קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת תביעת חוב בפשיטת רגל: 1. כונס הנכסים הרשמי, הנאמן בפשיטת הרגל של החייבים, דחה תביעת חוב שהגיש המערער בגין חובם של החייבים. זאת, בשל איחור בהגשת התביעה ובשל העדר טעם מיוחד להצדקתו של האיחור. לפני ערעור על החלטתו הנ"ל של הכונס הרשמי. 2. השתלשלות העניינים א. ביום 27.10.93 ניתן בבית משפט זה צו כינוס ופשיטת רגל נגד החייבים. הודעה על מתן הצו ועל מועד כינוסה של אסיפת הנושים הראשונה פורסמה כדין ברשומות ביום 2.12.93 בילקוט הפרסומים 4172. למעלה מן הדרוש על פי חובתו של המשיב על פי דין, נשלחה ביום 3.11.93 הודעה על מתן צו הכינוס וקיום אסיפת הנושים הראשונה לכל הנושים המצויינים בדו"ח מצב עסקים שהגישו החייבים ובכלל זה לנושה המערער. ב. ביום 12.7.94, כתשעה חודשים לאחר מתן צו הכינוס, הוגשה למשיב תביעת חוב על ידי המערער באמצעות בא כוחו, מבלי שצורף אליה תצהיר המפרט את הנימוקים לאיחור בהגשתה ואת הטעמים המצדיקים הארכת מועד כנדרש בתקנה 76(ג) לתקנות פשיטת רגל, התשמ"ה- 1985 (להלן - "התקנות"). ג. ביום 12.7.94 נשלח לבא כח המערער מכתב שבו הוא נדרש להראות בתצהיר טעם מיוחד לאיחור בהגשת תביעת החוב. ד. ביום 25.8.94 נתקבל במשרדי הכונ"ר מכתבו של בא כח המערער מיום 24.8.94 בתשובה למכתבו הנ"ל של הכונס הרשמי. למכתב לא צורף תצהיר כנדרש בתקנה 76(ג) לתקנות. ה. הכונס הרשמי הודיע לבא כח המערער, במכתב רשום מיום 4.1.96, על דחיית תביעת החוב. בהודעת המשיב צויין כי תביעת החוב נדחית משום ש - "(...) (ו)האמור במכתבך מיום 24.8.94 אינו עומד בקנה אחד עם רישומינו, ואינו עולה כדי טעם מיוחד". המכתב האמור התקבל אצל בא כח המערער ביום 8.1.96. ו. למרות האמור לעיל, הוגש הערעור הנוכחי לבית המשפט ביום 26.9.96. ז. בא כח המערער, עו"ד אמיר גאנם, נתן תצהיר שבו הצהיר כי החתימה המופיעה על אישור המסירה בדבר מסירת המכתב ובו ההודעה על דחיית תביעת החוב למשרדו ביום 8.1.96 "אינה חתימה של מי ממשרדי והחתימה אינה מוכרת לי כלל". 3. טענות המערער בא כוחו המלומד של המערער, עו"ד א. גאנם, טען כי מן הדין לקבל את הערעור בשל הנימוקים שלהלן: א. המערער נקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייבים בלשכת ההוצל"פ בעכו. הכונס הרשמי הודיע ללשכת ההוצאה לפועל, במכתבו מיום 21.4.94, כי בית המשפט המחוזי נתן צו כינוס כנגד החייבים וכי יש לעכב את הליכי ההוצל"פ הננקטים נגדם. במכתב נאמר כי - " 3. את הנושה יש להפנות למשרדנו לצורך הגשת הוכחת חוב על תביעתו". עו"ד גאנם טען כי למערער נודע על דבר פשיטת הרגל של החייבים באמצעות בא כוחו ביום 12.6.94. ב. בא כח המערער טען כי "נוהג מקובל" הוא שהכונס הרשמי משגר הודעות לנושים בדבר מתן צו כינוס נכסים "הודעות אשר כל מטרתן לידע את הנושה בדבר עצם מתן צו כינוס הנכסים ולהסב תשומת לבו להגיש הוכחת חוב". במקרה דנן, טען, "ובניגוד לנוהג האמור", לא קבל המערער כל הודעה כאמור. לו היתה מתקבלת הודעה כזו, "היה פועל באופן מיידי להגשת הוכחות חוב כפי שהוא עושה במקרים דומים (...)". ג. הואיל והכונס הרשמי בחר להודיע על מתן צו הכינוס ללשכת ההוצל"פ בעכו רק ביום - 21.4.96 "ב. (...) אזי ההגיון מחייב כי המשיב מנוע מלהעלות הטענה כי המערער איחר בהגשת תביעות החוב. ג. היות והאיחור בהגשת הוכחות החוב נבע ממחדלו של המשיב ואי פעולתו על פי הנוהג במקרים כאלה, אזי די בכך (בלשון המעטה) כדי להוות טעם מיוחד לקבלת תביעותיו של המערער באיחור". ד. בא כח המערער טען כי ה - "(...) עמידה על הצד הפורמלי אינה מוצדקת בנסיבות אלה, כי קבלת תביעותיו של המערער לא תפגע בכל זכות של מאן דהוא, בעוד שדחייתן תפגע בזכויות