האם אי עמידה בתנאי מכרז מהווה הפרת חוזה ?

האם אי עמידה בתנאי מכרז מהווה הפרת חוזה ? ככלל, עם ההכרזה על הזוכה נכנסים לשלב החוזי ויוצאים, על פי רב, מהמבחן של דיני המכרזים מלבד אותם מקרים מיוחדים. כך גם מציינת פרופ' ג' שלו בספרה חוזי רשות בישראל (התשמ"ה-1985), 57: "החוזה שנכרת בין רשות ואחד המשתתפים במכרז, נוצר עם קיבול אחת מהצעות המשתתפים על ידי הרשות, בעלת המכרז. ברגע הקיבול נוצר החוזה (ר' סעיפים 1, 2, ו-5 לחוק החוזים הכללי), ומרגע זה ואילך נבלע המכרז בחוזה, הצדדים קשורים בקשר חוזי מחייב, הרשות אינה יכולה באופן אפקטיבי לבטל את המכרז (שאינו קיים עוד) ושני הצדדים אינם יכולים עוד לסגת מן העסקה החוזית בלי שייחשבו כמפרי-חוזה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם אי עמידה בתנאי מכרז מהווה הפרת חוזה: חברת קו צינור נפט אילת-אשקלון בע"מ (להלן: "קצא"א") מחזיקה בזכיון משנה מטעם המדינה להפעלת נמל הנפט באשקלון, לפי חוק זכיון צינור הנפט, התשכ"ח-1968. כחלק מהפעלת הנמל, היא מספקת שירותי היסעים ימיים והובלת מטענים מהאוניות הפוקדות את הנמל ואליהן. בשנים 2001 עד 2009 סופקו השירותים הנ"ל ע"י המבקשות. ביום 25.2.09 פרסמה קצא"א הזמנה להגשת הצעות למתן שירותים לאוניות בנמל אשקלון (להלן: "המכרז") (נספח ט' לתגובת קצא"א). ביום 16.4.09 זכתה חברת מר מד בע"מ (להלן: "המשיבה") במכרז. בשלב זה נודע לקצא"א שהמבקשות סברו שתנאי הסף במכרז מחייבים בעלות בסירות במועד הגשת ההצעה ועל כן רק הצעתן היא זו שעמדה בתנאי הסף והיא אמורה להיות הזוכה במכרז. מפאת אי הבהירות שבדבר, החליטה קצא"א לבטל המכרז ולהתחיל בהליך מלכתחילה על ידי פרסום מכרז חדש. בעקבות החלטה זו עתרו המבקשות לבית משפט זה (עת"מ 286/09) כנגד ביטול המכרז ואי הכרזתן כזוכה. לאור טענת קצא"א שלא קמה סמכות של בית המשפט המינהלי, כיוון שקצא"א היא גוף "דו מהותי", הוסב התיק בהסכמת הצדדים למסגרת דיונית של המרצת פתיחה (ה"פ 4063/09). ביום 21.6.09 דחה ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט אלון, כתוארו אז) את בקשת המבקשות להכריז עליהן כזוכה, אך מנגד קבע כי לא היה מקום לבטל המכרז, כיוון שהבעלות בכלי השיט נדרשת במועדים הקבועים במכרז ובנספחיו ומשכך נשארה בעינה ההחלטה בדבר זכייתה של המשיבה במכרז (סעיף 6 לפסה"ד). בעקבות פסק דינו של בית המשפט נחתם הסכם למתן שירותים בין קצא"א למשיבה ביום 30.6.09 שתוקפו לשנתיים. ביום 24.8.09 הוגשה עתירה מנהלית, לקבוע כי הצעתה של המשיבה פסולה בשל אי עמידתה בתנאי הסף במכרז ולקבוע כי ההצעה הזוכה היא זו של המבקשות. שתי טענות עיקריות בפי המבקשות; בניגוד לתנאי המכרז המשיבה לא העמידה 2 סירות לביצוע העבודות נשוא המכרז כמתחייב מתנאי המכרז ההסכם וגם הסירה שהועמדה אינה עומדת בתנאים הנדרשים כיוון שאינה יכולה לגרור מיכל של 30 טון ואינה בעלת כושר קיבול של 40 טון וספק אם הסירה שכן הועמדה לרשות קצא"א הינה בבעלות המשיבה ואם היתה כזו במועד