קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלוואה לצורך רכישת אגרת חוב להמרה: בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 4,126,615 ₪. התובעת טוענת כי הנתבעת וחברה בשם Vishay Transducers Ltd. (להלן: "וישיי") התקשרו בהסכם לפיו הלוותה וישיי לנתבעת סך של 4,000,000 דולר בדרך של רכישת אגרת חוב להמרה. הנתבעת התחייבה לפרוע את ההלוואה תוך שבע שנים ולחלופין, ניתנה לוישיי הזכות להמיר את האג"ח למניות של הנתבעת. התובעת באה בנעליה של וישיי. בפועל, החוב לא נפרע והאג"ח לא הומרה ולכן נתונה לתובעת הזכות לקבל לידיה את הבטוחות שנקבעו לשם כך בהסכם: 500,000 ממניות חברת בת של הנתבעת, בשם תדאה פיתוח טכנולוגי בע"מ (להלן: "תדאה") וכן קרן ייעודית שבה היתה הנתבעת אמורה להפקיד כספים. התובעת קיבלה לרשותה את מניותיה של תדאה, אך אז התברר כי הנתבעת לא הפקידה כספים בקרן הייעודית. לטענת התובעת, בקרן היעודית היתה הנתבעת אמורה להפקיד סך של 960,000 דולר. מכאן התביעה לתשלום הסכום שלא הופקד. הנתבעת טוענת להגנתה כי הסעד היחידי לו היתה זכאית התובעת הוא קבלת 500,000 מניות תדאה. עוד טוענת הנתבעת כי כדי למנוע את ריקון מניות תדאה משוויין האמיתי, הסכימה הנתבעת כי במקרה שבו תקבל הנתבעת דיבידנד שמקורו ברווח ממכירת אחזקותיה של תדאה בחברות בשם טרנסדיוסר ו-ליבו, אזיי יישמרו 9.6% מסכום הדיבידנד בקרן הייעודית. לעומת זאת, אם דיבידנד איננו מחולק מרווחי המכירה אלא מפעילותה השוטפת של תדאה, אין צורך להפקידו לקרן הייעודית. במקרה דנן, כך טוענת הנתבעת, הרווח ממכירתה של ליבו לא יצא אל מחוץ לתדאה, ולכן לא היה צורך להפקיד כספים לקרן הייעודית, באשר התובעת קיבלה לידיה מניות של תדאה שלא רוקנו משוויין האמיתי. הנתבעת מודה כי תדאה מכרה את מניותיה של ליבו, אך לדידה התובעת אינה זכאית לחלק מתמורת המכירה הואיל והרווח לא יצא מחוץ לתדאה. לאחר ששמעתי את חקירתו של המצהיר מטעם הנתבעת ועיינתי בסיכומי הצדדים בכתב, באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן כמבוקש. ראשית כל, די בכך שחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם הנתבעת ארכה 55 דקות, בטרם הופסקה על ידי, על מנת שתינתן לנתבעת רשות להתגונן, שכן הכלל הוא שהתארכות חקירה נגדית מעבר לפרק זמן סביר בשים לב בנסיבות הענין, היא כשלעצמה סיבה מספקת למתן רשות להתגונן: "נתארכה החקירה שכנגד של המצהיר יתר על המידה, רשאי בית המשפט להפסיקה בעודנה באיבה וליתן לנתבע רשות להתגונן. חקירה ארוכה יתר על המידה מעידה, לפעמים, דווקא שיש לנתבע עילת הגנה." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) ע' 679). שנית, הכלל הוא שבית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן: "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן ... כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ... מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. ... רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן" ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009) (פורסם באתר משפטי). בעניננו, מדובר במחלוקת בדבר האופן בו יש לפרש את ההסכם בין וישיי לנתבעת. מחלוקת פרשנית זו תחייב שמיעת עדים. אכן, התובעת מצביעה בסיכומיה על קשיים כאלה ואחרים שמעוררת גרסתה הפרשנית של הנתבעת (כגון, הטענה לפיה אם היה ממש בטענת הנתבעת, מן הסתם ההסכם היה נוקב במונח profit או net proceeds), אך לא ניתן לקבוע כבר עתה, על אתר, ועוד בטרם נשמעה עדותם של