קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בר"ע על החלטת עיכוב ביצוע פסק דין: 1. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 1.12.2011 התקבלה תביעת המבקשת נגד המשיבים, בעילה של רשלנות מקצועית. המשיבים חויבו, יחד ולחוד, בתשלום 5,000,000 ש"ח למבקשת. על פסק הדין הגישו המשיבים ערעור לבית משפט זה, הממתין להישמע (ע"א 9398/11, קבוע לדיון ביום 13.5.2013). 2. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבים טענו, כי סיכויי ערעורם "מצוינים". עוד נטען, כי המבקשת היא חברה פרטית בערבון מוגבל שאין לה נכסים כלשהם ושאינה פעילה מזה שנים. המשיבים טענו, כי המבקשת היא חברה ריקה מתוכן, שנראה כי כל תכלית קיומה בשנים האחרונות הינו ההליך דנן, ולפיכך יש להניח, כי מיד עם גביית כספי פסק הדין ימשכו ממנה הכספים לבעלי הזכויות בה ולא יהיה כל סיכוי להיפרע מהמבקשת, אם יתקבל הערעור. עוד טענו המשיבים, כי מתדפיס רשם החברות בעניינה של המבקשת עולה, כי למבקשת אין פעילות עסקית כלשהי מאז נרשם עליה השעבוד לטובת בנק הפועלים בגין הפרויקט נשוא התביעה בשנת 2001. עוד נטען, כי למבקשת אין משרדים, וכתובתה רשומה בביתו של מנהלה. לטענת המשיבים, ניתן לראות בכך עוד אינדיקציה לכך שמדובר בחברה שאינה פעילה. עוד טענו המשיבים, כי מצבה הכלכלי של המבקשת הינו בכי רע. לתמיכה בטענה זו ציינו המשיבים, כי בנק הפועלים הגיש תביעה נגד המבקשת, בסך 4,588,092 ש"ח, בצירוף הריבית ההסכמית של הבנק החל מיום 1.10.2007. הסכום הנתבע מהמבקשת בתביעת הבנק עולה על הסכום שנפסק לטובתה בפסק הדין בהליך זה. לאור האמור נטען, כי ביצוע פסק הדין יגרום למשיבים נזק שאינו בר תיקון, כאשר מאידך עיכוב הביצוע לא יסב למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן כל סכום פסק הדין מגובה בביטוח אחריות מקצועית בו מבוטחים המשיבים.  3. בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע טענה המבקשת, כי סיכויי ערעורם של המשיבים "קלושים ביותר", וכי מצבה הכלכלי איתן, ובוודאי אינו כזה שצריך למנוע את מימוש פסק הדין. לטענתה, שילמה בשנים האחרונות מעל מיליון שקלים וחצי, כולל תשלום למבקשים עצמם בסך 400,000 ש"ח. כן נטען, כי למבקשת מסגרת אשראי בחשבון הבנק שלה בבנק המזרחי, בגובה חצי מיליון ש"ח. לטענתה, בכך יש כדי ללמד על מצב כלכלי מצוין. 4. בתשובתם לתגובת המבקשת טענו המשיבים, כי המבקשת לא הפריכה במאום את חששם, שכן לא הובאה בתגובה אף ראיה לפעילות עסקית של המבקשת; לא הובאה כל ראיה בדבר נכסים שבבעלות המבקשת; לא הובאה כל ראיה לכך שלתובעת כספים כלשהם או הכנסה כלשהי. אשר לחשבון בבנק המזרחי נטען, כי הוא מצוי ביתרת חובה של 39.27 ש"ח, ובפרטי החשבון מצוין "עו"ש סגור". כן מצוין, כי "אין כרטיס מגנטי פעיל". כמו כן, המבקשת לא הציגה דף חשבון ולא מצוין אם היו פעולות כלשהן בשנים האחרונות. יתרה מזו; מנהל המבקשת הוא שותף בחשבון. אפשר ומסגרת האשראי ניתנה בהסתמך על שותף זה ועל בטחונות נוספים שהמציא. אשר לתשלומים שביצעה המבקשת נטען, כי הם בוצעו לפני שנים, ולגבי חלקם נטען כי שולמו על ידי מנהל המבקשת, כאשר היה לו אינטרס לכך. על פי הטענה, למנהל המבקשת לא יהיה כל אינטרס להשיב את הכספים שישולמו לה, אם יזכו המשיבים בערעורם. 5. לאחר שעיין בנימוקי הבקשה ובתגובת המבקשת, נעתר בית המשפט בהחלטתו מיום 21.12.2011 לבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט ציין, כי מדובר בפסק דין שבמובן מסוים יצר תקדים, בשל גובה הסכום שנפסק בו בגין אחריות מקצועית. בית המשפט הוסיף, כי נוכח הצהרת באת כוח המשיבים, כי המשיבים מבוטחים בביטוח אחריות מקצועית על כל הסכום, ומאחר וממילא פסק הדין נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל, לא יגרם למבקשת כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. 6. על החלטה זו בעניין עיכוב הביצוע נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להידחות ברובו, כפי שאפרט. 7. אכן ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). העקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידו את פירות זכייתו מיד עם מתן ההחלטה המזכה. ואולם, עקרון זה אינו מוחלט, ולבית המשפט מסורה הסמכות לעכב ביצועו של פסק דין במקרים המתאימים (תקנה 467 לתקנות). כאשר מבוקש לעכב ביצועו של פסק דין כספי - כבענייננו - נודעת חשיבות רבה לשאלה, האם יוכל המבקש להיפרע מהמשיב, אם יזכה בערעורו. אם התשובה לשאלה זו שלילית, יטה בית המשפט לעכב את הביצוע (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 860 (מהדורה שביעית, 1995)). לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, וביניהם מצב בו הערעור שהוגש על פסק הדין הוא, על פניו, חסר סיכוי (שם; בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי ( 14.8.1994)). 