על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 4.9.2011 בשעת אחר הצהריים התפתח עימות בין המתלונן, שהוא בן דודו של המערער, לבין משפחת המערער. המתלונן עזב את המקום ברכבו. בשל קיומו של סכסוך ממושך בין המתלונן לבין המערער, ולאחר העימות הנ"ל, החליט המערער לתקוף את המתלונן ולשם כך הצטייד בסכין שאותה החביא בבגדיו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דקירת קרוב משפחה: השופט צ' זילברטל: 1. המערער, יליד 13.9.1993, הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ושל החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק הנ"ל. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 20 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 5.9.2011 ועד ליום 6.11.2011); 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של החזקת סכין ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. הערעור שלפנינו מופנה כלפי רכיב המאסר בפועל שנגזר על המערער. 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 4.9.2011 בשעת אחר הצהריים התפתח עימות בין המתלונן, שהוא בן דודו של המערער, לבין משפחת המערער. המתלונן עזב את המקום ברכבו. בשל קיומו של סכסוך ממושך בין המתלונן לבין המערער, ולאחר העימות הנ"ל, החליט המערער לתקוף את המתלונן ולשם כך הצטייד בסכין שאותה החביא בבגדיו. המערער, אשר אותה עת היה עדיין קטין (המערער הפך לבגיר כתשעה ימים לאחר האירוע), נכנס לרכב ביחד עם אחיו, יליד 1997, ונסע ברחבי כפר מנדא, היישוב בו מתגוררים המתלונן והמערער, עד שנתקל ברכבו של המתלונן וחסם את דרכו. המערער ואחיו יצאו מרכבם, ניגשו אל המתלונן שישב ברכב, והמערער דקר את המתלונן באמצעות סכין דקירה בבטנו בעודו יושב ברכב. בהמשך, משכו המערער ואחיו את המתלונן מרכבו והמערער דקר אותו פעמיים נוספות במותן שמאל. המתלונן נפל על הכביש, כשהכרתו מעורפלת. המערער נמלט מהמקום כשהוא משאיר את רכבו מאחור. המתלונן הובהל לבית החולים, נאלץ לעבור ניתוח והוא אושפז במשך כשבוע ימים. 3. שירות המבחן לנוער המליץ לבית המשפט המחוזי שלא לגזור על המערער עונש מאסר בפועל, מה שעלול "לחבל ברצף התפתחותו ולגרום לו נזקים אישיותיים מיותרים". המלצת שירות המבחן היתה, כי המערער יירצה את מאסרו בעבודות שירות. בתסקיר מציין שירות המבחן, כי המערער מודה במיוחס לו ובמהלך הטיפול שקיבל במסגרת שירות המבחן הוא נעשה מודע גם למהלכים הפנימיים אשר הביאוהו לבצע את העבירה. המערער הביע חרטה על מעורבותו בעבירה, הקפיד על תנאי שחרורו (שכללו מעצר בית מלא בכפר רינה), כמו גם על הטיפול הקבוצתי במסגרת שירות המבחן. המערער סיים 12 שנות לימוד וטרם מעצרו עבד באופן סדיר בעסקי המשפחה בתחום הירקות. עברו של המערער נקי ומשפחתו התגייסה לתמוך בו ולסייע לו. 4. בית המשפט המחוזי פירט בגזר הדין את שיקולי הענישה הרלוונטיים, ובהם חומרת העבירה (דקירה באמצעות סכין, מעשה אלים ומסוכן, שהפך, למגינת הלב, לתופעה רווחת) ונסיבות ביצועה (המערער חיפש את המתלונן לאחר שהצטייד מבעוד מועד בסכין, דקר את המתלונן מספר פעמים וגרם לו לנזקים משמעותיים, ועזב את המקום לאחר ביצוע העבירה כשהמתלונן נותר במקום בהכרה מעורפלת). מנגד ציין בית המשפט, כי מדובר בקטין, אמנם על סף הבגירות, שאין לו כל עבר פלילי, שתפקודו היה נורמטיבי עד למועד ביצוע העבירה ושהודה מיד במיוחס לו. בית המשפט גם ציין לחיוב את התרשמות שירות המבחן, את התמיכה לה זוכה המערער בקרב בני משפחתו ואת רצונו להשתלב בתהליך טיפולי. בית המשפט מצא כי משקלה של כף החובה גובר במקרה זה והמסר ההרתעתי מחייב ענישה מחמירה גם כשמדובר בקטין. בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסק הדין בע"פ 3220/09 מוחמד נ' מדינת ישראל ( 11.10.2009). 