קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה למי שעובד בעסק משפחתי: .1מדובר בתביעה לקבלת דמי אבטלה. .2התובעת טוענת, כי החלה לעבוד אצל אביה כפקידה החל מיום 1.93עד 6/94עת פוטרה. התובעת עבדה בין השעות 00: 08- 00:16, אביה היה קבלן לעבודות מתכת ובעל מסגרייה באזור התעשיה בקרית מלאכי. משרדו היה בביתו אולם בגין עבודתו שהה מחוץ לביתו. תפקידה של התובעת היה לענות לטלפונים, לתאם פגישות עבודה, לנהל הספרים, להמציא חומר לרואה החשבון ולשלם תשלומים שונים לרבות תשלומי מע"מ, מס הכנסה בגין העסק. התובעת פוטרה מעבודתה בשל צמצום בעבודות ועקב כך בהכנסות העסק. .3הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי אין התובעת זכאית לדמי אבטלה מאחר ולא צברה תקופת הכשרה מספקת כנדרש בסעיף 127ד לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב{ תשכ"ח - 1968(להלן - "החוק") וכי התובעת אינה בבחינת "מבוטחת" על פי סעיף 127א לחוק, כי בינה ובין מעבידה - אביה לא שררו יחסי עובד ומעביד ואין היא עונה להגדרת עובד על פי סעיף 1לחוק. עבודתה היתה בבחינת "עזרה משפחתית". .4מטעם התובעת העידה התובעת, אביה ואדם נוסף בשם אלברט כהן אשר היה בקשרי עבודה עם אביה. כן הוגשו תלושי משכורתה לחודשים: 6/94- 1(ת/1). מטעם הנתבעת הוגשה הודעתה של התובעת בפני חוקר המוסד (נ/1). .5מתוך העדויות, עולה, כי מדובר בעסק משפחתי, שכן אחיה של התובעת אכן עובדים בעסק. משרד העסק ממוקם בביתו של אביה של התובעת מופרד משאר חלקי המגורים שבבית ומצוייד בטלפון ובפקס. טרם החלה התובעת עבודתה ואף לאחר פיטוריה אביה בצע את עבודות המזכירות, אולם כאשר התובעת השתחררה משרותה הצבאי, במשך מספר חודשים חיפשה עבודה והוסיפה, כי בקרית מלאכי קשה להשיג עבודה וכשאביה היה לחוץ בעבודתו וביקש להעסיק פקידה הציעה עצמה לעבודה ואביה קבלה תוך שהיא מציינת, כי כמובן מעדיף את בתו. ואמנם התובעת העידה, כי בצעה עבודות שונות בשעות עבודה מסודרות תוך ציון העובדה, כי הינה בעלת השכלה בהנהלת חשבונות. בארבעת חודשי עבודתה האחרונים והחל מחודש 3/94עד 6/94הועלה שכרה ב-000, 1ש"ח לחודש, על פי עדותה ביקשה העלאה בשכר שכן עבדה שנה וכן בגלל העובדה כי קבלו פרוייקט גדול לבצוע (עדות האב בעמ' 3לפרוטוקול מיום 22.2.96) אולם ב- .15.7נסתיימה העבודה. וכפי שהעיד האב כשהיה לחץ עבודה גם התובעת היתה בלחץ. משכורתה של התובעת היתה משולמת מדי חודש בשיק או בהעברה לחשבון התובעת וכשהיה לחץ לפעמים נדחה תשלום המשכורת לחודשיים, אולם שאר העובדים היו מקבלים שכרם מדי חודש בחודשו. לטענת אביה פוטרה כאשר נגמרה תקופת הלחץ בעבודה ולמיטב זכרונו פוטרו עוד שני עובדים. כשנשאל אם העלה לעובדים נוספים השכר, מלבד לבתו, ענה, כי חושב שהעלה לעוד עובד (עמ' 3לפרוטוקול). התובעת נהגה לעזור לאביה לפני שהחלה לעבודה בצורה מסודרת ולאחר פיטוריה נהגה לשלם החשבונות בדאר והקלה עליו בקביעת פגישות כאשר צלצלו הלקוחות לביתו (משרדו) והוא היה נמצא בעבודה. התובעת לא דרשה מאביה פיצויי פטוריה עם פטוריה. .6בהודעתה בפני חוקר המוסד לא ידעה בבירור אם הפסיקה לעבודה בחודש יוני 94או מאי אולם ידעה לומר, כי החלה לחתום בלשכה בחודש .7/94 באשר לסיבת תחילת עבודתה, העידה, כי בעקרון אביה לא היה צריך פקידה אולם בשל תקופת לחץ בעבודה ביקש להעסיק פקידה והציעה עצמה לעבודה שכן באותה