קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות בנושא ליקויי בניה:   1. המשיבה - שהיא חברה, העוסקת, בין היתר, בבניית בתים - והמבקש, העבירו להכרעת בורר מחלוקת ביניהם בגין ליקויי בניה בדירה שהמשיבה בנתה עבור המבקש. ביום 31.1.00 ניתן פסק בוררות ולפיו חויבה המשיבה לשלם למבקש סכום של 1,426,949.90 ש"ח (להלן - "החיוב הכולל"). עוד פסק הבורר כי המשיבה תהיה זכאית לנכות מסכום זה את שווים של "תיקונים שונים" שיבוצעו בדירתו של המבקש, לא יאוחר מ-30 ימים מיום נתינתו של פסק הבוררות (להלן- "פסק הבוררות"). המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לבטל את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' וסרקרוג), בפסק דינו מיום 28.8.00, דחה את הבקשה ואישר את פסק הבוררות. עוד קבע, כי המועד שנקבע בפסק הבוררות לצורך ביצוע התיקונים יוארך ב- 30 ימים בתנאי שהמשיבה תמציא "הודעה מתאימה עם רשימת תיקונים שהיא מבקשת לבצע תוך 10 ימים מהיום, בפני הבורר להכרעתו". כמו כן קבע בית המשפט המחוזי שכל החלטה נוספת שתינתן על ידי הבורר תהיה חלק בלתי נפרד מפסק דינו.   בעקבות פסק הדין נתן הבורר, פסק בוררות משלים ביום 1.2.01, שבו נפסק כי שוויים של התיקונים שבוצעו על ידי המשיבה בדירה הוא 98,766.80 שקלים וכי יש להפחית סכום זה מן החיוב הכולל. המשיבה בקשה להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בדיון לפני בית המשפט העליון הסכימו באי כוח בעלי הדין כי ינתן פסק דין על דרך הפשרה בגבולותיהם של סכומים שעליהם הצהירו. בית המשפט שמע את טענותיהם ובפסק דינו מיום 11.12.01 פסק על דרך הפשרה כי תחת סכום החיוב הכולל שנפסק בפסק הבוררות יבוא סכום של 1,250,000 שקלים. משלא שילמה המשיבה את חובה למבקש, נקט המבקש הליכי הוצאה לפועל.   ביום 12.3.02 הגישה המשיבה בקשה לראש ההוצאה לפועל בחיפה בטענת "פרעתי". לטענתה יש להכיר בתיקונים שביצעה, כפירעון חלקי של הסכום שהיא חייבת למבקש. כמו כן, בקשה מראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט העליון בבקשה להבהיר את פסק דינו. ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם מ' דאוד), בהחלטתו מיום 2.6.02, דחה את הבקשה לעניין הבהרת פסק הדין, וציין כי פסק הדין ברור וכי "בלע אל תוכו" את כל המחלוקות שהיו תלויות ועומדות. המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי להרשות לה לערער על ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא), בהחלטתו מיום 14.7.02, דחה את בקשתה של המשיבה להרשות לה לערער על ההחלטה. על החלטה זו לא נתבקשה רשות ערעור. ביום 4.9.02 דחה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם מ' דאוד) את טענת "פרעתי" שטענה המשיבה, בנימוק "פסק דין של בית המשפט העליון, שניתן על דרך הפשרה, כולל חיוב כספי טהור בלבד, בלע בתוכו, את כל המחלוקות בין הצדדים....וכל טענת פירעון תתייחס לסכום זה". המשיבה ערערה על החלטה זו לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בפסק דינו מיום 26.11.02, נעתר לערעורה של המשיבה, ביטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל וצווה להפחית מסכום חובה של המשיבה, כפי שקבע אותו בית המשפט העליון, את סכום שוויים של התיקונים שביצעה אחרי שניתן פסק הבוררות. עוד קבע ש"באין הסכמה על שווי העבודות שבוצעו על ידי המערערת (המשיבה - י' ט') בעין לאחר מתן פסק הבורר, יקיים כבוד ראש ההוצאה לפועל דיון ויקבע את שוויין של העבודות". (להלן - "פסק הדין")   המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין. המשיבה השיבה על הבקשה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.   