הרחקת הבעל מהבית ללא הוכחת אלימות

בית המשפט ציין כי לאור ההלכה כפי שנקבעה בפסק הדין בענין פלוני נגד פלונית ואח' (ע.א. 400/93, פד"י מ"ח (3) 481) כי יש מקום למתן צו מניעה מתוך התייחסות לטובתם של הילדים גם ללא קשר להוכחת אלימות מצד זה או אחר ודי בכך שהאווירה יוצרת סכסוכים ומתח שיש בהם כדי לפגוע בילדים כדי להצדיק מתן צו מניעה - המקרה הנוכחי נופל בברור בגדר תחום זה שבו מוצדק להורות על מתן צו מניעה שלפיו לא יהיה הנתבע רשאי, בשלב זה, לחזור לבית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחקת הבעל מהבית ללא הוכחת אלימות: התובעת מס' 1והנתבע נישאו זה לזו בשנת - 1986ומנישואים אלה נולדו להם 4 ילדים שהם כיום בגילאים בין 7ל- 3שנים. התובעת מס' 1הגישה בשמה ובשם הילדים תביעה כנגד הנתבע שבה ביקשה כי הילדים יישארו ברשותה ובחזקתה, ביקשה לצוות על הנתבע להימנע מלהיכנס לדירת בני הזוג וביקשה לחייבו בתשלום מזונות. לאחר שבמועד הגשת התביעה קיים היה צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה שאסר על הנתבע להיכנס לדירת בני הזוג לא עמדה התובעת על בקשתה להוצאת צו מניעה זמני. הנתבע הגיש ערעור על צו ההגנה שניתן כנגדו וערעור זה נדחה. לקראת תום תוקפו של צו ההגנה ניתן צו מניעה זמני במסגרת התביעה הנוכחית שלמעשה נשאר בתוקף עד היום. באשר לתביעה עצמה התקיימו דיונים רבים מאוד, אומנם לא נשמעו ראיות באופן מסודר, בחלק מהמקרים משום שהנתבע לא היה מיוצג ובחלק מהמקרים משום שהצדדים הופנו, בהסכמתם, לעריכת בדיקות שונות, אך בסופו של דבר נראה לי שהמצב ברור מבלי שהיה צורך לשמוע ראיות עפ"י דקדוקי הדינים. תחילה הופנו הצדדים, בהיותם משתייכים למגזר החרדי, הנתבע היה באותה תקופה אברך בישיבה, לבדיקת המצב לרב ש.ד. פינקוס בעיר אופקים, מקום מגוריהם, שהיה מקובל עליהם. הרב פינקוס הודיע לביהמ"ש במכתב מיום - 7.3.96כי הוא מכיר את בעיית בני הזוג כבר שנים רבות לאחר שהוא והרבה מחבריו עשו כלשונו "השתדלויות גדולות לעשות שלום בין הזוג, וכל ההשתדלות לא הצליחה ובצער גדול אני קובע שלדעתי לטובת הענין לא להשתדל בשלום בית אלא שיפרדו מתוך הבנה הדדית". בהמשך הוא אומר שהעבר היה עגום מאוד בשביל התובעת ואינו חושב שיכול לחול שיפור בעתיד לאחר שהנתבע אינו שולט בעצמו, "לא שאינו רוצה אלא פשוט לא יכול". ובהמשך הוא כותב בקשר לבקשת הנתבע לאפשר לו לחזור הביתה "אני שולל את זה בכל תוקף ואף איני מבין את צד הספק בזה. כמי שקרוב לענין אני רואה שאם זה יקרה, המציאות יעשה שחגית (התובעת) תעזוב את הבית ותסתובב ברחובות עם ארבעת ילדיה. סוף סוף הבעל צריך לתת דירה לאשתו ולבניו, על כן בינתיים לכאורה חמש הנפשות האומללות צריכים להיות תחת קורת גג בית, והבעל יסתדר עד אשר יגיעו להסכם בענין הרכוש". לאחר מכן ביקש ביהמ"ש כי פקידת סעד לעניני דין באופקים תגיש לביהמ"ש תסקיר בקשר לבני הזוג ומצב המשפחה. בתסקיר שהוגש לביהמ"ש מציינת פקידת הסעד כי התובעת טוענת שהבעל נהג כלפיה בתוקפנות מילולית ופיזית לאורך כל תקופת הנישואין, כי הנתבע כפר בכך אם כי הסכים שקיימת בין בני הזוג מחלוקת בסיסית לגבי ניהול חיי המשפחה בכלל וחינוך הילדים בפרט וציינה שלפי התרשמותה ולאחר שבני הזוג מתגוררים בנפרד אין אפשרות לסייע להם לשיקום חיי הנישואין, הביעה דעתה