בקשה דחופה למתן הוראות למפרק הזמני

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה דחופה למתן הוראות למפרק הזמני: ביום 29.05.98 הוגשה "בקשה דחופה למתן הוראות למפרק הזמני". הבקשה הגיעה לשולחני ביום 01.06.98. החלטתי לא לבקש תגובה של המפרק הזמני, שכן העובדות העיקריות הנוגעות לענין נמצאות בידיעתי. בינתיים, הגיש המפרק הזמני תגובה ראשונית שכן קיבל העתק הבקשה. בבקשה "הדחופה" מבקש ב"כ ר.א.מ. כי אורה למפרק הזמני לפעול במסגרת ת.א. 1193/97 הנדון בבית משפט זה לפני שופט אחר ולבטל בקשה לביטול צו מניעה זמני הנוגע לערבות בנקאית שהוצאה על פי בקשת ר.א.מ. לבנק ירושלים לפיתוח למשכנתאות. עוד מבקשת ר.א.מ. כי אורה "לבקש מבנק ירושלים לבטל את דרישתו לחילוט הערבות הבנקאית ...". והעיקר - להורות למשיבים, שהם העמותה בפירוק, באמצעות המפרק הזמני והכנ"ר להגיש תגובה בהקדם על מנת שהמבקשת תוכל "לכלכל את צעדיה לישיבה הקרובה הקבועה ליום 4.6.98 ...". קראתי את הבקשה בעיון וחזרתי ועיינתי בהחלטות הקודמות באותו ענין שניתנו במאי 1997 (החלטת כבוד השופטת פרוקצ'יה בהתייחס לאותה ערבות). לא הבנתי את הדחיפות ומדוע עתה, כאשר בעיצומן של ראיות לפני שופט אחר, נדרשת אנוכי להתערב בהליכים. ביום 10.4.97 ניתנה רשות בימ"ש של הפירוק להגשת התביעה, וברור שבגדר הרשות שניתנה לר.א.מ. נכללת רשות למפרק הזמני לייצג את העמותה באותם הליכים. מכאן, שאם הגיש המפרק הזמני בקשות בעניינים הנוגעים לאותו תיק, אין הוא חייב באשור בית המשפט לכל הליך. יוזכר, כי באותו מעמד (של אישור בית המשפט של הפירוק) החליטה כבוד השופטת פרוקצ'יה להשאיר את הצו הזמני שהוצא בתקפו, עד להחלטה אחרת של בית משפט מוסמך. המבקשת מבקשת להסיק מאמירת עד שנשמעה בת.א. 1193/97 בעדותו ביום 3.2.98, מסקנה ביחס למניעיו של המפרק הזמני. ברור שאני אינני יכולה להסיק דבר מאמירה זו או אחרת שנאמרה בהליכים אחרים אצל שופט אחר. גם אינני יכולה להורות בעקבות אותה אמירה הוראה כל שהיא. אכן, ניתנה על ידי החלטה המתייחסת לערבות בנקאית שניתנה לחברת מוריה, ואולם עניינה של ערבות זו לא נדון לפני בית המשפט של הפירוק, ואותה החלטתי מיום 18.5.98 נתנה פתרון זמני מעשי בלי שנדונה טענתה של מוריה שהמדובר בערבות בנקאית אוטונומית. גורלה של הערבות הנדונה בבקשה "הדחופה" תלוי ועומד בהליכים אחרים בת.א. 1193/97 הנ"ל, והיתה התייחסות לכך בהחלטה של כב' השופטת פרוקצ'יה ממאי 1997 כאשר נקבע, כי הנושא "מצוי בבירור משפטי במסגרת הליך תביעה שיזמה ר.א.מ. כנגד בנק ירושלים, העמותה ואחרים". גם נאמר באותה החלטה: "... ההכרעה בגורלה של ערבות מיקדמה זו ביחסים שבין ר.א.מ. לבנק ירושלים, תלויה על כן בתוצאות אותו הליך, ונכון לעת זו לא מתעוררת שאלה של תחולת דיני הפירוק על כספי ערבות זו. יוצא איפוא, כי לפחות בשלב זה של הדברים, כל עוד עומד פסק הבורר בעינו וכל עוד לא הוכרעה התביעה האזרחית בענין ערבות המיקדמה לטובת בנק ירושלים, אין לממש את ערבויות המיקדמה". מצב דברים זה שעמד במאי 1997, לא השתנה גם היום. פסק הבורר עומד בעינו, וטרם ניתנה החלטה בבקשה לבטלו. שאלת ערבות המקדמה טרם הוכרעה על ידי בית המשפט המוסמך הדן בה. לא ראיתי כל סיבה לאותה פניה "דחופה". לאור האמור לעיל, בקשת המבקשת נדחית. לא היה כל מקום וצורך באותה פניה. מאחר והמפרק הזמני לא התבקש להגיב, איני רואה מקום לחייב את המבקשת בהוצאותיו. יחד עם זאת, נראה לי כי יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאות לאוצר המדינה. בית המשפט מכבד את הפונה. משמוגשת בקשה "דחופה" סובר בית המשפט שמן הראוי להתייחס אליה מיידית. לאחר עיון בכל העובדות, לא זו בלבד שלא היה מקום "לדחיפות", אלא גם לא היה מקום להגשת הבקשה. אשר על כן, אני מחייבת את המבקשת בסך 2,000 ש"ח הוצאות לאוצר המדינה.מפרק (חברה)מתן הוראות