8. במקרה דנן דומה, על פניו, כי לא מדובר בערעור חסר סיכוי. איני נדרשת לבחון את שאלת סיכויי הערעור מעבר לכך, שכן די בבחינת אפשרות השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור, כדי להכריע בבקשה. המשיבים חוששים, כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין וערעורם יתקבל - יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לגבות הכסף בחזרה מהמבקשת. לא ניתן לומר, כי חששם זה אינו מבוסס, במיוחד נוכח האמור להלן. 9. במסגרת תשובתם לבקשת רשות הערעור טענו המשיבים, כי המבקשת "אף לא הציעה בבר"ע התחייבות שלה שהכספים לא יוצאו מקופת החברה, או כי יוותרו בנאמנות עד להכרעה בערעור, או להמציא ערבות בנקאית כנגדם, או ליתן ערבות או בטחונות כלשהם לכך שניתן יהיה לקבלם חזרה. הכל למרות שהחשש שהכספים יימשכו לבלי שוב מקופת רומטק הועלה במפורש, לכתחילה בבקשת עיכוב הביצוע". כאמור, אפשרתי למבקשת להגיב לתשובת המשיבים. תגובת המבקשת נעדרת כל התייחסות לאפשרות שהועלתה בתשובת המשיבים, וממילא אין בה כל התחייבות מצד המבקשת לכך שהכספים לא יצאו מקופתה. 10. עוד תומך בעיכוב הביצוע גובה הסכום בו מדובר, המקים חשש מובנה לקושי בגבייתו חזרה (השוו למשל: ע"א 442/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' עמי ( 17.2.2009)). כך במיוחד במקרה דנן, כאשר גובה הסכום מתווסף לטענות בדבר העדר איתנות כלכלית של המבקשת, ולחוסר נכונותה להתחייב, לכל הפחות, לכך שהכספים לא יצאו מקופתה עד להכרעה בערעור. 11. שקלתי האם להיעתר לבקשתה החלופית של המבקשת, ולהורות על עיכוב ביצוע חלקי בלבד. לא מצאתי מקום לכך בנסיבות העניין, במיוחד נוכח העובדה שהמבקשת לא הציעה ערובה כלשהי להבטחת אפשרות גביית הסכום או חלקו ממנה, ואף לא התחייבה כי הכספים - בגובה כלשהו - לא יצאו מקופתה עד להכרעה בערעור. בנסיבות אלה, חששם של המשיבים כי לא יוכלו להיפרע מן המבקשת בבוא העת, מתחזק. לכך יש להוסיף את העובדה, שהמבקשת לא טענה לנזק העלול להיגרם לה מעיכוב ביצוע פסק הדין, וממילא לא הצביעה על נזק כזה העשוי להימנע אם יעוכב הביצוע באופן חלקי בלבד. 12. למרות כל האמור, ובשים לב לכלל לפיו הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, אבהיר: איני חוסמת את דרכה של המבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול עיכוב הביצוע, באופן מלא או חלקי, תוך הצעת חלופה שתבטיח את יכולתם של המשיבים להיפרע ממנה, אם וכאשר יתקבל ערעורם. בית המשפט המחוזי יחליט בבקשה כזו, אם תוגש, כהבנתו. 13. בעניין אחד החלטתי לקבל את טענת המבקשת: המבקשת מלינה, בין היתר, על כך שעוכבו גם סכומי ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובתה, כך שלמרות שזכתה בדין, היא יוצאת בחסרון כיס. המשיבים טוענים לעניין זה, כי ההוצאות ושכר הטרחה הם פועל יוצא של פסק הדין, ואם זה יהפך על פיו - ממילא יבוטל חיוב זה, והמבקשת היא זו שתצטרך לשאת בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עורכי דינם. ראשית ייאמר, כי בית המשפט המחוזי לא הורה באופן מפורש על עיכוב תשלום ההוצאות ושכר הטרחה. מכל מקום, מאחר ובית המשפט הורה על "עיכוב ביצוע פסק הדין" ולא ציין כי תשלום ההוצאות ושכר הטרחה יוצאים מכלל העיכוב, ומכיוון שהצדדים מתייחסים לסכום זה כמעוכב, אתייחס אף אני לסכום זה ככלול במסגרת עיכוב הביצוע. בנסיבות העניין, החלטתי לקבל את טענת המבקשת. אמנם את סכום זכייתה של המבקשת ראיתי לעכב מן הטעמים שפורטו לעיל, אך לא מצאתי הצדקה לעיכוב תשלומם של הסכומים שכבר הוציאה המבקשת מכיסה בהליך שהסתיים במתן פסק דין לטובתה. עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר הטרחה מבוטל, אפוא. 14. סוף דבר: הערעור נדחה ברובו. עיכוב הביצוע נותר על כנו, למעט בנוגע להוצאות ולשכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובת המבקשת בבית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות בהליך זה. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע