התכלית החקיקתית שביסוד חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי נועדה, בין היתר, ליצור מערכת בירור יעילה וסגורה להסדר החובות של הגורמים החקלאיים. תכלית זו היתה מסוכלת אילו ניתן היה להשיג, בבית המשפט, על כל החלטה של המשקם. ואכן, אין החוק מתיר אלא להשיג על פסק המשקם - ולמירב גם על פסק חלקי שלו. אין בחוק הוראה המתירה התערבות של בית המשפט בהחלטה זמנית אחרת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדר חובות חקלאיים. , .1המבקשים הם חברים במשיבה 1(להלן: המשיבה) - אגודה שיתופית שסווגה על ידי רשם האגודות השיתופיות כמושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ. המשיבים 2עד 8הם נושים במשיבה. המשיב 9הוא כונס הנכסים של המשיבה. חובות המבקשים למשיבה וחובות הנושים, בה מתבררים, לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992(להלן: החוק) לפני המשקם - עו"ד אופיר כץ. המשקם קיבל לידיו, לצורך הברור, מאזן מבוקר של המשיבה, אולם בהעדר פירוט חובותיהם של המבקשים למשיבה קבע תחילה כי כל אחד מהם ישא בחלקים שווים בחובתיה לנושיה. בשלב מאוחר יותר שוגרו למשקם דו"חות כספיים מתוקנים של המשיבה ובתוכם גם "מאזן מתוקן ליום 31.12.91" שנערך ביום 11.4.95(להלן: המאזן המתוקן). מאזן זה לא זכה לאישור של רואה חשבון או של ברית הפיקוח של תנועת המושבים בה חברה המשיבה. .2בהחלטתו מיום 10.7.95קבע המשקם כי: "אינני מוצא לנכון, בשלב זה, לדון בשאלה מה תוקפם של 'הדו"חות הכספיים המתוקנים', שכן כפי שהבהרתי בסעיף 3לעיל אין דו"חות אלה כוללים חוות דעת של רואי חשבון שביקרו אותם, ומכל מקום, על פי דעתם של רואי החשבון, דו"חות אלה צריכים לקבל אישורי". עם זאת, קבע המשקם, בהתאם לנתונים החדשים שבאו בפניו, כי החלוקה הפנימית של החובות, בין המבקשים בינם לבין עצמם, תהא על פי היחס המתבקש מאותם נתונים (תחת החלוקה השווה שנבחרה, כאמור, על ידו תחילה). המשקם הוסיף והבהיר בהחלטתו כי: "מתן הודעה לחייבים על פי הדו"חות המבוקרים המקוריים לא יפגע בזכותם של החברים, שכן על פי החוק נתונה לכל אחד מהחייבים הזכות להשגה על החובות, אם לדעתם יש מקום להשיג על גובה חובם לאגודה, וחובתי לאחר קבלת ההשגה לדון בה לגופה" החלטה זו של המשקם מנסים המבקשים לתקוף בתובענה היום. הם מבקשים כי "ינתן צו הצהרתי" המורה כי "המאזן המקורי בטל או לחילופין מבוטל" כי "המאזן המתוקן... הינו המאזן התקף הנכון והמחייב של המשיבה" כי "סעיפים 5ו- 6בהחלטת המשקם... מבוטלים" וכי "הודעות המשקם... מבוטלות". לטענתם יש להעדיף את המאזן המתוקן, על פני זה המקורי, בשל שהראשון אושר על ידם עצמם "ועל ידי האסיפה הכללית של המשיבה". .3כונס הנכסים של המשיבה ביקש למחוק את התובענה על הסף, מחמת שאין לדעתו לבית המשפט סמכות עניינית לדון בה, לאחר ששאלת הסדר חובה של המשיבה הועבר לטיפול המשקם. לדעתו, רשאי בית המשפט להתערב בהחלטות המשקם רק משסיים את מלאכתו ונתן פסקו. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך ופנה גם הוא בבקשה למחיקת התובענה על הסף מחוסר סמכות, ונראה כי כוונתו היא לדחיית הבקשה על הסף. גם הוא סבור כי בית המשפט המחוזי אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של המשקם, ומכל מקום לא על החלטות הביניים שלו. התערבותו של בית המשפט המחוזי מותרת, לדעתו, רק בהתקיים אחת העילות המנויות בסעיף 28לחוק, ותוצאה זו מגשימה את התכלית החקיקתית שביסודו - ליצור מערכת דיונית יעילה להסדר החובות של הגורמים החקלאיים. .4סעיף 28לחוק מונה את הדרכים לתקיפת פסקו של המשקם: "בית המשפט המחוזי רשאי על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) המשקם חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק; ואשר לגדרו של הפסק קובע החוק, בסעיף 27, כי "עם הסדרת החוב של גורם חקלאי, יתן המשקם לגביו פסק מנומק; על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות בשינויים המחוייבים למעט סעיפים 24ו- 29א'". לשון החוק מתייחסת, לכאורה, לסמכותו של בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת המשקם, בדרך של ביטול, רק בהסתיים הליכי הסדרת החוב. עם זאת, מושווה מעמדו של פסק המשקם, למעמדו של פסק בוררות לפי חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968(להלן: חוק הבוררות) - זאת מכח הוראות סעיף 27לחוק, המחיל, כאמור, על פסק