קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול שביתה בחג: .1ביום 17.5.1991, ערב חג השבועות, נתנו בידי המבקשים צו זמני לפיו: "אנחנו נעתרים לבקשות לסעדים זמניים בפי שפורטו בבקשה נא/7- 41באופן שדרך העבודה שהיתה נקוטה ב- 13.5.1991תחזור לקדמותה עד להחלטה בתיק העיקרי. נימוקים יינתנו ביום ב' 20.5.1991". .2להלן נימוקינו: המבקשים - האיגוד המקצועי, ועד העובדים וחמישה עובדים, עתרו לתת בידיהם סעד זמני המורה למשיבה: א) לבטל כל החלטה על הכרזת השבתה חלקית או מלאה; ב) להורות למשיבה להפסיק את השעייתם בפועל של המבקשים 3.7, ולהורות למשיבה לשבצם בלוח השידורים כפי שהיה קודם ליום 14.5.1991; ג) להימנע מכל מעשה ו/או מחדל שיש בו משום הפרעה למהלך העבודה התקין, או שיש בו משום פגיעה באופי עבודתם של העובדים ככלל ושל המבקשים 7- 3בפרט, ושיש בו משום פגיעה בשכרם. .3הגענו למסקנה כי יש מקום לתת בידי המבקשים צו מניעה זמני. המשיבה נקטה לכאורה בהשבתה התקפית חלקית, השבתה שאינה לגיטימית, בכך שהשביתה שתי רשתות ואגב כך הקטינה למעשה את משכורתם של המבקשים 7- 3על-ידי הפחתת תוספות אשר הם מקבלים בדרך כלל אגב מילוי תפקידיהם הרגילים. אך גם אם נראה במעשי המשיבה שימוש בפררוגטיבה הניהולית שלה, הרי ששימוש זה נעשה לכאורה משיקולים שאינם ענייניים לטובת הניהול הרגיל של רשות השידור, ועל מנת לנקוט לכאורה בסנקציות נגד מעשי המבקשים בטרם ננקטו ההליכים המשמעתיים כנדרש. מעבר לכך, גם אם נניח כי המשיבה נקטה בהליכים תוך עשיית שימוש בפררוגטיבה הניהולית שלה, הרי במאזן שבין שימוש זה בפררוגטיבה הניהולית, לבין האינטרס של הציבור להאזין לתכניות כולן, שהוא פן של חופש הביטוי, המאפשר שלילת זכות זו מהציבור רק מתוך שיקולים ענייניים של טיב השידורים ועניינם ולא מתוך שיקולים של השבתה התקפית, לבין העובדה כי אין לנקוט בסנקציות בטרם התקיים הליך כדין, גובר האינטרס הציבורי וזכות העל של חופש הביטוי כמו גם האינטרס של ענישה, לאחר נקיטה בצעדים הדרושים וקיום כללי הצדק הטבעי. .4העובדות הצריכות לעניין: המשיבה גרמה לשינוי בסדרי העבודה לאחר שהעובדים קיימו ביום 14.5.1991אסיפה כללית בשעות לפני הצהריים. יום קודם לכן, ביום 13.5.1991, הודיע הוועד המקומי של העיתונאים ועובדי עיתונות הפקה - קול ישראל - ירושלים, למנהל הרדיו בעברית, מר אמנון נדב כי: "מחר ב- 10.00בבוקר תתכנס אסיפה כללית של עובדי הרדיו בירושלים. לפיכך תופסק עבודת העיתנאים בכל השפות, חוץ מבשפה הערבית, מ-30, 09עד 13.30" (נספח א' לתצהירו של מר אמנון נדב). ואכן השידורים בעברית שובשו במשך ארבעה שעות כך שלא שודרו מהדורות החדשות בכל מחצית השעה. כמו כן לא שודרו התכניות הקבועות של קול המוסיקה ורשת ג'. מר נדב, מנהל הרדיו בעברית, הורה, על דעת המנכ"ל, להעביר את שידורי רשת ב', אשר שודרו מתל-אביב, ברשתות שהושבתו. לאחד האסיפה הכללית הפסיקה המשיבה, עד להודעה חדשה, את שידורי רשתות קול המוסיקה ורשת ג', ושינתה את שיבוצם של חמישה