בית המשפט של הערעור פסק כי פסק דינו של בית משפט קמא במתכונתו הנוכחית אינו מאפשר לערכאת הערעור להעבירו תחת שבט ביקורתה, ואינו מאפשר לדון בטענות הצדדים בערעור לגופו של עניין. על כן, אין מנוס אלא להחזיר את התיק לבית משפט קמא כדי שיכתוב מחדש את פסק הדין, תוך התייחסות מנומקת לכל הטענות הרלוונטיות של הצדדים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין בהעדר הנמקה: בפני ערעור ושני ערעורים שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, שניתן על ידי כב' השופט (סגן הנשיא) מאיר שנהב, בת.א. 447-02-07, ביום 15.06.09, במסגרתו נדחתה תביעת המערערים, (להלן: "המערערים") לפיצויים בגין נזקי רטיבות שנגרמו בביתם. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיבה 1, גבי את יאיר אינסטלציה בע"מ (להלן: "חברת האינסטלציה"), ביצעה בביתם של המערערים את עבודות האינסטלציה. המשיבה 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") ביטחה את הבית בביטוח שכלל פיצוי בגין נזקי רטיבות. לשם הנוחות ייקראו חברת האינסטלציה וכלל ביחד: "המשיבות". 2. המערערים, שהגישו את התביעה, טענו בפני בית משפט קמא, כי הרטיבות בביתם הינה תוצאה של התקנה לקויה של הצנרת על ידי חברת האינסטלציה. מנגד, טענה חברת האינסטלציה, כי עילת התביעה לא הוכחה, וכי הרטיבות נוצרה עקב חדירת מי גשמים, כתוצאה מבעיה באיטום הבית. כלל טענה, כי עילת התביעה נגדה התיישנה, ולגופו של עניין טענה, כי לא הוכח שהרטיבות נוצרה כתוצאה מדליפה בצנרת, אלא ככל הנראה מקורה בבעיה באיטום, שאינה מכוסה בפוליסה. בנוסף הגישה כלל הודעת צד ג' כנגד חברת האינסטלציה. 3. בית משפט קמא, בפסק דין סתמי וקצר, דחה את תביעת המערערים, הסתפק בכך שציין כי לא ניתן לקבוע מהו מקור הרטיבות והאם מדובר בדליפה בצנרת, תוך שהוא מתעלם מטענות מהותיות של הצדדים. טענות הצדדים בערעור 4. לטענת המערערים, פסק דינו של בית משפט קמא אינו מנומק, ומסקנתו שגויה, שכן הוכחה טענתם כי מקור הרטיבות הוא בדליפה בצנרת שהותקנה על ידי חברת האינסטלציה, ומכאן אחריותה. לראיה, מציינים המערערים כי מרגע שנעשה "מעקף" לקטע הצינור בו לטענתם הייתה הנזילה - פסקה הנזילה ונעלמה הרטיבות. עוד טוענים המערערים, כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט (לאחר שהצדדים הגישו כל אחד חוות דעת מטעמו), קבע כי מקור הרטיבות הוא בנזילה בצנרת, עמד על עמדתו גם בחקירה נגדית, ודחה את טענת המשיבות לפיה מקור הרטיבות הוא בבעיית איטום וחדירת מי גשמים. באשר לאחריות כלל, טוענים המערערים, כי היה על בית המשפט להטיל אחריות על כלל, גם בלא הוכחת מקור הרטיבות, שכן פוליסת הביטוח מכסה גם סיכונים של רטיבות, הן כתוצאה מדליפה והן כתוצאה ממקור מים חיצוני. בנוסף, טוענים המערערים כי היה מקום להחיל במקרה זה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולהעביר את נטל ההוכחה אל המשיבים. לבסוף, מבקשים המערערים כי היה ויוחזר התיק לבית משפט קמא, ימונה מומחה נוסף בנושא הריצוף והאבן. 