קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח נגרר משאית מפני גניבה: זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לנגרר של משאית בעת שנגנב במקום חנייתו. לגרסת התובע כפי שפורטה בכתב התביעה, התובע הינו הבעלים של רכב נגרר מס' רשוי 6228900 אשר בוטח אצל הנתבעת. לטענתו, למרות שתחילת הביטוח היתה ביום 1.6.94פוליסת הביטוח לא נמסרה לידיו ולא נשלחה אליו תוך פרק הזמן הקבוע בחוק חוזה הביטוח התשמ"א-.1981 לאור מחדלה זה של הנתבעת, טוען התובע, תנאי הביטוח כפי שנרשמו בפוליסה לא היו בידיעתו עובר לקרות מקרה הביטוח. בין התאריכים 4- 3לחודש ספטמבר נגנב הנגרר ממגרש החניה העירוני. בתאריך 4.9.94נמצא הנגרר בצומת נבות כשהוא ניזוק. על הגניבה נמסרו הודעות למשטרה ולסוכן הביטוח. אולם למרות שארוע הנזק הוכח סרבה חברת הביטוח לפצות את התובע בגין נזקו. בסעיף 11לכתב התביעה נטען כי לתובע נודע שסרובה של הנתבעת לשלם את דמי הביטוח נעוץ בטענה לפיה התובע הפר את תנאי המיגון אשר צוינו בפוליסה. דהיינו, ארגז בלם הנגרר לא ננעל עובר לגניבה, ובהמשך טוען התובע בסעיף 12: "התובע יטען כי, ארגז בלם העגלה היה נעול, עובר לאירוע הפריצה, ונפרץ. לחילופין, התובע יטען כי תנאי זה של נעילת ארגז בלם העגלה, מעולם לא עלה במסגרת המשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח, ואף לא הובא מעולם לידיעתו". הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובע וגורסת כי חיובה מותנה בקיום הגנות שבפועל לא בוצעו. לטענתה, תביעתו של התובע נבדקה ע"י חוקר מטעמה אשר גילה כי בניגוד לתנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי בעת מקרה גניבה לא נעל נהג המשאית את קופסת הבלם, וליצול העגלה המחברת את הנגרר למשאית לא היתה נעילה כלשהי כמתחייב על פי תנאי הפוליסה. בהסתמך על כתבי הטענות מתמקדת המחלוקת בין הצדדים בשתי שאלות: 1) האם נמסרה הפוליסה לידי התובע עובר לקרות מקרה הביטוח? 2) האם ננעלה קופסת הבלם על ידי הנהג עובר לאירוע הגניבה? בטרם אדון במחלוקות לגופן מוטל עלי להבהיר את טיבו של המיגון הנדרש על פי הפוליסה להבדיל מזה אשר לדברי התובע נעשה בו שימוש. ברשימה נ/ 5מצוינים במסגרת מודגשת תנאי המיגון הנדרשים בזו הלשון: "תנאי מוקדם לכיסוי סיכוני גניבה: .1 כאשר הנגרר רתום לגורר כלשהו... .2 כאשר הנגרר אינו רתום לגורר כלשהו, יש לנעול במנעול תליה את הטבעת אליה מוכנס פין הגרירה של הגורר בצורה שתמנע התחברות הגורר". דהיינו, הדרישה על פי הפוליסה מתייחסת למיגון אשר ימנע את חיבור הנגרר לגורר "זר" על ידי נעילת הטבעת אליה אמורים להכניס את פין הגרירה של המשאית. אמצעי מיגון אחר, אשר בו נקט התובע לגרסתו, הינו נעילת ארגז בלם העגלה באופן המונע שחרור הבלם, ועל ידי כך אינו מאפשר הזזת הנגרר ממקומו. מעדותו של סוכן הביטוח, מר ברוך שניר, הסתבר כי התובע לא נדרש לנעול את יצול הנגרר כפי שצוין בפוליסה כיוון שהנגרר שלו היה יוצא דופן מבחינת נעילת . ,A.b.sומאחר ולא היתה שם אפשרות לסגור את הפין של היצול, ניתנה לו האפשרות לנעול את הבלמים בקופסה. עוד העיד מר שניר כי הוא הסביר למבוטח כי במסגרת התנאים הכלליים הוא יכול למגן את הנגרר או באמצעות קופסת .a.b.sאו נעילת הפין. סוכן הביטוח גם אישר שלדעתו נעילת הבלמים הינה נעילה טובה ויעילה לפחות באותה מידה כמו נעילת היצול (עמ' 20לפרוטוקול). לאור האמור לעיל, אני סבורה שאילו עלה בידי התובע לסתור את דבריו של הנהג דדון (בהקלטה נ/ 3- תמליל נ/2) שהודה כי לא נעל את קופסת הבלם היו הבטחותיו של סוכן הביטוח מחייבים את החברה גם בניגוד לאמור ברשימה נ/ 5(ראה לענין זה ע.