עובדים בכירים, המבקשים 7- 3(תצהיר מר נדב). כפי שעולה מתצהירו של מר נדב, מעדותו בעל-פה בפנינו ומעדות מר מקל, מנהל רשות השידור, אשר ביקש להעיד בפנינו, נפתחו הליכים משמעתיים נגד המבקשים 7- 3משום "לכאורה הביאו להפסקת השידורים המתוכננים בעת אסיפת העובדים" (סעיף 7לתצהיר מר נדב). נעתרנו לבקשת המבקשים וצירפנו את סכסוך היחיד של המבקשים 7- 3להליך הקיבוצי. .5האם לכאורה גרמה המשיבה להשבתה חלקית טענתם העיקרית של העותרים לסעד הזמני היא כי, משלא שובצו המבקשים 7- 3בלוח השידורים החיים ובסידורי העבודה הרגילים, הרי שלכאורה השביתה המשיבה את קול המוסיקה ורשת ג' השבתה פראית, ועל-ידי כך השעתה את המבקשים 7- 3מחלק מעבודתם. יש בכך פגיעה בשכרם ובמעמדם של עובדים אלו. טענתה העיקרית של המשיבה היא כי אין בכך השבתה, וכי היא, כמעבידה, הפעילה את הפררוגטיבה הניהולית שלה בכך ששיבצה את המבקשים 7- 3בסידור עבודה שונה מזה שהיו משובצים בו קודם לכן. לטענתה לא הופסקה עבודתם תוך שלילת שכרם, דבר שיש בו השבתת עבודתם, אלא כל שנעשה הוא שינוי סידור העבודה שלהם תוך תשלום שכרם הבסיסי. בכך אין אלא הפעלת כוחה הניהולי של המשיבה. כאשר מדובר בניהול, אין מקום לשקול מתן צו מניעה אשר אין בו אלא החלפת שיקול דעתו של בית-הדין בשיקול דעתה של המשיבה. עוד הוסיפה באת-כוחה של המשיבה וטענה, כי אשר מבוקש הוא צו עשה ולא צו מניעה. לא מבוקשת שמירת המצב הקיים אלא שינוי המצב הקיים באופן שהרשתות קול המוסיקה ורשת ג' ישובו לפעול, והמבקשים 7- 3ישובצו בעבודה כמקודם. צו עשה יינתן על-ידי בית-הדין, לטענת המשיבה, בזהירות גדולה עוד יותר מאשר צו מניעה. לאחד שעיינו בחומר ושמענו את עדותם של מנהל הרדיו בעברית, מר נדב, ושל מנכ"ל רשות השידור, מר מקל, נחה דעתנו כי לכאורה התכוונה המשיבה להשבית את שתי הרשתות כסנקצייה על קיום האסיפה הכללית בשעות העבודה, וכי שינתה את סידור העבודה כסקנצייה אישית נגד חמישה המבקשים 7- .3עמד על כך מנכ"ל רשות השידור מר מקל, באמרו כי בעת האסיפה השביתו העובדים בצורה פראית את השידורים. בהגנה על הציבור אוחדו שידורי הרשתות המושבתות עם גל ב'. לגבי העובדים, שלדעת ההנהלה גרמו להשבתה הפראית של השידורים, נפתחו הליכים משמעתיים על-פי חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג- .1963לגבי השינוי בשיבוץ עובדים אלו, השווה אותם מנכ"ל רשות השידור למנתח הנוטש את המנותח על שולחן הניתוחים באמצע הניתוח. גם מר מקל וגם מר נדב עמדו על "קדושת המיקרופון". מכיוון שהעובדים גדמו להפסקת השידורים למרות קדושת המיקרופון, אמדו מר מקל ומר נדב כי אין להם עוד אימון באחריותם המקצועית של עובדים אלו, ואין הם מסוגלים להטיל עליהם משימות אחראיות כגון שידור חי או ריכוז הניסוח הסופי של מהדורות החדשות של הרדיו, שהוא המקור העיקרי של אזרחי מדינת ישראל למידע חדשותי. באשר לטענה כי שניים מהמבקשים 37, אסנת לנדר ויורי וסרמן, לא היו בתפקיד בזמן קיום האסיפה, אמר מר מקל כי הדבר לא ידוע לו, והוא