תחילת העבודות. על כן עתרו המבקשות להמציא להן כל מסמך שנמסר לידי קצא"א וכל דו"ח שביצעה קצא"א המוכיח את עמידתה של הסירה בתנאי הסף הנדרשים. קצא"א טוענת שהמבקשות, בחוסר נקיון כפיים, לא הביאו לידיעת ביהמ"ש שהליך קודם באותו עניין החל כעתירה מינהלית ובהסכמה הועבר לפסים של המרצת פתיחה. עוד נטען כי המבקשות מסתירות העובדה כי בעבר הפרו ההסכם הפרות מהותיות ויסודיות מאלה שבגינן מבקשות הן לבטל ההסכם עם המשיבה, כאשר למבקשות ניתנה בעבר, אורכה של למעלה משנה כדי להעמיד הסירה השניה. לגופו של עניין נטען כי משנחתם הסכם עם המשיבה, אין למבקשות זכות עמידה לבטל ההתקשרות, כיוון שעם חתימת ההסכם מסתיים הליך המכרז. לאחר מתן פסק-הדין בעתירה הראשונה, נערכו המשיבות לחתימת ההסכם, אלא שאז הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד ממנה חזרו ביום 30.6.09, דבר שהצריך את הארכת המועד שניתנה. המשיבה היתה אמורה לספק שתי סירות. נוכח ההליך הקודם והעיכוב הוסכם בין הצדדים כי עיכוב של עד 15 יום בהעמדת הסירות לא יהווה הפרת ההסכם. ביום 1.8.09 העמידה המשיבה סירה אחת, אשר עמדה בכל התנאים והדרישות על פי ההזמנה וטענת המבקשת שלא כך הדבר הינה אמירה בעלמא. ביום 10.8.09 אכן התגלתה תקלה במנוע ימין של הסירה הראשונה והדבר טופל על פי הוראות ההסכם. הסירה המשיכה ליתן שירותים בנמל במנוע אחד עד שהורכב המנוע המתוקן הנוסף ביום 2.9.09. הסירה השניה החלה בפעילותה ביום 30.8.09, באיחור של 15 יום לעומת ההסכם, בשל עיכוב בהבאתה לישראל, עקב תנאי מזג אוויר חריגים שלא אפשרו הפלגתה מתורכיה. למרות זאת החל מיום 15.8.09 החלה המשיבה לספק את השירותים באמצעות סירה אותה שכרה מהמבקשות עד להגעת הסירה הנוספת אותה רכשה. מדובר לכל היותר בעיכוב קל בביצוע הנובע מנסיבות בלתי צפויות שאינן באשמת המשיבה שמקורן בכח עליון ואינן מצדיקות ביטול ההסכם. טענות המבקשות נגועות בחוסר תום לב, משהתנדבו לסייע למשיבה ומנגד השתמשו במידע כנגדה, כעילה לביטול ההתקשרות. הסעד הראשוני במקרה של הפרת הסכם הינו אכיפה ולא ביטול ההסכם, במיוחד שעה שזה רצון הצדדים וכאשר ההפרות הנטענות תוקנו זה מכבר. אף אם תפסל הצעת המשיבה, אין בכך כדי להביא לזכיית המבקשות במכרז כיוון שלקצא"א שיקול דעת להחליט האם לקבל את ההצעה השניה, או לפרסם מכרז חדש או לבצע השירותים בעצמה. המשיבה מצטרפת לטיעוני קצא"א ומציינת כי בהליך הקודם נקבע כי דרישת הבעלות הינה למועד תחילת ביצוע העבודות והנטל על המבקשות להוכיח כי הסירות שהעמידה המשיבה לביצוע העבודות אינן עומדות בדרישות המפרט הטכני שפורסם בהזמנה, וזאת לא הצליחו המבקשות להוכיח. המשיבה עמדה בכל התחייבויותיה על פי ההסכם, כאשר המועד החוזי להעמדת הסירה השניה הוארך נוכח ההליכים המשפטיים שננקטו על ידי המבקשות אשר הביאו לקיצור לוח הזמנים שעמד לרשות המשיבה. יתרה מכך, הפסיקה קבעה כי למזמין ההצעות שמורה הזכות לנהל משא ומתן עם המציע שהצעתו זכתה, לאחר ההכרזה על הזכיה ובלבד שהמו"מ לא נועד