם של המערערים עצמם עולה, שהם מפעילים בדירתם משפחתון מבלי שיש ברשותם היתר כחוק, וזאת, חרף העובדה שהועדה המקומית לתכנון ובניה דחתה את בקשתם לשימוש חורג מעבר לסוף שנת הלימודים של שנת 2003 (יובהר, שהמערערים לא הגישו ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 31.1.03). משנמצא שהמערערים המשיכו בהפעלת המשפחתון ביום 2.9.03, מבלי שהיה בידם היתר כחוק, לא היה מנוס אלא להרשיע את המערערים, ומכיוון שאין ברשותם היתר כחוק להפעלת משפחתון בדירתם, ומכיוון שהבקשה לשימוש חורג נדחתה, גם לא היה מנוס מליתן צו על סגירת העסק. כל שאר הטענות שהעלו המערערים, ובכלל זה טענתם שנאמר להם שאין צורך ברשיון להפעלת העסק, וכן טענתם שהעיריה גובה מהם מיסים ואגרת שילוט, אין מקומן במסגרת הליך זה, ויכול שיהא באפשרות המערערים להעלות טענות אלה, או מקצתן, בין אם במסגרת עתירה מנהלית, ככל שיראו לנכון להגישה, או במסגרת כל הליך משפטי אחר, וזאת אנו מציינים מבלי שאנו מביעים דעה כלשהי באשר לטענות אלה. י. נוסיף, שבכל הנוגע להליך הנוכחי שהמשיבה נקטה בו כנגד המערערים בבית המשפט לעניינים מקומיים, אין מקום לטענת המערערים לפיה התוצאה איננה צודקת וכי נעשה להם עוול. נחזור ונדגיש, שכאשר נוכח בית המשפט לדעת, שאין למערערים היתר כדין להפעלת המשפחתון, ומשהתברר שבקשתם לשימוש חורג נדחתה, לא היה מנוס מליתן צו לסגירת המשפחתון, הואיל ונעלה מכל ספק שלא ניתן להרשות המשך הפעלת נכס טעון רישוי מבלי שיהא לגביו היתר כדין. על כך יש להוסיף, שהועדה המקומית בהחלטתה מיום 31.1.03 איפשרה את המשך הפעלת המשפחתון עד סוף שנת הלימודים של 2003 (עיינו במוצג מ/3), משמע: הועדה התחשבה במערערים, וכן גם במשפחות ששלחו את ילדיהן למשפחתון, נמנעה מלהורות על סגירה מיידית, והיתה מוכנה להמתין סוף שנת הלימודים. המערערים המשיכו להפעיל את המשפחתון, בניגוד להחלטת הועדה המקומית, גם בתחילת שנת הלימודים שלאחר מכן, וזו הסיבה שהוגש כנגדם כתב האישום נשוא הדיון. משניתן גזר הדין ביום 11.1.04 גילה בית המשפט קמא התחשבות במערערים ונמנע גם הוא מלהורות על סגירה מידיית של המשפחתון, ואיפשר למערערים לסיים את שנת הלימודים הנוכחית ללא הפרעה, ודחה את ביצוע צו הסגירה עד 20.8.04. נראה איפוא, שהמערערים זכו בהתחשבות הן מצד הועדה המקומית, בהחלטתה מיום 31.1.03, והן בגזר דינו של בית משפט קמא מיום 11.1.04. גם הקנס שהוטל על המערערים (בסך 2,000 ₪) איננו מופרז כלל, ואין כל הצדקה להתערבותנו בגובה הסכום. על יסוד כל המוסבר לעיל, לא נותר בידינו אלא להורות על דחיית הערעור, וכך אנו מחליטים. ניתן היום כא' באייר, תשס"ד (12 במאי 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק פסק הדין אל: 1. המערערים: יהודה ולאה אלרום מרח' שדמה 31/1 כרמיאל. 2. ב"כ המשיבה עו"ד שלמה גבע, שד' קק"ל 100 כרמיאל וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה. ש. ברלינר - שופט[אב"ד] י. גריל - שופט י. דר - שופט קטיניםמטרד רעשגן ילדים / פעוטון / משפחתון