של המערער בהיותו נושה של החייבים". לטענת עו"ד גאנם, המערער "הבהיר באופן חד משמעי" כי האיחור בהגשת הוכחות החוב לא נבעו מרשלנות או מזלזול מצידו. ה. בא כח המערער הוסיף וטען כי גם אם המשיב פעל לפרסם את דבר הכרזתם של החייבים כפושטי רגל, "אין המערער עוקב באופן שוטף אחר פרסומים אלה". ועובדה היא שגם המשיב אינו מסתפק בפרסום בעיתון והוא נוהג לשגר הודעות ספציפיות לנושים וללשכות ההוצאה לפועל. ו. עו"ד גאנם טען כי בנסיבות העניין "לא היה כל איחור בהגשת תביעות החוב ביחס לתאריך שנודע לו על קיום פשיטת הרגל". לחילופין, טען, הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, עולות כדי טעם מיוחד. 4. דיון א. אכן, הערעור המונח לפני הוגש באיחור. ברם, לאור האמור בתצהירו של עו"ד אמיר גאנם, כאמור לעיל, אצא מן ההנחה שהמכתב בדבר דחיית הוכחת החוב לא הובא לידיעתו של עו"ד גאנם ועל כן לא אדחה את הערעור בשל האיחור בהגשתו, כפי שבקש המשיב. ב. עם זאת, דין הערעור להדחות מן הטעם שתביעת החוב שהוגשה על ידי המערער הוגשה באיחור מבלי להצביע על טעם מיוחד להצדקת האיחור. המחוקק קבע כי "הודעה על הכרזת פושט רגל תפורסם ברשומות ובעתון יומי בדרך שנקבעה" [(סעיף 43 לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש) תש"ם- 1980 (להלן - "הפקודה")]. המחוקק לא חייב את הכונס הרשמי לשלוח הודעות פרטניות לנושיו של החייב [ראו המרצה (מחוזי חיפה) 254/96 פש"ר 155/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד כונס הנכסים הרשמי, (לא פורסם)]. לפיכך, גם אילו הייתי מקבל את טענתו של עו"ד אמיר גאנם כי המערער לא קבל הודעה מן הכונס הרשמי על כך שניתן צו כינוס כנגד החייבים, גם אז לא היה בכך כדי לשנות ולא כלום: עדיין שומה היה על המערער להגיש את תביעת חובו תוך 6חודשים מיום מתן צו הכינוס. זאת, משום שהמחוקק יצא מנקודת ההנחה שחזקה שההודעה על דבר הכרזתו של החייב כפושט רגל ברשומות, הינה, מן הרגע שפורסמה כאמור, "מן המפורסמות" ועל כן היא בידיעת כל נושי החייב ומשום כך אין כל צורך בראיה על כך שעובדה זו הובאה לידיעתו של כל נושה ונושה בנפרד. ג. אכן, המחוקק קבע מנגנון לפיו יוכל נושה להגיש תביעת חוב גם מקום שבו אחר את המועד, ולא הגיש את תביעת חובו כנגד החייב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס: סעיף 71(ב) לפקודה. נאמר שם כי - "(...) הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". ואולם, מאי משמע "הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע"? האם ניתן לאמר על נסיבות כמו אלו שפורטו כאן מפי בא כח הנושה - המערער כי המערער אכן "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד? כשלעצמי אני סבור שהתשובה על כך הינה לאו. מקום שנושה נדרש לשכנע את הנאמן על נכסי החייב כי "לא יכול היה להגיש" את תביעת החוב במועד שנקבע בחוק, שומה עליו לעשות כן באמצעות תצהיר בלוויית מסמכים מתאימים, אם יש לו כאלה, כנדרש, כדי "לשכנעו" כי התקיימו בו עובדות שיכולות להוביל למסקנה האמורה: ראו תקנה 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985. מאליו מובן, על כן, שכאשר הנושה פונה אל הנאמן ומבקש לשכנעו בקיומם של טעמים מיוחדים שיצדיקו הארכת מועד כאמור בסעיף 71(ב) לפקודה, והוא אינו תומך את בקשתו בתצהיר, הרי שאין לאמר עליו כי הרים את הנטל שהוטל עליו על ידי המחוקק. ד. לפיכך אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו של הכונס הרשמי נשוא הערעור. לפיכך דין הערעור להידחות. 5. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של - 500, 1 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל.תביעת חובחובפשיטת רגל