עת השתחררה מהצבא וחיפשה עבודה. בהודעתה הבהירה, כי עבדה 5ימים בשבוע בשעות לא קבועות, כי המשרד היה בבית אולם אם היו נסיעות או צורך להביא פועלים היתה נוסעת. כן פרטה, כי משכורתה לא היתה משולמת באופן קבוע מדי חודש והדבר היה תלוי במצבו הכספי של העסק, אבל לא לחצה מאחר ומדובר במשפחה. המשכורת היתה עולה כשהיתה עליה בהכנסות וכשהיתה ירידה - אביה לא יכול היה להחזיק אותה ופיטר אותה. .7נשאלת השאלה האם נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לאביה או שמא מדובר בעבודה שהינה בבחינת "עזרה משפחתית" בלבד. התשובה לשאלה זו הינה שאלה מעורבת של חוק ועובדה (דב"ע לג/108-0, המוסד לבטוח לאומי נ. שרה כץ פד"ע כרך ה' עמ' 31). .8על פי סעיף 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1958, מוגדר:נ- "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד". מי שטוען, כי יחסים בינו לבין קרובו חורגים מדרג היחסים של עזרה משפחתית הדדית ולבשו אופי של יחסי עובד מעביד, עליו נטל השכנוע. (דב"ע לג/159-0, בטי מרקו נ. המוסד, פד"ע ה' 134). שני תנאים מצטברים צריך שהתמלאו על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין המפעל יחסי עובד ומעביד ייחשב כעובד. התנאי הראשון - עבודה במפעל באופן סדיר. והשני - אילולא נעשתה עבודה על ידי אותו קרוב, היתה נעשית בידי עובד. משעולה ממסכת העובדות, ללא ספק, כי לא נתמלא התנאי השני בהגדרה, אין עוד צורך להתייחס לשאלת הסדירות שבעבודה של "קרוב המשפחה" (דיון מס' מז/6-0, מרדכי סרוסי נ. המוסד, פד"ע י"ח 434, 436). מנוסח ההגדרה של "עובד" שפורטה לעיל, עולה, כי ההגדרה מכוונת למעסיק שאינו תאגיד (דב"ע מא/6- 0דורית שוורץ נגד המוסד, פד"ע כג' עמ' 202) בדב"ע לג/108- 0המוסד לביטוח לאומי - שרה כץ, פד"ע ה' עמ' 31, קבע ביה"ד הארצי, כי קירבה משפחתית אין בה לכשעצמה למנוע אפשרות של יחסי עובד ומעביד. אולם, אין חולקים גם, כי המניע לבחירת העובד בין כמניע עיקרי לבין מניע משני, אינו קובע לעניין קיום או העדר קיום יחסי עובד ומעביד. הקובע הוא, מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, קביעת המהות הנ"ל היא שאלה של חוק ושל עובדה (שם בעמ' 35). כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בבדיקת יתר את טיב היחסים שנוצרו, יחסים וולנטרים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת בין היתר, לסימני היכר כגון: מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או "סמלי" וכו' (דב"ע לג/108- 0הנ"ל בעמ' 36, דב"ע מח/141- 0הנ"ל, שם בעמ' 100). שעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעביד בכלל, לרבות בנושא זכאות מכח חוק הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, ובמסגרת זו, יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו: לכוונתם להתקשרות בדין. על כוונה זו, יש ללמוד מביטויים חיצוניים, ואחד הביטויים לכך הינה התמורה (פס"ד דורית שוורץ בעמ' 208). צורת תשלום השכר היא רק מבחן עזר לקיומם של יחסי עובד ומעביד, אך אין בה לכשעצמה ללמד על עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד, אולם, אין אף להסיק מהעובדה שהתובעת לא קיבלה שכר, כדי ללמוד באופן נחרץ, כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד (דב"ע נב/13- 0לאה מירון נגד המל"ל, פד"ע