לעקוף את דיני המכרזים. לפיכך, שינוי תנאי ההתקשרות בין המשיבות, אשר נעשה בעקבות השינוי שחל בנסיבות, לא היווה קנוניה או בא להעדיף את הצעת המשיבה על פני הצעת המבקשות. מכל מקום, מדובר באיחור של 15 ימים בלבד אל מול הסכם העתיד להמשך שנתיים. דיון טרם אתייחס לגוף העניין אעיר, כי התנהלות המבקשות נגועה בחוסר תום לב. אף כי בעתירה הקודמת שהוגשה, מספר חודשים טרם הגשת העתירה נשוא הדיון שבפני, הסכימו המבקשות להעביר העתירה שהגישו, לאור הבעייתיות שבדבר, להליך של המרצת פתיחה, לא היה בכך כדי למנוע אותן מלנקוט שוב באותה הדרך. אם בעתירה הראשונה שהגישו ניתן היה לומר שלא היו מודעות לקושי שבהגשת העתירה המינהלית תחת המרצת פתיחה, הרי שזכות זו לא קיימת להן עתה, שעה שהן עצמן הבינו והסכימו להעביר העתירה לבסיס של המרצת פתיחה, כפי שהסכימו בסופו של יום גם כאן. העתירה שהפכה להמרצת פתיחה צברה תאוצה עם הזמן והמבקשות לא חדלו להביא ראיות ועובדות חדשות בדרך של הודעות לבית המשפט, תוך הרחבת חזית שלא הותרה. גם כאשר עסקינן בהמרצת פתיחה, עליה חלים עקרונות המשפט המנהלי, כמו כאן, מחייב הדבר לנהוג בתום לב ולא כך פעלו המבקשות. כב' השופט אלון בפסק דינו (ה"פ 4063/09) קבע כי- "החלטת קצא"א על ביטול המכרז הראשון ופרסום מכרז חדש רק בשל 'אי בהירות' פרשנית היתה שגויה ויש להותיר את המכרז הראשון בתוקפו". עוד נקבע כי- "סעיף 3 לאותו המכרז איננו מהווה, כאמור לעיל, תנאי סף של בעלות בכלי השייט בעת הגשת ההצעות אלא התחייבות של המציע כי יהיו בבעלותו כלי שיט כאמור אם יזכה במכרז ובמועדים הקבועים לכך במכרז ובנספחיו" (ס' 6 לפסה"ד). נוכח האמור, השאלה העומדת לדיון היא האם בפועל עומדת המשיבה בתנאי המכרז ומספקת השירותים בהתאם לדרישותיו אם לאו. ראשית, לזכות העמידה והמעקב של צד ג' למכרז אחר אופן ביצוע ההסכם שבין המזמין לזוכה. בע.א. 9347/01 וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל פד"י נ"ד (5) עמ' 241 נקבע על ידי כב' השופטת ד.ביניש (כתוארה אז) "... ככלל, נחשב המכרז הזמנה להציע הצעות; המשתתפים במכרז מגישים הצעותיהם למכרז והודעות הזכייה שמוסר בעל מכרז למציע הינה קיבול של הצעתו... כך בדרך-כלל, ואולם הגם שבמהלך הדברים הרגיל תהיה הודעת הזכייה קיבול של ההצעה, יתכנו מכרזים בעלי מאפיינים מיוחדים שבהם לא יהיה די בהודעת הזכייה כדי להיות קיבול המשכלל חוזה בין בעל מכרז למציע במכרז, למשל במכרזים המחייבים עמידה בתנאים מוקדמים טרם חתימת הסכם מחייב" (עמ' 248). בהמשך נקבע כי נסיבות המקרה הצביעו באופן ברור שלא היתה כוונה "להביא לקיבול ההצעה עם הודעת הזכיה בלבד. תנאי המכרז... כללו תנאי מפורש שלפיו לשם ביטול החוזה, אין די בהודעת הזכיה אלא על הזוכה לעמוד בתנאים נוספים..." (עמ' 249) ככלל, עם ההכרזה על הזוכה נכנסים לשלב החוזי ויוצאים, על פי רב, מהמבחן של דיני המכרזים מלבד אותם מקרים מיוחדים. כך גם מציינת פרופ' ג' שלו בספרה חוזי רשות בישראל (התשמ"ה-1985), 57: "החוזה