בית הדין לעבודה פסק כי במקרה דנן, הנתבעת שינתה תנאי מתנאי עבודתו של התובע- לכל הפחות שינתה את מקום עבודתו תוך הצבת דרישה בלתי אפשרית מבחינת התובע - לפיה עליו להתייצב מידי יום בפ"ת בשעה 6.30 בשים לב למגוריו בקרית ארבע קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דרישה "בלתי אפשרית" מעובד: עובדות   1. התובע עבד אצל הנתבעת, החל מתאריך 27/4/93, כנהג 'ביובית'- משאית לשאיבת בורות ביוב ולפתיחת סתימות. הנתבעת סיפקה שירותי אחזקת ביוב לצה"ל, ותפקידו של התובע, יחד עם עוזרו, כלל תחזוקת 62 בסיסים ומוצבים של צה"ל ב'גיזרת ירושלים'- המתחילה בחברון עוברת דרך ים המלח ומסתיימת באזור בית אל. בתאריך 2/6/99 יצא התובע לעבודה כהרגלו, ובסופו של יום העבודה, כאשר כבר היה בביתו שבקרית - ארבע הודיעה לו הנתבעת כי יש צורך לטפל בבור ביוב שגלש באזור בית - אל. התובע אמר כי הוא עייף מכדי לנסוע לבית -אל, המצויה במרחק של כשעה וחצי נסיעה, ואמר כי יעשה את העבודה האמורה למחרת היום. הנתבעת שלחה צוות אחר לעשות את העבודה והתובע ועוזרו נדרשו להתייצב למחרת היום עם הביובית במשרדי הנתבעת שבפתח תקווה. או אז נאמר לתובע כי עליו לנצל את ימי החופש הצבורים לזכותו. כך עשה התובע, ומשאלו תמו בתאריך 27/6/99, חזר לנתבעת. הנתבעת הודיעה לתובע כי היא מסכימה להמשיך להעסיק את התובע בתנאי שיתייצב מדי בוקר באזור פתח תקווה. 2. מכאן ואילך חלוקות הדעות בעניין משך התקופה בה נדרש התובע לעבוד בפתח תקווה, בעניין תגובתו של התובע להצעה זו, ובעניין השאלה האם השתלשלות המאורעות מלמדת על התפטרות או פיטורים. כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלה האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, ובשאלת גובה משכורתו של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.   טענות התובע 3. הנתבעת הסכימה להמשיך ולהעסיק את התובע בתנאי שיעבור לעבוד בפתח תקווה כעוזר בעבודות שונות. לצורך כך עליו להתייצב בפתח תקווה מדי יום בשעה 6:30. התובע לא יכול לעשות זאת שכן האוטובוס הראשון מקרית ארבע לא יוצא מספיק מוקדם על מנת להגיע לפתח תקווה בשעה זו. לאחר שהתובע אמר לנתבעת כי אין הדבר ביכולתו, אמר לו מנהל הנתבעת, מר מאירי, כי 'הוא ישלם לי (לתובע) את המגיע לי וזהו'. התנהגות זו מהווה פיטורים, ולכן זכאי התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הסיבה האמיתית לפיטוריו של התובע היא סירובו של התובע לבקשת הנתבעת לדווח על יותר טיפולים מאלו שנעשו בפועל. בקשה זו באה בעקבות צורת התשלום לפיה הנתבעת מקבלת תשלום פר עבודות ולא תשלום גלובלי קבוע ואחיד מדי חודש. הנתבעת נתנה לתובע מכתב לפיו פוטר עקב צמצומים [נספח ג' לתצהיר התובע] ויש בכך להוכיח את טענות התובע. הנתבעת החתימה את התובע על מסמך נוסף לפיו "הננו מאשרים קבלת הודעתך על רצונך להפסיק את העבודה" [נספח ד' לתצהיר מר מאירי]. מסמך זה איננו משקף את המציאות והתובע אולץ ע"י הנתבעת לחתום עליו בטענה שאם לא יעשה כן לא יקבל פיצויי פיטורים. לתובע שוחררו כספי הפיצויים שהצטברו לזכותו בקרנות שונות, אולם הללו שולמו בחסר ובאיחור ולכן הוא זכאי לקבל הפרשם ופיצויי הלנה.   4. רכיבי הכוננות, פרמיה ונסיעות המהווים חלק משכרו של התובע הינם פיקטיביים, שכן התובע מעולם לא נקרא מביתו לעשות עבודות (למעט המקרה שאירע בתאריך 2/6/99), ונסע לעבודה וממנה במשאית ה'ביובית' ולכן לא נזקק כלל לנסיעה באוטובוס. לכן יש לכלול אותם במשכורת הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.   