קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלימות בין שכנים: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף בעטיו של אירוע מיום 8/10/89,בו היו מעורבות התובעת - שהינה ילידת שנת 1909(ובעת האירוע היתה בת 80שנה) והנתבעת, שהינה צעירה לימים; וזאת על רקע סכסוך שכנים,בהיות התובעת והנתבעת מתגוררות בשכנות, באותו בניין,כשדירת הנתבעת מתחת לדירת התובעת. .1בכתב תביעתה טוענת התובעת,כי ביום האירוע עלתה הנתבעת אל דירת התובעת ודרשה לשוחח עימה. הנתבעת - כך על פי הטענה - הטיחה בפני התובעת האשמות על כי זו גורמת לרעשים תוך כדי הליכתה בדירתה, והמפריעים את מנוחתה של הנתבעת בדירתה. לטענת התובעת, הסבירה לנתבעת כי אינה גורמת לרעשים כלשהם וכי אם קיימים כאלה אין מקורם בדירתה של התובעת. אולם הנתבעת לא קיבלה את ההסדר "וניגשה לתובעת, דחפה את הדלת ואותה והפילה אותה לאחור" - כך בלשון כתב התביעה. מחמת אותה נפילה אושפזה התובעת בביה"ח לתקופה ממושכת,ושם אובחנו אצלה שבר באגן ירך ימין וחבלות גופניות - כך לטענתה - ועקב כך נפגע תיפקודה, ואף נקבעו לה % 35נכות לצמיתות בחוות דעת של רופא מומחה מטעמה, בתחום האורטופדיה. בשל כך עתרה היא לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 500, 7ש"ח,בגין נזקיה המיוחדים שעד ליום הגשת התביעה,ובנזקים כלליים (לעתיד) בסכום של 000, 50ש"ח נכון ליום הגשת התביעה (5.7.90). .2בכתב הגנתה טענה הנתבעת כדלהלן: א. התובעת שהינה נכה, משתמשת בנעליים אורטופדיות מיוחדות ובהליכון ותוך שימוש בהם נוהגת לגוררם וגורמת באמצעותם לרעשים, בנוסף לרעשים עקב גרירת רהיטים. ב. בעקבות הרעשים שהפריעו למנוחתה בדרך קבע - כך לטענתה - עלתה הנתבעת לדירת התובעת, ובעומדה בפתח הדירה ומבלי שנכנסה אליה, דיברה עם התובעת בנימוס, לנוכח פער הגילים ביניהן - כך לטענתה - אלא שהתובעת פתחה מיד בצעקות ובקללות ותוך כדי כך טרקה התובעת את הדלת בפניה. ג. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי "תוך כדי טריקת הדלת והסתובבותה לעבר המדרגות המובילות למטה שמעה קול חבטה וההשערה שצצה מיד במוחה היתה כי התובעת, עקב התנופה שבסגירת הדלת, נפלה". לפיכך רצתה הנתבעת - כך לטענתה - לפתוח את הדלת, אך השכנה ששמעה את הצעקות הורתה לה שלא לעשות כן, אלא לרדת לביתה. ד. מכל מקום, ולחילופין, הכחישה הנתבעת את הנזקים להם טוענת התובעת. .3בנסיבותיו של מקרה זה לא ראיתי מקום לפצל את הדיון בין שאלת האחריות לשאלת שיעור הנזק, כך שבפרשת ההוכחות אמורים היו הצדדים להתייחס לשתי השאלות, ולא למותר לציין גם כי עוד בטרם תחילת שמיעת הראיות מיניתי, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם ביהמ"ש שיחווה דעתו בדבר נכות התובעת - אם נותרה כזו, עקב האירוע - ונזקיה עקב אותו אירוע. אולם, ולאחר תום שמיעת פרשת הראיות ובטרם הוגשו הסיכומים, ביקש ב"כ הנתבעת, בהסכמת ב"כ התובעת, כי הכרעתי, בשלב זה, תתיחס לשאלת האחריות בלבד. נעניתי לבקשה המוסכמת, ועל כן הכרעתי זו מתייחסת לשאלת האחריות בלבד. .4בפני העידו התובעת והנתבעת, בלבד. אולם, לאחר שהנתבעת העידה, ביקשה באת כוחה להעיד מטעמה את השכנה - גב' כרמלה אילוז (להלן: "גב' אילוז"). אך עקב התנגדות ב"כ התובעת, משעדותה הראשית של גב' אילוז לא הוגשה בתצהיר, כמתחייב מהחלטתי מיום 20.12.92שניתנה לקראת ישיבת ההוכחות, דחיתי את בקשת ב"כ הנתבעת, מהטעמים כמפורט בהחלטה מיום .30.10.94 עם זאת, ולאחר מתן החלטתי הנ"ל, הסכימו הצדדים כי משפט אחד, מתוך ההודעה מיום 18.10.89שמסרה גב' אילוז במשטרה, ישמש כחלק מחומר הראיות בתובענה זו ואשר זה לשונו: "ברגע ששמעתי רעש של נפילה וטריקת דלת יצאתי מהדירה, תוך שנייה וניגשתי אליהן". .5מאחר ואין מחלוקת כי התובעת נפלה במהלך האירוע, הרי שהשאלה היא רק - מהי סיבת נפילתה; והאם הוכח כי סיבת הנפילה נעוצה במעשה של הנתבעת, כפי שהתובעת טוענת? לאחר בחינת הראיות והעדויות שבאו בפני, הגעתי למסקנה כי הוכח, ולפחות במאזן ההסתברויות כנדרש בהליך אזרחי, כי הנתבעת היא שגרמה לנפילת התובעת, ולהלן נימוקי. .6התובעת העידה, בתמצית, בתצהיר עדותה הראשית, כי לשמע דפיקות בדלת פתחה את דלת דירתה, ואז ראתה את הנתבעת, וכשזו עומדת מחוץ לדירה בסמוך לדלת, האשימה אותה כי היא גורמת לרעשים מדירתה, ולאחר שהתובעת השיבה כי אינה גורמת לכל רעש, ניגשה הנתבעת לכיוון שלה והדפה את הדלת פנימה לעברה, וכך הפילה אותה לאחור. בחקירתה הנגדית עמדה התובעת על גירסתה והוסיפה כי הדלת נפתחת כלפי פנים הדירה וכי בעת שדיברה עם הנתבעת נתמכה במקל שאחזה ביד אחת, ובידה השנייה החזיקה בידית הדלת, ובאופן שהדלת היתה פתוחה בחלקה, וכלפי פנים, כך שהיא עמדה בתוך דירתה באופן שחלק מפלג גופה מאחורי הדלת ואילו הנתבעת מדברת עמה כשהיא עומדת מחוץ לדירה ומבעד לדלת הפתוחה, חלקית. התובעת שבה ועמדה נחרצות על גירסתה, כי הנתבעת הדפה את הדלת לעברה, כלפי פנים, וכך הפילה אותה. .7בתצהיר עדותה הראשית חזרה הנתבעת בדיוק רב על הגירסה אשר לה טענה בכתב הגנתה, היינו, כי התובעת טרקה בפניה את הדלת. כן הוסיפה והעידה באותו תצהיר כי: "תוך כדי כך שהדלת נטרקה ואני הסתובבתי לרדת במדרגות שמעתי קול חבטה מתוך דירתה של התובעת. אני חשבתי שאולי התובעת נפלה עקב התנופה החזקה בה סגרה את הדלת. חזרתי לאחור ורציתי לפתוח את הדלת על מנת לראות מה קרה לתובעת. שכנה שלנו (גב' אילוז - ח.