החלטה על פינוי בהעדר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטה על פינוי בהעדר: העובדות 1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (מוריס בן עטר) מיום 15.7.98, שבה דחה את בקשתו של המבקש לבטל את החלטתו מיום 7.10.97, שניתנה בהעדר המבקש. 2. תחילת הפרשה היא בפסק דין פינוי שניתן בהסכמה ביום 25.11.96. לפי האמור בהסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של פסק הדין, ניתן פסק דין של פינוי שלא יבוצע אם יקיים המבקש את התנאים הבאים: (א) ישלם למשיבה ולוועד הבית את מלוא חובותיו תוך ששה שבועות. (ב) יאופשר למבקש להשלים את עבודות השיפוצים בתנאי שעם סיום השיפוצים עליו להחזיר את מצב הדירה לקדמותה. אם לא יעשה כן, תהא המשיבה רשאית לבצע את פסק הפינוי. (ג) כמו כן נאסר על המבקש לחפור ברצפת הסלע שמתחת לרצפת הדירה. המבקש שלא שילם את חובותיו לועד הבית, לא במועד ולא בכלל, הגיש בקשה בטענת פרעתי שנדחתה בהחלטה האמורה שנתן ראש ההוצאה לפועל. ההחלטה ניתנה בהעדר המבקש. ההחלטה נשלחה למבקש, אך היא חזרה בציון "מען שגוי". 3. מכוח ההחלטה האמורה פונה המבקש מדירתו ביום 19.11.97. ביום 23.12.97 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה הנזכרת. בדיון הסכימו ב"כ הצדדים שאם תבוטל ההחלטה מיום 7.10.97, תינתן החלטה בבקשה "בטענת פרעתי". ראש ההוצאה לפועל יצא מהנחה שהמועד להגשת הבקשה לביטול הינו 30 יום, כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ולא כאמור בתקנה 27(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979. ראש ההוצאה לפועל האמין לעדותו של אחיה של המשיבה שהמבקש נכח ביום הפינוי וידע עליו ושבנסיבות המקרה יכולה המודעות לשמש תחליף להמצאה פורמלית. לאור זאת, המנין להגשת הבקשה לביטול החל ביום 20.11.97, לפיכך בקשתו של המבקש מיום 23.12.97 הוגשה באיחור. ראש ההוצאה לפועל לא מצא טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור. מצבו הנפשי של המבקש לא הצדיק את האיחור, שכן ביום 15.12.97 הוא הגיש בקשה להשבת המטלטלין שהיו בדירה בעת הפינוי. יתרה מזו, האישור הרפואי שהוגש היה סתמי ואין בו אימות לטענה שמצבו הנפשי של המבקש מנע ממנו אפשרות להגיש במועד את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 7.10.97. גם לגופו של ענין לא מצא ראש ההוצאה לפועל להעתר למבקש, משום שהמבקש לא שילם את חובו לועד הבית לא במועד שנקצב בפסק הדין ולא בכלל. המבקש טען שלא ידע למי לשלם כי לא היה וועד, אך התשובה לכך מצויה בסעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. לכך יש לצרף, שבאת כוחו של המבקש הצהירה ביום 25.3.98 (עמ' 19 לפרוטוקול) שהחוב לוועד הבית ישולם תוך 24 שעות, אך גם הצהרה זו היתה לשווא ואף זאת למרות שבאותו דיון נאמר שיש ועד חדש ואף נקבו בשמם של שני חברי הוועד. לא עוד, אלא שבעמ' 4 לפרוטוקול מאותו תאריך אמר המבקש: "עד היום אני אומר אף אחד לא משלם ועד בית, למה שאני אשלם?" לאור האמור הבקשה לביטול ההחלטה מיום 7.10.97 נדחתה. טענת פרעתי 4. כותרת הבקשה אינה יכולה לקבוע את מהותה. הכיצד ניתן לטעון טענת פרעתי כאשר המבקש לא פרע את חובו (ראו סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. הבקשה שהיה צריך להגיש היתה בקשה לפי סעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, דהיינו בקשה למתן הוראות. לאור זאת, אין להתיחס לבקשה כבקשה בטענת פרעתי, על כל התוצאות הדיוניות והמהותיות הנובעות מכך. מעדותו של המבקש גם הסתבר, שהמבקש כשאמר שהוא מתחייב לשלם לוועד הבית התכוון לשלם לשכן אילני, אך הוא לא פנה אליו לשלם. כמו כן הוא הצהיר כאמור, שלא ישלם לוועד הבית (עמ' 4). הוא עמד במריו גם כשהסתבר מהעדויות שהוועד החל לפעול דה פקטו, כשחברי הוועד היו משה כהן ואילני. גם הצהרת עו"ד חורי שתשלם את החוב לוועד הבית תוך 24 שעות לא קוימה. למעלה מהצורך אוסיף שמחקירת המבקש מסתבר שגם שני התנאים הנוספים הופרו על ידיו. המצאה למבקש 5. לאור זאת, חלה על המקרה תקנה 27(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1980, שלפיה בקשה לביטול יש להגיש תוך 7 ימים מהיום שנודע על מתן ההחלטה. מכאן שהתקנה אינה דורשת המצאה פורמלית. לא זו אף זו: יש זרם בפסיקת בית המשפט העליון הסבור שדי בידיעה על ההחלטה ואין צורך בהמצאה פורמלית (ע"א 203/84 יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328, 333 - 334, 335). המבקש ידע על פסק הפינוי כפי שקבע יו"ר ההוצאה לפועל, מה גם שהמבקש העיד שיתכן שהיו ניירות כשבא לדירה, לאחר שהדלת רותכה. לא זו אף זו: בבקשתה ציינה עו"ד חורי שהמבקש לא ידע על מועד הדיון שנקבע ליום 7.10.97. טענה זו אינה נכונה, משום שהמועד נקבע בנוכחות בא כוחו של המבקש דאז, עו"ד עופר כוחי (ראו ההחלטה מיום 22.7.98). סיכומה של נקודה זו, המבקש ידע על פסק הפינוי, אך לא נקף אצבע לבטל אותו. סיכום 6. צר לי על המבקש, אך עקשנותו שלא לשלם את תשלומי הוועד עומדת לי לרועץ. למרות שהמבקש ידע שענין זה עומד כחרב המתהפכת מעל ראשו, הוא לא טרח לשלם עד היום ועד בכלל את החוב לוועד הבית. בנסיבות אלה אין מקום להתערב ולבטל את החלטת יו"ר ההוצאה לפועל. הבקשה נדחית. המבקש ישלם את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כדין.פינוי