הזמנת בורר לעדות

טענתה המרכזית של המערערת היא כי הבורר פסק בניגוד לתקנת הציבור והפגין התנהגות מזלזלת ומשפילה כלפי בית-הכנסת תוך השמעת הערות אנטי דתיות. השופט הנכבד קבע בהחלטתו כי פסק-דינו של הבורר אינו לוקה בחסר ואינו דורש השלמה. מטרת המערערת היא להביא את הבורר לחקירה לגבי שיקוליו במתן פסק-דינו ולצורך זה אין להתיר הזמנת בורר לעדות. זאת ועוד - בכל מהלך הבוררות לא העלתה המערערת טענה כלשהי או טרוניה כלשהי לגבי התנהגות הבורר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזמנת בורר לעדות:   1.        המשיב הגיש תביעת פינוי כנגד המערערת כשעילת התביעה הינה הפרת חוזה השכירות עקב אי תשלום דמי שכירות. המערערת הגישה תביעה שכנגד לתשלום פיצויים בסכום של כ- 830,000$ כשלטענתה המשיב הוא שהפר את חוזה השכירות. בהסכמת הצדדים הועבר הסכסוך לבוררות בפני עו"ד גבריאל לוי (להלן - "הבורר". הבורר קיבל את תביעת הפינוי שהגיש המשיב ודחה את תביעתה הנגדית של המערערת. לפיכך פנתה המערערת לבית-משפט השלום בנתניה (כב' השופט גרובס) בבקשה לביטול פסק הבורר. יש לציין כי הגנתה של המערערת בפני תביעת הפינוי ותביעתה הנגדית נשענו על כך שהמשיב השכיר למערערת דירה למטרת "הקמת וניהול בית-מדרש לתלמידי חכמים ובית כנסת", ואילו לאחר מכן השכיר דירה סמוכה לבית-הכנסת למטרת ניהול מרפיאה וטרינרית לכלבים וחתולים. כמחאה על צעדו זה של המשיב הפסיקה המערערת את תשלומי דמי השכירות "עד שתסולק הטומאה".   2.        אין צורך להיכנס כאן לפירוט שלל טעמיו ונימוקיו של הבורר ולכל המחלוקות המתייחסות לעתירת המערערת בפני בית-משפט השלום, שכן בשלב זה טרם ניתן פסק-הדין בעתירה לביטול פסק הבורר והערעור שבפנינו נסב על ארבע החלטות ביניים שניתנו ע"י הערכאה הראשונה במהלך הדיון בעתירה. לגבי החלטות אלה הגישה המערערת בקשת רשות ערעור ובהסכמת הצדדים ניתנה לה רשות זו.   אלה הן ארבע ההחלטות התובעות הכרעה בערעור זה:   (א) דחיית בקשת המערערת להזמנת הבורר לחקירה; (ב) דחיית הבקשה להורות ליועץ הממשלתי לממשלה להתייצב לדיון; (ג) דחיית הבקשה להזמנת הרב שרמן, שהעיד כעד מומחה ומסר פסק הלכה בבוררות; (ד) מניעת חקירתו הנגדית של המשיב בנקודה מסויימת.   אתייחס לשאלות האמורות כסידרן.   הזמנת הבורר   3.        טענתה המרכזית של המערערת היא כי הבורר פסק בניגוד לתקנת הציבור והפגין התנהגות מזלזלת ומשפילה כלפי בית-הכנסת תוך השמעת הערות אנטי דתיות.   השופט הנכבד קבע בהחלטתו כי פסק-דינו של הבורר אינו לוקה בחסר ואינו דורש השלמה. מטרת המערערת היא להביא את הבורר לחקירה לגבי שיקוליו במתן פסק-דינו ולצורך זה אין להתיר הזמנת בורר לעדות. זאת ועוד - בכל מהלך הבוררות לא העלתה המערערת טענה כלשהי או טרוניה כלשהי לגבי התנהגות הבורר.   4.        לגבי הסוגיה של היות "תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור" אין הכרח להרחיב את היריעה, שכן טרם ניתן פסק-דינו הסופי של בית-משפט השלום. מכל פנים יש לזכור כי לביטוי "תקנת הציבור" "אין הגדרה ממצה. הוא נחשב ל'סוס פרוע', שאם רק ניתן להשתמט מלרכב עליו - מוטב" (פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהד' שלישית, עמ' 4611 ע"א 508/71 חלאוי נ' מפעל הפיס פ"ד כז(1) 38, 48). אשר להזמנת הבורר, ברי שלא נפלה כל שגגה בהחלטת בית-משפט השלום. אכן, ניתן להזמין את הבורר לעדות אודות אירועים הקשורים בניהול הבוררות, כגון התביעות שנמסרו להכרעתו או הראיות שהובאו בפניו, זימון הצדדים ועדיהם ועוד, אך ישנן מגבלות על הדברים שמותר לחוקרו עליהם. כך אין לחוקרו על השיקולים שהביאו להכרעתו או על המגמות שהוליכוהו לפסק (אוטולנגי, שם, עמ' 502; ע"א 313/60 רשות הנמלים בישראל נ' שרותי נמל מאוחדים בע"מ פ"ד כא(2) 169). במקרה שלפנינו מדבר הפסק בעד עצמו וחלפיכך לא היה מקום להזמנת הבורר לעדות לשם הוכחות משמעותו. במקרה זה לא היתה כל סיבה להזמנת הבורר, מה גם שהמערערת לא העלתה כלפיו כל טענה שהיא בכל מהלך הבוררות ונזעקה לעשות כן רק בבואה לבית-המשפט. זאת ועוד "בדברים הניתנים להוכחה גם על ידי ראיות אחרות, נתון הדבר לשיקול דעתו של ביהמ"ש אם יש מקום להטריד בורר ולחייבו להעיד" (אוטולנגי, שם, 503). כך הוא אף במקרה דנן. לפיכך יש לדחות את הערעור בנקודה זו.   