2. בבקשתו טוען המבקש כי שווי התיקונים שביצעה המשיבה בדירתו הוכרע כבר מספר פעמים: בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 28.8.00; בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 11.12.01; ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.07.02. לדבריו התעלם בית המשפט המחוזי מקיומם של שני "מעשי בית דין" העומדים לזכותו של המבקש: האחד - פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 11.12.01, שהעמיד את סכום קרן החיוב על 1,250,000 שקלים, תחת החיוב הכולל, שבכך נוצר הן "השתק עילה" והן "השתק פלוגתא"; השני - החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.07.02, לפיה נדחו טענות המשיבה כי פסק הדין של בית המשפט העליון לא הכריע בשאלת עבודות התיקון, ובכך נוצר "השתק פלוגתא". לגופו של עניין טוען הוא כי בירור שוויים של התיקונים אינו בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל בדונו בטענת "פרעתי", וכי אין בידיו את הכלים הדרושים לבירור זה.   כנגדו טוענת המשיבה כי בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 11.12.01 שינה רק "את השורה הסופית בפסק הבורר, אך לא את מרכיביה" וכי היה על ראש ההוצאה לפועל להתחשב בסעיף שבפסק הבוררות המאפשר להכיר בתיקונים ביצעה המשיבה כחלק מסכום הפירעון. עוד טוענת היא כי רק השאלה מה סכום שוויים של התיקונים, היא במחלוקת בין בעלי הדין, וכי ראש ההוצאה לפועל, או בורר, אינם מוסמכים לדון בה אלא רק בית המשפט.   3. סבורני כי הדין עם המבקש. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי "באין הסכמה על שווי העבודות שבוצעו על ידי המערערת (המשיבה- י' ט') בעין לאחר מתן פסק הבורר, יקיים כב' ראש ההוצאה לפועל דיון, ויקבע שווין של העבודות". אולם, ענין שוויים של התיקונים שביצעה המשיבה הוכרע בפסק הבוררות המשלים שנתן הבורר, כאמור, ביום 1.2.04, בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 28.8.00, שבו נפסק כי:   "....פסק הבוררות על כל חלקיו מאושר בזה, וניתן לו תוקף של פסק דין, בכפוף לשינוי אחד והוא: לפריצקר (המשיבה - י' ט') ניתנת אורכה ל- 30 ימים נוספים ממועד מתן פסק דין זה, להשתלב בתיקונים המתבצעים באתר, ובפיקוחו של הבורר. אם מבקשת פריצקר לעשות כן, עליה להמציא הודעה מתאימה עם רשימת תיקונים, שהיא מבקשת לבצע, תוך 10 ימים מהיום, בפני הבורר להכרעתו. בהיעדר הליך נוסף, בפרק הזמן הקבוע בדין, תאושר גם ההחלטה הנוספת, שתינתן על ידי הבורר לבקשת פריצקר האמורה, אם תוגש, ותהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה, המאשר את פסק הבוררות." (ההדגשות שלי-י' ט').     בפסק הבוררות המשלים קבע הבורר כי סכום שוויין של עבודות התיקונים שביצעה המשיבה הוא 98,766,80 ש"ח כולל מע"מ. משלא השיגה המשיבה על פסק הבוררות המשלים, יש לראות אותו כאילו אושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 28.8.00 (שצוטט לעיל), שבו הורה בית המשפט בפירוש כי פסק דינו יחול גם על פסק הבוררות המשלים. בכך מתייתר הצורך לדון בשאלה שלגביה טענו בעלי הדין, אם קביעת סכום שוויין של עבודות התיקונים היא בסמכותו העניינית של ראש ההוצאה לפועל בדונו בטענת "פרעתי".   4. לפיכך אני נעתר לערעורו של המבקש, במובן זה שאני מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שעניינו שוויין של עבודות התיקונים שביצעה המשיבה. כאמור לעיל, הוכרע שוויין של העבודות בפסק הבוררות המשלים והועמד על סכום של 98,776.80 שקלים, כולל מע"מ, ואין מקום לפתוח בירור זה מחדש. לא היתה מחלוקת שיש להפחית סכום זה מסכום החיוב הכולל שקבע בית משפט זה בפסק דינו מיום 11.12.01 "1,250,000 שקלים" וכך אני מורה.  יישוב סכסוכיםבניהליקויי בניההוצאה לפועלבוררות