הלכות בקשר לישומו של הכלל בדבר ניגוד עניינים הובאו במספר רב של פסקי דין. ב- ע"א 2664/90פרלו נ' נסימי (8.2.94, לא פורסם). נאמר: "הכלל האוסר ניגוד עניינים, משמעו איסור על אדם להמצא במצב כזה. "האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על המצאות במצב שבו עלול להיות ניגוד עניינים, מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. גם אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נגרם נזק או הוענקה טובה לזה שלמענו פועלים" (פרופ' א. ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י', 11, 12). "גם בבג"צ 595/89(שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד (1) 409, 414-413) מציין השופט ברק לגבי מהותו של הכלל: "עיקרון יסוד הוא, כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהוא. זהו העיקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים. תחילתו של עיקרון זה כעניין מוסרי שבין האדם לבין עצמו. לימים הוא הפך - מכוח הקונסנסוס החברתי העומד ביסודו כעניין של משפט החל ביחסים שבין אדם לזולתו (ראה י' זמיר 'אתיקה בפוליטיקה' משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 250). בישראל הכירו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין, כי העיקרון בדבר איסור על ניגוד עניינים אינו אך ענין מוסרי שבין אדם לבין עצמו אלא הוא הינו עיקרון משפטי המשתרע על כל תחומי המשפט. הוא חל בתחומי המשפט הפרטי והמשפט הציבורי גם יחד." בבג"צ 2874/93קופטי כמאל נ' ביה"ד הארצי לעבודה (20.3.94, לא פורסם) צויין: "הכלל הוא, "כי לעולם אסור לאדם הממלא תפקיד של נאמן לאינטרסים של אנשים אחרים, להעמיד עצמו במצב שבו יהיה קיים (או עלול להיות קיים) ניגוד בין חובת הנאמנות, שהוא חב להם, לבין האינטרס הפרטי שלו" (מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 254/64חסון נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל ואח’, פ"ד יט(1) 17, בעמ' 22). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חבר מועצה ניגוד עניינים: .1האם תפקידו של התובע כמנהל בית ספר פוסל אותו מלכהן במועצת עיריית קרית שמונה? הנתבע השיב על השאלה בחיוב ושלח לתובע ביום 11.5.94הודעה על "התפנות" מקומו "כחבר מועצת עיריית קרית שמונה". התובע חולק על תקפותה של ההודעה ומבקש מבית המשפט להצהיר על בטלותה. .2סעיף 123א (א) לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע: "נראה לראש העירייה כי חבר המועצה פסול לכהן ... ישלח לו ראש העיריה הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט בה את הסיבות לכך; ..." הפנייה לבית-משפט זה הוגשה בהתאם להוראת סעיף 123א(ג)(1) לפקודה הנ"ל. .3לפי סעיף 120(4) לפקודת העיריות הנ"ל פסול לכהן כחבר מועצה מי שהוא "עובד המדינה בשכר, שעבודתו קשורה בענייני המנהל המחוזי או השלטון המקומי, או שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיו בשירות המדינה ובין תפקידיו כחבר המועצה". ניגוד עניינים .4הלכות בקשר לישומו של הכלל בדבר ניגוד עניינים הובאו במספר רב של פסקי דין. ב- ע"א 2664/90פרלו נ' נסימי (8.2.94, לא פורסם). נאמר: "הכלל האוסר ניגוד עניינים, משמעו איסור על אדם להמצא במצב כזה. "האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על המצאות במצב שבו עלול להיות ניגוד עניינים, מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. גם אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נגרם נזק או הוענקה טובה לזה שלמענו פועלים" (פרופ' א. ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י', 11, 12). "גם בבג"צ 595/89(שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד (1) 409, 414-413) מציין השופט ברק לגבי מהותו של הכלל: "עיקרון יסוד הוא, כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהוא. זהו העיקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים. תחילתו של עיקרון זה כעניין מוסרי שבין האדם לבין עצמו. לימים הוא הפך - מכוח הקונסנסוס החברתי העומד ביסודו כעניין של משפט החל ביחסים שבין אדם לזולתו (ראה י' זמיר 'אתיקה בפוליטיקה' משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 250). בישראל הכירו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין, כי העיקרון בדבר איסור על ניגוד עניינים אינו אך ענין מוסרי שבין אדם לבין עצמו אלא הוא הינו עיקרון משפטי המשתרע על כל תחומי המשפט. הוא חל בתחומי המשפט הפרטי והמשפט הציבורי גם יחד." בבג"צ 2874/93קופטי כמאל נ' ביה"ד הארצי לעבודה (20.3.94, לא פורסם) צויין: "הכלל הוא, "כי לעולם אסור לאדם הממלא תפקיד של נאמן לאינטרסים של אנשים