שנכרת בין רשות ואחד המשתתפים במכרז, נוצר עם קיבול אחת מהצעות המשתתפים על ידי הרשות, בעלת המכרז. ברגע הקיבול נוצר החוזה (ר' סעיפים 1, 2, ו-5 לחוק החוזים הכללי), ומרגע זה ואילך נבלע המכרז בחוזה, הצדדים קשורים בקשר חוזי מחייב, הרשות אינה יכולה באופן אפקטיבי לבטל את המכרז (שאינו קיים עוד) ושני הצדדים אינם יכולים עוד לסגת מן העסקה החוזית בלי שייחשבו כמפרי-חוזה". עם חתימת ההסכם, בעקבות הזכיה במכרז של המשיבה, בא המכרז לסיומו ובשלב זה אנו נכנסים לשלב החוזה והיחסים החלים על הצדדים הם יחסים חוזיים. ראה ע.א. 3549/90 אלחנפא מסחר ושירות בע"מ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל פד"י מ"ה (3) עמ' 578 עמ' 581. ככלל, בשלב זה הצדדים להסכם הם בעלי הדבר ואין לצד ג', גם אם השתתף במכרז ונדחה, זכות להתערב במערכת יחסים זו. כך בת.א. (י-ם) 861/94 מ.ע סיור הסעות נ' עיריית ירושלים ואח' מקרה הדומה לענינינו, שם המציעה שלא זכתה במכרז נקטה "באמצעים שונים לשם בדיקת אופן הביצוע של עבודות המכרז. בדיקותיה העלו, לטענתה, קיומם של מחדלים רבים בביצוע עבודות המכרז... כך למשל... כי הנתבעות עושות שימוש ברכבים שונים משנת יצור הקודמת לשנת 1990, מעסיקות נהגים בלתי מיומנים, מסיעות ילדים נכים בכלי רכב שונים שאין מותקנים בהם מתקנים המיועדים להסעת נכים...". במקרה זה נטען ע"י המבקשת כי לו ידעה מראש שהעירייה לא תקפיד על תנאי המכרז ותעלים עין מהפרות יסודיות, כי אז היתה מסוגלת להגיש הצעה במחירים נמוכים בהרבה מאלה שהציעה הזוכה והשלמה עם הפרות אלה יש בהן כדי לפגוע בעקרון השוויון. כב' השופט עדיאל דחה הבקשה וקבע- "לדעתי, אכן אין לתובעת זכות עמידה בכל הקשור ליחסים החוזיים שבין הנתבעות לעירייה וגם אם הפרו הנתבעות את החוזים שבינם לבין העירייה, אין בהפרות אלו כדי להקנות לתובעת, שהיא צד זר לחוזה, זכות או תרופה כלשהי בגין הפרות אלה. מערכת היחסים החוזית הינה עניין שבין העירייה לבין הנתבעות החתומות על החוזה בלבד, ואין צד שלישי יכול להתערב במערכת יחסים זו. הטענות הפתוחות בפני התובעת כמשתתפת שהגישה הצעה למכרז ונדחתה, הינו טענות תחום דיני המכרזים בלבד ואין בה כדי לאפשר למשתתפת מעין זו להמשיך ולקיים פיקוח אחר מעשי בעלת המכרז והזוכות במכרז גם לאחר החתימה על החוזים, ולדרוש מהן דרישות כאלה או אחרות ביחס לקיום החוזים". אין לי אלא להסכים לקביעותיו של כב' השופט עדיאל. אכן יש מקרים, כפי שנקבע בפסק דין וייספיש הנ"ל, במכרזים בעלי מאפיינים מיוחדים, אין די בהכרזה על הזוכה וזאת כאשר עסקינן במכרזים בהם על הזוכה לעמוד בתנאים מקדמיים. אך אין זה המצב בפני, כבר נקבע בדיון הקודם בין הצדדים כי החובה לספק שתי סירות אינה בגדר תנאי סף וסירות אלה צריכות להיות זמינות על פי תנאי המכרז. בעניין וייספיש לא קיים המערער את תנאי המכרז ועל כן נקבע כי לא נכרת חוזה ועדיין מצויים היו בתחום דיני המכרזים ומכח הלכת השויון לא היה מקום ליתן אורכה לתשלום כדי לא לפגוע במציעים האחרים. לא כך הדבר כאן. למבקשת לא קמה הזכות לעקוב אחרי קיום מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים ולפקח עליה פיקוח עליון, תוך "ריצה" לבית המשפט על כל הפרה שבהסכם, ואין לאפשר לצד ג' מעין זה, להמשיך ולפקח על קיום ההסכם וזכותו של צד להסכם להחליט אם רוצה הוא לבטלו אם לאו ולא מתוך כפייה של צד ג', ודי בכך כדי לדחות הבקשה. המבקשות מפנות לאמור בת.