סעיף 17(א') לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958קובע כי: "הזכות לפיצויי הלנת שכר (להבדיל משכר עבודה) תתיישן אם לא הוגשה תובענה לביה"ד האזורי כמשמעו בחוק ביה"ד לעבודה תשכ"ט-1969, תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60יום מהיום שבו קיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם..." סעיף זה אומץ במסגרת הוראות סעיף 20(ד') לחוק הגנת השכר בשינויים המחוייבים לגבי הלנת פיצויי פיטורים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות הלנת פיצויי פיטורים: התביעה בתיק זה הוגשה בגין יתרת פ"פ בסך 200, 2ש"ח ולחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת פ"פ על הסך 839, 15ש"ח לתקופה מ- 1.9.94ועד .15.10.94 ביום 24.5.95ניתן פס"ד במעמד צד אחד, זאת משלא היתה הופעה מטעם הנתבעת. לאחר שהוגשה בקשה לביטול פסה"ד ונתקיים דיון בענין, הוחלט על ביטול פסה"ד שניתן במעמד צד אחד. ביום 14.5.96נתקיים הדיון במעמד הצדדים. התובעת בעדותה טענה כי עבדה במוסד אונים בכ"ס של הנתבעת מיום 1.9.88ועד 31.8.93במשרה מלאה, כעובדת הוראה לנושאי תקשורת, חינוך מיני ועוד. התובעת ציינה כי מ- 1.9.93יצאה לתקופת השתלמות עד 31.8.94ובתקופה זו צימצמה משרתה רק להוראת חינוך מיני. התובעת המשיכה לקבל תלושי משכורת על-פי משרתה המצומצמת. בחודש 4/94קיבלה התובעת הודעה על פיטוריה בסוף .8/94התובעת ציינה כי שכרה למשרה מלאה עמד על סך 902.24, 2ש"ח ולשנת ההשתלמות עמד על סך 424ש"ח. התובעת הוסיפה כי במהלך שנת ההשתלמות לא קיבלה כל תוספות שכר שקיבלו המורים. לטענתה, התוספות שניתנו עמדו על % 10ב- 9/93ו-% 4ב- .4/94התובעת טוענת כי לאחר שפיטוריה נכנסו לתוקף פנתה במהלך 9/94בדרישה לקבל את פ"פ, אך נאמר לה שטרם נעשה חישוב הפיצויים וכי השיק לא הוכן. רק לקראת סוף 9/94הצליחה ליצור קשר עם חשב הנתבעת ובאותה שיחה נקבע כי הוא יביא את השיק ונקבע כי התובעת תבוא לביתו, כדי לחסוך נסיעה לת"א, ושם תקבל את שיק פ"פ. התובעת הגיעה יחד עם בעלה ונתבקשה ע"י החשב לחתום על תביעות כתנאי לקבל שיק הפיצויים. התובעת סירבה בטענה כי היא מעוניינת למסור את החישוב לעיונו של מומחה ובעקבות זאת לא ניתן לה שיק הפיצויים ורק ביום 14.10.94קיבלה את השיק על סך 839, 15ש"ח לביתה. התובעת הוסיפה כי קיבלה סכום נוסף של 047, 3ש"ח מבנק 'מסד' בגין תקופת ההשתלמות וכי היתרה שהיא זכאית לה עומדת על סך 200, 2ש"ח. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי בעת שנתבקשה לצמצם את משרתה לקראת 9/93, עת יצאה לשנת ההשתלמות, לא דובר על התשלום כלל, משהשיחה התנהלה עם המנהלת המקצועית גב' רחל; וכי התובעת לא בדקה את הסכומים ששולמו לה במסגרת תלושי השכר באותה שנת השתלמות ורק בדיעבד נודע לה (על-פי הדרכה שקיבלה בהסתדרות המורים) על תוספות שכר שלא שולמו לה. מטעם הנתבעת העידה הגב' X שמשמשת מנהלת פרוייקט בנתבעת. עדה זו טענה כי בעת שהתובעת יצאה לשנת השתלמות לא היה לה, כאחראית הפרוייקט, מורה לנושא החינוך המיני ולכן ביקשה מהתובעת להמשיך במסגרת של 3ש"ש. התובעת טענה כי הדבר אינו משתלם לה ובעקבות זאת הוצע לה לעבור לשעה בשבוע תמורת סכום של 400ש"ח לחודש. התובעת לא פנתה בדרישות שכר. בחקירתה הנגדית טענה העדה כי התובעת לא המשיכה ללמד באותן שעות ובאותה מתכונת את החינוך המיני כמו בעת שעבדה במשרה מלאה וכי בשנת השבתון לימדה קבוצה אחת מידי שבוע