לטענת המבקש, הנסמך על תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הפסיקה הכירה בכך שמשרדו של עו"ד, המייצג בעל דין בהליך מסויים יכול לשמש מען להמצאת כתבי בי-דין בהליך אחר והוא מפנה, בענין זה אל דברים שנאמרו בה"פ (ירושלים) 7414/08 - אברהם צימרינג נ'WELL FARGO BANK MINNESOTA NATIONAL ASSOCITIION. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאה כדין לעורך דין: הבקשה : לפניי בקשת התובע (להלן: "המבקש"), כי אקבע שהמצאת כתב התביעה למשרדו של עו"ד הינה המצאה כדין אל הנתבע מס' 3 בתביעה, הוא X (להלן: "X"). המבקש המציא את כתב התביעה לעו"ד אלוני, מאחר שעו"ד אלוני מייצג את X בהליכי הוצל"פ (להלן: "הליכי ההוצל"פ"), שנפתחו על ידי X נגד הנתבע 2 בתביעה, הוא חמוד סועד (להלן: "סועד"). משרדו של עו"ד אלוני שלח לב"כ המבקש, בחזרה, את המסמכים שהומצאו לו, כאמור, בטענה שהוא אינו מורשה לקבלם ובשיחה עם משרדו של עו"ד אלוני נאמר לב"כ המבקש, שעו"ד אלוני אינו מטפל בתיק זה. כמו כן נאמר לו שמשרדו של עו"ד אלוני אינו יכול למסור לו את כתובתו של הלקוח. בבקשה נטען, כי לאור "גישה קנטרנית" זו, לא נותרה למבקש ברירה, אלא לפנות בבקשה זו. לטענת המבקש, הנסמך על תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הפסיקה הכירה בכך שמשרדו של עו"ד, המייצג בעל דין בהליך מסויים יכול לשמש מען להמצאת כתבי בי-דין בהליך אחר והוא מפנה, בענין זה אל דברים שנאמרו בה"פ (ירושלים) 7414/08 - אברהם צימרינג נ'WELL FARGO BANK MINNESOTA NATIONAL ASSOCITIION (לא פורסם, 29.12.2008). תשובת עו"ד אלוני : עו"ד אלוני טוען בתגובתו לבקשה, כי X ייפה את כוחו לייצגו רק בהליכי ההוצל"פ ולא בהליך דנן ולכן אין לראות במשרדו כמען להמצאת כתבי בי-דין, לX, בהליך זה. לדבריו, תקנה 477 לתקנות, עליה נסמך המבקש בבקשתו, קובעת כי ההמצאה תיעשה, ככל האפשר, לנמען גופו והמצאה למורשה הינה האפשרות השניה, החלה רק לאחר שלא עלה בידי המבקש לאתר את כתובת הנמען. לטענתו, המבקש יכול, במאמץ סביר, לאתר את כתובתו של X, כגוון ע"י פניה למשרד הפנים, אולם הוא לא טרח לעשות כן. כן מפנה עו"ד אלוני לחוק השליחות המגביל את השליחות למטרה לשמה היא ניתנה וכן מםנבה הוא לפסיקה שניתנה ע"י ביהמ"ש העליון, הקובעת כי ניתן לבצע המצאה לעורך דין, גם אם אינו מייצג את הנמען, אולם אין להסיק מכך שניתן לבצע לו המצאה בעננין אחר, לגביו לא ניתן לו יפוי כח (למשל - רע"א 1947/91 - סיריל שטיין ו-3 אח' נ' מרקוס דוד כץ . פ"ד מה(4), 705, עמ' 707-708) (להלן: "פס"ד שטיין"). דיון ומסקנה : בטרם אגש לדיון בדרך ההמצאה אומר, כי בשל החסיון המוטל על יחסי עו"ד לקוח, נכון עשה עו"ד אלוני משלא מסר לב"כ המבקש את כתובתו של X ולא היה מקום לטרוניית ב"כ המבקש בענין זה. עניינה של התביעה היא עתירת המבקש למתן פסק דין הצהרתי, אשר יקבע, כי הערת אזהרה שנרשמה לזכותו על זכויותיו של סועד במקרקעין מסוימים, נועדה להבטיח את זכותו של המבקש לרישום משכנתא על זכויותיו של סועד במקרקעין אלה. כן התבקשו סעדים נלווים. X צורף לתביעה, בשל כך שבמסגרת הליכי ההוצל"פ (בהם מייצג עו"ד אלוני את X), הוטל, לבקשתו, עיקול על זכויותיו של סועד במקרקעין. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת הפסיקה הרלבנטית, סבורתני שבמקרה ספציפי זה ניתן לראות בהמצאת כתבי בי-דין למשרדו של עו"ד אלוני, המצאה כדין לX. מסקנתי זו נעוצה, בעיקרה, בקשר שבין עילת התביעה נגד X ובין הליכי ההוצל"פ וייצוגו של אלוני את X, שם. כאמור - עילת התביעה נגד X הינה עיקול שהוטל בהליכי ההוצל"פ, בהם מייצג עו"ד אלוני את X, על נכס המקרקעין מושא התביעה. קשר זה אמנם אינו מחייב את עו"ד אלוני לייצג את X בהליכים דנן, אך די בו כדי שניתן יהיה לראות בו מורשה לקבלת כתבי בי-דין הנוגעים להטלת העיקול. כך עולה, למעשה, מהנאמר בפס"ד שטיין הנ"ל, אליו היפנה דווקא עו"ד אלוני. בפיסקה השניה אשר בסעיף 3 לפסה"ד, אבחן ביהמ"ש העליון, את המקרה שבפניו ממקרה אחר בו אושרה ההמצאה, בהתבסס על תקנה 477 לתקנות, הוא ע"א 23/83 - סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ו-2 אח' . פ"ד לח(4), 309 ,עמ' 313-314, בו נקבע: "לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא 'מורשה לקבל כתבי בי- דין', אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 403/64). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו." כך נקבע, שם, לאור הקשר שבין ההסכמים אליהם התייחסה התביעה ובין פעולות עורכי הדין עבור מרשיהם, בענין הסכמים אלה, הגם שלא הוסמכו לייצג את מרשיהם בביהמ"ש. כך, בענייננו - החוליה המקשרת בין התביעה נגד X ובין עו"ד אלוני, הוא העיקולים, אשר הוטלו בהליכי ההוצל"פ והמהווים, למעשה, את העילה לצירופו של X כנתבע בתביעה זו. ודוק: תקנה 477 לתקנות, כתורתה היא: "ההמצאה היא לנמען גופו או למורשהו", קובעת: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת." אמנם, דרך המלך היא המצאה לנמען גופו, אך התקנה אינה קובעת כי, בטרם תתקבל המצאה למורשה של הנמען, יש להוכיח כי לא ניתן להמציא לנמען עצמו, אלא, על פי לשון התקנה מדובר בדרכי המצאה חלופיות. חרף זאת יובהר, כי סבורתני שאין להרחיב, יתר על המידה, את גבולותיה של התקנה ואין לומר כי כל מי שמייצג את הנמען בעניינים אחרים, יכול להחשב "מורשה" (על פי תקנה 477 לתקנות), לקבלת כתבי בין דין בעניינים שונים לחלוטין, אלא יש צורך בקשר כלשהו בין הענין בו מטפל עוה"ד עבור לקוחו ובין כתבי בי-דין אותם מבקשים להמציא ללקוח. בענייננו, כאמור, קיים קשר כזה ולכן, בנסיבות הספציפיות של מקרה זה ניתן לראות בעו"ד אלוני מורשה לקבלת כתב התביעה. לפיכך אני קובעת כי ההמצאה לעו"ד אלוני הינה המצאה כדין. עוד יש לציין, כי על פי הסיפא של התקנה רשאי ביהמ"ש "להורות אחרת", היינו - להורות על דרכי המצאה אחרות, אולם בענייננו אינני מוצאת מקום לעשות כן. למען הסר ספק אבהיר, שוב, כי אין בכך כדי לומר שעו"ד אלוני מייצג את X בתביעה דנן, אלא רק כי הוא משמש כמורשה לקבלת כתבי-בין דין והמצאה אליו, דינה כהמצאה לX עצמו. לאור החלטה זו, אני מאריכה את המועד להגשת כתב הגנה מטעם X, עד ל- 30 ימים מקבלת החלטה זו במשרדו של עו"ד אלוני. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. עורך דיןהמצאת כתבי בי דין