5. חברת האינסטלציה הגישה ערעור שכנגד, וטענה כי בצדק דחה בית משפט קמא את התביעה, וקבע כי לא ניתן לקבוע, ולו ברמת סבירות נמוכה, מהו מקור הרטיבות. לטענתה, לאור תוצאת פסק הדין, שגה בית המשפט כאשר לא פסק הוצאות לטובתה, וגם זאת ללא כל נימוק. 6. לטענת כלל, התביעה נגדה התיישנה, ודי היה בכך כדי לדחות את התביעה כנגדה. לטענתה, גם לגופו של עניין בצדק נדחתה התביעה, הן לאור אי הוכחת מקור הנזק, והן לאור ההחרגות שבפוליסת הביטוח. בנוסף, בערעור שכנגד, שהוגש על ידה טוענת כלל, כי שגה בית משפט קמא כשלא חייב את המערערים בהוצאות לטובתה, על אף שדחה את התביעה. דיון 7. חובת ההנמקה מעוגנת בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964, הקובעת כדלקמן: "פסק דין בתובענה שהוגש בה כתב הגנה יכיל הרצאה תמציתית של הענין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה". מכאן, שבהתאם לתקנות פסק הדין, תמציתי ככל שיהיה, חייב לכלול ולהתייחס לפרמטרים הבאים: תמצית העניין והמחלוקות העובדתיות והמשפטיות; ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, לאחר ששמע הראיות; השאלות שעמדו להכרעה; החלטה בכל אחת מהשאלות שעמדו להכרעה; הנימוקים להחלטה. פסק דין אינו יכול לעמוד על כנו כאשר חסר בו אחד מהחלקים הנדרשים כנ"ל, בוודאי לא כאשר חסרה התייחסות לשאלות המהותיות שבמחלוקת, ובהעדר קביעות עובדתיות וניתוח של כל העובדות. 8. ככלל, על בית המשפט להתייחס, לפחות בתמצית, להתרשמותו מהעדים וממהימנותם, וכאשר מוגשת חוות דעת של מומחים עליו להתייחס לחוות הדעת, לנתח אותן ולפרט את מסקנותיו ולנמקן. למותר לציין, שכאשר מוגשת הודעת צד ג', בית המשפט אינו יכול להתעלם ממנה, והוא חייב להתייחס ולהכריע במחלוקות, לנתח ולנמק מסקנותיו. 9. ההנמקה היא חלק מהותי ובלתי נפרד מפסק הדין, אשר נועדה לסייע לשופט לבחון את טענות הצדדים ולגבש את החלטתו, נועדה לאפשר לצדדים להבין את היסודות עליהם עומד פסק הדין, וכן נועדה, במידת הצורך, לאפשר לערכאת הערעור לבקר את פסק הדין [רע"א 1982/05 מקומות כל הצפון נ' פלוני ( 23.01.06); רע"א 9294/09 חיים חן נ' בנק הפועלים ( 25.03.10)]. "שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק החלטותיו" (בג"ץ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד י"ז 2505) ופסק דין שאינו מנומק, או שאינו מנומק דיו - יש מקום לשקול את ביטולו ולהחזיר התיק לערכאה הדיונית. ויודגש, יש מקרים בהם די בהנמקה קצר ותמציתית, ואולם, צריך שניתן יהיה ללמוד ממנה על התייחסותו של בית משפט קמא לטענות הצדדים ועל הבסיס להכרעתו בטענות אלה [רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בניה בע"מ ( 02.06.08)]. 