במקום שתי קבוצות. העדה אישרה כי היא לא עוסקת בנושא השכר, אך במקרה זה הציעה לתובעת שכר מיוחד בתקוה שהחשב יאשר את הענין כסידור מיוחד לשנה אחת. עד נוסף מטעם הנתבעת היה החשב. עד זה טען כי בעת שחישב את פ"פ לתובעת לקח בחשבון את תוספות היוקר שהצטרפו לשכרה של התובעת במהלך שנת ההשתלמות. לטענתו, הסכום של 400ש"ח בשנת ההשתלמות סוכם בלא קשר לחלקיות משרתה לעומת המשרה המלאה. באשר לטענה כי התובעת נדרשה לחתום על ויתור תביעות בעת שעמד למסור לה את השיק בגין פ"פ, הסביר כי זהו נוהג מקובל בנתבעת. הוא גם ציין כי באותו מעמד התובעת לא דיברה על תביעות נוספות, אך מיד לאחר מכן שלח לתובעת את השיק במכתב רשום משידע כי סירוב לחתום אינו סיבה לעיכוב הפיצויים. העד הוסיף כי התייעץ עם עו"ד רק לאחר הגשת התביעה. העד הסביר כי התובעת היא זו שהודיעה שיהיה לה קשה להגיע למשרדי הנתבעת בת"א ולכן נקבעה פגישה בביתו של החשב לשם מסירת שיק הפיצויים, זאת משהוא מתגורר בכ"ס והתובעת בהוד-השרון. העד הוסיף כי שכר התובעת בגין עבודתה לשנת ההשתלמות סוכם בין התובעת לגב' רחל. ב"כ התובעת בסיכומיו חזר על הטענה כי תוספות השכר שנותנים למורים במהלך שנת ההשתלמות צריכות למצוא ביטוי בחישוב פ"פ על-פי משכורתה האחרונה. לטענתו, התובעת המשיכה לעבוד בדיוק באותו מקצוע בו עבדה קודם, אלא שבהיקף מצומצם יותר ולא היה שינוי בעבודתה בתקופת ההשתלמות. יש לקבל את גירסת התובעת כי איש לא סיכם איתה את השכר לשנת ההשתלמות וכי השכר ששולם לה הוא באופן יחסי למשכורת במשרה מלאה. כמו כן ביקש לקבל את גירסת התובעת כי לא הוכן לה שיק בגין פ"פ עד 10/94ולנתבעת לא עומדת טענת טעות בתום לב משלא הפקידה את פ"פ בקופת ביה"ד. לכן עמד על הדרישה ליתרת הסכום בסך 200, 2ש"ח. כמו כן עמד על התביעה לפיצויי הלנה בגין פ"פ ששולמו. ב"כ הנתבעת ביקש לדחות את התביעה לפיצויי הלנת פ"פ בגין סכום פ"פ ששולם מכל וכל בטענה שהתיישנה. ב"כ הנתבעת הפנה לעובדה שהתובעת הודתה כי השיק הגיעה לידיה ביום 14.10.94ומכתב התביעה ניתן לראות כי הוגש רק ביום 7.2.95; משמע שהתביעה לפיצויי הלנה התיישנה התיישנות מהותית. לחלופין ביקש כי יקבע כי ההלנה, אם בכלל, חלה רק עד התקופה מ- 2.10.94עד 14.10.94(יום קבלת התשלום), זאת משהחובה לשלם את פ"פ היא במשרדי המעביד. באשר לתביעה ליתרת פ"פ, טוען ב"כ הנתבעת כי המחלוקת בין הצדדים היא באשר לדרך חישוב פ"פ. לטענתו, התובעת עבדה שתי תקופות שונות, זאת כאשר הסכם העסקה לשנת ההשתלמות היה שונה בתכלית מהסכם העסקה הקודם ולכן יש לאמץ את דרך החישוב כפי שהיא עולה מפס"ד בענין מנפאוואר ולקבוע כי הנתבעת חישבה נכון את פ"פ והתובעת איננה זכאית לעידכוני השכר בתקופת שנת ההשתלמות. להלן החלטתנו:ו- לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ואת סיכומי באי-כוחם, הגענו למסקנות כדלקמן: ככל הנוגע לסכום הנתבע בגין הלנת פ"פ בסך 839, 15ש"ח אשר שולמו לתובעת ביום 14.10.94- מצאנו כי הצדק הוא עם ב"כ הנתבעת כאשר הוא מעלה את הטענה בדבר התיישנות מהותית של עילת תביעה זו משתביעתה של התובעת בתיק זה הוגשה רק ב-.2/95 סעיף 17(א') לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958קובע כי: "...