המשקם, את מקצת מהוראות פרק ה' לחוק הבוררות. משוואה זו עשויה להרחיב את סמכויות בית המשפט להתערב בהחלטותיו של המשקם גם בטרם נסתיימו הליכי ההסדר. סעיף 1לחוק הבוררות מגדיר פסק בוררות כ"פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק - ביניים". התוספת לחוק הבוררות מכלילה בפסק הבוררות גם "פסק - ביניים המכריע בנושא הבוררות - חלקים חלקים", לאמור, פסק ביניים המכריע באורח סופי במקצת מנושאי הבוררות. בכך מושווה מעמדו של פסק הביניים לפסק דין חלקי הניתן בבית המשפט. פסק דין חלקי ינתן באותם עניינים שבהם שוב אין בית המשפט צריך לחזור ולדון, באופן שהמשך הדיון יצטמצטם רק לשאר העניינים השנויים במחלוקת (השוו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ש. לוין, עמ' -524 526). ואכן המלומדת סמדר אוטולנגי, בספרה בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת), בעמ' 335, עומדת על כך כי הביטוי "פסק ביניים" בחוק הבוררות יוצר אי בהירות, שהרי התואר "ביניים" מצביע לכאורה על זמניות, שעה שכל טיבו של פסק הביניים שהוא מכריע הכרעה סופית בנושא בו הוא עוסק; על כן ראוי היה יותר, לדעתה, לכנותו בשם "פסק חלקי". השקפה זו מקובלת עלי. הווה אומר: אפילו למד אתה, מן ההשוואה לחוק הבוררות , כי ניתן להשיג לפני בית המשפט המחוזי על החלטות הביניים של המשקם אין אפשרות זו מתקיימת אלא מקום בו מכריע המשקם סופית במקצת מן המחלוקת המתבררות לפניו. .5תוצאה זו מתיישבת היטב עם התכלית התחיקתית העומדת ביסוד החוק ואשר עליה עמד, כאמור, נציג היועץ המשפטי לממשלה. מטרתו העקרית של החוק הינה הפקעת הסמכות להתדיין, בחובות הבאים בגידרו, מידי בתי המשפט, והעברתה לידי המשקם. על פי הוראת סעיף 7לחוק "אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל, או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה" ואם "הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, ראש ההוצאה לפועל, הרשם או הבורר כי החוב...הינו חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, יפסיק את ההליך [לגביו] ויעבירו לדיון בפני המשקם". המשקם מוסמך לפתוח בהליכים להסדרת חובו של גורם חקלאי, ולהכריע בכל השאלות הנוגעות לעצם קיומו, שיעורו ודרכי פרעונו. זאת לפי כל המידע שיובא בפניו - לרבות מאזנים מאושרים או מבוקרים, כאמור בסעיף 12לחוק. התכלית החקיקתית שביסוד החוק נועדה, בין היתר, ליצור מערכת בירור יעילה וסגורה להסדר החובות של הגורמים החקלאיים. תכלית זו היתה מסוכלת אילו ניתן היה להשיג, בבית המשפט, על כל החלטה של המשקם. ואכן, אין החוק מתיר אלא להשיג על פסק המשקם - ולמירב גם על פסק חלקי שלו. אין בחוק הוראה המתירה התערבות של בית המשפט בהחלטה זמנית אחרת. .6ומן הכלל הזה אל המקרה שבפנינו: גלוי וברור מהחלטת המשקם כאן, על פניה, כי אין היא באה להכריע סופית אף לא במקצת מן המחלוקות המתבררות בפניו ואין היא באה להכריע סופית בחובם של המבקשים. החלטת המשקם מפרשת כי נתונה להם האפשרות להשיג על גובה חובם לאגודה במהלך ההתדיינות בפניו. המבקשים טוענים עוד כי הסעד המבוקש בתובענה שהגישו לבית המשפט הוא - מתן פסק דין הצהרתי, סעד זה אינו מצוי להשקפתם בסמכות המשקם וממילא אין מקומו אלא בבית המשפט המחוזי. טענה זו אין לקבל בנסיבות המקרה הזה. יש לבחון את מהותו של הסעד המתבקש ולא את הלבוש שניתן לו. התרעומת האמיתית שבפי המבקשים מכוונת כנגד החלטת המשקם בדבר נפקותם, הזמנית, של המאזנים שבאו בפניו, ולהצהרה שהם מבקשים יש נפקות אופרטיבית שמשמעותה, אם היתה מתקבלת, ביטול תוקפה של ההחלטה האמורה. התוצאה היא שיש לדחות את התובענה על ספה ואין מקום להתערב, בשלב זה, בהחלטת המשקם. .7לגופה של החלטה, ולמעלה מן הנדרש בשלב זה, ניתן להעיר כי אין בתובענה כפי שהוגשה כדי להצביע על פגם בהחלטת המשקם, שלא לסמוך, בשלב זה, על המאזן המתוקן כל עוד לא זכה לביקורת ואישור מרואה חשבון או מטעם ברית הפיקוח וכל עוד לא נתבררו השגות המתדיינים בפניו. העובדה שהמשיבה, בה חברים המבקשים, באסיפתה הכללית, הגשימה את רצון המבקשים לתקן את המאזן, אין בה כדי לפטור את המשקם מחובתו לבחון את פרטיו, בעצמו, במהלך הבירור שהוא מקיים ובמסגרת סמכויותיו על פי החוק. סוף דבר: התובענה תדחה. המבקשים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשיבים שהתייצבו לדיון, בסך -.000, 2ש"ח לכל אחד מהם. חקלאותחוב