מינה חוקר של בית-הדין למשמעת על מנת לבחון את מעשי החמישה. לטענתו אף שניים אלו אשמים לכאורה בהפסקת השידורים. הן מר נדב והן מר מקל עמדו על כך שהמבקשים 7-3 אינם אמינים עוד ואין לסמוך עליהם, ולכן שובצו בתפקידים בלא נטל אחריות. מר נדב אמר כי "גם את השינוי של הקריינים עשיתי בגלל ההשבתה, מאז ומתמיד גם כשאין שביתות, קיים ברדיו המונח קדושת המיקרופון". גם מר נדב עמד על כך כי ההעברה של המבקשים לתפקיד אחר נעשתה מפני שאין לסמוך על המבקשם 7- 3בתפקידים אחראיים. כאמור עולה מכל האמור כי המבקשים 7- 3הועברו לתפקיד פחות אחראי מזה שהיה להם לפני .14.5.1991שכרם נפגע לכאורה באופן שנפגעה עבודתם בשעות נוספות, ונפגעו הנורמות והכוננויות. הדבר עולה מתצהירם של המבקשים. מר נדב העיד כי הורה שלא להקטין בשכרם, אך אמר שהוא אינו מצוי בשאלה אם השכר אכן הוקטן, וכי אינו שולל אפשרות שהוקטן מספר השעות הנוספות. בכך ובהפסקת השידורים בקול המוסיקה וברשת ג', יש לכאורה משום השבתה. .6האם ההשבתה לגיטימית לכאורה אין חולק כי לא ניתנה הודעה על ההשבתה בנדרש בסעיף 5א לחוק ישוב סכסוכי עבודה התשי"ז- .1957אך אין בכך כדי לשלול מהמעשה את היותו השבתה. "...השבתה אינה חדלה להיות 'השבתה', רק משום שלא נמסרה הודעה כמתחייב בסעיף 5א לחוק ישוב סכסוכי עבודה. כל מסקנה אחרת היתה מביאה לשיבוש מוחלט במשפט וביחסי עבודה. אי-קיום אחרי המתחייב בסעיף 5א לחוק ישוב סכסוכי עבודה מביא לכך שהשביתה או ההשבתה אינן מתיישבות עם הדין, ואינן ,lawfulועל כן, בהתחשב במכלול הנסיבות, נתון לבית-הדין הכוח ליתן צו מניעה" (דב"ע לז/13- 4[1], 135מול האות ז'). אין באי-ההודעה משום שלילת המעשה כהשבתה. מעבר לכך, אם מעביד מבקש להשבית את מפעלו השבתת מגן על מנת להקטין נזק שעשוי להיגרם לו בגין אמצעים שנוקטים העובדים, הרי האפקט ההגנתי יקטן אם יצטרך המעביד להודיע על ההשבתה 15יום מראש. על כן יש וההודעה לא תהיה מעשית. השאלה הנשאלת היא, על כן, האם ההשבתה היתה לכאורה לגיטימית למרות אי- ההודעה, והאם יש ליתן בידי המבקשים צו זמני בשלב זה של הדיון. הלכה פסוקה היא כי אין שוויון בין שני הצדדים ליחסי עבודה באשר לאמצעים שהם רשאים לנקוט במאבקם, שעה שזכות השביתה זכות יסוד קונסטיטוציונית היא, חרות המהווה אמצעי מאבק לגיטימי של עובדים על זכויותיהם, הרי שבידי המעביד לא ניתנה זכות כזו. כל שניתן לו הוא האפשרות להשבית את מפעלו על מנת להגן עליו מפני נזק שעשוי להיגרם לו בגין צעדים שנוקטים העובדים, היינו, שביתת מגן ולא שביתה התקפית, לא אמצעי מאבק ואף לא דרך ענשית או מרתיעה. בית-הדין הארצי עמד על כך רבות. נביא מדבריו בדב"ע לו/5- 4[2], בע' 21: "...