עדי התובעת, כי גרסתה הפרשנית של הנתבעת היא כה מופרכת עד אשר אין היא יכולה להתקבל. במה דברים אמורים? סלע המחלוקת העיקרי הוא בענין המשמעות שיש ליתן למונח proceeds בהקשר של כספים שיש להפקיד בקרן הייעודית, בהתאם לס' 5.1.2 לאגרת החוב נשוא התביעה. לדידה של התובעת, מדובר ב"תמורה" ואילו לדידה של הנתבעת מדובר ב"רווחים". בהקשר זה טוענת הנתבעת בסיכומיה כי יש הבדל מהותי בין התמורה ברוטו שהתקבלה ממכירתה של ליבו, לבין התמורה נטו, לאחר החזר הלוואות ששימשו לרכישתה של ליבו ולאחר הפחתת המס על הרווח שהתקבל ממכירתה. לדידה של הנתבעת, אין כל הגיון שהתובעת תקבל אחוז כלשהו מסכום המס ששולם בעקבות מכירתה של ליבו או מההוצאות שהוצאו לשם רכישתה של ליבו, הוצאות שראוי להפחיתן מהתמורה הכוללת שהתקבלה, בטרם באים לבחון האם נוצר רווח כלשהו ממכירת המניות. במחלוקת זו ניתן יהיה להכריע רק לאחר שמיעת ראיות. התובעת טוענת בסיכומיה כי כעולה מחקירתו של נציג הנתבעת, הצדדים כלל לא דיברו אודות פרשנות המונח proceeds וגם לא טרחו להגדיר אותו בהסכם, ולכן היא סבורה שאין מניעה להכריע כבר עתה בשאלת פרשנותו הנכונה של המונח. אינני מקבל טענה זו. העובדה שהמונח כלל לא נדון, אין פירושה שניתן להכריע בשאלת פרשנותו בלא לשמוע ראיות ולקבוע ממצאים עובדתיים, שכן אומד דעת הצדדים יכול להלמד גם מתוך עדויות בדבר כוונתו הסובייקטיבית של כל צד, גם אם זו לא זכתה לביטוי חיצוני במהלך המשא ומתן. כך למשל, מי לידינו יתקע כי דווקא המצהיר מטעם התובעת, שיעיד במסגרת שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי, לא יאשר בלחץ החקירה הנגדית כי משמעות המונח proceeds היא כנטען על ידי הנתבעת? עוד טוענת התובעת כי אין ליתן לנתבעת רשות להתגונן בענין גובהם של הרווחים ממכירת מניותיה של ליבו. התובעת טוענת כי הנתבעת הציגה גרסה בלתי אחידה בענין גובהו של הרווח- במקום אחד נטען כי הרווח הינו 2.516 מליון דולר (ס' 22 לתצהיר), ואילו בדו"ח הדירקטוריון של תדאה דובר על 2.8 מליון דולר. לדידה של התובעת, הנתבעת לא הביאה כל ראיה על שיעורו המדוייק והנכון של הרווח ומדובר באמירות בעלמא. אינני מקבל טענה זו. בשלב זה של רשות להתגונן, בית המשפט איננו שואל את עצמו כיצד יעלה בידיו של הנתבע להוכיח את הגנתו, אלא אך ורק האם העלה טענת הגנה שאם תמצא מהימנה בסופו של יום, היא תאפשר לו להדוף את התביעה נגדו: "הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם באתר משפטי). על כן, העובדה שהנתבעת לא צירפה ראיות של ממש להוכחת גובהו של הרווח, אין בה די על מנת שלא תינתן לה רשות להתגונן. הוא הדין בטענה לפיה הנתבעת לא הוכיחה שרווחי המכירה של תדאה לא חולקו מעולם. כאמור, מדובר בטענה שראוי לבררה, ובשלב זה בית המשפט אינו נדרש לשאלה כיצד בדיוק יעלה בידי הנתבעת להוכיחה בשים לב לכך שהראיות לא צורפו לבקשת הרשות להתגונן. לא שוכנעתי כי ראוי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. השימוש בסמכות זו נועד רק לאותם מקרים בהם הגנתו של הנתבע תלויה על בלימה, וכאשר בית המשפט "היה 'כמעט' בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי". (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) ע' 689). הגם שטענות הגנתה של הנתבעת מעוררות תהיות וקשיים, כמפורט בסיכומי התובעת, לא ניתן לקבוע כי הן כה דחוקות על פניהן עד אשר ראוי להתנותן בהפקדת ערובה. אשר על כן, ניתנת רשות להתגונן כמבוקש. הוצאות הבקשה, בסך 7,500 ₪, לפי התוצאות בתיק העיקרי. איגרת חובחובאגרההלוואה