המועצה הדתית (הנתבעת) הגישה העתק של צו שיצא מאת בית הדין הרבני, בלא נוכחותם של התובעים, אשר מתיימר לאסור על התובעים להתדיין "בכל ערכאה שהיא" (מלבד ביה"ד הרבני). הנתבעת צרפה גם העתק של כתב התביעה שהגישה לביה"ד הרבני בו היא מסבירה את עתירתה באיסור הקיים על התדיינות בערכאות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איסור פניה לערכאות: .1בישיבה מיום 25/10/95הודיעה נציגה הנכבד של הנתבעת, הרב, כי לנתבעת אין למעשה הגנה כנגד התביעות והסתבר כי כל האמור בכתב ההגנה נועד לשם מתן הסבר על קשייה הכספיים של הנתבעת. .2עם זאת, משהובהר לכב' הרב כי עומד להינתן פסק דין המקבל את התביעות (כשהתובעים ויתרו על פיצוי ההלנה), הוא ביקש את דחיית הדיון. .3בהחלטה מיום 25/10/95, נעתרה בקשת הדחיה, אך על תנאי, שהנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות הישיבה הנדחית ובתנאי נוסף שיוגש כתב הגנה מתוקן. הובהר בהחלטה כי אי-ביצוע התנאים יביא למתן פסק דין על יסוד כתבי התביעה בלבד. .4הנתבעת לא קיימה את התנאים במועדים שהוקצבו לכך. התובעים ביקשו (בתיק נו/184-12) ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד ואף הגישו תצהיר המאמת את אי-ביצוע התנאי של תשלום ההוצאות. .5הנתבעת מצדה פנתה בבקשה לפטור אותה מהחיוב בהוצאות ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה מתוקן וזאת מהסיבה שהיא פנתה לדיון בבית הדין הרבני וביקשה להזמין לשם את התובעים. בהמשך (ביום 7/11/95) הגישה הנתבעת העתק של צו שיצא מאת בית הדין הרבני, בלא נוכחותם של התובעים, אשר מתיימר לאסור על התובעים להתדיין "בכל ערכאה שהיא" (מלבד ביה"ד הרבני). הנתבעת צרפה גם העתק של כתב התביעה שהגישה לביה"ד הרבני בו היא מסבירה את עתירתה באיסור הקיים על התדיינות בערכאות. .6 אין אנו פוסקים בענייני הלכה והדיון בפנינו מתנהל על פי דיני מדית ישראל. לפי דיני המדינה, אין הנתבעת יכולה לכוף את התובעים להתדיין דווקא בבית הדין הרבני. לפיכך, אין אנו רואים כל משמעות חוקית לצו הזמני שיצא מאת בית הדין הרבני וצר לנו שבית הדין הרבני מצא לנכון ליתן צו כזה. בשל כך ובשל אי-הסכמתם של התובעים להתדיין בפני בית הדין הרבני, אין כל טעם בקבלת בקשותיה של הנתבעת לבטל את החיוב בהוצאות ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה מתוקן. .7אשר על כן, בהתאם להחלטה מיום 25/10/95ובשל העדר כל הגנה נגד התביעות, אנו מקבלים את התביעות על יסוד האמור בכתבי התביעה בלבד. .8על הנתבעת לשלם לתובעים את האמור להלן: לתובע - הרב יוסף יצחק וולוסוב א. יתרת שכר חודש יוני 1995בסך -.842, 5ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/7/95ועד התשלום בפועל. ב. יתרת שכר חודש יולי 1995בסך -.590, 7ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/8/95ועד התשלום בפועל. ג. שכר חודש אוגוסט 1995בסך -.281, 8ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/9/95ועד התשלום בפועל. לתובע דוד נאמן א. שכר חודש מרץ 1995בסך -.278, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/4/95ועד התשלום בפועל. ב. שכר חודש אפריל 1995בסך -.278, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/5/95ועד התשלום בפועל. ג. שכר חודש מאי 1995בסך -.278, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/6/95ועד התשלום בפועל. ד. שכר חודש יוני 1995בסך -.278, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/7/95ועד התשלום בפועל. ה. שכר חודש יולי 1995בסך -.278, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/8/95ועד התשלום בפועל. ו. שכר חודש אוגוסט 1995בסך -.278, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/9/95ועד התשלום בפועל. ז. דמי הבראה וביגוד בסך -.400, 1ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6/9/95ועד התשלום בפועל. ח. הוצאות רכב, גמול שעות נוספות וגמול בגין חפירת קברים בסך כולל של -. 338, 3ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6/9/95ועד התשלום בפועל. לתובע עזרא ערד א. שכר חודש יוני 1995בסך -.800, 2ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/7/95ועד התשלום בפועל. ב. שכר חודש יולי 1995בסך -.800, 2ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/8/95ועד התשלום בפועל. ג. שכר חודש אוגוסט 1995בסך -.800, 2ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/9/95ועד התשלום בפועל. ד. דמי הבראה וביגוד בסך -.630, 1ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6/9/95ועד התשלום בפועל. לתובעת מזל אברהם א. שכר חודש יוני 1995בסך -.487, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/7/95ועד התשלום בפועל. ב. שכר חודש יולי 1995בסך -.487, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/8/95ועד התשלום בפועל. ג. שכר חודש אוגוסט 1995בסך -.487, 1ש"ח, בצרוף פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מיום 1/9/95ועד התשלום בפועל. ד. דמי הבראה וביגוד בסך -.422, 1ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6/9/95ועד התשלום בפועל. .9אין אנו מוצאים לנכון ליתן צו להוצאות משפט בנוסף להוצאות שנפסקו ביום .25/10/95 .10אנו מאשרים את העיקול הזמני שהוטל ביום 7/9/95, בתיק נו18-.12 .11בנסיבות הענין, כאשר הנתבעת אינה מעוניינת להידון ב"ערכאות" אלא לפי דין תורה בלבד, אנו מוצאים לנכון להפנות את תשומת לב הנתבעת לאמור מפי הגבורה: "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא". (דברים, פרק כ"ד פסוקים י"ד-ט"ו). הדין במדינת ישראל מקל יותר עם המעביד ואינו מחייב אמנם תשלום מדי יום אלא מדי חודש בלבד, ופסקנו בהתאם לכך. מן הראוי שהנתבעת תביא זאת בחשבון בעת שהיא מכלכלת את ענייניה, כך שהיא תוכל לכל הפחות לשלם לעובדיה את שכרם מדי חודש אם לא מדי יום עבודה. .11מובן שאין בכל האמור לעיל כדי למנוע מן התובעים להסכים לוותר על חלק ממה שנפסק להם בפסק דין זה או להסכים להתדיין בבית הדין הרבני. למעשה, מומלץ לצדדים להגיע להסכמות ביניהם כדי להביא לכך שמצד אחד תוכל הנתבעת למלא את חובותיה כלפי הציבור הזקוק לשרותי דת ומאידך - לא תימצא הנתבעת מלינה את שכר שכיריה.צוויםבית דין רבני