5. במסגרת הערעור שלפנינו טען הסניגור המלומד, כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה שהמערער היה קטין בעת ביצוע העבירה, כמו גם להמלצת שירות המבחן. טענת המערער היא, כי במקרה דנן סטה בית המשפט באופן משמעותי מהמלצת שירות המבחן, שלפיה אין מקום למאסר בפועל, מבלי שנימק מדוע היה מוצדק לעשות כן. עוד נטען בשמו של המערער, כי יש משמעות לעובדה שכתב האישום בעניינו תוקן, באופן שסעיף העבירה שיוחסה לו במקור שונה לקולא, כאשר מלכתחילה הואשם המערער בעבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין (חבלה בכוונה מחמירה), אך סעיף זה שונה לסעיף החמור פחות, שצוין לעיל. בהקשר זה הציג בא כוח המערער שורה של פסקי דין אשר גזרו על נאשמים שהורשעו בעבירות שבהן הורשע המערער עונשים קלים יותר, לרבות עונשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. המערער ציין, כי מאז הועמד לדין התחולל שינוי מהותי בחייו. הוא התארס וצפוי להינשא בקרוב, שהה במעצר בית מלא מחוץ לכפר בו הוא מתגורר ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. המערער אף הפקיד את הפיצוי למתלונן והביע חרטה עמוקה על מעשיו. 6. בא כוח המשיבה טען, כי העונש שנגזר על המערער, גם בהתחשב בכך שמדובר באדם צעיר שעברו נקי, הוא עונש סביר. המשיבה הציגה שורה של פסקי דין התומכים בטענה זו, לרבות מקרים בהם התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על נאשמים צעירים אשר הורשעו בעבירות דומות, ובית משפט זה הטיל עליהם עונשי מאסר לתקופות משמעותיות. בא כוח המשיבה עמד על כך, שהמערער לא הסתפק בדקירה אחת, אלא הוסיף לדקור את המתלונן גם לאחר שהוצא מרכבו. מכל מקום, נטען כי העונש שנגזר על המערער הוא סביר ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור. 7. בתסקיר משלים מיום 9.7.2012 נאמר, כי המערער ממשיך לעבוד באופן סדיר בענף הירקות ומתפקד באופן חיובי ותקין. לאחר מתן גזר הדין יצר המערער ביוזמתו קשר עם שירות המבחן וביקש להמשיך את הטיפול. ואכן, מאז שומר המערער על קשר רצוף עם שירות המבחן ומשתתף בקבוצה טיפולית בתדירות של אחת לשבוע, בנוסף לשיחות פרטניות. נראה, כי בהתייחסותו של המערער לעבירה הועמקה התובנה שהיתה לו ההזדמנות להימנע מביצועה והוא מביע צער רב על המעשים שביצע. שירות המבחן התרשם, כי המערער נוטל אחריות מלאה לכל המיוחס לו בכתב האישום ומבין את חומרת המעשה ואת הפוטנציאל הקטלני שהיה גלום בו. שירות המבחן ממליץ עתה כי "תפקודו התקין של הצעיר, התגייסותו להמשך טיפול והבנתו ואחריותו לתוצאות מעשיו ולפגיעה בקורבן, יבואו לידי ביטוי בקיצור תקופת מאסרו". 8. בית משפט זה חזר ופסק פעם אחר פעם כי יש לנהוג בחומרה במי שתקפו אחרים באמצעות סכין. נראה, כי מקרה זה הוא מקרה בעל סממנים ברורים של חומרה, נוכח העובדה כי לא היה מדובר במעשה ספונטני של איבוד עשתונות רגעי וכי המערער דקר את המתלונן מספר פעמים, כשהדקירות היו עמוקות ומסוכנות. מבחינה זו צדק בית המשפט המחוזי הנכבד כשדחה את המלצת שירות המבחן לדון את המערער למאסר שירוצה בעבודות שרות. אין מנוס מהמסקנה שמעשיו של המערער מחייבים מאסר בפועל בין כתלי הכלא, גם כשמדובר בבחור צעיר שביצע את העבירה בהיותו עדיין קטין וגם לרקע התרשמותו החיובית של שירות המבחן. על אף חומרת המעשים ונסיבות ביצועם, כפי שפורט בהרחבה לעיל, מצאנו לנכון להקל במשהו עם המערער, בהתחשב בעיקר בהתרשמות שירות המבחן לגבי התנהלותו לאחר ביצוע העבירות ובמיוחד לאחר מתן גזר הדין, נתון שלא עמד לנגד עיני בית משפט קמא. המערער גילה תובנה למצבו ולצורך בקבלת סיוע וטיפול משירות המבחן, אליו פנה ביוזמתו לאחר מתן גזר הדין. מדובר באדם צעיר, אשר ממש על סף כניסתו לשלב הבגרות נכשל בכישלון חמור. אלא שיש יסוד להנחה, שעלה בידו להפיק מהאירוע את הלקחים הנדרשים ולפעול לשיפור עצמיותו באופן שתפקודו במהלך חייו הבוגרים יהא תקין. נראה, אפוא, שהליך השיקום בו מצוי המערער נושא פרי ויש מקום ליתן לכך ביטוי בעונש, מה גם שמדובר במי שהיה קטין, לגביו שיקולי שיקום הם בעלי משקל מיוחד בין מכלול שיקולי הענישה. בנסיבות אלה ועל מנת לחזק את המערער במהלכיו הראויים, מצאנו שיהיה זה נכון להקל עימו. לכך נוסיף את התקופה המשמעותית במהלכה שהה המערער בתנאים מגבילים, את התגייסות משפחתו לסייע לו ואת כוונותיו להינשא בקרוב ולהקים משפחה, באופן שמחזק את התקווה שלאחר תום ריצוי מאסרו יעלה על מסלול חיים תקין ונורמטיבי מכל בחינה. 9. נוכח האמור לעיל מתקבל הערעור באופן שעונש המאסר לריצוי בפועל יעמוד על 15 חודשים, בניכוי תקופת המעצר מיום 5.9.2011 ועד ליום 6.11.2011. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם. המערער יתייצב לריצוי המאסר במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 3.9.2012 עד לשעה 09:00. משפט פלילידקירה