קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביקורת ספרים מס הכנסה - חנות: העובדות - א. המערער הוא בעליה של חנות הלבשה (להלן - החנות). ביום 8.10.96, הגיעו מבקריו של המשיב אל חנותו של המערער, על מנת לערוך בה ביקורת ספרים. בחנות שהתה אותה עת אשתו של המערער, וקניית ניסיון שערכו המבקרים אצלה, נרשמה על ידה כדין בקופה הרושמת.עם זאת, משניגשו המבקרים לבדיקת ספרי העסק, נוכחו לדעת כי חלק ממכירותיו בוצעו באופן שוטף, בהקפה, תוך רישום חובותיהם של הלקוחות בכרטיסי לקוח שלא נשמרו בעסק כלל; אלא הושמדו לאחר פרעון החוב שנרשם בהם, או, נמסרו ללקוח. בתוך מכלול כרטיסי הלקוחות שנבדקו על ידי המבקרים, נמצא על ידם, כרטיס חוב של לקוחה בשם נחמה צור, שעליו נרשם: "- 35שקל - .... 6.10.96" (ראה, מש/5). משהוצג הכרטיס בפני המערער, אשר הגיע בינתים לחנות גם הוא, טען כי אכן, ביום 6.10.96הגיעה אותה לקוחה לחנות ושילמה חלק מחובה. דעתם של המבקרים לא נחה מהסבר זה. המבקרים פנו איפוא אל הלקוחה, טלפונית, בהשתמשם במספר הטלפון שהיה רשום על כרטיסה, וזו מסרה להם, כי ביקרה ביום 6.10.96בחנות, וכי פרעה באותה הזדמנות חלק מחובה, בסך - 50ש"ח. המערער שנתבקש להצביע על רישומו של אותו תקבול על סך - 50ש"ח בסרט הקופה לאותו יום, לא מצא בו רישום כזה. במקומו, מצא רישום של סכום קרוב, שהתיחס לקניה בסך - 55ש"ח, אשר בוצעה בסופו של אותו יום, בסמוך לשעה 18:נ.49 בהצביעו על סכום זה של - 55הש"ח, טען המערער כי זהו הסכום ששולם לו על ידי הגב' צור בגין אותו חוב, וכי בפועל, לא דובר כלל בתקבול על סך - 50ש"ח, אלא ב - 55ש"ח בלבד. בלשונו: "הלקוחה בטוח שילמה - 55ש"ח, והדפסתי את זה. היא פשוט לא זוכרת". דא עקא, שלא כך גרסה כאמור הלקוחה עצמה, אף לא כאשר מיהרה והגיעה אל החנות, גם היא, מספר דקות לאחר אותה שיחת טלפון עם המבקר, וכאשר חזרה וטענה, כי אכן היתה בחנות בבוקרו של אותו יום, וכי שילמה על חשבון חובה, סך - 50ש"ח (ראה, דו"ח הביקורת, מש/4). ומה אעשה וסכום זה לא נמצא רשום לכל אורכו של סרט הקופה לאותו יום? אין ספק, שהדילמה שבפניה ניצב המערער בנסיבות הענין כמתואר, היתה ברורה, ואין תימה שחיפש דרך לצאת ממנה בדרך כזו או אחרת. אכן, מיד לאחר שעזבו המבקרים את החנות, חזר המערער והזעיקם אליה שוב, בהודיעו להם כי הוא מבקש לתקן את הגירסה שנרשמה מפיו, קודם. משהסכימו המבקרים לשמוע דבריו, הסביר להם - תוך שהוא מבצע תפנית של 360מעלות מגירסתו הקודמת - כי הוברר לו, באותם רגעים ממש, שטעה בהסברו הקודם. למעשה, כך הבהיר הפעם, צדקה הלקוחה כאשר טענה ששילמה באותו יום סכום של - 50ש"ח בלבד, ולא סכום של 55ש"ח, כפי שהודיע הוא עצמו, קודם. מקור הטעות, כך טען בפעם זו, לא בקוצר זיכרונה של הלקוחה, אלא במחדלה של אשתו, אשר קיבלה את התשלום מידיה של זו. אשתו, כך הסביר, היא שרשמה תקבול זה בקופה בצורה שגויה, מבלי שתאם את מה