נפסק כי בית המשפט פעל כהלכה בישמו את תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המשיבה התיצבה לדיון ואילו המבקשת לא התיצבה לדיון. המשיבה הוכיחה את תביעתה באמצעות התצהירים והיתה זכאית לסעד המבוקש. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת תביעה בהעדר התייצבות: הבקשה 1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (השופט לחוביצקי) מיום 1.7.98, שבה דחה את בקשת המבקשת (בש"א 645/98) לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר המבקשת ביום 6.4.98. 2. המשיבה, כמבוטחת, הגישה תביעה נגד המבקשת בגין אובדן או נזק לרכוש שנגרמו למוניות של המבקשת בתקופת הביטוח, כתוצאה מאחד מהסיכונים המפורטים בפוליסות. 3. לישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 11.12.96 לא התיצב ב"כ המבקשת וביהמ"ש נתן פסק דין במעמד צד אחד, מפאת אי התיצבותו. ב"כ המשיבה הגיש בקשה לביטול ההחלטה (המ' 1440/96). ביום 14.1.97 נעתר בית המשפט לבקשת הביטול בעיקר מאחר שסבר שיש למבקשת הגנה אפשרית. בית המשפט קבע בישיבת קדם משפט שנתקיימה ביום 14.7.97, שמועד ההוכחות יהיה ביום 6.4.98 וביום זה ישמעו רק עדי המשיבה. בית המשפט גם קצב מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה ומטעם המבקשת. ביום שנקבע לישיבת ההוכחות שוב לא התייצב בא כח המבקשת וכן לא הוגשו תצהירים מטעמה. בית המשפט חזר ונתן פסק דין על סמך התצהירים שבתיק. ביום 6.5.98 הוגשה בש"א 645/98 לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. טענת ב"כ המבקש שהוא לא התיצב לישיבה שנקבעה מחמת טעות משרדית, שביומנו נרשם מועד ההוכחות ביום 6.5.98. ביום 1.7.98 דחה בית המשפט את הבקשה, כשהפעם הוא נתן משקל מכריע לזלזולה של המבקשת בבית משפט בכל ההליכים שהתקיימו בתיק. בית המשפט התחשב לא רק באי הופעתו של ב"כ המבקשת לדיון, אלא גם בעובדה נוספת שלא הגיש תצהירים מטעמו במועד. בית המשפט הדגיש את אי התיצבותו של ב"כ המבקשים באופן שיטתי מבלי לתת הסבר מוצדק לאי הופעתו, תוך שהוא מביא בחשבון תיק נוסף ה"פ 733/95, הקשור לתיק שהיה בפניו, שגם בו לא התייצב ב"כ המבקשת. לסיכום, לדעת בית המשפט, בנסיבות המקרה עולה במשקלו השיקול של זלזול בבית המשפט על פני השיקול הנוסף והוא קיום הגנה אפשרית. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני. נימוקי ב"כ המבקשת לביטול ההחלטה. 4. (1) יש לבטל את ההחלטה מתוך חובת הצדק, בשל עצם הפגם שבהליך מטעמים אלה: (א) בית המשפט נתן פסק דין בהעדר הפוליסות; (ב) שני מצהירים - בגני פודקמינסקי וראובן איתן - לא חתמו במקום המיועד לחתימת המצהיר; (ג) עו"ד בנימין איל לא אישר בתצהירים ו'1 - ו'6 כי המצהירים הופיעו בפניו, הוזהרו על ידיו לפני חתימתם, אישרו את נכונות הצהרתם וחתמו עליה בפניו; (ד) התצהירים הללו, שהוגשו במסגרת החלטת בית המשפט לא הוגשו ולא נתקבלו כראיה. (ה) חוות הדעת של השמאים לא נערכו כנדרש ולא הוגשו כראיה. כמו כן לא הוגשו חוות דעת באשר לערכן של המוניות לא נוכה מסכום התביעה ערך שרידי המוניות, השתתפות עצמית וכיוצא בזה. (ו) העדים אריאל טל וקסלסי יוסף לא הגישו תצהירים. (2) בית המשפט טעה כאשר קבע בהחלטתו שבהמ' 11440/96 לא הוגשה תעודה רפואית, כי לא נתקיים דיון בבקשה לגופה. בית המשפט ביטל בפעם הראשונה את פסק הדין מבלי שייחס חשיבות יתר לאי התיצבותו של ב"כ המבקשת. (3) בה"פ 733/95 הוגשה התביעה על ידי המשיבה למתן צו שיורה למבקשת למסור לידי המשיבה את העתקי הפוליסות. המשיבה לא התייצבה לדיון משום שלא היתה