א. (ב"ש) 1185/01 צמנטכל נ' קוטיק בע"מ, שם דנתי בהסכם שנחתם בין הצדדים בעקבות זכיית התובעת במכרז וקבעתי כי מאחר ומקור ההסכם בדיני מכרזים הענות המינהל להארכת המועד לתשלום יהא בו משום פגיעה בעקרון השויון ובחובת ההגינות כלפי כלל הציבור. אין זה המצב שבפנינו, ראשית מי שביקש האורכה שם היא המערערת, הזוכה במכרז ולא צד ג'. שם היה מדובר בתנאים שאמורים להתקיים לאחר החתימה על ההסכם ונקבעו מועדים לתשלום עבור הקרקע כתנאי לחתימה על הסכם הפיתוח, כך ההסכם שם היה תלוי דבר, כפי המקרה של פס"ד וייספיש, שאין זה המצב כאן. דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. טענותיהן העיקריות של המבקשות בענין הפרת ההסכם על ידי המשיבה, נוגעות לאיחור במועד העמדת הסירה השניה ולכושר הקיבול של סירותיה, אשר לטענת המבקשות, אינו עומד בתנאי נספח ב' למכרז. ביום 30.6.09 חתמו המשיבות על ההסכם בהתאם לתנאי המכרז שתוקפו למשך שנתיים, ובו נקבע בס' 4.1: "החל מיום 1.8.09 ועד לתום תקופת ההסכם יהיו סירות השירות ... מוצבות בנמל וזמינות בכל עת לביצוע השירותים הימיים. למרות האמור לעיל, בשל העיכוב בחתימת הסכם זה עקב ביטול המכרז וההליכים בבית משפט כאמור לעיל, עיכוב של עד 15 ימים בהעמדת אחת הסירות כנ"ל לא יהווה הפרה של הסכם זה" (נספח י' לתגובת המשיבה 1). תנאי המכרז המקורי קבעו את המועד המקורי לתחילת העבודות ליום 1.5.09, ללא חריגים או הקלות ספציפיות. לפיכך נשאלת השאלה האם שינוי זה בתנאי ההתקשרות בין המשיבות מצדיק ביטולו של ההסכם. בבג"צ 118/83 אינווסט אימפקט נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד לח(1) 729, נקבע כי במקרים מסוימים, לצורך שינוי תנאי ההתקשרות, ניתן לנהל מו"מ עם זוכה במכרז לשינוי המועדים והורדת המחיר בתנאי שהדבר לא יהווה אמצעי לעקוף את דיני המכרזים ולא יהיה שינוי משמעותי או מהותי מהמטריה הנדונה במכרז וזאת לאחר שהודע לזוכה על זכייתו (ס' 13 ואילך לפסה"ד). בפס"ד זה הוכרה האפשרות לשנות ממועדי ההספקה שנקבעו במכרז ונקבע כי ההתאמה בנסיבות העניין היתה מחוייבת המציאות מה גם שהשינוי היה "שינוי בתוך היקפו של החוזה הקיים בלא לשנות את מהותו, והוא מתבקש מנסיבות הקשורות בהתמשכות הליכי המכרז עצמם" (ס' 15 לפסה"ד). השינוי בתנאי ההסכם כאן אינו מהותי ולא דרקוני ואין בו סטיה הפוגעת בעקרון השוויון. השינוי שביצעו המשיבות הינו במועד העמדת הסירות לשימוש קצא"א נוכח ההליך המשפטי שעיכב ההתקשרות ביניהן. קביעת המשיבות כי איחור של 15 יום לא יחשב להפרה והעובדה כי בפועל נאלצה המשיבה להיעזר בשירותי המבקשות על מנת להמנע מעיכוב של יותר מ-15 יום, אכן מרחיבות המועדים, אולם אין הדבר עולה כדי הפרה מהותית המצדיקה ביטול ההתקשרות שבין המשיבות. כאשר עסקינן בפן החוזי זכותו של צד למחול על הפרה או ליתן אורכה לקיומו וכאן התבקש הדבר כיוון שהמשיבה נקלעה לחוסר אפשרות לספק הסירה השניה שבבעלותה מפאת פגעי הטבע שאינם בשליטתה. טוענות המבקשות כי את פגעי הטבע ניתן היה לצפות מראש. העיד מר ברד מטעם המשיבה ועדותו מהימנה בעיני, לפיה רכשו את כלי השיט ביום 31.7.09 ויצאו בדרכם לארץ ביום 9.8.09, כשהם צפויים להגיע ביום 13.8.09, אך מפאת סערה בלתי צפויה נאלצו להמתין בתורכיה עד שוך הסערה. על כן, סיפקה המשיבה השירות הנדרש באמצעות סירה ששכרה מהמבקשות. המשיבה העמידה סירה אחת במועד שנקבע לתחילת העבודות, וכאשר עבר המועד של 15 יום להעמדת הסירה השניה, פנתה ונעזרה בשירותי המבקשות, עד להגעת הסירה השניה ביום 30.8.09. בעצם העובדה כי למשיבה לא היתה סירה נוספת בבעלותה ביום 15.8.09, אין כדי לקבוע הפרה יסודית ומהותית של ההסכם, כיוון שהזכות בידי הצדדים להסכים ליתן אורכה לקיום לאור העובדה שלאור פגעי מזג האויר נבצר מהמשיבה להביא הסירה לארץ וקיומה של הסערה הוכח בעדות מר ברד, כאמור. בטענה הנוספת כי המשיבה לא העמידה גם סירה אחת מכיון שזו התקלקלה, אין ממש לאור העדויות שהובאו בפני לפיה המשיכה סירתה הראשונה לפעול עם מנוע אחד, ופעלה על פי תנאי ההסכם. באשר לדרישות כושר הקיבול של הסירות שברשות המשיבה. כותרתו של נספח ב' למכרז היא "מפרט טכני של סירות השירות". "סירות השירות" מוגדרות בס' 3.1 להסכם: "... שתי סירות שירות הנמצאות בעיצומו של הליך רישום על שם הספק אשר תהיינה בבעלותו עד לתחילת השירות של כל אחת מהן, ושיופעלו על ידו" (נספח י' לתגובת קצא"א). לסירות השירות תהיה "יכולת העמסה, פריקה והובלה של מטען עד 4 טון בתנאי ים פתוח" (ס' 2) וכי "לקבלן תהיה יכולת זמינה לספק מיכל של 30 טון לפחות על גבי דוברה/סירה, לעזרה בפינוי שפך זהום ים ובנוסף, כושר קיבול של 40 טון נוספים" (ס' 11). סירות השירות נדרשות ליתן מענה זמין של 4 טון. במקרים של שפך זיהום ים, נדרשת המשיבה לספק מיכל בעל קיבול של 30 טון על גבי דוברה/סירה, ומעבר לכך נדרש כושר קיבול של 40 טון נוספים. המשיבה צרפה אישורים לגבי שתי הסירות שהעמידה לביצוע השירותים האמורים ובהם תעודות רישום של הסירה "שאקטי", לפיה לסירה "תפוסה ברוטו בטון" של 43.6 וכן הוגש מכתב מטעם משרד התחבורה, רשות הספנות והנמלים, מאת אריה גוכמן מהנדס אניות באגף הנדסה ותפעול, לפיו אושרה הסירה "שאקטי" לעבודה כאשר תכולתה הכללית לא תעלה על 44 טון (המסמך נמסר למבקשות בדיון מיום 15.10.09). תעודת הרישום של הסירה "יובל" מעידה כי לה "תפוסה ברוטו בטון" של 17.11, ובנוסף הוגש רשיון שיט של הסירה "יובל" (נספחים ו' לתגובת המשיבה 2). די באמור לעיל כדי למלא אחר התנאים שנדרשו במכרז, כפי שם העיד העד מטעם קצא"א מר אנלמאייר. המבקשות לא הסתפקו בחומר שנמסר להן, אף כי המשיבות התנגדו למסירת החומר ועשו כן בעקבות המלצת בית המשפט, ובמסגרת בש"א 5760/09 הגישו בקשה לגילוי מסמכים, לחייב המשיבות להמציא את כל המסמכים הדרושים לשם בחינת מידת עמידתה של המשיבה בתנאי המכרז, ובכלל זה תעודות הרישום ומסמכי כושר השיט של סירות המשיבה וכן ספרי היציבות, השרטוטים והתכניות של הסירות. בהחלטתי מיום 23.12.09, קבעתי כי אתייחס לבקשה בפסק הדין. בבקשה זו לא היה ממש, עת הוגשה, ואין בה ממש גם היום. המבקשות, חלק מהזמן, עסקו "בדיג" לשמו כדי למצוא בכל דרך הפרות ההסכם על ידי המשיבה. מטבע הדברים סברתי שמהות הבקשה דחופה, לצערי, שמיעתה התעכבה שוב ושוב בגין הבקשות המיותרות שהוגשו או בגין בקשות או דחיות שהתבקשו על ידי המבקשות כדי לבחון החומר שנמסר. לא היה מקום להעניק למבקשות הסעד של גילוי מסמכים באופן הגורף בו התבקש, לאור העובדה כי בדיון מיום 15.10.09 נמסרה המסמכים הרלוונטיים, המעידים על קיבולת סירות השירות שברשותה. אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית מציין: "לנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית המשפט בענין גילוי מסמכים, יש להשתמש בסמכות זו בזהירות. במסגרת שיקול דעת זה אין להורות על גילוי מסמכים "כשאין זה דרוש לשם דיון הוגן בתביעה", וכאשר הגילוי "עלול לסבך את בירור התביעה ללא צורך". ככלל, נטיית בית משפט שלערעור היא שלא להתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא בנדון. החלטת בית המשפט בנדון היא שיפוטית ולכן רשאי הוא לסרב לבקשה או ליתן כל סעד אחר הנראה לו בנסיבות הענין" (עמ' 162). במחלוקת שכאן די היה במסמכים שנמסרו כדי להגיע למסקנות בדבר כושר הקיבול של סירות השירות, ולא היה מקום לסרבל הדיון ולהאריכו שלא לצורך, משהמסמכים לא היו דרושים לקיומו של דיון הוגן. במסגרת ה"חיפושים" של המבקשות להצביע על הפרת ההסכם, הוגשה "הודעה" לפיה גם על הדוברה להיות בבעלות הזוכה במכרז ולא רק שתי הסירות. נטען גם כי הדוברה לא נמצאת כל הזמן באשקלון. בהמשך באה טענה נוספת לגבי שנת היצור של הדוברה. ראשית עסקינן בהרחבת חזית ללא כל הסבר מדוע טענה זו לא באה לביטוי מלכתחילה, וכי המבקשות לא ידעו שהדוברה אינה בבעלות עם פנייתן לביהמ"ש? הסבר לכך לא ניתן. שנית אין בפרשנות של המבקשת ממש. הדוברה אינה חלק מסירות השירות. עיון בהסכם מלמד כי כלי השיט לביצוע השירותים הימיים הם אלה המפורטים בסעיף 3.1 להסכם כדלקמן: "השירותים הימיים יבוצעו על ידי שתי סירות שירות הנמצאת בעיצומו של הליך רישום על שם הספק אשר תהיינה בבעלותו עד לתחילת השירות של כל אחת מהן ושיופעלו על ידו...". נספח ב' להסכם הינו מפרט טכני של סירות השירות. בסעיף 1 נאמר כי "סירות שירות בבעלות הספק...". בסעיף 11 למפרט זה צויין כי "לקבלן תהיה יכולת זמינה לספק מיכל של 30 טון לפחות על גבי דוברה/ סירה לעזרה בפינוי, מפני זיהום ים ובנוסף כושר קיבול של 40 טון נוספים". לא צויין שהדוברה/סירה אמורה להיות בבעלות הקבלן. אכן נכון שבהצעת המכרז נאמר בסעיף 3 כי "המציע חייב שיהיו בבעלותו... כלי השיט המפורטים בנספח ב'" שם גם פורט הצורך בדוברה (נספח ט' לתגובת קצא"א). אך כאשר בהסכם באף מקום לא נדרשה בעלות וכאשר רצתה קצא"א שכלי השיט יהיו בבעלות, ציינה זאת מפורשות, המשמעות היא כי לא היתה כל כוונה שהדוברה תהיה אף היא בבעלות. בכל מקום שמדובר על בעלות מדובר על שתי הסירות ולא נאמר בשום מקום שהדוברה/סירה הנוספת צריכה להיות בבעלות הזוכה במכרז. כל שנאמר שעליה להיות זמינה וזאת רק לעזרה בעת זיהום בים. גם המבקשות לא סברו שדוברה/סירה זו לטיפול בזיהום ים אמורה להיות בבעלות, כיוון שאין לכך זכר בבקשה וגם לא בעתירה הראשונה. בנוסף, הן תארו את העבודות כמתן שירותי היסעים וגם אנגלמאייר, שהעיד מטעם קצא"א, העיד כי זו רק עזרה נוספת לא עיקרית (עמ' 24 לפרוטוקול). למועד הבאת הדוברה אין משמעות כיוון שנאמר שלקבלן צריכה להיות יכולת זמינה, לא נאמר שעל הסירה/ הדוברה לעמוד בנמל כל העת ולהמתין לזיהום ים. אם זו היתה הכוונה הרי שהיה צריך לפרט במכרז שיש צורך בשלוש סירות לביצוע השירותים הנדרשים ונציג קצא"א שיודע יותר מכל הצרכים ואת הכוונה בהכנת המסמכים, אינו אומר זאת. נוצרה מחלוקת מתי נכנס לתוקף הסכם השכירות של המשיבה לגבי הדוברה, על כן לאחר סיום העדות באה בקשת המשיבה להוסיף תצהירים נוספים. לא מצאתי לקבל הבקשה, אשר נועדה להבהיר את עמדת המשיבה לפיה חלה טעות בהסכם שכירות הדוברה. לא היה צורך בכך כיוון שגם המצהיר מטעמה, עמי ברד, התייחס להסכם האמור וטען כי אין זה הגיוני שתקופת השכירות מתחילה ב-26.8.09 כאשר ההסכם נחתם ביוני 2009 (פר' 4.3.10, עמ' 22, ש' 3-5). לעומת זאת, כשנשאל המצהיר מטעם המשיבה 1, אנגלמאייר, על כך העיד שהדוברה הועמדה לרשות קצא"א רק ביום 26.8.09, והשיב כי "הפיגור הזה של ה-26 יום בהבאת הדוברה, לדעתנו, לא פוגם פגם מהותי בהתקשרות איתו" (פר' 4.3.10, ע' 24, ש' 1-4). גם אם חל עיכוב בהעמדת הדוברה הרי שלא מדובר בהפרה יסודית כיוון שלא נטען בפני שהיה זיהום ים שהיה צריך לטפל בו ונבצר לעשות כן בגלל העדר הדוברה. לקצא"א שיקול דעת אם לבטל ההסכם אם לאו ושעה שמצויים אנו בשלב החוזי זכותה ליתן אורכה לתיקון ההפרות או לדרוש אכיפת ההסכם. זו זכות השמורה לצדדים להסכם ומעת שנחתם ההסכם - וכל עוד אין פגיעה בשוויוניות וכאן אין פגיעה בשוויוניות - אין למבקשות זכות לעקוב ולדרוש ביטול ההסכם. הדוברה אמורה ליתן מענה נוסף מעבר לפעילות השוטפת של סירות השירות במקרים של זיהום ים בלבד, ומדובר בפעילות שאינה הפעילות העיקרית על פי דרישות המכרז. מעבר לנדרש, גם אם יבוטל ההסכם, לא בהכרח, התוצאה היא שהמבקשות יזכו במכרז אלא בשיקול הדעת קצא"א אם לפרסם מכרז חדש או להימנע מכך. סוף דבר, הבקשה נדחית. לאור התנהלות המבקשות בהגשת הבקשות ודרך ניהול התיק, אני מחייבת המבקשות, יחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ להיום. הפרת חוזהחוזהמכרזתנאי סף במכרזשאלות משפטיות