לטענת הנתבעת התובעת פוטרה מעבודתה לאחר שהתברר שהתובעת נהגה לשלוח יד ולקחת לעצמה כספים מקופת החנות בה עבדה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבה של עובד מהקופה: .1 מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית וגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית. .2 לטענת התובעת: א. היא הועסקה על-ידי הנתבעת כעובדת מיום 15.10.86עד ליום 14.2.93, עת פוטרה לאלתר מעבודתה. ב. עם סיום עבודתה היתה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 118,14 ש"ח, דמי הודעה מוקדמת בסך 2206ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 2823.68ש"ח וגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית בסך 706, 20ש"ח. .3 לטענת הנתבעת: א. התובעת פוטרה מעבודתה לאחר שהתברר שהתובעת נהגה לשלוח יד ולקחת לעצמה כספים מקופת החנות בה עבדה. ב. על מנת לבדוק את הדבר הכניסו מנהלי הנתבעת כספים עודפים לקופה והתובעת נטלה אותם לעצמה מבלי לדווח עליהם. ג. בנסיבות הענין לא היתה זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. ד. התובעת ניצלה את כל ימי החופשה להם היתה זכאית, או שקיבלה פדיון חופשה בגינה. ה. התובעת שימשה כמנהלת עצמאית של חנות ולכן לא חל עליה חוק שעות עבודה ומנוחה. ו. התובעת לא עבדה בשעות נוספות, שעות עבודתה היו מ-00: 10עד 00:12 ומ-00: 17עד 00:21, וכן במוצאי שבת. בשנת 90ניתנה לה העלאה בשכרה שנועדה גם לעבודתה במוצאי שבת. .4 התובעת הגישה את עדותה הראשית אשר בה חזרה על טענותיה האמורות, והכחישה כי לקחה כספים מקופת הנתבעת. לטענתה האמינה התובעת ביושרה ולכן הסכימה להיבדק בפוליגרף, אך הופתעה כאשר הוברר לה כי על שתיים מהשאלות שנשאלה בבדיקה נמצא כי לא דיברה אמת. לגבי שעות העבודה היא עבדה בימים א' עד ה' מ-00: 9עד 00: 13ומ-00: 16עד 00:21, כך שהיא עבדה כל יום 9שעות, היינו שעה אחת נוספת. בימי ו' עבדה מ-00: 9עד 00:ב.15 כמו כן, עבדה 3פעמים בחודש במוצאי שבת במשך 4- 3שעות כל פעם. עבודתה לא היתה של מנהלת אלא של מוכרת ופקידה. לא נמסר לה פירוט ביחס לימי החופשה להם היתה זכאית. .5 מטעם הנתבעת הוגשה עדות בתצהיר של מנהלה, עזריאל פויגלשטוק, שחזר בתצהירו על טענותיו האמורות. ביחס לשעות העבודה טען בתצהירו כי התובעת עבדה משעה 00: 9עד 00:12, ומ-00:17 עד 00:21, וכן במוצאי שבת מצאת השבת עד שעה 00:נ.22 .6 בחקירתה הנגדית הגדירה התובעת את עצמה כמנהלת ופועלת בטענה שעבדה יותר מאשר פועלת, היתה אחראית על הקופה, אך טענה שכל אחת מהעובדות שמכרה הדפיסה גם היא בקופה. ביחס לטענת הגניבות, הוגשה נגדה תלונה במשטרה והוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות. .7 מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית מסר שהוא בעצמו שם פעם אחת סכום עודף של 20ש"ח בקופה, ושני הבנים שלו שמו שני סכומים עודפים נוספים עליהם לא דיווחה התובעת. הוא עצמו לא זכר מתי הוא שם את הכסף, ולא הודיע על כך לתובעת ביום בו התובעת לא החזירה את העודף. ביחס לסגירת התיק במשטרה מחוסר ראיות, טען מנהל הנתבעת שהוא הגיש על כך ערר ליועץ המשפטי לממשלה, וטרם ניתנה החלטה בקשר לכך. .8 לאחר עיון בעדויות נראה לי שהנתבעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכחת טענתה ביחס לשליחות יד או לגניבות מקופת הנתבעת. התובעת העידה כי לא היתה עובדת יחידה, וכי בחנות היו שתי עובדות נוספות שעבדו במשמרות, האחת לפני הצהריים והאחת לאחר הצהריים, כאשר התובעת היתה נעדרת מהחנות בשעות הצהריים, והחנות היתה נשארת פתוחה עם אחת העובדות. גם מנהל הנתבעת לא היה משוכנע מהבדיקה שנעשתה על-ידיו, וחשב שיתכן שמדובר בטעות, מסיבה זאת ביקש מבניו לעשות