מיוצגת. (4) בית המשפט טעה בקביעתו שטעותו של ב"כ המבקשת ברישום המועד הנכון ביומנו, אינה יכולה לשמש הסבר, להנחת דעתו של בית המשפט, לאי התיצבותו במועד שנקבע. (5) בית המשפט התעלם מהנזק, מהעוול מעוות הדין שיגרמו למבקשת אם תידחה בקשתה. (6) טעה בית המשפט בכך שהתעלם מהתצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט בשתי הבקשות, המ' 11440/96 ובש"א 645/98. (7) היה קושי בהכנת תצהירי המבקשת, כי אחת הפקידות הפסיקה לעבוד באוגוסט 1997 ויו"ר המבקשת ועובדת ניהלו בחודשים ספטמבר - דצמבר 1997 מאבק נגד שרי הממשלה, בכל הקשור לחוק ההסדרים. טענה זו אינה מופיעה בתצהיר המבקשת. (8) בית המשפט לא איפשר חקירה על התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין. (9) כדי להדוף טענה שהבקשה שלפני הוגשה באיחור, טען ב"כ המבקשת שאין חשיבות למנין הימים ומכל מקום, מוסיף ב"כ המבקשת, ההחלטה נשלחה למשרדו בפקס ביום 9.7.98, תוך ציון העובדה שהבקשה נמסרה לו ב- 5.7.98. תגובת המשיבה לבקשה 5. (א) אין מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ולחילופין, יש לדחותה מהנימ הבאים: (1) עמודי היומן שעליהם הסתמך ב"כ המבקשים לא צורפו לבקשה בבית משפט קמא והם צרפו רק בבקשה שלפני (נספחים ט1 - ט2). גם לא הוגשה בקשה נפרדת להגשת ראיות בערעור. המבקשת אף לא השכילה להראות כי הראיה לא היתה בידה בעת הגשת הבקשה בערכאה ראשונה. (2) טענת הפסלות נגד התצהירים הועלתה לראשונה בבקשה שלפני. (3) הטענה ששני עדים - אריאל טל וקסלסי יוסף - לא הגישו תצהירים, אינה נכונה, כי הללו לא היו עדי תביעה. (4) הטענות שהועלו בבקשה, בסעיף 6(ב) - 6(ו), נגד כשרות תצהירי העדים והמומחים, לא הועלו בבקשה לביטול פסק דין ולכן יש להתעלם מהן. הלכה פסוקה היא שערכאת ערעור לא תדון בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה. (5) בשתי הבקשות לביטול פסק הדין, נמנע בא כח המבקשת מלצרף תעודה רפואית וצילום מיומנו על מנת להוכיח את טענותיו. (6) צדק בית המשפט קמא משקבע שאכן במקרה זה הזלזול של בא כח המבקשת כלפי בית המשפט מצדיק דחיית הבקשה מבלי לבחון את סיכויי הגנתה של המבקשת. (7) התצהיר של גב' נצחיה נדיבי, שצורף לבקשה, חסר תאריך ולא בכדי. גם אין בתצהיר זה הסבר מדוע לא הוגשו תצהירי המבקשת במועד שקצב בית המשפט. (8) לא היה מקום לקביעת מועד הוכחות נוסף בהעדר תצהירים מטעם המבקשת. 9) הפוליסות שצורפו לתצהירים הן הפוליסות שהמשיבה קיבלה מבא כח המבקשת. (10) הבקשה לרשות ערעור הוגשה לאחר שנקפו 15 יום, שכן בהתחשב בפגרה, היה מקום להגישה עד ליום 5.9.98, בעוד שהבקשה הוגשה רק ביום 8.9.98 בלא להגיש בקשה להארכת מועד. מסקנות 6. נראה לי שצדק בית המשפט קמא בקבעו שהמבקש נהג זלזול בבית המשפט. כאשר בית משפט בא לשקול האם לבטל פסק דין שניתן, עליו לשקול את אינטרס המבקש שעלול להיפגע אם לא יבוטל פסק הדין מבלי שהיה לו יומו. בד בבד יש לשקול את אינטרס המשיבה, שמיום 5.2.96, מועד הגשת התביעה ועד היום, טרם זכתה לברור עינינו בצורה מסודרת, בשל מחדליה של המבקשת. אינטרס חשוב נוסף הוא, אינטרס הציבור שעניננו קיום הליך משפטי יעיל, הוגן וללא סחבת. ביטול ההחלטה שנתן בית משפט קמא, משמעה הטלת עומס נוסף על מערכת המשפט בשל מחדליה של המבקשת ומתן פרס למי שהתרשל. 