א. 572/89 מוסה עדני ובניו בע"מ ואח' נ. סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"י מז(2) 179). (1) האם קיבל התובע את פוליסת הביטוח לידיו? לגרסת התובע פוליסת הביטוח של הנגרר מעולם לא נמסרה לו. לא באופן אישי על ידי סוכן הביטוח ולא בדרך אחרת, ועל כן מעולם לא הובאו לידיעתו תנאי המיגון המהווים תנאי לחלות הביטוח במקרה גניבה. לעומתו טוען מר ברוך שניר כי מסר לידו באופן אישי את הפוליסה ואף הסביר לו את כל תנאיה. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע ומר שניר אני מעדיפה את גרסתו של האחרון, וזאת למרות שעד זה לא זכר פרטים רבים הנוגעים למו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח נחרט בזכרונו מעמד מסירת הפוליסה וההסברים המפורטים שניתנו בעת מסירתה וזאת לאור דרישתו של התובע לקבל מידע מדויק עבור מה הוא נדרש לשלם כסף. התרשמתי כי מר שניר אינו מנסה "להשלים" פרטים שאינם זכורים לו ולא היסס לומר כי אינו זוכר עובדות רבות לגביהן נשאל, וזאת לאור חלוף הזמן ולאור העובדה שמדובר באירועים שהינם מעשה של יום ביומו עבורו. לעומת זאת, זכר העד - מבלי שניתנה לו אפשרות לדעת מהי גרסת התובע בענין זה - כי מסר לתובע פוליסות בשתי הזדמנויות. בפעם השניה בביתו ובפעם הראשונה בבית אחר שלא יכול היה למסור את פרטיו. וכאשר משווים את עדותו בענין זה לעדות התובע אשר העיד כי בעת שהוצאה הפוליסה התגורר בבית הוריו, מתחזקת גרסתו של מר שניר. יצוין כי עד זה זומן לעדות על ידי הודעה בהולה ערב לפני הדיון ולא ניתנה לו שהות להתכונן לעדות או לקרוא את תיק הביטוח ו/או התצהירים. יתר על כן, העד נזכר מבלי שהדבר נרשם במקום כלשהו כי למרות האמור בנ/ 5ניתנה לתובע האפשרות להשתמש במיגון אלטרנטיבי באמצעות קופסת בלם. דברי העד בנקודה זו מבהירים מדוע "נאבק" התובע להוכיח שקופסת הבלם אכן ננעלה, כי ממה נפשך אם לא קיבל את הפוליסה ולא ידע דבר על תנאי המיגון אין כל חשיבות לשאלה באילו אמצעי מיגון נקט או לא נקט. העובדה שטרח להוכיח באמצעות עדותו של מר דדון שהקופסה ננעלה מחזקת את עדותו של ברוך שניר לפיה מסר לתובע את הפוליסה ושוחח עמו על המיגון הדרוש. יתרה מכך, התובע טוען כי מסר תלונה במשטרה על הגניבה, אולם טופס התלונה מעולם לא הוצג, לא כנספח לכתב התביעה ולא כמוצג בתיק. אילו הוצג מסמך זה ניתן היה לראות אם צוין מספר פוליסת הביטוח סמוך לאחר הגניבה. לעומת זאת, בטופס ההודעה לחברת הביטוח אשר מולא על ידי התובע ב-5.9.94, יום לאחר מציאת הרכב, צוין מספר הפוליסה, וכיוון שהמספר נכתב באותו כתב יד יש להניח שנרשם באותו מעמד, ועל כן יהא סביר לשער שמי שכתב את המסמך עשה זאת כשלנגד עיניו הפוליסה. לאור כל האמור לעיל, החלטתי להעדיף את גרסתו של ברוך שניר על זו של התובע, ואני קובעת שפוליסת הביטוח אכן נמסרה לידי התובע סמוך להוצאתה. (2) האם ננעלה קופסת הבלם? העד היחיד אשר יכול היה לאשר את הגרסה לפיה קופסת הבלם ננעלה כאשר הנגרר חנה במגרש החניה העירוני לפני גניבתו היה הנהג יהודה דדון. אולם גרסתו של עד זה בתצהירו ת/ 1נסתרה מיניה וביה בשיחה שקיים עם החוקר מטעם חברת הביטוח, שהקליט את השיחה (נ/2-נ/3). באותה שיחה נשאל מר דדון באשר לנעילת הנגרר ("עגלה") ומסביר: "נהג: זה לא נעילה של מנעול או משהו. חוקר: אז איך, מה זה שמה? נהג: זה סתם ידית. חוקר: מה ידית הזאת, איפוא היא נמצאת? נהג: היא נמצאת בקופסה. חוקר: איפה הקופסה? נהג: מתחת לעגלה. חוקר: כלומר, ממש בגחון, מקדימה או מאחורה? נהג: מקדימה. חוקר: מקדימה, עכשיו הקופסה הזאת היא נסגרת או לא נסגרת? נהג: היא נסגרת, אבל לא סגרתי אותה. חוקר: מה זאת אומרת, איך היא נסגרת? נהג: עם מפתח קטן. חוקר: ולא סגרת אותה? נהג: כל מפתח פותח אותה. חוקר: ולא סגרת אותה אבל עם מפתח? נהג: לא". יהודה דדון מנסה להסביר את דבריו אלה בחוסר תשומת לב, וכי היה עייף עם חזרתו ממילואים וכד'. הסברו אינו מתקבל על דעתי ואינו אמין עלי. אין מדובר במשפט אחד מקרי שניתן ליחסו להיסח הדעת אלא בהסבר באשר לטיב הקופסה ומטרתה, מיקומה ודרך נעילתה, והעד אומר באופן ברור וחד משמעי שלאור העובדה שהקופסה ניתנת לפתיחה בקלות לא נעל אותה, ועל אמירה זו חזר פעמיים. גם מהמשך השיחה נראה כי העד מבין היטב על מה הוא נשאל ומסביר כי לא היה לנגרר מנעול לנעילת היצול, עובדה שבשלב זה אינה שנויה במחלוקת, וישאל השואל מדוע ענה העד תשובות נכונות ומדויקות בכל הנוגע לנעילת היצול ו"טעה" בכל הנוגע לנעילת הבלם ולכך לא מצאתי הסבר בעדותו של מר דדון בפני. ב"כ התובע ניסה "להוכיח" באמצעות שאלות לעדים כי השמאי מטעם חברת הביטוח אשר בדק את הנגרר לאחר הגניבה מצא פגיעות בקופסת הבלם. תמוה בעיני מדוע נמנע מר יניב מזימונו של השמאי לעדות, כאשר חוות הדעת היתה בידו, ואף צורפה לכתב התביעה והוגשה בתיק המוצגים, ויתור זה אומר דרשני, ועל מנת שלא אמצא מסיקה מסקנות חסרות בסיס עיינתי בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ולא מצאתי כל אזכור של מצב קופסת הבלם. תיתכן כמובן האפשרות שהשמאי לא ציין עובדה זו בחוות דעתו אך היה באפשרותו להשלים החסר בעדותו בעל פה. אולם מאחר וב"כ התובע ויתר על עדותו לא היה מקום להפנות שאלות בענין זה לעדים תוך נסיון ליצור רושם לקיומו של ממצא פוזיטיבי. נקודה נוספת שהועלתה בחקירת העדים מבלי שהובהרה עד תום ענינה הודעות שמסרו התובע ומר דדון לחוקר לפני שיחת הטלפון נ/ .3נטען על ידי העדים כי האמרות הוקלטו ונלקחו לבדיקת קול שמטרתה גילוי אמירת אמת ו/או שקר. החוקר מר גיא שפרן אשר נחקר על כך השיב שהחקירה לא התיחסה כלל לאמצעי המיגון אלא לעצם אירוע המקרה והנזק שנטען כי נגרם. עוד העיד מר שפרן שהקלטת קולו של העד דדון לא הועברה לבדיקה ועדותו לא נסתרה. אילו רצה ב"כ התובע להוכיח את הטענה לפיה אמיתות גרסתו של מר דדון אושרה בבדיקת הקול הנטענת יכול היה לדאוג להציג הראיה בביהמ"ש ולא להסתפק בהעלאת אפשרויות ערטילאיות. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא עשה שימוש באמצעי המיגון המהווים תנאי מוקדם לכיסוי סיכוני גניבה ודין התביעה להידחות. התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 3ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ביטוח נגררנגררביטוח גניבת משאיתמשאית