קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לזימון עדים: בפני בקשה של המשיב להורות על זימונם של העדים: (א) המזכיר הראשי של בית הדין הפטריארכי הלטיני בנצרת ע"מ שיציג: (1) הפנקסים, ספרי יסוד, והספרים האחרים המשמשים את הגוף הזה לשם רישום פתיחת תיקים משפטיים שנפתחים וההליכים המוגשים בפניו ומעקב אחריהם, כל זאת לגבי שנת 1995 בלבד (עד תאריך 31/05/95); (2) כל הפנקסים, ספרים ומסמכים אחרים, המשמשים לרישום התקבולים הכספיים המתקבלים בגוף זה בגין השירותים המשפטיים שהוא מעניק, לרבות האגרות בגין פתיחת הליכים משפטיים שונים, כל זאת לגבי שנת 1995 בלבד (עד תאריך 31/05/95); (3) כל הספרים, פנקסים ורשומות אחרות אשר משמשים בגוף האמור לשם רישום ההחלטות השונות הניתנות ע"י גוף זה, כל זאת לגבי שנת 1995 בלבד (עד תאריך 31/05/95); (4) תעודת המינוי שלו מאת גורם מוסמך במדינת ישראל; (ב) הכומר אלי כרזם, מזכיר בית הדין הפטריארכי הלטיני בנצרת בשנת 1995 שגם יביא עמו: (1) את תעודת המינוי שלו מאת גורם מוסמך במדינת ישראל; (2) את החלטת ו/או תעודת ההקמה של הגוף הזה; (3) את הרשימה של מי ששימש בשנת 1995 (עד 31/05/95) נושא משרה שיפוטית ו/או מעין שיפוטית בגוף זה ותעודת המינוי שלו מאת גורם מוסמך במדינת ישראל; (ג) הכומר אנטון עיסא החתום על צו הירושה בעניין עזבון המנוח עבד אל נור אבו סאלם ז"ל, שניתן ע"י בית הדין הפטריארכי הלטיני ביום 15/05/95. (ד) הכומר סמיר נארוז, עוזר כומר בעדה הלטינית בנצרת; (ה) נציג משרד הדתות בירושלים שיביא עמו: (1) את רשימת האנשים אשר מונו, כדין, להיות דיינים ו/או שופטים של בית הדין הפטריארכי הלטיני בנצרת ואשר מינויים היה תקף בשנת 1995 (עד 31/05/95); המשיב מבקש להזמין את העדים הנ"ל לדיון בבקשת המבקשים לבטל את צו הירושה שניתן ע"י בית משפט זה, בתיק עזבונות 261/95 ביום 15/06/96, לצורך ההכרעה בבקשתו זו של המשיב, אשר ב"כ המבקשים מתנגד לה, ראוי לסקור את העובדות הרלבנטיות. 1) המנוח עבד אל נור אבו סאלם ז"ל נפטר ביום 24/02/91, והשאיר אחריו שלשה ילדים, שהם המבקשים מס' 1 ו- 2 והבת סאלם אבו סאלח וכן אלמנה שהיא המבקשת מס' 3. 2) ביום 12/01/95, הוגשה לבית הדין הפטריאכי הלטיני בנצרת (להלן: "בית הדין") בקשה למתן צו ירושה של עזבון המנוח עבד אל נור אבו סאלם ז"ל (להלן: "המנוח"), יחד עם הבקשה הוגשה הודעה על הסתלקות מהעזבון חתומה ע"י שלשת ילדיו של המנוח, סאלם, מישיל וסלאם לטובת אמם המבקשת מס' 3, וביום 15/05/95 ניתן ע"י בית הדין צו ירושה שהכריז על האלמנה הגב' ג'וליית מיכאיל אבו סאלם, המבקשת מס' 3, כיורשת יחידה של העזבון. 