7. עיון בתצהירי נצחיה נדיבי בשתי הבקשות מראה שהם נוסחו על דרך הסתם. טענות ההגנה הינן כלליות, סתומות ומלאות בעדויות סברה ושמיעה, מבלי שהמצהירה פרטה את המקור לטענותיה. יתרה מזו, בתצהיר שהוגש על ידה בבש"א 645/98 מועלות טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב ההגנה (ראו, למשל, סעיפים 4, 5(2) ו- 6). הרושם המתקבל מקריאת התצהיר הוא, שהיא לא קראה את כתב ההגנה, שכן יש טענות בכתב ההגנה שאינן מופיעות בתצהיר ויש טענות בתצהיר שהן חסרות מכתב ההגנה. 8. אכן צודק בא כח המשיבה שבאומרו שהטענות שמטרתן לפסול את תצהירי המשיבה וחוות הדעת לא נטענו בבקשה לביטול פסק הדין. בבקשה זו ובתצהיר רק נטען על דרך הסתם, שמדובר בתצהירים שיש בהם עדויות שמיעה. 9. לא נפל פגם בהליך שהתנהל לפני בית משפט קמא. הפוליסות שצורפו הן הפוליסות שקיבלה המשיבה מב"כ המערערת. יתרה מזו בכתב ההגנה אין טענה שהפוליסות לא צרפו לכתב התביעה. התצהירים וחוות הדעת הוגשו כראיה, כפי שעולה מפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט. 10. פסק הדין, ניתן, אפוא, כהלכה והשאלה שיש לשאול היא, האם שקל בית המשפט את השיקולים הראויים בדחותו את הבקשה לביטול פסק דין. אכן, בית המשפט בהחלטה הראשונה (המ' 11440/96) סבר שמדובר במחדל של ב"כ המבקשת, אך הוא נתן משקל מועט למחדל זה. אמנם בית המשפט לא פרט במה התרשל ב"כ המבקשת, אך ברור שכעורך דין הוא יכל להתקשר לבית המשפט ולהודיע שנפל למשכב. למעלה מהצורך יש להוסיף שגם לא צורפה תעודה רפואית לאשש את טענתו. בהחלטה השניה קובע בית המשפט שטענתו של עו"ד אריאל לטעות שנפלה ברישום ביומנו, אינה יכולה לשמש הסבר למחדלו, משום שהוא נכח בעת מתן ההחלטה, מה עוד שהוא לא צרף את הדפים הרלבנטיים ביומנו ורק בבקשה שלפני הוא "טרח לצרפם". 11. בית המשפט פעל כהלכה בישמו את תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המשיבה התיצבה לדיון ואילו המבקשת לא התיצבה לדיון. המשיבה הוכיחה את תביעתה באמצעות התצהירים והיתה זכאית לסעד המבוקש. גדולה מזו, המבקשת לא הגישה תצהיר מטעמה ולא תרצה את מחדלה. כיוון שכך, אין היא רשאית, גם אם יבוטל פסק הדין, להעיד עדים או להוכיח את העובדות שלהן היא טוענת (תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). בית המשפט בבש"א 645/98 לא היה חייב להזמין את הצדדים לדיון בעל פה בהעדר דרישה לחקירת המצהירים (רע"א 2508/98 מתן.י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטלת תקשורת בע"מ, טרם פורסם). גם הבקשה שלפני היא בקשה בכתב ואין חובה להזמין את הצדדים (תקנה 406(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). 12. התלבטתי בשאלה האם נפל פגם בשיקולים ששקל בית המשפט והגעתי לכלל דעה שאין מקום לשנות מהחלטתו ולהתערב בשיקול דעתו. מחדלי המבקשת עולים כדי זלזול חמור בבית המשפט. בשני המקרים שבהם לא הופיע ב"כ המבקשת הוא לא צרף תיעוד להוכיח את טענותיו. לא עוד אלא שבמקרה הראשון הוא לא טרח להודיע לבית המשפט כי נבצר ממנו, עקב מחלתו, לבוא לישיבה. גם בה"פ 733/95 נמנעה המבקשת להתייצב לדיון. ולבסוף, אין תצהיר שיאיר את עיני בית המשפט מדוע לא הוגשו תצהירי עדות ראשית במועד שקבע בית המשפט. 13. כתוצאה ממחדלים אלה, האינטרס של המשיבה נפגע קשות. אם אתערב בהחלטתו של בית המשפט יקבע התיק לשמיעה רק בעוד מספר חודשים והמשיבה תיאלץ להמתין שוב לקבלת מה שמגיע לה, לפי טענתה. הציבור וההליך השיפוטי ינזקו אף הם אם אתערב בהחלטת בית המשפט. ביטול כזה שקול כנגד מתן פרס על זלזול חמור בהליכי בית המשפט. נראה ששיקולים אלה בהצטברותם מטים נגד התערבות בהחלטה האמורה. 14. סיכום הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאותיו וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והצמדה כדין. אי התייצבות לדיון