שהמתח בחיי הנישואין פוגע בטובת הקטינים והמליצה לשלוח את הצדדים לבדיקה פסיכולוגית כדי לבדוק את טענותיהם בענין האלימות ויכולתם לקיים חיים זוגיים משותפים כשבסיכום התסקיר נאמר "כפי התרשמותנו, לטובת הצדדים בכלל לטובת הקטינים בפרט יש להמשיך את מגוריהם בנפרד של בני הזוג עד לקבלת תוצאות חוות דעת פסיכולוגית". בהתאם לכך הפנה ביהמ"ש את הצדדים לפקידת הסעד על מנת שתפנה אותם לעריכת הבדיקות הפסיכולוגיות שהמליצה על עריכתן. התובעת פנתה לפקידת הסעד והופנתה לבדיקה אך הנתבע לא פנה אלא פנה במישרין לפסיכולוג מטעמו שבדק את הנתבע בדיקה פסיכולוגית מבלי להתייחס למערכת היחסים המשפחתית ולטובת הילדים וציין שמתקבלת תמונה של אדם בעל אישיות בריאה ושאין כל אינדיקציות לאיבוד שליטה או להתנהגות חסרת שיפוט. ברור שחוו"ד זו הינה חד-צדדית ולוקה בחסר שכן בפני המומחה היו רק הפרטים שמסר הנתבע, לא ברור אם הובהרה בפניו מהות הבעיה בתחום חיי המשפחה ובוודאי לא הובאו בפניה טענותיה ותלונותיה של התובעת. לאור זאת הבהרתי שיש צורך בבדיקה פסיכולוגית שתערך לשני בני הזוג במשותף ותוך בדיקת והתייחסות למערכת היחסים ולשאלת המגורים המשותפים והסדרי הראייה של הילדים ולכן מיניתי מומחית מטעם ביהמ"ש לביצוע בדיקה זו תוך שהורתי שכל אחד מהצדדים יפקיד מחצית הסכום הדרוש לתשלום למומחית. הנתבע אומנם הפקיד את הכסף אך לא התייצב לבדיקה ואילו התובעת התייצבה, כפי שהתייצבה גם בזמנו בפני פקידת הסעד לצורך זה בהתאם להחלטה הקודמת, והמומחית בלית ברירה ערכה את הבדיקה ביחס לתובעת בלבד. המומחית ציינה שהתובעת שיתפה פעולה באופן מלא ציינה שעפ"י הוראת ביהמ"ש פנתה לנתבע לאחר שלא יצר אתה קשר שוחחה עם גיסתו ואחיו אך הוא סירב לדבר אתה ולא התייצב לבדיקה ולאור הבדיקה של התובעת בלבד חיוותה דעתה שבמערכת היחסים בין בני הזוג קיימת חוסר התאמה אשר גרמה לתובעת סבל רב במשך 10שנות נישואיהם, ציינה שהיא מתארת מערכת יחסים קשה הכוללת אלימות והשפלות וכן ציינה שהתרשמה שהתקשורת בין בני הזוג לקוייה כי במשך השנים התובעת ניסתה לרצות את בעלה אך לאחר שלא חל שיפור היא כעת נחרצת בדעתה לנתק את הקשר עם בעלה והם לא יכולים לחיות ביחד. לאור זאת חיוותה דעתה שיש להשאיר את הילדים ברשות אמם, ציינה שחשוב לקבוע קשר מוסדר וקבוע של ביקורים בהם יישהו הילדים עם אביהם וסיימה באומרה כי להערכתה מגורים של הנתבע בקירבת התובעים עלולה לסכל את ביצוע המלצותיה שהם לטובת הילדים. אומנם גם חוו"ד זו היא חד-צדדית במובן זה שמבוססת על בדיקת התובעת בלבד, אך להבדיל מפניית הנתבע לפסיכולוג מטעמו, נערכה בדיקה זו עפ"י צו ביהמ"ש והבעייתיות בתחום חיי המשפחה נמסרה למומחית ולנתבע ניתנה האפשרות להתייצב בפניו ולהסביר את נקודות השקפתו אך הוא בחר שלא לעשות כן והתמיד בכך גם לאחר שהוזמן באמצעות בני משפחתו. הנתבע ביקש כל הזמן לאפשר לו לחזור לדירה לאחר שטען שאין לו איפה להתגורר והוא לא יכול להמשיך לגור אצל בני משפחה שונים ולקראת סיום הדיון ביקש לאפשר לו לחזור לדירה תוך שהתובעת והילדים, אם אינם רוצים להימצא אתו תחת קורת גג אחת, יעזבו הם את הדירה לאחר שביכולתם לקבל דירה אחרת בדמי שכירות בסיוע חב' עמידר או עיריית אופקים. לאחר שהתברר שהצעה זו אינה ברת ביצוע ולאחר שהמצב בכללותו ובמהותו, לאור הפעולות שנעשו