ששולם לה בפועל, וכך, כפי שקורה לה חדשות לבקרים. האישה, כך טען, ששהתה בחנות בכל יום מימי השבוע מזה שנים, ולשרת לקוחותיה, לא השכילה לרכוש לעצמה מיומנות ברישומים שהיה עליה לבצע בקופה הרושמת, והטעויות שטעתה, חזרו על עצמן כמעט דרך שיגרה, כשהוא, הבעל, נאלץ לתקנן. אין תימה, איפוא, כך על פי גירסתו, שגם הפעם, במקום לרשום סכום של - 50ש"ח שנמסר לידיה, רשמה האישה הטועה הזו, בטעות, תקבול של - 55ש"ח; מכאן מקור המחדל, כולו. וכלום על כך ייפסלו ספריו של עסק לשנה שלימה? הסברו זה של המערער, במיוחד בבואו לאחר כל טיעוניו הקודמים, עורר בליבי תהייה לא מעט; וזאת, בלשון המעטה. שאלה ראשונה שעלתה בי לנוכח דבריו, היתה, כיצד יכול היה לטעון, מלכתחילה, בנחרצות רבה כל כך, כי התשלום שבוצע על ידי אותה לקוחה, היה תשלום על סך - 55ש"ח, כאשר בפועל היה זה תשלום על סך - 50ש"ח, וכאשר לפי גירסתו המאוחרת, לא הוא זה שקיבלו מידיה, ואשר אף לא היה נוכח בעת ביצועו לידי אשתו. שאלה אחרת היתה, מדוע אשתו, ששמעה את הודעתו החד-משמעית כי הסכום ששולם היה על סך 55ש"ח, מילאה פיה מים, ולא הודיעה מיד כי טעות בידו? מדוע לא טרחה להסביר למבקרים שבפועל קיבלה היא, מידי אותה לקוחה, סכום של - 50ש"ח, ובטעות רשמה 55ש"ח? הסברו של המערער, לפיו, נבע הדבר מן העובדה שאשתו היתה מבוהלת והיסטרית בעומדה אל מול המבקרים, לא שיכנעני כלל. כן הדבר באשר לסיפור הבהלה וההיסטריה שייחס ללקוחה, אשר לפי דבריו "מרוב שהיתה מבוהלת, כל מה שהמבקר אמר לה הלכה איתו". ותמהני, הרי, הוא זה שטען בפני המבקרים לאחר שהחזירם לחנות, כי דווקא דיברה אמת כאשר דיברה על תקבול בן - 50ש"ח שמסרה לו (ראה, מש/ 2עליו הוחתם). בעקבות כל שהובא עד כאן, ולנוכח הסתירות הבולטות ושינויי הגירסה בדברי המערער, הודיעהו המשיב על פסילת ספריו לשנת 1996, עקב אי רישום תקבול כדין בעסקו; על כך טרונויותיו של המערער בערעור זה. ב. לכאורה, גירסה מול גירסה. ואולם, בחינתן של שתי הגירסאות, זו כנגד זו, מבהירה לדעתי מיד, כי לא שוות משקל הן. דברי המבקר שהיו ברורים וסדורים, ואשר תועדו כדין בדו"ח הביקורת (מש/4) ובתוספת שצורפה אליו (מש/2) עמדו כנגד עדותו המישתנה והבלתי עיקבית של המערער, ואל מול עדויות שתי עדותיו, האישה והלקוחה, שמהן לא צמחה לו ישועה הרבה. יודגש: אף שהמערער צרף לנימוקי הערעור מטעמו, מלכתחילה, תצהיר מטעם הלקוחה, נמנע מזימונה לבית המשפט לישיבת ההוכחות שנקבעה לו, ורק לאחר דחיית הדיון, תוך התחשבות בעובדה שלא יוצג במהלכו על ידי עורך דין מטעמו, זומנה זו כדין, והעידה. מכך לא נושע כאמור. צדק בעיני, ב"כ המשיב המלומד, בהצביעו על הפירכות שעלו מדבריה של עדה זו, במיוחד בכל שנקשר לעיתויו של התשלום. לפי גירסתה הראשונה - שנמסרה למבקרים בשיחת הטלפון, ובהגיעה בהמשך לחנות - שילמה למערער את הסכום נשוא הדיון, בבוקרו של יום ה- .6.10.96דא עקא, שעובדה זו, לא