קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות לעבודה דרך לשכת אבטלה: .1מדובר בערעור על החלטת ועדת ערר מיום 6.7.95שליד מועצת לשכת התעסוקה באשדוד על פי סעיף 43לחוק שרות התעסוקה, תשי"ט - 1959(להלן - "החוק). .2המערער התייצב בפני ועדת ערר ביום 6.7.95וטען, כי נרשם לו סרוב בגין אי התייצבותו לעבודה ברשות העתיקות אליה הופנה על ידי המשיב ביום .3.4.95 המערער טען בפני ועדת הערר, כי לא יכול היה לצאת לעבודה אותה שעה, כי השגיח על ילדיו שכן אשתו היתה בטיפולים בגין שמירת הריון. נציג המשיבה טען, כי חובת העורר היה לקבל הצעת הלשכה. ועדת הערר קבעה בהחלטתה, כי במסגרת הבטחת הכנסה חייב כל דורש עבודה לקבל הצעת הלשכה ללא קשר למצבו המשפחתי ואין המשיב מתחשב בנתונים משפחתיים ולפיכך הערר נדחה. על החלטת ועדת הערר הגיש המערער הערעור לפנינו. המערער מפרט בכתב הערעור מצבה הרפואי של אשתו. במכתבו מיום 18.7.95שצורף לכתב הערעור מפרט, כי אשתו נמצאת בחודש שביעי להריונה בשמירת הריון, אינה מסוגלת לטפל בשני ילדים קטנים לפיכך, המערער מאכילם ומטפל בהם. על פי סיכום מבית החולים קפלן ברחובות ומיום 22.3.95, מצויין, כי המערערת עברה באותה עת תפירת צוואר הרחם בהרדמה כללית ונצטוותה למנוחה בבית ולמעקב במרפאת סיכון גבוה. כמו כן באישור רפואי מאותו יום נאמר, כי אשתו של המערער זקוקה בשלב זה למנוחה מוחלטת וטפול תרופתי בבית. המערער מצרף תעודה רפואית מיום 17.7.95, בו מפורטת ההיסטוריה הרפואית של האשה. כן מצורף מכתב מאת ד"ר מצקר אבי מיום 3.7.95בו נאמר, כי האשה עברה שבע הפלות בעבר, שתי לידות מוקדמות ובגין הריון בסכון גבוה הנמצאת בו זקוקה להשגחה צמודה של הבעל בבית. המערער מפרט במכתבו, כי לא קיבל הבטחת הכנסה לחודש 5/95- 4ומבקש לזכותו בגמלת הבטחה לחודשים נוספים עד שתלד אשתו. .3בדיון בפני בית דין טוען המערער בהתרגשות רבה כי סרב לצאת לעבודה מאחר ואשתו נמצאה באותה עת בשמירת הריון, כי היה עליו לטפל בילדים וללוות את אשתו לבדיקות בבית חולים. אמנם, כיום מזוכה בגמלת הבטחת הכנסה אולם בעבר ובשנת 95לא קיבל. ב"כ המשיב טוען, כי מדובר במחלוקת משפטית, כי על מנת ש"דורש עבודה" יוכל לקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה עליו להיות מוכן לבצע עבודה שמוצעת לו על ידי הלשכה וזאת בהתאם לחוק. רק מחלתו הוא הינה בבחינת מצב, כי אינו מסוגל לבצע עבודה. אולם אם מישהו אחר ממשפחתו חולה, עובדה זו אינה מוכרת בחוק כעילה של "דורש עבודה" לא לקבל עבודה. המשיב טוען, כי אף אם היה למערער מצב קשה בבית שמנע ממנו לצאת לעבודה, ועל כך אין חולק, הרי רק אם הוא היה חולה ולא היה מסוגל לבצע אישית את העבודה, הרי היתה זו סיבה מקובלת, אולם, אין סיבה מוכרת בחוק כאשר מישהו אחר ממשפחתו היה חולה. לאחר טיעונו של המשיב העלה המערער טענה כי ביום שהופנה לעבודה היה צריך להתייצב במילואים. מדובר ביום 24.4.95, ואמנם טוען כי שוחרר ממילואים בגין מצבו. .4ב"כ המשיב בתשובה מפרט, כי החלטת ועדת הערר ענינה הפניית המערער לעבודה ביום 3.4.95ולא ביום .24.4.95 .5המבחנים להיות מבוטח זכאי לדמי אבטלה או לגמלת הבטחת הכנסה הינם המבחנים והתנאים המפורטים בחוק. המערער המציא אישור מטעם המשיב על היותו רשום כ"דורש עבודה" לפי סעיף 2(א) (2) לחוק הבטחת הכנסה מיום 27.7.95המופנה למוסד לביטוח לאומי לפיו נרשם, כי המערער רשום כדורש עבודה לצורך גמלת הבטחת הכנסה מיום .3.4.95האישור שהומצא על ידי המערער ענינו התייצבותו בחודש .6/95 החלטת ועדת הערר וטענת המשיבה כי אין קשר למצבו המשפחתי של המבוטח לצורך קבלת גמלתה הבטחת הכנסה, הינה טענה שאינה עומדת בפני הביקורת השיפוטית ולו לאור הוראות סעיף 2(א) (7) לחוק הבטחת הכנסה, לפיו נאמר, כי: א) תושב ישראל שמלאו לו 20שנה זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: (1) אין לו הכושר לעבודה ולהתפרנס כדי מחייתו, או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי, הכל לפי תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות. (2) ... (3) ... (7) עקר זמנו מוקדש לטיפול בבן זוגו החולה או בילדו החולה הזקוקים להשגחה תמידית, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות. הכללים נקבעו בתקנה 3לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות בצוע) התשמ"ב - 1982(להלן - "התקנות"). לפיכך, ככל שנוגע לאישור התייצבות כדורש עבודה במסגרת זכאותו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה הרי קיימים סייגים המזכים את המבוטח בגמלת הבטחת הכנסה אף אם כשיר לעבודה בזכות עצמו אם הוכח, כי הינו עונה לתנאים המפורטים בסעיף 2א) (7) לחוק הבטחת הכנסה ולכללים המפורטים בתקנה 3לתקנות. באשר לזכאות המבוטח לקבלת דמי אבטלה צודק ב"כ המשיבה, כי בהתאם להוראות סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שרות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (להלן - "עבודה מתאימה") ולשכת שרות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור. המערער הופנה כאמור לעבודה ברשות העתיקות ביום 3.4.95עת היה רשום בהבטחת הכנסה על פי אישור שצרף. ולפיכך, ביום שסרב לצאת לעבודה, ואין מחלוקת, כי הסרוב לצאת לעבודה אינו קשור ביכולתו האישית אלא במצב בת זוגתו, הרי יש לבחון האם נתקיימו ביום שסרב לצאת לעבודה, הוראות סעיף 2(א) (7) לחוק והוראות התקנות. סעיף 3לתקנות מפרט, כי הזכאות לפי סעיף 2(א) (7) לחוק מתקיימת במבוטח המטפל בבן זוגו החולה וכי החולה זקוק להשגחה תמידית לתקופה של 45ימים רצופים לפחות, כי המטפל בחולה טיפל בו תקופה כאמור לעיל בתכוף להגשת התביעה לגמלה וכי המטפל והחולה מתגוררים באותה דירה וכי הזכאות לגמלה תמשך תקופה שלא תעלה על 6חודשים רצופים. על פי סעיף 14לחוק הבטחת ההכנסה גמלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה בה ב 1לחודש שבה הוגשה לביטוח לאומי התביעה לגמלה. ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהם תשולם הגמלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבעה. החלטת ועדת הערר, במידה ומתייחסת לזכאות התובע לקבלת אישור מאת המשיב לצורך זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, הרי הינה מוטעית על פניה, שכן לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה יש קשר למצב המשפחתי אותו תאר המערער בפנינו וכן בפני הועדה, אם כי על המערער להוכיח, כי התמלאו התנאים המפורטים בתקנות עובר ליום סרובו לצאת לעבודה. באם החלטת ועדת הערר מתייחסת לזכאות המערער לדמי אבטלה הרי היא נכונה ואין בה כל טעות משפטית. .6בדיון שלפנינו התבהר, כי על פי עדותו של התובע בעת שסרב לצאת לעבודה לא קבל הבטחת הכנסה ואמנם עולה מהאישור שצרף, כי הועבר באותו יום, היינו, ה- 3.4.95למסגרת גמלת הבטחת הכנסה. מעדות המערער עולה, כי קודם לכן תבע דמי אבטלה ומכתבו לבית הדין מיום 26.3.96, עולה, כי בגין סרובו לצאת לעבודה לא שולמו לו דמי אבטלה שביקש ולפיכך הגיש הערר (סעיף ו' למכתב). לפיכך, אין מחלוקת, כי לצורך תשלום גמלת דמי אבטלה סרובו של המערער לצאת לעבודה באותו מועד, לא היה מסיבות מוכרות על פי החוק, שכן המערער טוען מפורשות, כי סרב לצאת לעבודה בגלל מצבה של בת זוגתו ואין עילה זו בבחינת עילה המוכרת כמזכה את המערער בדמי אבטלה בהתאם להוראות החוק. ובאשר לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה המערער לא הוכיח, כי התקיימו במקרהו התנאים המפורטים בתקנות עובר לסרוב מיום 3.4.95למרות האישורים שצורפו לכתב הערעור מיום 23.3.95שכן על פי האישור הנ"ל באותו יום אושפזה אשתו למשך יום אחד והאישור מיום 3.7.95ענינו בגין תקופה שלאחר הסרוב לצאת לעבודה. יתירה מזו, לא הוכח בפנינו כי נתמלאו התנאים המפורטים בתקנות בדבר פירוש המושגים "מחלה" ו"השגחה" ולא הוכח האם אשתו של המערער היתה זקוקה להשגחה בהתאם למבחנים שפורטו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה והאם מדובר בהשגחה תמידית ולתקופה של 45ימים רצופים לפחות, ואם כן באילו מועדים. .7לפיכך, בבוא בית הדין לבחון החלטת ועדת הערר מיום 6.7.95הרי בכפוף לאמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה שכן המערער לא הוכיח, כי מדובר בהחלטה שאינה כדין בגין סרובו של המערער לצאת לעבודה ביום 3.4.95, ולפיכך הסרוב שנרשם לו במשיבה בגין אי התייצבותו לעבודה, הינו סרוב כדין. .8לפיכך, עם כל ההבנה למצבו של המערער, דין הערעור להידחות. .9זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.דמי אבטלה