10. ומן הכלל אל הפרט; במקרה דנן, בית משפט קמא לא קיים חובתו, לא נימק כלל את פסק דינו, ולא התייחס לכל הטענות המהותיות של הצדדים. ואפרט. בית המשפט לא התייחס באופן ספציפי לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט לגבי הסוגייה המרכזית של מקור הדליפה, אלא הסתפק בכך שציין כי לא ניתן לקבוע מהו מקור הרטיבות, וכי חוות דעת המומחה לא סייעה להצביע על מקור הדליפה, וקבע כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח תביעתם. ואולם, עיון בחוות הדעת מלמד כי המומחה סבר, לפחות על פי חוות הדעת, כי הרטיבות נגרמה כתוצאה מעבודות האינסטלציה. בית המשפט בהחלט רשאי שלא לקבל מסקנה זו, אם לאור החקירה הנגדית שינה המומחה עמדתו או מכל נימוק אחר, אך הדבר דורש פירוט כל הנימוקים. בנוסף, בית המשפט לא התייחס לטענת ההתיישנות שהעלתה כלל, וגם אם בסופו של יום מצא כי יש לדחות את התביעה נגד כלל לגופה, הרי שהיה מקום לדון, ולו בקצרה, גם בטענת ההתיישנות. כך גם לא התייחס בית המשפט לטענת המערערים, כי בכל מקרה וגם ללא הוכחת מקור הרטיבות, כלל (המבטחת) חייבת לפצותם, בהתאם לפוליסת הביטוח, ומנגד לא התייחס לטענות כלל בדבר החרגת המקרה מן הפוליסה. מדובר בטענה מהותית, שלא יתכן שבית משפט לא התייחס אליה כלל, לא ייבחן את הפוליסה ותנאיה, ולא יכריע בה לגופה, במיוחד כאשר בית המשפט לא דחה באופן מפורש את טענת ההתיישנות, ולכאורה דן בתביעה נגד כלל לגופה. כך, בית המשפט גם לא דן לגופו של עניין בהודעת צד ג' ששלחה כלל לחברת האינסטלציה. 11. פסק דינו של בית משפט קמא במתכונתו הנוכחית אינו מאפשר לערכאת הערעור להעבירו תחת שבט ביקורתה, ואינו מאפשר לדון בטענות הצדדים בערעור לגופו של עניין. על כן, אין מנוס אלא להחזיר את התיק לבית משפט קמא כדי שיכתוב מחדש את פסק הדין, תוך התייחסות מנומקת לכל הטענות הרלוונטיות של הצדדים. 12. מעבר לכל האמור, ובהתייחס לערעורים שכנגד, הרי שככלל כאשר בית המשפט מוצא לנכון שדין התביעה להידחות, עליו לחייב את התובעים בהוצאות. גובה ההוצאות נקבע לפי שיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות. כאשר מדובר בתביעה חסרת בסיס, ייטה בית המשפט לחייב בהוצאות גבוהות, כך בית המשפט יביא במניין שיקוליו את אופן התנהלות הצדדים. בכל מקרה, כאשר בית המשפט מוצא לנכון לפסוק הוצאות חריגות, או נמנע מלפסוק הוצאות שעה שהתביעה נדחית, מן הראוי שיפרט את הסיבות לכך. בענייננו, בית המשפט שדחה את התביעה, שהוגשה על סך 252,225 ש"ח, לא פסק הוצאות לנתבעים, מבלי שנימק ולו ברמז את הסיבה לכך. סוף דבר 13. לאור האמור לעיל, פסק דינו של בית משפט קמא בטל. התיק יוחזר לבית משפט קמא לשם עריכת פסק דין מנומק שיתייחס לכל השאלות שבמחלוקת, ובתוך כך לחוות דעת המומחה, לשאלת ההתיישנות, לשאלת אחריות כלל, ולהודעת צד ג'. בנסיבות העניין, הואיל והיה מקום להגשת הערעור והערעורים שכנגד, ולאור התוצאה, אין צו להוצאות בערעור. הפיקדון הכספי שהפקידו המערערים, אורית ובועז בירן, יוחזר להם, באמצעות ב"כ. הפיקדון הכספי שהפקידה חברת גבי את יאיר אינסטלציה בע"מ, יוחזר לה, באמצעות ב"כ. חובת הנמקת פסק דיןחובת ההנמקהביטול פסק דין