טענות הנתבעת 5. במהלך חצי השנה האחרונה לעבודתו, חלה נסיגה באיכות העבודה של התובע, והחלו להצטבר תלונות על כך שהוא לא מבצע את המוטל עליו. המקרה שהגדיש את הסאה היה האירוע המוזכר לעיל מתאריך 2/6/99. במקרה זה נעשו ניסיונות לאיתור התובע משעה 15:30, אולם הלה לא ענה במכשיר הקשר, ורק בשעה 18:00 אותר התובע בביתו וכאמור סירב לבצע את העבודה באותו יום. מעשיו של התובע הגיעו עד כדי כך שהגיעה התראה מצה"ל על כוונה להפסיק את ההתקשרות עם החברה. התובע הוצא לחופשה עד שיוחלט מה לעשות בעניינו. בתאריך 27/6/99 התייצב התובע במשרדי החברה ולאור הפצרותיו הרבות הודע לו כי על מנת להמשיך לעבוד בנתבעת עליו לעבוד באזור פתח תקווה לתקופת ניסיון בת שבועיים, בה ניתן יהיה לפקח על עבודתו, שבסיומה יוחזר לגזרתו המקורית. התובע השיב בחיוב, אולם למחרת לא התייצב לעבודה ולא הודיע דבר. כאשר התקשרה אליו הנתבעת על מנת לברר מה קרה, אמר כי אין בדעתו לחזור לעבודה. משכך, התובע הוא זה שהתפטר ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. למרות זאת, ולפנים משורת הדין, שיחררה הנתבעת לתובע את כספי פיצויי הפיטורים שהצטברו לזכותו בקרנות השונות, ובסך הכל עמד לרשותו, כפיצויי פיטורים, סכום הגבוה מזה שהיה זכאי לקבל. מאחר שהתובע הוא זה שהתפטר, עליו לשלם לנתבעת דמי הודעה מוקדמת בשווי של חודש עבודה. תוכן המסמך נספח ד' לתצהיר מר מאירי בו כתוב כי התובע ביקש לסיים את עבודתו הוא המסמך המשקף את האמת, ואילו נספח ג' לתצהיר התובע, בו נאמר כי התובע פוטר, ניתן לו על מנת שלא לפגוע בסיכוייו לקבל עבודה בעתיד. לפי ההסכם עם צה"ל, התשלום עבור שירותי החברה לא ניתן לפי כמות העבודה בפועל ואיכותה, אלא לפי מספר המחנות, ולכן אין בסיס לטענת התובע שהנתבעת דרשה ממנו למלא דו"חות שקריים על מנת לקבל תשלומים נוספים.   6. באשר למשכורתו של התובע, הפרמיה שולמה לו בעבור אחזקת הגזרה, וכאשר לא עבד היא לא שולמה לו, תוספת הכוננות שולמה לו משום שאכן היה בכוננות ונדרש לצאת לעבודה באופן מיידי על פי קריאה. באשר לדמי הנסיעה, התובע קיבל דמי נסיעה לפי דיווחיו, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ורק עבור הימים בהם עבד בפועל. לאור האמור, לא מדובר ברכיבים פיקטיביים, והרכיבים האמורים אינם חלק ממשכורתו הקובעת של התובע לצורך קבלת פיצויי פיטורים.   פסק דין סיום עבודת התובע 7. ללא קשר לנסיבות המדויקות שקדמו לסיום עבודתו של התובע, אין חולק על כך שהנתבעת הסכימה להמשיך להעסיק את התובע בתנאי שיגיע למשרד הנתבעת שבפתח תקווה מדי יום בשעה 6:30, בין אם לתקופת ניסיון של שבועיים, בין אם באופן קבוע. כאמור, התובע צריך להגיע מביתו שבקרית ארבע. הגעה, מדי יום, בתחבורה ציבורית (שכן טענת מנהל העבודה של הנתבעת שטען, בעמ' 115 שו' 28- עמ' 16 שו' 7, כי אמר לתובע שיישאר עם המשאית ולכן יכול להגיע מדי יום עם המשאית לפתח תקווה, נסתרה בחקירתו של מר מאירי, בעמ' 19 שו' 9-14, שטען כי לא דובר על כך שייקח את המשאית אלא היה הסדר לפיו התובע ועוזרו ייסעו עם רכבו של העוזר, והנתבעת תשלם להם על כך. גם טענה אחרונה זו לא הוכחה כלל ונזכרה בחצי פה רק בחקירתו) מקרית ארבע לפתח תקווה, כאשר יש צורך להיות בפתח תקווה בשעה 6:30, הינה קשה מאוד ואף בלתי אפשרית. מהעדויות עולה כי הנתבעת היתה ערה לקושי של התובע להתייצב לעבודה בשעה מוקדמת בפתח תקווה בשים לב למגוריו בקרית ארבע אלא שהיא סמכה על כי לבן זוגו לעבודה ה"ה גרינברג יש רכב ובו יבואו השניים (ראה עמ' 19 שורה 10,11, וכך עמ' 22 שורה 21-26). דא עקא שזה האחרון מסיבותיו, כנראה החליט שאינו מסכים לשינוי תנאי העבודה וכי אינו מוכן לעבוד יותר. לפיכך מצא עצמו התובע במצב שהוצב לו תנאי שהוא אינו יכול לעמוד בו, לפחות לפרק הזמן של שבועיים בהם יהיה בנסיון.   