התייצבות היועץ המשפטי לממשלה   5.        לטענת המערערת לא היה מקום להסתפק בתשובת היועץ המשפטי כי אינו מוצא לנכון להתייצב לדיון, אלא היה על בית-המשפט להורות על התייצבותו. יש לציין כי בכל המקרים המופיעים בפסיקה התייצב היועץ המשפטי או הוגשה חוות דעת מטעמו ביוזמת היועץ המשפטי. אכן, בית-המשפט מוסמך להורות על התייצבותו (ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, 223), אך זאת במקרים מיוחדים בעלי אופי ציבורי כללי. לא כך הוא בנסיבות המקרה שבפנינו. הדברים אמורים בתביעת פינוי ובסכסוך אזרחי והנסיון לשוות לתיק אופי צבורי של רדיפת בתי כנסת, אינו יכול לעמוד. אם לא תמצי כן הרי שבכל מקרה של תביעת פינוי לגבי דירה המשמשת כמקום תפילה ניתן יהיה לדרוש את התייצבות היועץ המשפטי. בסופו של דבר הדברים אמורים בסכסוך אזרחי ופרטי שאין להופכו למלחמת דת. אשר לטענה כי בית-המשפט דחה את העתירה בענין זה בטרם נמסרה לו תגובת המערערת, די לומר כי אפילו אם נפל בכך פגם כלשהו, הרי שהדבר התרפא בכך שניתנה למערערת האפשרות להשמיע את כל שלל טענותיה ומענותיה בסוגיה זו בדיון בפנינו, וגם לאחר שמיעת טיעון מפורט זה, המסקנה היא כי החלטת בית-משפט השלום היתה נכונה וראויה.     הזמנת הרב שרמן למסירת עדות   6.        לטענת המערערת הפך הבורר את פסק ההלכה שהביא בפניו הרב שרמן, ומן הראוי להביא את הרב לעדות גם כדי להוכיח את הפגיעה בתקנת הציבור.   אף בנקודה זו נכונה היא החלטת הערכאה הראשונה. אין מקום לחזור ולהביא בפני בית-המשפט עדויות שנשמעו במהלך הבוררות, שאם תאמר כן יאבד מוסד הבוררות ממשמעותו ומיעדו. ייתכנו מקרים נדירים בהם לא ניתן להימנע מכך, אך לא כן הוא במקרה זה. את טענת המערערת כי הבורר לא ירד למשמעות פסק ההלכה של הרב שרמן והפך פסק זה, יכולה המערערת להוכיח ע"י השוואה בין פסק הלכה זה לבין פסק הבורר, ואין כל סיבה והצדקה להטריח את הרב שרמן פעם נוספת בענין זה. יש להעיר כי המערערת צירפה מכתב של הרב שרמן, דבר פסול מעיקרו. סיכומו של דבר - אין כל מקום לשמוע מחדש ראיות שהובאו בפני הבורר, אלא על בית-המשפט לבחון את פסק הבורר ואת הראיות שהובאו בפניו ולאור חומר זה לשקול את הטענות שמעלה המערערת בבקשתה לביטול הפסק.   חקירת המשיב על תצהירו   7.        בשלב קודם של הדיון סורבה בקשת המערערת לחקירת המשיב על תצהירו. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור שהתקבלה ובעקבות זאת ניתנה למערערת האפשרות לחקור את המשיב. זו הפעם נסב ערעורה על כך שבית-משפט השלום לא התיר לה לחקור את המשיב על דברי עדים אחרים. לטענת המערערת לא היתה הצדקה למנוע בעדה להוכיח כי בפי המשיב דברי כזב, שכן לטענתו לא דיברו עדים אחרים על פגיעה בבית-הכנסת, שעה שלפי טענת המערערת אותם עדים התייחסו לפגיעה שכזו.   בצדק קבע השופט קמא בהחלטתו כי מדוברנ בחקירה בלתי רלבנטית וכי תשובת המשיב לא תוסיף ולא תגרע. אין מקום להתיר חקירת המשיב לגבי דבריהם של עדים אחרים. אם טוענת המערערת כי אותם עדים מסרו עדות שונה מכפי שטוען המשיב, ניתן להוכיח זאת בדרך יעילה ופשוטה ע"י הבאת אותן עדויות בפני בית-המשפט. בית-המשפט הוא המופקד על בחינת חומר העדויות ועליו לשקול באם שגה הבורר בשיקוליו ובאם אכן איפשר פגיעה בתקנת הציבור. כל הטיעון הנרחב של המערערת לגבי הזכות לחקירה נגדית ותקיפת אמינות אין בו כדי לסייע למערערת. כולי עלמא לא פליגי לגבי חשיבותה של חקירה נגדית, אך מקום שמדובר בחקירה בנקודה שאינה רלבנטית ואין הצדקה להתירה, רשאי ואף חייב בית-המשפט למונעה ואין בכך כל פגיעה במוסד החקירה הנגדית.   8.        לסיום יש לומר כי לא ניתן לפתוח מחדש את כל הליך הבוררות בדיון בפני בית-המשפט, דבר שאפילו בערעור רגיל לא ניתן לעשותו, קל וחומר בבקשה לביטול פסק בורר.   9.        סוף דבר: הערעור נדחה ועל המערערת לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום.     עדותיישוב סכסוכיםדיוןהזמנת עדיםבורר