השבתה... הינה בלתי חוקית... אם היא מהווה מעשה 'התחכמות' או אמצעי לחץ על השובתים, בין שהיא - ההשבתה - מכוונת להאריך את הפסקת העבודה, ולכן הפסד שכר, מעבר למשך השביתה...". שאם לא תאמר כך, הרי יש בידי המעביד נשק המטרפד את חרות השביתה הנתונה לעובד. הנטל הראשוני להראות כי ההשבתה היתה השבתת מגן, מוטלת על המעביד. עדי המשיבה אמרו בהגינותם כי הם הורו על שינוי שיבוץ המבקשים 7- 3לאור התנהגות המבקשים בהשביתם את השידורים, וזאת במקביל לפתיחה בהליכים משמעתיים נגדם. אמנם עדי המשיבה עמדו על כך כי אין להם עוד אימון במבקשים 7- 3לאור התנהגותם. מכאן שלכאורה ננקטו על-ידי המשיבה אמצעי ענישה. הטיעון כי לא יכלו לסמוך על המבקשים משקלו קטן לכאורה בהרבה מהטיעון כי ביקשו לנקוט בסקנצייה. אמת, בית-הדין יתחשב בהתנהגות העובדים ובשאלה האם שביתתם נעשתה כדין או שהיתה בלתי מוגנת. אך במה דברים אמורים. כאשר ההשבתה היא לגיטימית. השבתה אשר נועדה לכאורה להיות בעיקר סקנצייה או מתקפה אך לא התגוננות, אינה לגיטימית, ואין לנו צורך להתייחס בשלב זה לשאלה האם שביתתם של העובדים היתה כדין. מקרה דומה לענייננו מובא בפסק-הדין הצרפתי בעניין אייר-פרנס ( .285I.l.l.r. p1) המאוזכר בדב"ע שם/35- 2([3], בע' 209). העובדות במקרה זה דומות. באותו עניין שבתו טכנאי החברה מספר פעמים בקשר למשא ומתן על חידוש ההסכם הקיבוצי, וברגע שעמדו לחדש את העבודה נתנה מועצת המנהלים של החברה הוראה להפסיק את כל הטיסות. נפסק כי ההוראה להפסיק את הטיסות לא ניתנה בשל אילוצים תפעוליים של החברה וחוסר אפשרות לעמוד בהתחייבויותיה, אלא מתוך החלטה להבריח את הטכנאים לקבל את תנאי החברה לחידוש ההסכם הקיבוצי, ובפעולת תגמול בדרך סקנצייה על הפעלת הזכות לשבות. בית-הדין מביא מדברי הפרופ' verdierהעומד על כך כי השבתה אסורה אלא אם קיים "כוח עליון". לדבריו "תקדימים אלה מראים כי בתי-המשפט עומדים על כך שהמעביד יעשה כל מאמץ לסיים סכסוך עבודה בדרך משא-ומתן, בטרם יפעיל כוח, וכי מגמתם לחזק את ההגנה על הזכות לשבות". נימוק זה, לפיו ההשבתה לא היתה לכאורה השבתת מגן מאחר שהעובדים הפסיקו את נקיטת האמצעים קודם לנקיטת האמצעים על-ידי המשיבה, מצטרף לנימוקים נוספים עליהם נעמוד להלן, אשר מטים את כפות המאזניים לטובת מתן הסעדים הזמניים המבוקשים. .7לגיטימיות נקיטת צעדים עונשיים במקביל להליכים המשמעתיים מר מקל, מנכ"ל רשות השידור, עמד על כך כי הוא הורה לפתוח בהליכים משמעתיים נגד המבקשים. משכך, אין להענישם לפני קיום הבירור המשמעתי. המבקשים ביצעו עד עתה את תפקידם, ואין לנקוט באמצעים מקבילים לבירור המשמעתי. בענישה מוקדמת ללא בירור משמעתי יש לכאורה משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. חוסר האימון שיש למשיבה במבקשים יבוא לידי ביטוי בהליכים המשמעתיים ובסקנצייה שתוטל לאחריהם. .8בהנחה שהמשיבה אכן הפעילה את הפררוגטיבה הניהולית שלה ותו לא, האם כדין עשתה זאת טוענת באת-כוחה של המשיבה כי המשיבה לא עשתה אלא כדי הפעלת הפררוגטיבה הניהולית שלה, וכי שאלה זו אינה שפיטה. אין בידינו לקבל את הטענה כי זו אינה שפיטה. מעביד אינו פועל בשרירות לב. מטרתה של הפררוגטיבה הניהולית היא לאפשר למעביד להתאים את תנאי העבודה ל"שינויים בסביבה התעסוקתית אשר עשויים לנבוע מהתפתחויות טכנולוגיות