קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי העברת חומר חקירה לפני הגשת כתב אישום: 1.             הנאשמים 5-6, באמצעות בא כוחם עו"ד שומרוני-כהן, מבקשים לבטל את כתב האישום, על יסוד הטענה, שב"כ המאשימה לא היה מוסמך להגיש כתב אישום זה, מאחר וחומר החקירה לא הועבר, קודם להגשת כתב האישום, גם לא לאחר הגשתו, לפרקליט המחוז כמצוות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.   2.             טענה נגד סמכותו של התובע להגיש את כתב האישום, הועלתה על ידי ב"כ הנאשמים עוד בחודש יולי 2001 והיא נדחתה בהחלטה שניתנה בעניין זה ביום 10.1.02. אולם, הבקשה דאז נסמכה על נימוקים אחרים ולא על הנימוק הנוכחי, שעניינו בהפרת הוראתו של סעיף 60 לחסד"פ.   3.             יש לדחות את הטענה משלושה טעמים.   4.             הטעם האחד, נעוץ באיחור הרב שבהעלאת הטענה. כפי שנקבע ברע"פ 10/97 אשר חג'בי נ' מדינת ישראל (תק-על) 97(2), 1174), הפגם שבאי העברת חומר החקירה לפרקליט המחוז על-פי סעיף 60 לחסד"פ והעמדת הנאשם לדין על-ידי תובע משטרתי ולא על-ידי פרקליט המחוז, אינו עולה כדי העדר סמכות עניינית, כמשמעות הביטוי בסעיף 149 לחסד"פ, אלא מהווה פגם בכתב האישום כמשמעותו בסעיף 149(3) לחסד"פ. לפיכך, נקבע באותו פסק דין, יש להעלות טענה בדבר פגם כזה כטענה מקדמית. טענה מקדמית כזו יש להעלות בתחילת המשפט, וכפי שמורה סעיף 151 לחסד"פ, אין להעלותה בשלב מאוחר יותר, אלא ברשות בית המשפט.   במקרה הנוכחי, מדובר בכתב אישום שהוגש בחודש דצמבר 1998, וכיום אנו נמצאים בפתח השנה החמישית לניהול המשפט. בהחלטה שניתנה לגבי טענתם הקודמת של הנאשמים, כי כתב האישום הוגש ללא סמכות, ציינתי כי ראוי היה לדחות את הטענה גם מחמת שיהוי. הדברים נאמרו, כאמור, ביחס לטענה שהועלתה על ידי הנאשמים בחודש יולי 2001, והם יפים, מקל וחומר, כיום (וגם ליום 8.1.2002 אז הודיעו ב"כ הנאשמים לראשונה שבדעתם להעלות טענה זו). לאור האמור, אינני מוכן להתיר העלאתה של טענה זו בשלב מאוחר זה של הדיון.   5.             יש לדחות את הטענה גם לגופה. כך, בראש ובראשונה, משום שאין מדובר ב"חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע", כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 60 לחסד"פ.   טענת הנאשמים, כי מדובר בחומר חקירה אשר מגלה עבירה של פשע נסמכת על סעיף 47א לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988. סעיף זה קבע עבירה חדשה, שהיא עבירה של פשע, שהעונש שנקבע לה עומד על חמש שנים, וזאת כאשר העבירות המנויות בסעיף 47(א) לחוק, ביניהן עבירת ההסדר הכובל, בוצעו בנסיבות מחמירות. דא-עקא, סעיף זה נחקק, על דרך תיקונו של חוק ההגבלים העסקיים, רק בשנת 2000, בעוד שהעבירות המיוחסות לנאשמים עניינם במעשים שבוצעו בשנים 1990-1997. הואיל וכך, חומר החקירה אינו מגלה עבירה של פשע שניתן להאשים בה את הנאשמים. ב"כ הנאשמים 5-6 טוען, שלענייננו אין נפקא מינה למועד ביצוע העבירה ודי, לשם החלת הסעיף, בכך שמדובר בחומר חקירה אשר מגלה קיומה של עבירה מסוג פשע. בין שניתן להאשים את הנאשמים בעבירה זו ובין אם לאו.   אין לקבל טענה זו. עניינו של הסעיף אינו בעבירת פשע כלשהי אשר מתגלה מחומר החקירה, אלא בעבירת פשע אשר מיוחסת על ידי המאשימה לנאשמים, או למצער, בעבירת פשע שניתן לייחס לנאשמים. עבירה ערטילאית שטרם באה לעולם בעת ביצוע המעשים המיוחסים לנאשמים, אינה בגדר עבירת פשע לצורך העניין שלפנינו. פרשנות זו מתחייבת מתכלית החקיקה. שהרי העברת חומר החקירה לפרקליט המחוז לא נועדה כדי להשביע את סקרנותו, גם לא לצורך גניזתה בארכיון משרד המשפטים, אלא נועדה כדי לאפשר לפרקליט המחוז להפעיל את סמכויותיו על-פי החוק. היינו, להעמיד את הנאשם לדין, אם היה סבור שבחומר החקירה ראיות מספיקות לצורך כך, או שלא להעמידו לדין, בהעדר ראיות מספיקות או אם סבר שאין במשפט עניין לציבור (סעיף 62(א) לחסד"פ).   כאשר מדובר בחומר ראיות הנוגע לעבירה שלא ניתן להאשים את הנאשם בביצועה, אין טעם ואין תכלית בהעברתו לפרקליט המחוז. באי העברת חומר חקירה כזה לפרקליט המחוז, ודאי שאין כדי לפגום בכתב האישום.   6.             טעם נוסף בשלו יש לדחות את הטענה, הוא שסעיף 60(א) לחסד"פ מתייחס רק לחקירות שבוצעו על-ידי משטרת ישראל ואינו חל על חקירות שבוצעו על-ידי גופי חקירה אחרים, כמו רשות ההגבלים העסקיים, במקרה שלפנינו. כך נקבע גם בפסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א בע"פ 70589/02 מדינת ישראל נ' חב' משה ח. אלי ע. בע"מ (טרם פורסם), שעליו מבססים הנאשמים את טיעוניהם: "להשקפתי, סעיף 60 לחוק איננו רלוונטי לענייננו, באשר הוא מתייחס במפורש לדרך העברת חומר החקירה בעבירות פשע שחקרה המשטרה. הסעיף שמסדיר דרכי החקירה והעמדה לדין על ידי רשות אחרת שאיננה המשטרה הוא סעיף 241 לחוק".   7.             התוצאה היא שהבקשה נדחית.משפט פליליחומר חקירה