8. אף לו היה הדבר אפשרי, דרישה זו מהווה שינוי תנאי מהותי מתנאי עבודתו של התובע. כאמור בבג"צ מילפלדר [בג"צ 239/83 מילפלדר נ' הית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא02) 210. וראה גם: בג"צ 5060/96 רס"מ בת שבע קהלני נ' ראש הממשלה, פ"ד נד(3) 270;בג"צ 105/87 האוניברסיטה העברית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב(3) 556; ע"ע 300353/97 מדינת שראל נ' משה נהרי, פד"ע לה 318; ע"ב (ב"ש) קינן אורי נ' פ.א.ר.א מוצרי נייר בע"מ, עבודה אזורי, יא 958]: "צד לחוזה עבודה אישי אינו רשאי ואינו יכול, על ידי מעשה חד צדדי, להביא לשינוי בתניה (מפורשת או משתמעת), בלא להביא את החוזה עצמו לידי סיום". משמע, שינויו של תנאי מתנאי עבודה מהווה, בעצם, ביטולו של חוזה עבודה -דהיינו הפסקת עבודה- וכריתת הסכם עבודה חדש באם ירצו זאת שני הצדדים. במקרה דנן, הנתבעת שינתה תנאי מתנאי עבודתו של התובע- לכל הפחות שינתה את מקום עבודתו תוך הצבת דרישה בלתי אפשרית מבחינת התובע - לפיה עליו להתייצב מידי יום בפ"ת בשעה 6.30. לכן, דרישתה זו של הנתבעת מהווה ביטול החוזה הקיים, דהיינו הפסקת עבודתו של התובע על ידי הנתבעת, דבר המהווה פיטורים. נציין גם כי מעבר לכך שדרישת הנתבעת מהווה שינוי תנאי מתנאי העבודה של התובע, היא מהווה גם דרישה בלתי אפשרית, שכן כאמור לעיל אין לתובע אפשרות להגיע מדי יום בשעה היעודה, ולכן שינוי זה מהווה את הגורם להפסקת עבודתו של התובע. לאור האמור, יש לראות במעשי הנתבעת את פיטורי התובע, ולכן התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.   9. נציין, כי לא שוכנענו שמעשיו של התובע היו כה חמורים כפי טענת הנתבעת. זאת מפני שטענותיה בעניין סיום ימי העבודה מוקדם מהמדווח לא הוכחו, למעט שני ימים [ראה סעיף 11 לסיכומי הנתבעת]. כמו כן, לא הוכח כי צה"ל התכוון לבטל את החוזה עקב מעשיו של התובע, ונהפוך הוא, ראש מדור אחזקה, שהיה אחראי על הקשר עם הנתבעת, נתן לתובע מכתב המלצה, העיד לטובתו, ואמר כי לא היתה כוונה לבטל את החוזה עם הנתבעת. יתרה מכך, בכל תצהירי שלושת עדי הנתבעת נאמר כי צוות מחליף נשלח עוד באותו היום, ואילו בחקירת מר מאירי נאמר כי הצוות המחליף נשלח רק למחרת היום [עמ' 18 שו' 15-20] וכי למחרת הארוע מתאריך 2/6/99 התקשר מפקח של צה"ל ואמר כי אם הנתבעת לא תענה לקריאות בזמן, יופסק הקשר עימה [עמ' 22-23]. לו אכן נשלח צוות מחליף עוד באותו יום, הרי שאין בסיס לטענה כי צה"ל שקל להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת עקב אי היענות, שכן קריאותיו נענו עוד באותו יום. בנוסף, כל שאר הטענות בעניין אי ביצוע עבודות ע"י התובע לא הוכחו כלל ונותרו כדברים בעלמא.   השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים 10. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם רכיבי הפרמיה, כוננות ונסיעות בשכרו של התובע מהווים חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים אם לאו לפי סעיף 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, דהיינו האם מהווים חלק משכר היסוד.   