וכלכליות, מתפניות במדיניות ניהול העבודה או משינוי בדרך ביצוע העבודה על-ידי העובד. כדי להתמודד עם שינויים אלה, מובן שרצוי ליצור אמצעי הסתגלות במערכת יחסי העבודה הקיימים" (פרנסיס רדאי [8] "שינוי חד-צדדי של תנאי-עבודה - היתר, איסור, או שביל הזהב? בע' 48-47). מכאן, שנימוקי המעביד לשינוי דרכי הניהול אינם יכולים להיות שרירותיים. עליו לקיים את היחסים בין הצדדים בהגינות ומתוך שאיפה להרמוניה ולא למלחמה. אם נאמר כי אין לבית-הדין סמכות כלשהי להתערב בשיקוליו של המעביד גם אם שרירותיים הם, יוכל מעביד לנהוג בשרירות ובחוסר סבירות בלא כל ביקורת שיפוטית. אמת, בית-הדין ישתדל שלא לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של המעביד, אך במקדים קיצוניים של חוסר סבירות בהתנהגותו, יוכל גם יוכל בית-הדין להתערב במעשיו של מעביד. לא כל התנהגות של מעביד תוכל להיחשב כמעשה המצוי בגדר הפררוגטיבה הניהולית. זו האחרונה נועדה לקדם את ענייני המפעל של המעביד, ועל כן יש להפעילה בהתאם למטרותיה ובסבירות. הדבר מקבל משנה תוקף כשמדובר ברשות ממלכתית, שכל מטרתה לשרת את הציבור. רשות השידור היא רשות ציבורית שמטרתה לקיים את השידורים כשירות ממלכתי (סעיף 2לחוק רשות השידור, תשכ"ה- 1965להלן - חוק רשות השידור). סעיפים 3ו- 4לאותו חוק מצביעים על מטרותיה. שינוי התכניות ושינוי בדרך הניהול צריכים להיעשות מתוך שיקולים ענייניים, בהתאם למטרותיה ותוך התחשבות בטובת הציבור. .9פגיעה בחופש הביטוי לעומת הפררוגטיבה הניהולית תפקידה של רשות ממלכתית זו, בין היתר, לספק לציבור אינפורמציה, להרחיב את השכלתו ולהפיץ דעת (סעיפים 3ו- 4לחוק רשות השידור). שלילת האפשרות מהציבור להקשיב לשתיים מתחנות השידוד, האחת של מוסיקה קלסית והשנייה של מוסיקה קלה, יש בה לכאורה פגיעה במטרותיה של הרשות ובחופש הביטוי. זכותו של הציבור להאזין לתכניות, כמו זכותו של הציבור לדעת, הן פן אחד של חופש הביטוי. חופש זה הוא חרות, זכות קונסטיטוציונית, המטילה חובה על הזולת שלא לפגוע בה. זכות זו, ככל זכות קונסטיטוציונית, יש לאזן כנגד אינטרסים אחרים. טוענת המשיבה כי אין היא יכולה לסמוך עוד על המבקשים 7-3, ועל כן מנעה מהם לשדר, ומנעה את שידורי שתי הרשתות הללו. באשר שוקלים אינטרס זה של המשיבה בשלב לכאורי זה כאשר המבקשים פעלו במשך שנים ברשתות אלו, למנוע מהמבקשים להמשיך ולשדר ובכך לגרום להפסקת השידורים כליל לעומת אינטרס הציבור כי השידורים יימשכו, נראה לנו לכאורה כי גובר אינטרס הציבור שלא תישלל ממנו האפשרות להאזין לתכניות הרדיו. ניהול פנימי תפקידו לארגן את סדרי העבודה באופן כזה שהשידורים לא יופסקו מנימוקים שאינם נוגעים לטיב השידורים. חזרה ללוח השידורים הרגיל, גם אם אין עוד לסמוך על המבקשים, לכאורה אין בה פגיעה השקולה כנגד מניעה מהציבור להקשיב לשידורים. על כן, כל עוד לא הוכחה אחריותם של המבקשים 7- 3להפסקת השידורים, כל עוד לא הוכח כי אינם אמינים וכי אין לסמוך עליהם בעריכת השידורים ובהגשתם, גובר האינטרס