בדיקות נוספות. לגבי הכספים שהוכנסו לקופה על-ידי הבנים, לא הובאה עדות ישירה. כמו כן, אין להוציא מכלל אפשרות מצב של טעות או הסברים אחרים שבגללם לא היתה התובעת מודעת לעודף הכספים בקופה, או כי היא מבצעת גניבה בקשר לכך. על פי החלטה שניתנה במהלך הדיון אין לקבל את בדיקת הפוליגרף כראיה קבילה, ומכל מקום לא נראה לי שניתן לקבל את בדיקת הפוליגרף כראיה מספקת המכריעה את הכף לרעת התובעת. לאור זאת, ומשלא הוכחה עילה לביטול או להפחתת פיצויי הפיטורים זכאית התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. .9 ביחס למשכורת הקובעת לחישוב פיצויי הפיטורים, נראה לי שיש לקבוע את המשכורת על פי התלוש של חודש 12/92, שהוגש לבית הדין, לפיו היתה המשכורת 2048 ש"ח. לאור זאת, היתה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 027.5,13 ( 6.36x2048), ולדמי הודעה מוקדמת בסך 2048ש"ח. .10ביחס לפדיון חופשה שנתית, מקובלת עלי גרסת התובעת שהיתה זכאית ל- 32ימי חופשה, ולאור זאת היתה זכאית לפדיון חופשה בסך 2621ש"ח, אך מסכום זה יש להפחית את ההפרשים ששולמו לתובעת בתלוש 12/92, בסך 1439ש"ח. לאור זאת, היתה זכאית התובעת לפדיון חופשה בסך 1182ש"ח. .11ביחס לגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, נראה לי שאין לראות את התובעת כמי שעוסקת בניהול במשמעות השוללת תחולה של חוק שעות עבודה ומנוחה, בענין זה נקבע שהמשמעות של עבודה בתפקיד הנהלה השוללת את תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על פי סעיף 30(5) מתיחס לתפקידי ניהול הכוללים סממנים אחדים, ובהם מתן סמכויות לארגן את פעולות המפעל, מתן הוראות לעובדים אחרים ופיקוח על עבודתם, חופש פעולה ועצמאות, מעמד בכיר במבנה החברה, שכר של מנהל וקביעת מדיניות הנהלת המפעל (דב"ע מט/7-2, מישל רבוח נ' הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא' 117,) במקרה זה התובעת היתה עובדת אחראית לחנות שעבדה עם עובדת אחת נוספת כמוכרת בחנות בנסיבות שבהם לא ניתן לראות אותה כמנהלת במשמעות האמורה. מאידך גיסא, נראה לי כי ביחס לשעות העבודה היה לתובעת חופש בעבודתה, ולא ניתן לסמוך על עדותה או על זכרונה על מנת לקבוע שעות עבודה מדויקות. יחד עם זאת ניתן לקבוע כי שעות העבודה בימי השבוע שיקפו את שעות העבודה הרגילות, בעוד שהעבודה במוצאי שבת היתה במסגרת של עבודה בשעות נוספות. לאור העובדה שעבודת התובעת היתה מצאת השבת עד 00:22, נראה כסביר ששעות העבודה במוצאי שבת היו 4שעות כל פעם, במשך 3פעמים בחודש. התובעת עבדה במתכונת כזאת מחודש 4/90עד לסיום עבודתה, לאור זאת היתה זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות בסך 6451.2ש"ח ( 2048x 200: % 150x 4x 3x35). .12הואיל והיתה מחלוקת של ממש ביחס לזכאות התובעת לפיצויי פיטורים ולשכר עבור עבודה בשעות נוספות, אני מפחית את פיצויי ההלנה שעל הנתבעת לשלם לתובע על הסכום האמור ומעמיד אותם על ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת הריבית וההצמדה התשכ"א - 1961, החל מיום 25.2.93ועד תום 30יום מהיום בו יתקבל פסק הדין על ידי הנתבעת, ופיצויי הלנת שכר או הלנת פיצויי פיטורים מלאים לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, הכל לפי הענין, החל ממועד זה ועד לתשלום בפועל. יתר התשלומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת הריבית וההצמדה התשכ"א -1961, החל מיום 25.2.93ועד לתשלום בפועל. .13לאור זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כאמור בסעיפים 9, 10, 11ו- 12דלעיל, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של % 10בתוספת מע"מ מהסכום שנפסק לזכות התובעת.פיצוייםגניבה (בעבודה)פיטוריםפיצויי פיטורים