3) בהתאם לצו של רשא ההוצל"פ שניתן ביום 06/02/95, בתיק הוצל"פ 01-29625-93-1 (לשכת הוצל"פ תל אביב) מונה המשיב ככונס נכסיו של החייב באותו תיק הוצל"פ, שהוא המבקש מס' 1, ומכוח מעמדו זה ככונס נכסיו של המבקש מס' 1 הגיש המשיב לבית משפט זה, בקשה למתן צו ירושה בעניין עזבון המנוח וזאת ביום 22/03/95, בקשה אשר נרשמה בתיק העיקרי תיק עזבונות 261/95. ע"פ הבקשה ביקש המשיב להכריז על המבקשים כיורשים לעזבון המנוח, המבקשת מס' 3 שהנה כאמור אלמנת המנוח בשיעור ½ וכ"א מהמבקשים 1 ו- 2 שהנם ילדי המנוח בשיעור ¼ משום מה לא כלל המשיב בבקשתו את בתו של המנוח סלאם. 4) המבקשים מצדם הגישו בקשה לדחות את בקשתו של המשיב, למתן צו ירושה, בקשה אשר נרשמה בתיק המרצה 1046/95. טענתם העיקרית של המבקשים, בבקשתם הנ"ל היתה כי לבית המשפט המחוזי לא היתה ביום בו הוגשה הבקשה למתן צו ירושה, סמכות עניינית לדון בבקשה, לאחר שסמכות זו הוקנתה עוד קודם לכן לבית הדין, בו בחרו כל היורשים. המבקשים מדגישים כי פנייתם לבית הדין בעניין ירושתו של המנוח נעשתה אף בטרם מונה המשיב לכונס נכסי המבקש, בעניין הליך זה בפני בית הדין וצו הירושה שניתן על ידו, יש למשיב טענות רבות ומרובות, מביניהם אציין כי המשיב חולק על כך שצו הירושה, שהוגש לתיק ע"י המשיבים ניתן ע"י בית דין דתי מוסמך ע"פ חוק, אם כי אינו חולק שצו הירושה ניתן ע"י גוף המוכנה בית הדין הפטריארכי הלטיני, בנצרת. בנוסף טוען המשיב, כי נפלו פגמים מהותיים בהליך מתן צו הירושה ובין היתר בכך שלא בוצע פרסום בענין הגשת הבקשה כמתחייב מחלק הירושה, כמו כן טוען כי נעשה זיוף בתאריך בו הוגשה הבקשה, ונחתם כתב ההסתלקות מהעזבון, הכל ע"מ לעזור למבקש מס' 1 להבריח חלקו בעזבון ולהתחמק מתשלום חובו. עוד טוען המשיב, כי אם אכן הבקשה לא הוגשה במועד הנחזה, על פניה, אלא במועד כלשהו אחרי מינויו ככונס נכסי המבקש מס' 1 הרי שלא ניתן היה להקנות לבית הדין הדתי סמכות לדון בעניין ירושתו של המנוח בלעדי הסכמתו, שכמובן לא ניתנה. 5) בעקבות העדר הופעה מטעם המבקשים, נדחתה בקשתם האמורה של המבקשים וזאת בהתאם להחלטה מיום 15/06/96 שניתן ע"י כב' השופט אמינוף, ובו ביום ניתן צו ירושה כמבוקש בבקשה. בעקבות כך הגישו המבקשים את בקשתם בתיק המ' 2046/96, לביטול ההחלטה שדחתה את בקשתם שבתיק המ' 1046/95, וביום 12/09/96, נעתר בית המשפט לבקשה זו וביטל את החלטתו האמורה, אולם השאיר את צו הירושה על קנו, תוך שהוא מורה לעכב את ביצועו. משמעות ביטול ההחלטה שמחקה את בקשת המבקשים לדחיית הבקשה של עו"ד לי למתן צו ירושה, מצד אחד והשארת צו הירושה על קנו מצד שני, הנה כי הדיון בבקשה לביטול צו הירושה וההתנגדות למתן צו הירושה ישמעו יחדיו, וכאמור בקשת המשיב להזמנת העדים הנ"ל הנה לצורך דיון זה שנקבע על ידי ליום 28/10/99. 6) ב"כ המבקשים מתנגד לזימון העדים הנ"ל וטוען כי אין מקום להזמין את בית הדין, לא את המזכיר הראשי ולא את הכומר המשמש בתפקיד דיין. לגישתו בית הדין הוא בית משפט לכל דבר ועניין וכפי שלא ניתן להזמין בית משפט רגיל למתן עדות על אשר נעשה על ידו בסמכותו כבית משפט, כך אין מקום להזמין את בית הדין, או מי מאנשיו ע"מ שיעיד בעניין הליך משפטי שהתנהל לפניו כדין. לטענתו משהוצג צו ירושה מאושר כדין בחתימות אנשי בית הדין ובחותם בית הדין, אין מקום עוד לבית משפט זה להרהר אחרי צו זה, או להעביר אותו תחת שבט ביקורתי, ואין מקום להזמין את אנשי בית הדין הדתי למתן עדויות שהמטרה שמאחוריהם, בדיקת תקינות ההליך שננקט ע"י בית דין, לטענת ב"כ המבקשים, בית הדין הנו בעל סמכות שיפוטית מקבילה בענייני ירושה, ביחס לבני העדה הנוצרית הלטינית, והוא בעל מעמד זהה לבית משפט מחוזי בענייני ירושה, ובית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הדתי. 7) יש ממש בטענותיו של בא כוח המבקשים, אין ספק כי בית משפט זה, אינו יושב כבית משפט של ערעור על החלטותיו של בית הדין, ואין הוא מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתי את החלטותיו של בית הדין הדתי גם כאשר מועלות טענות בדבר פגמים שנפלו בהליך שהתנהל בפני בית הדין, לרבות טענות בעניין התאריך הרשום כתאריך מתן החלטה כלשהי במקרים כגון אלה, בית המשפט הגבוה לצדק הוא הערכאה המוסמכת לבחון שאלה זו, מכח סמכות מפורשת שניתנה לו ע"פ חוק. נראה לי כי על צד מעוניין שטוען לפגמים בהליך של מתן צו ירושה, שניתן ע"י בית דין דתי, לפנות תחילה לאותו בית הדין בבקשה לבטל את הצו ובאם בקשתו לא תענה הדרך היחידה העומדת בפניו הנה פנייה לבג"צ המוסמך להכריז על בטלותה או תיקונה של כל החלטה של בית הדין הדתי באם ישתכנע כי נפלו פגמים מהותיים בהליך, או שההחלטה נוגדת את עקרונות הצדק או שניתנה ללא סמכות. אין אותו צד יכול לתקוף באופן עקיף החלטה של בית דין דתי, ע"י טענה סתמית ובלתי מבוססת כי צו הירושה לא ניתן כלל ע"י בית דין דתי שהוקם מכח החוק או בטענה של זיוף ו/או פגמים מהותיים בהליך; משהוצג העתק מהחלטה של בית דין דתי כשהיא מאושרת בחתימת מזכיר בית הדין ובחותמת של בית הדין, אין עוד מקום לטעון בפני בית משפט זה, טענות כלשהם בדבר פגמים מהותיים שנפלו כביכול בהליך, מקומן של טענות אלה בפני בית הדין עצמו או בפני בית המשפט הגבוה לצדק. ראה בעניין זה המ' 427/78, ע"א 807/77, יצחק סובול ו- 2 אח' נגד יצחק זאב גולדמן פד"י ל"ג (1) עמ' 789. אילו היתה טענתו של המשיב כי המסמך שהוצג מטעם המבקשים, והנחזה כצו ירושה שניתן ע"י בית הדין, כלל לא הוצא ע"י בית הדין וכי המדובר במסמך שזויף ע"י חתימת של מאן דהוא בשם מזכיר בית הדין ו/או בשם הכומר שנתן את הצו וגם הטביע חותמת מזויפת, היה מקום לבקש להזמין את מזכיר בית הדין למטרה אחת ויחידה, והיא הצגת אותו מסמך בפני מזכיר בית הדין ע"מ שיזהה אותו, באם הוא הוצא ע"י בית הדין, ובאם הוא חתום ע"י הכומר המשמש, כדיין בבית הדין ואושר בחתימת המזכיר ובחותמת בית הדין. אלא שטענת המשיב אינה כך, אין הוא חולק כי הבקשה הוגשה למוסד הנקרא "בית הדין הפטריארכי הלטיני בנצרת", שהוא משמש כבית דין דתי לבני העדה הנוצרית הלטינית, ודן בעניינים המסורים לסמכותו מזה שנים. טענותיו הנם במישור אחר לגמרי, של זיוף תאריך ע"י בית הדין עצמו ופגמים בהליך, וטענות נוספות כאילו הכומר שחתם בסמכות דיין לא היה מוסמך, טענות כאלה מקומן אינו בבית משפט זה, אלא כאמור בפני בית הדין עצמו או בפני בג"צ. 8) סעיף 51 מדבר המלך במועצתו 1922 - 1947 קובע כי "השיפוט בענייני המצב האישי, בהתאם להוראות חלק זה מסור לבתי הדין של העדות הדתיות", התוספת השניה של דברי המלך במועצתו נוקבת בשמותיהן של 9 עדות נוצריות כעדות דתיות מוכרות ובניהם העדה הלטינית, כך שלא יכולה להיות מחלוקת כי בית הדין הדתי של העדה הלטינית הקתולית הנו בית דין דתי שהוקם מכוח דבר המלך במועצתו ולו סמכויות שיפוטיות בענייני המעמד האישי של בני אותה עדה, וגם סמכות מקבילה בענייני ירושה. 9) ראוי להדגיש, כי החובה להעיד היא אחת מאבני היסוד המשפטי, ויש לראות במסירת עדות אנטרס ציבורי ממעלה ראשונה. בד"כ די אם בעל דין יראה לבית המשפט כי בידי אותו אדם, שהוא מבקש להזמינו כעד, מידע רלבנטי לתובענתו ואשר יש בו כדי לתרום לגילוי האמת ע"מ שבית המשפט יורה לזמן את אותו אדם כעד, ראה בעניין זה ב"ש 298/86, 368/86 ציטרון ואח' נגד בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין פ"ד מ"א חלק שני עמ' 337, אליו הפנה המשיב, יחד עם זאת לעקרון גדול זה קיימים חריגים, ובכל אותם מקרים בהם מתנגש עקרון זה עם עיקרון אחר בעל חשיבות ציבורית על בית המשפט לשקול איזה משני העקרונות עדיף, וחובה עליו לאזן בין אנטרסים מנוגדים אלה. האנטרס הציבורי לשמור על כבודה ועצמאותה של כל מערכת שיפוטית אינו פחות חשוב מהאנטרס הציבורי במתן עדות והלכה היא כי אין מזמינים שופט ע"מ שיעיד על אשר התרחש בפניו בהליך זה או אחר, אלא לומדים על כך מפרוטוקול הדיון ומההחלטות שניתנו באותו הליך. דיין בבית דין דתי כמוהו כשופט, ובכבודו יש לנהוג זהירות, מערכת בתי הדין הדתיים הנה מערכת שיפוטית עצמאית, ולציבור אינטרס ממעלה ראשונה לשמור על כבודה ועצמאותה של מערכת זו. זולת הסמכויות שהוקנו לבג"צ מפורשות בחוק לבקר את החלטותיה אין זה ראוי שבתי משפט ממערכת שיפוטית אחרת יתערבו בענייני מערכת זו. זו אף זו, לא נראה לי כי זימונו של מי מאנשי בית הדין יהיה בו כדי לתרום לעניין ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים, אין ספק כי לאלה לא יהיה מה לומר מעבר לכתוב במסמכי בית הדין, לרבות בעניין התאריך של הגשת ההליך, תאריך של הסתלקות חלק מהיורשים מהעזבון ותאריך מתן צו הירושה, כך שגם מנימוק זה אין להעתר לבקשת המשיב. עדיםדיוןהזמנת עדים