התישבה כלל עם הרישום בסרט הקופה, שבו הופיע התקבול בן - 55השקלים, רק בשעה 18:49, קרי, בסוף אותו יום. אולי משום כך, חל שינוי משמעותי בדבריה, בהמשך, כאשר הבהירה בתצהירה ובעדותה בבית המשפט, כי למעשה בוצע תשלום זה בערב דווקא. וזאת כיצד? לטענתה, שוחחה לאחר האירוע, עם בעלה, ושיחזרה עימו את שהתרחש. יחדיו הגיעו, הוא והיא, למסקנה, כך הסבירה, שהתשלום התבצע בשעות הערב ולא בבוקר כפי שטענה תחילה. משום כך נרשם בתצהירה מה שנרשם, בשונה מדבריה בפני המבקרים. אלא שעל כך יש לתמוה לא מעט, כפי שטען ב"כ המשיב. וכי מנין לו לבעלה - שלא היה במקום לכל הדעות - באיזו שעה של היום ביקרה היא שם? וכיצד אפשר לקבל שבעת השיחזור עם בעלה, בטרם רישום הדברים בתצהיר, זמן ניכר לאחר הארוע, זכרה את עיתויו, טוב יותר מאשר בסמוך לו? תמיהה דומה עולה לנוכח ניסיונותיו של המערער להטיל את אשמת אי רישומו הנכון של התקבול, כטענתו, על כתפי אישתו, אשר נאלצה כפי הנראה, לאמץ גישתו זו; אם רצתה ואם לאו. ביסודו של דבר, נראה לי, כפי שהסברתי למערער עצמו בבית המשפט, כי אם פחדה האישה, לא מן המבקרים פחדה היא, אלא ממנו עצמו דווקא, שעשה הכל על מנת להציגה, כאישה קטנה, בורה וחסרת מיומנות אלמנטרית; במיוחד כך, בכל הנוגע לתיפקודה בחנות, ולרישוםהתקבולים בה. משנשאל המערער כיצד סמך על אישה חסרת מיומנות ותושיה שכזו, וכיצד מסר לידיה את החנות בכל יום, מזה שנים, לא היתה בפיו תשובה, והתמיהה נותרה בעינה, לאמור: אם אכן, עסקינן באישה הטועה דרך קבע, כיצד ניתן לסמוך עליה שתמלא את חובות הרישום הפשוטות ביותר הנדרשות מבעל עסק על פי החוק? ויודגש: התרשמותי שלי, האישית, מן האישה שהעידה בפני, לא היתה התרשמות מאדם חסר מיומנות ויכולת, דווקא. תדמית זו, כך נראה לי, הולבשה על האישה, וזו הסכימה לאמצה לעצמה, בלית ברירה ולצורך הענין בלבד. מכל מקום, כך נראה לי, מוטב היה לו למערער, אילו בחר לעצמו דרך התמודדות אחרת עם מצב הביש אליו נקלע בעיסקו. ג. בין כך ובין כך, מסקנתי בסופו של יום היא, כי לא אוכל לקבל גירסתו של המערער בנושא הפסילה, אם בשל הסתירות המהותיות העולות ממנה, כמתואר, אם בשל אי סבירותה, ואם, משום שביסודה נשענה היא על יותר מידי טעויות. אם הייתי מוכנה לקבל את הטעות שטעתה האישה בהדפסת הסכום, היא לעצמה; ואם הייתי מוכנה לקבל את טעותה של הלקוחה בענין העיתוי, כנטען; או, אף אילו קיבלתי, את טעותו של המערער עצמו בענין המחיר ששולם - כל טעות לעצמה - הרי, שלא יכולתי, בשום פנים ואופן, לקבל מצב שכולו רצוף טעויות ומישגים זה ליד זה. מיצבור כזה של טעויות, לא הותיר ממילא דבר מן הגירסה שאמורה היתה להוות הסבר למחדל הרישומי; ודינו של זה, להידחות איפוא בשתי ידים. בנסיבות הענין, יידחה הערעור והפסילה העומדת במרכזו תישאר על כנה. המערער ישלם הוצאות המשפט בסך 2.500ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםמס הכנסה