הזכות לפיצויי הלנת שכר (להבדיל משכר עבודה) תתיישן אם לא הוגשה תובענה לביה"ד האזורי כמשמעו בחוק ביה"ד לעבודה תשכ"ט-1969, תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60יום מהיום שבו קיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם..." סעיף זה אומץ במסגרת הוראות סעיף 20(ד') לחוק הגנת השכר בשינויים המחוייבים לגבי הלנת פ"פ. לכן, משהתובעת כאמור קיבלה את פ"פ ביום 14.10.94, היה עליה להגיש את התביעה לפיצויי הלנת פ"פ בגין האיחור מיום 1.9.94ועד מועד התשלום - לא יאוחר מחודשיים לאחר מועד קבלת הסכום, דהיינו עד יום .14.12.94מכאן שבמועד הגשת התביעה עילה זו התיישנה ודין התביעה בגין פיצויי הלנת פ"פ בהתייחס לסכום של 839, 15ש"ח - דינה להדחות. באשר לתביעה ליתרת פ"פ - התובעת טוענת כי המשיכה לעבוד ברציפות בנתבעת במשך 6שנים, דהיינו מיום 1.9.88ועד היום 31.8.93, כאשר בשנה האחרונה היקף משרתה צומצם עקב יציאתה לשנת השתלמות. משכך, טוענת התובעת כי הדרך הנכונה לחישוב השכר הקובע לצורך חישוב פ"פ היה צריך להעשות באופן הבא: שכר אחרון ל- 8/93בסך 2902.24ש"ח בצרוף תוספות היוקר שחלו במהלך שנת 94' ובצרוף תוספות השכר שניתנו למורים על-פי הסכמי השכר בשיעור %14, כך ששכרה הקובע צריך היה להיות 527, 3ש"ח ולא 083, 3ש"ח לפי חישוב הנתבעת אשר הוסיפה למשכורת 8/93רק את תוספות היוקר שהיו במשק בשנת ההשתלמות של התובעת. הנתבעת טענה כי אין לראות את התובעת כמי שעבדה ברצף 6שנים, אלא שיש לעשות אבחנה בין חישוב השכר לגבי 5השנים שבמהלכם עבדה משרה מלאה, לעומת שנה שישית שלגביה נקבע הסכם עבודה חדש בין הצדדים. מעדותה של הגב' רגב עלה כי, בעת שהתובעת עמדה לצאת לשנת שבתון, נוצרה בעיה בפרוייקט שניהלה משלא נמצאה מורה להדרכה בתחום החינוך המיני ועקב כך פנתה לתובעת והציעה לה להמשיך לעבוד בהיקף של 3ש"ש, פעם בשבוע, לשם הדרכה בתחום זה. לאחר שהתובעת טענה כי הדבר אינו משתלם לה, הציעה לה סכום של 400ש"ח בגין עבודה זו. העדה ציינה עוד כי במהלך שנה"ל לא פנתה התובעת אליה בדרישה כלשהי לתוספת שכר. העדה הדגישה עוד כי, אף שלא עסקה בתחום הכספי, במקרה זה הציעה לתובעת את הסכום תוך שביקשה מהחשב לאשר הצעת השכר כהסדר מיוחד לשנה. גירסה זו של מנהלת הפרוייקט, שבו הועסקה התובעת, נראית לנו כמתיישבת יותר עם העובדות מאשר גירסת התובעת אשר טוענת כי צימצמה את משרתה החל מ- 9/93למשך תקופת ההשתלמות. אם נתייחס להיקף המשרה המלאה של התובעת במשך 5שנים (שנע בין 26- 22ש"ש) מול היקף המשרה בשנת ההשתלמות ( 3ש"ש) - עולה כי השכר שקיבלה בשנת ההשתלמות לא נגזר מהיחס בין היקף השעות. דבר זה, כמו הסכום של 400ש"ח שקיבלה מלכתחילה עד אשר נוספו לו תוספות היוקר - תומך דווקא בגירסת העדה מטעם הנתבעת, כי נעשה עם התובעת סיכום מיוחד בהתייחס לעבודתה בנתבעת במהלך שנת ההשתלמות שלה. לאחר שקיבלנו גירסה זו, הרי שאנו מגיעים למסקנה כי פ"פ ששולמו לתובעת חושבו כדין בהתייחס לשתי תקופות עבודה, כאשר בגין תקופת העסקה במשרה מלאה היתה זכאית לשכר האחרון באותה תקופה בצרוף תוספות יוקר שחלו במהלך שנת השבתון בהתאם להוראות תקנה 5(א') לתקנות פ"פ; ובגין התקופה שבה היתה בשנת שבתון והועסקה בהיקף משרה חלקי - מגיע החישוב על-פי השכר האחרון בתקופה בה עבדה כאמור, זאת בהתאם להלכת דיון שנ/107- 3מנפאוואר ישראל בע"מ - צפריר גוטרמן פד"ע כ"ב עמ' 138(שב"כ הנתבעת הפנה אליו). אשר על כן, דין תביעתה של התובעת להשלמת פ"פ להדחות. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750ש"ח ישולמו ע"י התובעת לנתבעת. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהלנת פיצויי פיטוריםהתיישנות