כד' עמ' 82, שם דובר בעובדת אשר המשיכה לעבוד בזמן חופשת הלידה בחברה אשר ניהלה). בדב"ע נג/19- 0בתיה אקרמן נגד המוסד לביטוח לאומי [לא פורסם] קבע ביה"ד, כי יתכנו מקרים שקרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה ולא מקפידים עימו בכל הנוגע למסגרת שעות עבודתו. .9במקרה שלפנינו התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה על מנת להכיר בה כ"מבוטחת" לצורך בחינת זכאותה לדמי אבטלה. התובעת הוכיחה כי עבדה באופן סדיר ובשעות מוגדרות לצורך רווחתו הכלכלית של העסק. לא מדובר בעבודה שולית או עבודה לצורך העסקה עצמית. ובכל מקרה עבודתה היתה מעבר ל"עזרה משפחתית". אמנם לפני תחילת תקופת עבודתה ולאחריה לא העסיק אביה כל פקידה במקומה אולם הן התובעת והן אביה הסבירו בעדותם, כי העסקתה של התובעת היתה בתקופה בה גם לתובע היה רווח כלכלי בעסקו בשל לחץ עבודה ולפיכך ביקש לקחת פקידה והתובעת הציעה עצמה לעבודה זו. ובאשר לסיום עבודתה, הבהירה, כי כאשר לחץ העבודה ירד וכן ההכנסות פוטרה התובעת מעבודתה. התובעת מתארת בעדותה השוני בין היקף עבודתה לפני התקופה בה מבקשת להכיר ביחסי עובד ומעביד לבין התקופה שלאחריה, והעידה, כי לפני כן היתה עוזרת לאביה במקצת שכן היתה חיילת (עמ' 3לפרוטוקול מיום 15.11.95) ולאחר סיום עבודתה היתה עוזרת בקביעת פגישות, אם היו מתקשרים לביתו של אביה והוא לא היה בנמצא אך הוסיפה והסבירה גם לחוקר המוסד, כי רוב זמנה לא היתה בבית. בית הדין ער לעובדה כי שכרה של התובעת הועלה באופן משמעותי ארבעה חודשים לפני פיטוריה אך ההסבר שניתן לכך על ידי אביה, כי נוצר לחץ בעבודתו כאשר קיבל הפרוייקט בגין העברת מכון לשקדים מצריפין לג'וליס ובהיקף של 000, 600ש"ח, הינו הסבר מניח את הדעת וסביר, שכן האב העיד, כי כאשר נוצר לחץ בעבודה יש יותר התרוצצויות, יותר נסיעות ויותר עבודה. מדובר בעדות אשר הינה סבירה, מניחה את הדעת ולא נסתרה. כמו כן יש לציין, כי האב העיד, כי ב- .15.7נמסר הפרוייקט, זאת זמן קצר לאחר פיטורי התובעת. שכרה של התובעת עלה כאשר הכנסות העסק עלו והיא נתבקשה לבצע עבודה רבה יותר, ואמנם על פי הפסיקה כאשר מדובר בעובד קרוב משפחה אין מקפידים עמו בכל הנוגע במסגרת שעות העבודה ואף אם שכרו אינו ריאלי אלא מוגזם או סמלי אין בכך כדי לשלול את מעמדו כ"עובד". אמנם יש ליתן משקל לשכר המשולם לבן המשפחה אולם במקרה זה אין מדובר בשכר סמלי והוכח ולו לכאורה, כי בגין עליה בהיקף עבודתה הועלה אף שכרה, לפיכך אין לראות בשכרה משום "פיקציה". אף כי משכורתה של התובעת לא היתה משולמת במשך כל תקופת עבודתה מדי חודש אלא היו מקרים בהם שולמה כעבור חודשיים, בנסיבות המקרה שלפנינו, הסברה של התובעת, כי מדובר במשפחה ולפיכך לא לחצה לקבל משכורתה, הינו הסבר סביר ומניח את הדעת ואין בעובדה זו כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד. .10ממכלול הגורמים והעובדות שהוכחו בפנינו לא נסתרה טענת התובעת, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד בהתאם למבחנים שפורטו לעיל ולפיכך התובעת היתה בבחינת "מבוטחת" על פי סעיף 127א לחוק במשך כל תקופת עבודתה מ- 1/93עד .6/94לפיכך דין התביעה להתקבל. לאור האמור לעיל תבחן זכאות התובעת לדמי אבטלה. בנסיבות הענין - כל צד ישא בהוצאותיו. .11זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. דמי אבטלה