של הציבור לחופש הביטוי. האינטרס העונשי המרתיע או אף האינטרס כי עובדים לא יגרמו להפרעות, והחשש כי הפרעות כאלו במהלך העבודה ימשיכו וייגרמו, משקלו קטן מהמשקל שיש לתת לחופש הביטוי (ראה עש"מ 5/86[4]; ע"א 214/89[5], והאסמכתאות בשני פסקי-דין אלו). טענה באת-כוחה של המשיבה כי היו זמנים שקול המוסיקה כלל לא היה קיים, והיו אף זמנים שרשת ג' לא היתה קיימת. אין בכך רבותא. תפקידה של רשות השידור לפתח, לקדם ולהרחיב את השידורים ולא להצר אותם. ברי כי אין לשקול מה חשיבותה של תכנית זו או אחרת כשאנו באים לשקול את ערכה של זכות יסוד כחופש הביטוי. עמד על כך השופט שמגר בע"א 723/74[6], בע' 298, באמרו: "...מעמדם ותפקידם של... אמצעי תקשורת המונית לסוגיהם בחברה חפשית אינו נמדד על-פי המידה בה ממלא כל מרכיב שלהם וכל חוליה שבהם, במועד נתון, אחרי הציפיות של האזרח השקול והמתון, אלא בעיקרו על-פי יעודם וחשיבותם הכללית במערכת המורכבת של גורמים המסייעים בעיצוב דעתו של האזרח ומאפשרים לו שקילה ובחירה חפשיים...". ובעניין אחר שבו נשקלה זכות השביתה של עובדי הרדיו והטלויזיה לעומת חופש הביטוי, אמר הנשיא שמגר: "...אין לערבב, כמובן, בין מהותם העקרונית של ההסדרים החוקתיים, המוזכרים לעיל, לבין משקלו הערכי הקונקרטי של כל שידור. כאשר דגים בשאלה, מהי מידת חיוניותה של פעולה פלונית, בוחנים, בראש וראשונה, את מהותה העקרונית או הכללית... כפי שאיננו גוזרים דינה של הטלוויזיה על-פי רמתה הכללית בעת נתונה, כך גם איננו בוחנים חיוניותו של שידור בעל אופי מסויים... על-פי רמתו של מישדר ספציפי זה או אחר אלא על-פי יעודו ומטרתו הכלליים" (בג"צ 372/84[7], 241מול האות א). העיקרון של "קדושת המיקרופון", חל על עובדי רשות השידור, כשם שהוא חל גם על הרשות המשיבה ועל הנהלתה. הגענו אם כן למסקנה כי האינטרס לנקוט בסנקציה או לבטל שידורים מסויימים בגלל החשש כי המבקשים 7- 3ישובו ויפסיקו את התכניות בצורה הנראית למשיבה פראית, אין בהם לכאורה כדי לעמוד במבחן הסבירות. .10מהות הסעד המבוקש, האם צו עשה טענה נוספת בפי באת-כוחה של המשיבה והיא, כי הצו המתבקש אינו צו מניעה זמני שכל מטרתו אינה אלא לשמור על המצב הקיים, אלא צו עשה, וזאת מאחר שהשידורים בשתי הרשתות הופסקו כבר, וסידור העבודה ושיבוצם של המבקשים 7- 3נעשה כפי שנעשה, ועתה כל שמתבקש הוא לשנות את המצב הקיים. צו כזה ניתן על-ידי בתי-המשפט במסורה ובזהירות גדולה עוד יותר מאשר צו מניעה זמני. גם טענה זו של המשיבה אין בידינו לקבלה. מטרתו של צו מניעה יכול שתהיה מניעת נזק עתידי ויכול שתהא מניעת המשך גרימת נזק שכבר נעשה. כך כאשר מדובר בצו מניעה זמני למניעת לשון הרע, עשויה מטרתו להיות מניעת פרסום עתידי, אך ייתכן גם שהצו ימנע המשך פרסום שכבר פורסם (ראה ע"א 214/89[5] לעיל בע' 851). בית-דין ייזהר משנה זהירות בצוותו צו עשה, מכיוון שבתיתו צו כזה הוא מבקש ליצור מצב חדש. לא מדובר בהפסקת נזק שהוחל בגרימתו. למה הדבר דומה. לפלוני המבקש צו מניעה