קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות דירקטור בחברה לדמי אבטלה: .1התובע הגיש תובענה זו כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) לאחר שנדחתה תביעתו לתשלום דמי אבטלה. .2סלע המחלוקת בין הצדדים, אשר היווה את הגורם לדחיית תביעתו של התובע ע"י המל"ל הוא בשניים: א. האם התובע היה "עובד" בחברת "אילן להשקעות קבלנות ובניו בע"מ" (להלן: "החברה") - אם כן - ב. זכאותו לדמי אבטלה - נסיבות סיום עבודתו של התובע בחברה. (ראה פלוגתאות עמ' 1לפרוטוקול). .3התובע מעיד בתצהירו: א. שהוא בעל 50אחוזים ממניות החברה, מאז הקמתה והוא משמש כאחד הדירקטורים בה. יתר המניות בחברה הם בידי אשתו של התובע, המכהנת כדירקטור שני בחברה. ב. במהלך שמונה השנים האחרונות (להלן: "התקופה האחרונה") הוא הועסק באופן רצוף ע"י החברה, במקצועו כטכנאי מוסמך למדידות וכמנהל עבודה בשדה. כוונתו, וכוונת החברה היו כי הוא יהיה במעמד של עובד שכיר בחברה. ג. בתקופה האחרונה, החברה שילמה לו משכורת חודשית - ונתנה לו תלוש משכורת; העבירה חלקה וניכתה משכרו לקרן ביטוח פועלי בנין שהיא קרן של שכירים; שילמה דמי טיפול ארגוני מקצועי לאגוד הקבלנים; העבירה למל"ל חלקה וחלקו כעובד; שילמה לו דמי חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי מחלה. ד. שכרו היה שכר סביר שלא היה תלוי ברווחי החברה או הפסדיה; ה. הפסקת עבודתו בחברה נבעה משניים אלה: (1) במהלך 1994בזק שהיתה מעסיקה הבלעדית של החברה, שינתה מדיניותה למסירת עבודות, והחברה לא יכולה היתה לזכות במכרזים ללא נטילת סיכונים עסקיים שהיו מוגזמים לחוסנה הכלכלי, ולאותם מכרזים שהיא הגישה הצעות, בשנה האחרונה, היא לא זכתה. (2) חלה הרעה במצב בריאותו של התובע, בגינו סבר הוא שלא יוכל לבצע את העבודות הפיסיות והאינטנסיביות שדרשה עבודתו בחברה. לכן החליטה החברה להפסיק עבודתו של התובע בחברה. .4למען השלימות, ובטרם נמשיך בסקירת הראיות, נאמר שתצהירו של התובע כלל הסטוריה תעסוקתית שלו לפני התקופה האחרונה, ופירוט המטלות שביצע כעובד - אולם כיוון שהלכה היא ש"גם העובדה שדירקטור מבצע "עבודה" ואינו ממלא רק תפקיד של חבר במועצת מנהלים לא תשקול (ע.א. 536/65כץ נ. קציל פ"ד כ"ד (3) 540- צוטט בדב"ע נד/195- 02צבי סוקולובסקי ואח' נ' המל"ל (טרם פורסם)). לכן איננו סבורים שרק ניתוח עיסוקיו של התובע במסגרת החברה הוא העיקר, אלא מה שהיה והיווה העיקר הוא האם הוכח "כי קיימת הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים" (דב"ע לד/60- 3עזבון בלה ואח' - "לאורון" בע"מ פד"ע ו' 1310,) (בין השניים הכוונה במובן התפקידים בין התפקיד כדירקטור לבין התפקיד כ"עובד") והטוען שדירקטור הוא גם עובד הוא זה שעליו מוטל הנטל להוכיח זאת ולהוכיח קיומה של ההפרדה האמורה (ראה שם בדב"ע נד/195-02). .5בנוסף לתובע הוגש תצהיר של עד מטעמו, מר משה גרנות, המשמש כרואה חשבון של החברה. העולה מהתצהיר הוא לבד מהעובדה שהמצהיר מעיד, שלמיטב ידיעתו בתקופה האחרונה שילמה החברה לתובע משכורת חודשית רציפה, שלא היתה תלויה ברווחי החברה, וממנה נוכו ניכויים למס הכנסה ולמל"ל כנדרש בחוק (סעיף 3לתצהירו) כל יתר האמור בתצהיר זה, הוא חוות דעתו של המצהיר אם רישומו של התובע כשכיר היה בה .... מיסוי לעומת רישומו כעצמאי. אולם מחקירתו הנגדית של מר גרנות למדנו שלמעשה משכורתו לא הועברה במישרין אליו אלא זוכתה בכרטיס חו"ז של התובע, שמשם ניתן לבדוק מתי ואיך הוא היה מושך את משכורתיו (פ: 2ש: 12-22). עוד לא יכול היה העד לאשר אם התובע קיבל בתקופת עבודתו תוספות יוקר, חופשה או הבראה ומדוע נרשמו בתלושי המשכורת של התובע גם תשלומים ל"אחזקת רכב" וגם "שווי רכב" עובדה המעידה "שהיו בשימוש התובע שני כלי רכב" (ראה פ: 4כולו). .6מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית ניתן ללמוד: א. שעל תביעתו לדמי אבטלה מהמל"ל (נ/1) במקום שנרשם אישור המעביד חתום התובע אשר מילא גם הפרטים הנדרשים מהמעביד (פ: 5בסופו תחילת עמ' 6). ב. התובע הוא שכתב לעצמו את מכתב הפסקת העבודה (נ/2) והוא לא התייעץ עם מישהוא טרם שכתב את המכתב כיוון שתקנות החברה אינן מחייבות זאת (פ: 6ש: 6-14). ג. כתובת החברה היא כתובת מגורי התובע. ד. אין לתובע הסכם בכתב עם החברה לגבי עבודתו בה (פ: 6ש:27-28). ה. מידי חודש התובע קיבל תלוש משכורת, אולם את הכסף היו רושמים בכרטיס חו"ז שהיה לו בחברה. אם היה בחשבון כסף הוא היה מושך את המשכורת או את הכספים שהילווה לחברה כדי שתוכל לגשת למכרזים. הוא היה מממן את החברה ורק בעת ביצוע עבודה כשהגיע כסף הוא יכול היה למשוך אותו (פ: 7ש: 3-17). כשסיים את עבודתו בחברה היא נשארה חייבת לו בכרטיס החו"ז סכום שהוא אינו יודע להגדירו במדוייק בין 000, 150ש"ח ל- 000, 200ש"ח אולם לחברה יש רכוש ששווה כסף. (פ: 9ש: 3-6). ו. את גובה משכורתו הוא קבע ו"בשנתיים האחרונות בעבודתי לא נתתי לעצמי הובראה לתת לעצמי תוספות יוקר. בהתחלה כן ובשנים האחרונות לא. (פ: 7ש: 20-24). ז. דמי הבראה הוא קיבל בתלוש המשכורת (וכאמור המשכורת כולה זוכתה בחשבון החו"ז) (פ: 7בסופו). ח. התובע הוא שפיקח על עבודתו, עבד לפי מה שדרשה העבודה, הוא לא קיבל תוספת שכר אם עבד יותר מ- 8שעות בום עבודה אולם בענין שעות נוספות הוא לא קיבל תמורה גם כשעבד בחברה אחרת (פ: 8ש: 20-23). ט. לתובע לא היה רכב פרטי משנת 1978ולחברה היה רכב אחד, טנדר, בשנת .1994 .7אם נסכם את העובדות העולות מהעדויות שבפנינו נוכל לקבוע, חד משמעית, שהיחסים בין התובע כדירקטור בחברה לא היו נתונים להפרדה, מבחינת מהות הקשר, מהעבודה שביצע כך: א. היתכן שעובד שכיר בחברה, יקבל רק תלוש משכורת אולם את משכורתו בפועל יוכל למשוך רק בהתאם למצבה הכספי של מעבידתו - החברה? (בענין זה, ראה, לענין משכורת, דב"ע נב/33- 02חמדה ליובין נ' המל"ל פ"ד כ"ד 367, 369). לכן גם העובדה שהוא מכנה את שהוכנס לחשבון החו"ז כ"משכורת" אינו משנה לעניננו, מה שמשנה, זה המהות. (ראה ש ם בדב"ע נב/33- 02בעמ' 370). כאן המקום לציין עוד אלה: (1) העובדה שהתובע אינו יודע איזה יתרה לחובת החברה נשארה בכרטיס החו"ז שלו - אליו מתנקזת "משכורתו" - בין 000, 150ל- 000, 200ש"ח - מעידה על כך שהסכום שהוכנס שם כמשכורת כלל לא ענין את התובע, והכל היה ענין של בוכהלטריה לשמא. (2) העובדה שרואה החשבון, בנתחו את תלוש המשכורת של התובע, לומד ממנו שהתובע החזיר שני כלי רכב, בעודש התובע מעיד שלא היה לו רכב פרטי אלא לחברה היה רק טנדר, מצביעה על כך שתלוש המשכורת לא שיקף מציאות עובדתית קיימת - שהרי לא ניתן לשלם "אחזקת רכב" למי שאין לו כלל רכב - אלא רק רישום שלו כללי מיסי שונים. ב. אחד המאפיינים יחסי עובד ומעביד, הוא יכולת הפיקוח של המעביד על העובד - בעניננו ברור שהתובע אינו יכול לקיים ענין הפיקוח. ג. יתרה מזו- אותו אדם "בכובעו" כדירקטור נותן, או שלא נותן, לפי יכולתה הכספית של החברה, הוראה לעצמו: לקבוע את משכורתו; לשלם או לא לשלם תוספות יוקר; דמי הבטלה, לפטר את עצמו - כל זאת מבלי צורך להוועץ עם מאן דהוא, כל זאת עפ"י תקנות החברה. כל המאפיינים ביחסי עובד ומעביד לאמור: זכותו המוגנת של העובד לקבל משכורת בזמן, תוספות יוקר ודמי הבראה במועדים שנקבעים לכך - אינם מתקיימים במקרה דנן. ד. הוכח שבין התובע לחברה לא היה הסכם בכתב לגבי היותו עובדה, ואף לא הוצגו תקנותיה בהם נקבע מעמדו כ"עובד". .8המסקנה המשפטית הנובעת מסיכום העובדות דלעיל הוא שמתקיים בעניננו האמור בפסיקה: "בפסיקה הישראלית, הן של בתי המשפט והן של בתי הדין לעבודה נקבע הכלל כי דירקטורים בחברה נחשבים כנציגיה או כאורגנים שלה ובדרך כלל אין לראות במי שממלא תפקיד של דירקטור בחברה "עובד" שלה . (דב"ע תשן/11ששון לוי נ' חברת מלונות השלום בע"מ פד"ע כב' 285, 288). ומשהוכח שלא נתקיים במקרה דנן כי "דירקטור יהיה אף ובד בחברה וזאת בתנאי שיתקשר עימה בחוזה עבודה, אין צורך בחוזה עבודה פורמלי דווקא אלא די בקביעת יחס זה בתקנות החברה .. ברישום בפרוטוקול אשר לפיו התקבל המנהל לעבודה כעובד החברה" (דב"ע תשן/11- 2הנ"ל צוטט בדב"ע נב/33- 2הנ"ל בעמ' 369). אמנם נכון שאין צורך שחוזה העבודה יהיה בכתב דווקא, אולם ממכלול התנהגותו של התובע, כפי שהוכחה בענינו, כשאין הואנוטל משכורת אלא לפי יכולתה הכספית של החברה, ויכולת זו משפיעה על מתן תוספות יוקר, וחוב החברה כלפיו כולל את משכורתיו, כשתלושי משכורתו אינם משקפים מציאות כבענין הרכב למשל - כל אלה מעידים על כך שהתנהגותו של התובע כעובד היתה מעורבת בשיקוליו כדירקטור בחברה, ללא יכולת הפרדה. לסיכום: תמימי דעים אנו עם הנטען בסיכומי ב"כ התובע שיש לבחון ..... מקרה כגון זה שבפנינו האם ניתן להפריד בין היותו של אדם דירקטור לבין היותו עובד אולם, כאמור, הגענו למסקנה שלא נתן בעניננו להפריד את הקשר המשפטי שבין התובע כדירקטור לבין תפקידו כ"עובד" ואשר, כאמור לעיל, עצם ביצוע עבודה על ידו אין בה כדי להוכיח היותו עובד. (לענין מכלול השיקולים לגבי ההפרדה ראה גם דב"ע נג/128- 02שלמה טל נ' המל"ל (טרם פורסם). אנו קובעים, איפוא, שלא הוכח שהתובע היה עובד החברה, ולפיכך, ומטעם זה, דין תביעתו להדחות. .9התביעה נדחית. אין צו להוצאות.דיני חברותדירקטורדמי אבטלה