ע.) שיצאה מדירתה עקב הצעקות אמרה לי ללכת הביתה והיא כבר תבדוק מה קרה". גירסה זו, אינה מקובלת עלי ולא האמנתי לה. .8בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי התובעת החזיקה ביד אחת במקל, שבו נתמכה, וביד השנייה החזיקה את הדלת. (עמ' 4לפרוטוקול מיום 30.10.94, שורות 22 21, וכן שורה 26). כן אישרה כי דלת דירת התובעת נפתחת כלפי פנים (שם, שורה 18). במצב זה של דברים, כשהתובעת נתמכת בידה האחת על מקל ובידה השנייה אוחזת בדלת (בין אם בידית ובין אם בגוף הדלת) וכשגם אחיזה זו משמשת לה משען ותמיכה (משגם הנתבעת מודה בכתב ההגנה כי התובעת נעזרת בהליכתה בהליכון הנאחז בשתי ידיים), אינני רואה כיצד התובעת טורקת את הדלת בחוזקה באיזו מידיה בשעה ששתיהן משמשות לה משען. יתר על כן, בחקירתה הנגדית ביקשה הנתבעת להסביר, כביכול, כי "כדי לטרוק את הדלת היא (התובעת - ח.ע.) שיחררה את המקל" (עמ' 5לפרוטוקול מיום 30.10.94, שורה 6). אלא שגירסה זו אינה מתקבלת על הדעת כלל ועיקר. שכן, אין זה סביר כלל ועיקר, שדוקא באותה יד המשמשת משענתה הבסיסית תטרוק את הדלת, ואף אם הויכוח התפתח למה שהתפתח, איני מעלה על דעתי כי הגיע לכדי אובדן עשתונות כזה עד כדי כך שהתובעת תיטוש את משענתה ותמיכתה זו המחזיקה את כל משקל גופה כדי לטרוק את הדלת; ולכל היותר ניתן אולי לומר - ואף זאת במידת סבירות מועטה ביותר, לנוכח מצבה של התובעת המצריך תמיכת שתי הידיים - כי אם טרקה את הדלת, הרי שעשתה כן בעזרת היד שאחזה בדלת. אלא, שגם הנתבעת עצמה אינה טוענת כן, משלדבריה, טריקת הדלת היתה באמצעות אותה יד שאחזה במקל, דווקא. מכאן, שאין לקבל את גירסת הנתבעת כי התובעת טרקה בפניה את הדלת וכי עקב כך, כביכול, נשמטה אחיזתה מהדלת ובשל כך נפלה לאחור. .9מסקנתי זו מתחזקת גם מאותו משפט, שצוטט לעיל, מתוך הודעתה של גב' אילוז במשטרה והמשמש חלק מחומר הראיות, וממנו עולה, בבירור, כי בתחילה נשמע רעש של נפילה ורק לאחר מכן רעש של טריקת דלת. עובדה זו אינה מתיישבת עם גירסת הנתבעת כי התובעת טרקה בפניה את הדלת ועקב כך נפלה. שכן, אם גירסה זו נכונה הרי, ובמצב דברים טבעי, צריך היה להישמע, תחילה, רעש טריקת דלת ורק לאחר מכן ישמע רעש נפילת התובעת. משכך, הרי שהמסקנה המתבקשת היא אחת מיני שתיים ואין זולתן: או שהנתבעת, תוך כדי כעסה ובאוחזה בידית החיצונית של הדלת, הדפה את הדלת לעבר התובעת, וכך זו נפלה, ולאחר מכן, ומיד, ותוך כדי אחיזתה בידית הדלת, טרקה הנתבעת את הדלת; או שהנתבעת - ותוך כעס כאמור, ובאוחזה בידית הדלת - משכה את הדלת כלפי חוץ וטרקה אותה, וכך נשמטה אחיזתה של התובעת מהדלת שבה נתמכה, ונפלה עקב אובדן תמיכה ושיווי משקל. בין כך ובין כך, הנתבעת היא שגרמה, ולמצער, ברשלנותה (אם לא בזדון) - לנפילת התובעת. .10אשר על כן אני קובע כי הנתבעת אחראית לנזקי התובעת - ככל שאלה יוכחו וככל שיוכח הקשר הסיבתי בינם לבין האירוע כאמור.נזקי גוףאלימותסכסוך שכנים