11. מתלושי השכר המצורפים לתצהיר התובע, שהינם תלושי שכר מחודש יוני 1998 ועד לחודש למאי 1999, ניתן לראות שהתובע קיבל מדי חודש סכום זהה בגין פרמיה ודמי כוננות, אף בחודשים בהם ניצל ימי חופש או נעדר. מכאן, שהתשלומים הללו הינם פיקטיביים ומהווים למעשה חלק משכר הסוד של התובע. יש להוסיף לכך את העובדה שתוספת הפרמיה שולמה לתובע בגין 'אחזקת גיזרה שלמה' [כאמור בסעיף 6 לתצהיר חשב הנתבעת], והרי זהו תפקידו הרגיל של התובע ואין לומר שמדובר בתשלום המשתלם רק בהתקיים תנאי מסוים או כאשר ממלא התובע עבודה המהווה תוספת לתפקידו הרגיל. תפקידו הרגל, בגינו הוא מקבל שכר הינו אחזקת גיזרה שלמה, לכן זהו חלק מהשכר הרגיל. באשר לדמי הכוננות, הנתבעת לא יכלה להצביע על מקרים בהם הוזעק התובע מביתו על מנת לבצע עבודות דחופות [תצהיר מנהל העבודה בנתבעת עמ' 14 שו' 1-15], ויש בכך כדי לחזק את המסקנה שתשלום דמי הכוננות היווה חלק משכר היסוד של התובע. באשר לנסיעות, אין חולק על כך שהתובע נסע עם הביובית לביתו ומביתו, ומכאן שלא נסע בתחבורה ציבורית, לא הוציא הוצאות לשם כך, ולכן גם לא היה זקוק להחזרים. לכן, רכיב הנסיעות שקיבל מהווה גם הוא חלק משכר היסוד שלו אף אם השתלם לו לפי ימי העבודה שעבד בפועל. נציין, שתלושי המשכורת שצירף התובע לתצהירו אמינים יותר מאלו שצירפה הנתבעת [נספח ב' לתצהיר מר מאירי], שכן התלושים שצירפה הנתבעת הינם שניים במספר בלבד, לעומת תלושים בגין שנת עבודה שלמה, והופקו לאחר שפוטר התובע, דהיינו אינם 'בזמן אמת' כמו התלושים שצירף התובע. 12. התובע מבקש לקבוע כי שכר הבסיסי שלו עמד על סך של 4,588 ₪, זהו סכום הכולל את תשלום הפרמיה והכוננות אולם לא את הנסיעות. מאחר שאין בית הדין נותן לתובע יותר משביקש, יש לקבוע כי שכר הבסיס של התובע עמד על סך של 4,588 ₪.   13. לאור האמור, תשלום פיצויי הפיטורים המגיע לתובע עומד על סך של 4,588 ₪*74 חודשי עבודה/12 חודשים בשנה= 28,293 ₪. פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע מהקרנות השונות עומדים על סך של 28,049 ₪, ולכן התובע זכאי להפרש בסך 244 ₪.   14. מאחר שהיתה מחלוקת באשר לעצם הזכאות לפיצויי פיטורים ובאשר לסכומם, ומאחר והנתבעת שילמה מלכתחילה את מירב הסכום, הרי שאין להטיל פיצויי הלנה בגין רכיב זה.   15. התובע תובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהמועד בו קמה לו זכאות לקבל את התשלומים שנצברו בקרנות ועד לתשלומם בפועל, מפני ששולמו לו בפועל באיחור, לטענתו עקב איחור הנתבעת במתן הוראה לקרנות השונות. לטענת התובע, הפניה של הנתבעת לקרן האחרונה היתה בתאריך 15/8/99. לפי סעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 הזכות לפיצויי הלנה תתיישן אם לא הוגשה תביעה תוך 60 יום מיום שנתקבל התשלום בו קשור הפיצוי. כאשר מדובר בסכומים שהופרשו לקרנות שונות, הרי שיש לראות את 'היום שבו נתקבל הפיצוי' כיום בו הודיע המעסיק לקרן לשחרר את הכספים, שכן אז תמה אחריותו לנושא זה. תביעת התובע הוגשה בתאריך 17/2/00, דהיינו יותר מחודשיים לאחר שהתקבלה ההוראה לקרן האחרונה, ולכן עברה תקופת ההתיישנות בקשר לכספים שהתקבלו מכל הקרנות.   16. מאחר שהתובע פוטר, הוא זכאי לקבל דמי הודעה מוקדמת בסך 4,588 ₪. תשלום זה אינו בחינת שכר, אלא פיצוי עבור הפרת הסכם העבודה ולכן אינו מניב פיצויי הלנת שכר [דב"ע מו/ 3-39 צור נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פד"ע יח 153].   17. סיכומו של דבר, התובע זכאי לקבל תשלומם של 244 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים, ושל 4,588 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת. סך כל התשלומים הוא 4,832 ₪. סכום זה ישולם תוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין. לא ישולם תוך המועד האמור, יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מתום שלושים הימים ועד לתשלום בפועל. הוצאות משפט בסך 1500 ₪.  העברת מקום עבודה