זמני כי שלטונות העיריה יפסיקו להרוס את ביתו משום שיש לו טענות נגד תקפותו של צו ההריסה המנהלי. צו כזה, אם יינתן, אינו צו עשה אלא צו מניעה המונע מהשלטונות להמשיך ולגרום להריסה אשר החלו בה. הוא הדין בענייננו. לא נתבקשנו לצוות על יצירת מצב חרש, אלא נתבקשנו להודות על מניעת הפסקת השידור והפסקת שיבוץ המבקשים 7- 3כמקודם. במקרה כגון דא המטרה היא לשמר את המצב כפי שהיה ערב השינוי שנעשה. לא עומדת למשיבה במקרה זה טענתה שאין לשנות את המצב הקיים באשד המצב הקיים הוא מצב אנומלי אשר נגרם על-ידי החלטתה של המשיבה. לא קיימת גם כל אפשרות טכנית לבקש סעד זמני טרם ההשבתה, מאחר שלא היתה לבקשים לכאורה כל אפשרות לדעת על כוונותיה של המשיבה. .11סיכומו של דבר בענייננו יש ראיות לכאורה כי המשיבה השביתה חלקית את עבודתם של המבקשים 7-3, ובכך גרמה לכאורה להפחתת שכרם ולפגיעה לכאורית במעמדם. אך גם אם כל שעשתה המשיבה הוא להפעיל את הפררוגטיבה הניהולית שיש לה כמעביד, הדי שזו נעשתה לכאורה מתוך שיקולים שאינם עומדים במבחן הסבירות, ואשר אינם שוקלים כנגד תפקידה שלא לפגוע בשידורים אלא משיקולים ענייניים של טובת הציבור, תוך הגנה על זכות הציבור להאזין לשידורים. כמו כן נראה לנו כי לכאורה ביקשה המשיבה להעניש את המבקשים הענשה מוקדמת, ובנפרד מההליכים המשמעתיים שפתחה בהם. אין בכך כדי להביע דעה באשר ללגיטימיות של שביתת המבקשים, כמו גם באשר לגופו של עניין. בשלב זה, כאשר מדובר בבקשה לסעד זמני, נראה לנו כי לכאורה גוברים השיקולים למתן הסעד. בשקלנו את מאזן הנוחות נראה לנו כי הפגיעה במשיבה בכך שתחזור ותשדד את שידוריה בתמול שלשום עד לבירור התביעה בתיק העיקרי גוברת על האינטרס להפסיק את השידורים. חשיבות מיוחדת היתה להפעלת השידורים לאור העובדה כי הדיון התקיים בערבם של שני ימי חג, כאשר חלק גדול מהציבור נמצא בביתו ומאזין לשידורים. למטה מהאמור ברצוננו לציין כי יחסי עבודה, בהיותם יחסים מתמשכים, ראוי שיהיו מושתתים על יחסי הבנה, ויתור הדדי והרמוניה. אין חוזה העבודה חוזה מסחרי רגיל שבו מסכימים הצדדים על עסקה, ועם תום העסקה מסתיימים היחסים ביניהם. חוזה עבודה יוצר יחסים מתמשכים בדומה ליחסי משפחה. ואכן, בצד החיים במשפחה מבלה הן העובד והן המעביד את מירב זמנו בעבודה ובמפעל. כאלה כן אלה ממשיכים הצדדים וחיים איש עם רעהו. מטרתם של העובדים צריכה להיות לקדם את מקום העבודה, ומטרת המעביד צריכה להיות ליצור בעובדים מוטיבציה לעבוד מתוך הרמוניה ועניין בעבודה ורצון לקדמה. מאבקים לקידום האנטרסים של העובדים הם לגיטימיים. לכך נוצר מוסד השביתה. אך מאבקים לא בכל מחיר. למעביד נתון הכוח להיאבק, אך גם לא בכל מחיר - לא באמצעות השבתה התקפית, אלא באמצעות משא ומתן. כוחם של שני הצדדים אינו שווה ועל כן גם דרכי המאבק אין בהם שוויון. מטרת הצדדים צריכה בסופו של דבר להיות קידום צרכי המפעל תוך שיתוף פעולה. הצדדים ימשיכו במשא ומתן ביניהם, וידווחו לבית-הדין תוך 21יום על תוצאות המשא ומתן.שביתה