קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה חוזרת למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה: 1. לפני בקשה חוזרת למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה בהתאם לסעיף 6 א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-, ותקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ה1985- (להלן: "התקנות"). 2. בתאריך 23/12/96 דחיתי את הבקשה הקודמת למינוי המבוקש, כשהנימוק העיקרי היה שחלפו כשנתיים מאז התאונה ועד לתחילתם של הטיפולים. 3. ב"כ המבקשת ערער על החלטתי לבית המשפט המחוזי, וכב' השופטת אור דחתה ביום 27/08/97 את הבקשה למינוי הפסיכיאטר כיוון שהמסמך שהעיד על קבלת הטיפול כעבור שנתיים נערך ע"י סטודנטית לפסיכולוגיה. 4. עתה חוזר ב"כ המבקשת על בקשתו למינוי הפסיכיאטר, והוא מבסס בקשתו על קביעתה של כב' השופטת אור מיום 29/05/97: "5. בדברים האמורים לעיל (הכוונה למכתב של משאבים שנערך ע"י הסטודנטית - ההסבר שלי י.ב.) אכן יש ראשית ראיה שהמבקשת סובלת מבעיות נפשיות לאחר התאונה, אם כי אין רמז לכך שבעיות אלו הם כתוצאה מהתאונה". (ההדגשה שלי - י.ב.) 5. לבקשתו צירף ב"כ המבקשת "גליון טיפול" של יעקב שטיינר, מומחה לפסיכולוגיה שיקומית, וכן הפנה אותי לפסק דין של חברי סגן הנשיא צבי זילברטל בת.א. 2217/94, חנה ראובן נ' מגדל חברה לביטוח (לא פורסם) (להלן: "פרשת ראובן") שם נאות השופט למנות פסיכיאטר כדי שיתן חוות דעת בעניינו של התובע שם. ראשיתו של הליך המינוי בפרשת ראובן הנ"ל היה בהערת אגב של האורטופד פרופ' פוגרונד שציין בבדיקה שהתובעת: "... נראית בדכאון ...". על כך אומר חברי בפסק דינו בפרשת ראובן בעמ' 8 סעיף 7: "לעניין ההסתמכות על ממצאו של פרופ' פוגרונד, נראה כי לא ניתן לבסס מינוי פסיכיאטר על ממצא זה. האמירה כי התובעת "נראית בדכאון" אינה קושרת עניין זה כלל ועיקר עם התאונה. יוטעם, כי התובעת נבדקה ע"י פרופ' פוגרונד למעלה מחמש וחצי שנים לאחר התאונה. הדיכאון בו היתה שרויה, לכאורה, בעת הבדיקה יכול לנבוע מסיבות רבות שאין להן כל קשר עם התאונה". בסופו של דבר נאות חברי למנות פסיכיאטר כיוון שהוגשה לו חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר יגלם, ועל כן אמר חברי שממצאיו של הפסיכיאטר: "... לא יהיו מסוג המימצאים המתקבלים מבדיקות מעבדה או תצלומי רנטגן אלא ממצאים רפואיים מסוג שונה." 6. במקרה שלפני לא נותר לי אלא להתייחס לחוות דעתו של יעקב שטיינר, אשר אמנם נכתבה על גליון טיפול, אך ערוכה כחוות דעת שנרשמה כולה ביום 06/02/98. 7. אין ספק בעיני שפניה לטיפול פסיכיאטרי בעקבות תאונה יכולה להיעשות כעבור פרק זמן ואין הכרח שזה יהיה מיד ובסמוך לתאונה, וזאת מסיבות שונות. מקובל עלי כי ייתכן ואירוע תאונתי יבשיל ויקרום עור וגידים למחלה או נכות כעבור זמן. ער אני גם לפסיקת בית המשפט הקובעת שיש להקל עם התובע ואין לדון עמו בעניין זה. ראה החלטתי הקודמת מיום 22/12/96 שם ציטטתי את רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח' מד(2) פ"ד 216 בעמ' 2219-20, שלשם הנוחיות אחזור על קביעתו של ת' אור: "אין עומדת לנפגע בתאונות דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על-כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה ... בנסיבות אלה אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה". והוסיף ואמר: "אין בדברי אלה כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה, דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים, ייזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על-ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו" (ההדגשה שלי - י.ב.) 8. בענייננו, הדברים נרשמו מפיה של התובעת. אין מדובר בממצאים חדשים שנתגלו, אלא להיפך - התובעת חזרה וסיפרה את הדברים שאמרה לסטודנטית בשנת 1996 ולמומחה שטיינר. עם כל הכבוד, אינני רואה בחומר "החדש" משום ראשית ראיה, ולו גם הקלושה ביותר, הקושרת את מצבה הנפשי של התובעת אל התאונה דווקא; וזאת הרי השאלה שלפני. 9. התוצאה, איפוא, שאני דוחה את הבקשה וקובע את התיק לקדם משפט ליום 15/02/99 בשעה 09: 30. התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואי