קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה לאחר דחיית תביעה: .1התובע (המשיב בבקשה זו) החל בהליך זה שלפנינו עור ביום 20.10.1983, כשהגיש תביעה נגד הנתבעת (המבקשת בבקשה זו; תב"ע מד/48-3) בטענה כי על-פי חישוביו מגיע לו תשלום נוסף בגין פיצויי פיטורים. .2התובע, שהיה מיוצג בתב"ע מד/48- 3כבר מן הישיבה הראשונה, ביקש וקיבל רשות להגיש כתב תביעה מתוקן, אך לא עשה כן במועד, ואף לא הופיע לישיבה שנקבעה ליום .11.7.1985לפיכך נדחתה תביעתו לפי תקנה 40(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) תשכ"ט- 1969(להלן - תקנות בית-הדין לעבורה). .3התובע לא התחשב כלל בעובדה שתביעתו נדחתה כאמור, והגיש שוב, ביום 23.2.1986(תב"ע מו/326-3), תביעה זהה לתביעה שהוגשה בזמנה בתב"ע מד/48-3 הנ"ל. .4התביעה החלה להתנהל בפני כב' השופט נויגבורן בשבתו כדן יחיד, וביום 24.5.1957, שוב עקב אי-הופעת התובע ובא-כוחו, שהוזמנו כדין, ציווה כב' השופט נויגבורן על דחיית התובענה. העתק ההחלטה על דחיית התובענה, כאמור, הומצא כעבור מספר ימים לבא-כוח התובע (ראה אישור המסירה שהוחזר לבית-הדין ביום 28.5.1987). .5התובע, מבלי להתחשב כלל בדחיית התובענות בתב"ע מד/48- 3ו-מו/326- 3הנ"ל, המתין 11חודשים ואז הגיש שוב תביעה (תב"ע מח/418-3), הזהה לתביעה שהגיש בשני התיקים הקודמים. התובע מתעלם כליל מדחיית התובענות, כאמור, בשני התיקים הנ"ל. .6הנתבעת מבקשת מבית-הדין לדחות את התביעה על הסף, מחמת "מעשה בית דין". הנתבעת הגישה בקשה, ובה היא מבקשת מבית-הדין לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא בשל הטרדתה באותו עניין זו הפעם השלישית (להלן - הבקשה). בית-הדין הורה לצדדים לסכם עמדותיהם בכתב. .7התובע טוען שאין לראות באי-התייצבותו, ובעקבות כך - בדחיית התובענה, משום "מעשה בית דין". לדעתו, לגוף העניין טרם נפלה הכרעה בסכסוך ולפיכך, טוען התובע, ביטול התביעה, דחייתה או מחיקתה, אינם מונעים ממנו את הזכות להגיש שוב ושוב תביעות חדשות בגין אותה עילה. התובע מסתמך בסיכומיו על תקנה 157לסדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984(להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), (שעניינה "אי-התייצבות בבית-המשפט המחוזי), ועל סעיף 387בספרו של הד"ר זוסמן [2]; סדר הדין האזרחי. בא-כוח התובע מבקש ללמוד מהאמור שם כי אין לראות בדחיית התובענה משום מחסום בפני הגשת תובענה באותה עילה בתיק חדש שייפתח, ולדידו כל עוד לא התקיים הדיון לגופו של עניין הרי שמחיקת התובענה או דחייתה - חד הם. .8אין בידינו לקבל טענותיו אלה של בא-כוח התובע. ראשית, אין מדובר בתקנה מתקנות סדר הדין האזרחי. התביעה בתב"ע מו/326-3 נדחתה על-פי תקנה 40לתקנות בית-הדין לעבודה. בתקנה 40הנ"ל מדובר בדחיית תובענה, ואין בתקנה כל חלופה אחרת. אין לומר כי מתקין התקנות לא היה ער להבדל בין "מחיקה" ל"דחייה" עת התקין את תקנה 40הנ"ל. מן הכתם התכוון מתקין התקנות להביא לכך שנתבע שהתייצב כנדרש... לא יוטרד בשנית באותו עניין. לפיכך, גורמת תקנה 40לדחיית התביעה, כאילו נתבררה לגופה, ונמצאה בלתי מבוססת ומחוסרת עילה. .9לתוצאה דומה נגיע גם אם נלך לשיטתו של בא-כוח התובע. תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי על-פי הנוסח שהיה בתשכ"ג, דיברה על "דחיית" התובענה אם הנתבע התייצב והתובע נעדר (כפי שהמצב הוא על פי תקנה 40לתקנות בית הדין לעבודה). על כגון דא נאמר בספרו של הד"ר זוסמן [3]: סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, בסעיף 883: "הכל מודים שלא הרי מחיקת כתב תביעה כדחיית התובענה, שכן מחיקת כתב התביעה אינה מונעת הגשת תובענה חדשה... כאשר התייצב הנתבע ורק התובע נעדר, בית-המשפט אינו רשאי למחוק את כתב התביעה, אלא מצווה הוא לדחות את התובענה, והבדל זה טעמו עמו: נתבע שהתייצב כאשר נדרש, זכאי לכך שלא יהא נטרד בשניה באותו עניין, אפילו בחר התובע להיעדר. משום כך מהווה דחיית התביעה מעשה בית דין, כאילו נתבררה התביעה ונמצאה לא מבוססת, ופסק-הדין מגן על הנתבע שלא ייתבע מחדש"... (ועיין בע"פ 72/60[1] המצוטט שם). אלא שכיום, על פי נוסח תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתנה לביתהמשפט אופציה שלא לדחות את התובענה אלא למחקה על הסף, ועל-ידי כך למנוע קיום מעשה בית-דין (וראה גם בספרו של הד"ר זוסמן [2] סדר הדין האזרחי, בע' 444). נמצאנו למדים, כי משמדובר בתקנה (בענייננו, תקנה 40לתקנות בית הדין לעבודה) על "דחיית" תובענה, ואין מדובר באופציה של "מחיקה", הרי שבפנינו "מעשה בית דין", והחלטה שניתנה בתוקף תקנה 40הנ"ל מקנה לנתבע את הזכות להיות פטור מתביעת התובע. (וראה זוסמן [2] שם, בע' 444, הערה 90למטה). .10סוף דבר: משציווה בית-הדין על דחיית התובענה הרי שלפנינו "מעשה בית דין", ובית-הדין אינו יכול עוד להיזקק לתביעה. .11אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואנו מצווים בזה על דחיית התובענה על הסף בתיק שלפנינו (מח/418-3). .12בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. .13אנו פוטרים את התובע מתשלום כל אגרה שטרם שולמה.מעשה בית דין