והבדיקות שנערכו היה ברור, ולביהמ"ש היתה גם אפשרות להתרשם משני הצדדים על אף שלא העידו באופן פורמלי נדחה הדיון למתן פס"ד כשברור שעמדת התובעת היא שהיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לאפשר לנתבע לחזור לדירה ועמדתה היא, כפי אמרה לפקידת הסעד לעניני דין, כי אם הנתבע יחזור לדירה היא תיאלץ לעזוב אותה ביחד עם הילדים ואילו הנתבע חזר וביקש והפציר כל הזמן לאפשר לו לחזור לדירה בטענו שאין לו מקום אחר היכן לגור בו ובאומרו שהוא יעשה כמיטב יכולתו לשקם את המערכת המשפחתית. הנתבע עוד שלח לביהמ"ש בקשה בכתב להוספת טיעון ואסמכתאות ועפ"י כל החומר האמור לא נראה לי שיש טעם להמשך הנסיונות והבדיקות והגיע אכן המועד למתן פס"ד. מן הראוי עוד לציין שבמהלך הדיון הוסדרה אפשרות של ביקור וקבלת הילדים ע"י הנתבע, התאפשר לו גם לקחתם לסופי שבוע לבית אחיו בבני ברק, לאחר שחזר לאופקים ברור שהוא נפגש אתם ורואה אותם אם כי לגבי סופי שבוע לא ברור כיצד הביקורים נמשכו. כעולה ממכתבו של הרב פינקוס, מהתסקיר של פקידת הסעד לעניני דין וגם מחווה"ד של הפסיכולוגית שמונתה מטעם ביהמ"ש אין מקום לאפשר לנתבע לחזור לדירת בני הזוג וזאת מבלי להתייחס לטענת האלימות, שנותרה שנוייה במחלוקת, אך לטובת הילדים וכדי לשחרר אותם מהמתחים הקשים שללא ספק ינבעו מהחזרת הנתבע לדירת בני הזוג גם ללא קשר לקיום אלימות מצידו של הנתבע כפי שטוענת התובעת אך שהוא מכחיש. לאור ההלכה כפי שנקבעה בפסק הדין בענין פלוני נגד פלונית ואח' (ע.א. 400/93, פד"י מ"ח (3) 481) כי יש מקום למתן צו מניעה מתוך התייחסות לטובתם של הילדים גם ללא קשר להוכחת אלימות מצד זה או אחר ודי בכך שהאווירה יוצרת סכסוכים ומתח שיש בהם כדי לפגוע בילדים כדי להצדיק מתן צו מניעה נראה לי כי המקרה הנוכחי נופל בברור בגדר תחום זה שבו מוצדק להורות על מתן צו מניעה שלפיו לא יהיה הנתבע רשאי, בשלב זה, לחזור לבית. בהתאם להלכה אין לקבוע צו מניעה לצמיתות אלא לתקופה מוגדרת. בנסיבות הענין אומנם קשה להניח שהמצב ישתפר אך יש לקוות שבמועד הנראה לעין ימצא הסדר כולל, כזה או אחר, לסכסוך הקשה בין בני הזוג ובמסגרת זו נראה לי שיש לקבוע את צו המניעה, בשלב זה, לתקופה של 18חודש מהיום. באמור כלול גם מענה לתביעת האישה למשמורת הילדים שצריכים להשאר במשמורתה ולגבי סכום המזונות לאחר שהנתבע אמר שהוא מרוויח כעת כ- 2500ש"ח לחודש ומדובר באישה שאינה עובדת וארבעה ילדים נראה לי כי דמי המזונות הזמניים בסך של 2000ש"ח לחודש כפי שנקבעו בזמנם מהווים את הסכום המתאים, נכון ליום מתן פסק הדין. לכן הנני נעתר לתביעה, קובע כי הילדים ישארו במשמורת התובעת מס' 1, מצווה על הנתבע להמנע מלהכנס לדירת בני הזוג באופקים לתקופה של 18חודש מהיום ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים, באמצעות התובעת מס' 1דמי מזונות בסך 2000ש"ח לחודש החל מיום הגשת התביעה כשסכום זה צמוד למדד, המדד היסודי יהיה זה שיפורסם ביום 15/12/96וההתאמה כל שלושה חודשים וכל תשלום שנעשה עפ"י הצו למזונות זמניים יחשב כתשלום עפ"י החיוב עפ"י פסק דין זה. בנסיבות הענין ולאחר שהנתבע לא יוכל לחזור לדירת בני הזוג הנני מחייב אותו לשלם לתובעים הוצאות משפט באופן חלקי, בסכום כולל של 2000ש"ח, כולל שכר טרחת עו"ד ומע"מ של סכום זה.אלימות במשפחהאלימות