אחרים, להעמיד עצמו במצב שבו יהיה קיים (או עלול להיות קיים) ניגוד בין חובת הנאמנות, שהוא חב להם, לבין האינטרס הפרטי שלו" (מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 254/64חסון נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל ואח’, פ"ד יט(1) 17, בעמ' 22). בבג"צ 531/79סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה ואח' (פ"ד לד (2) 566) הגדיר השופט ברק את היקפו של האיסור בהחלתו על עובדי ציבור: "עובד ציבור אסור לו להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בין האינטרס הקשור בביצוע סמכותו וכוחו, לבין אינטרס אחר כלשהוא שאף עמו הוא קשור" (בעמ' 571). "כלל זה, שהוא מן החשובים בעקרונות הצדק הטבעי, מיועד, בעקרו, להבטיח, כי במילוי תפקידו יפעל עובד הציבור (או מי שנושא בחובת נאמנות בתחום המשפט הפרטי) על יסודם של שיקולים עניינים, ביושר, בסבירות ובהגינות; שכן באפשרות שייקלע למצב של ניגוד עניינים טמון חשש שלא יעלה בידו למלא את חובתו כהלכה ויחטא - מודע או אף שלא במודע - במשוא פנים. כשהמדובר במילוי תפקיד ציבורי מיתווסף, לרציונל של הכלל, גם הצורך לקיים את אמון הציבור ברשויות המינהל (בג"צ 531/79הנ"ל, שם; וראה: א' ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י' (תש"מ) 11, בעמ' 16). "כדי להביא לפסילתו לתפקיד של עובד-ציבור, מחמת ניגוד עניינים, יש בדרך-כלל, חובה להראות קיום אפשרות ממשית למשוא-פנים. בחשש רחוק לכך לעולם לא סגי, אך תיתכנה נסיבות - ובעיקר כשמילוי תפקיד מנוגד לענין אישי של המועמד - שדי יהיה בחשד סביר למשוא-פנים כדי להצדיק פסילה (ראה: בג"צ 244/89רביבו נ' ראש המועצה המקומית אופקים, פ"ד מב (3) 183, דברי השופט מלץ בעמ' 186ודבר המשנה לנשיא השופט אלון בעמ' 188; וכן בג"צ 788/90זהר חוצות בע"מ נ' עיריית רמלה ואח’, פ"ד מד (3) 843)." .5בבג"צ 214/79טארק רפיק נ' יו"ר מועצה מקומית טירה פ"ד לד (1) 431 נדונה אפשרות ניגוד עניינים בין תפקידו של אדם כמנהל בית ספר לתפקידו כחבר מועצה מקומית. סעיף 401(4) לצו המועצות המקומית, תשי"א - 1950שנדון שם דומה בניסוחו לסעיף 120(4) לפקודת העיריות הנ"ל. השופט ברק אמר, כי לצורך מתן תשובה לשאלה אם עבודה כמנהל בחטיבת הביניים בבית ספר עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין התפקידים כמנהל לבין התפקידים כחבר מועצה יש לערוך שתי בדיקות: האחת באשר לתפקידיו של העותר בבית הספר ובמועצה והשניה לגבי השאלה אם בין שני תפקידים אלה עלולה להתקיים סתירה או אי התאמה, ראה שם עמ' 432ז'. תשובת בית המשפט באותו עניין היתה, כי האפשרות הממשית של ניגוד עניינים בין תפקידו של מנהל בית ספר לתפקיד של חבר מועצה די בה כדי לפסול את מי שממלא את שני התפקידים מלהיות חבר במועצה המקומית. ראה גם: בג"צ 589/86משה שמעון נ' יוסף וענונו פ"ד מא (2) 626-617; בג"צ 531/59סיעת הליכוד נ' מועצת עירית פ"ת פ"ד לד (2) 573-566; בג"צ 529/89 ריאני נ' לין פ"ד מג (3) 389, .395 דיון .6מאז יום 1.9.87מנהל התובע את בית הספר הממלכתי דתי "עוזיאל" בקרית שמונה. בין השנים 89' עד 93' כיהן כחבר במועצת העירייה. בסוף 1994שוב נכנס התובע לכהן בתפקיד חבר מועצת העירייה וזאת אחרי שמועמד שהיה לפניו ברשימת מועמדיה של סיעת המפד"ל, עליה נמנה התובע, נפסל מלכהן. ראה: בג"צ 1104/94ניסים מלכה נ' פרוספר אזרן (25.4.94, לא פורסם). התובע אומר, כי אין כל חשש לניגוד עניינים בין תפקידו כמנהל בית ספר לבין תפקידו כחבר מועצת העירייה. אין מחלוקת על כך שהוא מקבל את שכרו מקופת המדינה באמצעות משרד החינוך, והוא, לכן, "עובד המדינה בשכר" כלשון סעיף 120(4) הנ"ל. עם זאת סבור התובע, כי עבודתו כמנהל בית ספר אינה קשורה כלל בענייני השלטון המקומי ואין כל סתירה או אי התאמה בין שני התפקידים אותם הוא ממלא. בתצהירו מיום 14.12.94מסביר התובע בהרחבה, כי בכל הנוגע לעניינים המקצועיים של ניהול בית הספר הוא כפוף להוראות משרד החינוך בעוד שלגבי החזקת בית הספר הוא עומד בקשר עם הרשות המקומית, אך אין לו כל השפעה של ממש על גופם של נושאים אלה. התובע ניסה להקדים רפואה למכה והודיע במכתב מיום 9.5.94, כי הוא מבקש שלא להיות חבר בוועדת הכספים או בוועדת הביקורת של מועצת העירייה. עמדתו היא, כי אמצעי זה די בו כדי למנוע כל ניגוד עניינים אפשרי. הוא סבור, כי ניתן לנקוט באמצעים נוספים, כמו, למשל, אי השתתפות מצידו בדיונים אפשריים בקשר לבית הספר, ואין צורך בנקיטת האמצעי החריף יותר של פסילתו מלכהן כחבר מועצה. עוד טוען התובע, כי החלטת הנתבע להפסיק את כהונתו נגועה בשיקולים זרים, ומצביע על כך שהנתבע לא נקט אמצעי דומה במהלך קדנציה קודמת. התובע טוען, שחל שיהוי במשלוח מכתבו של הנתבע אליו. הוא מצביע, בנוסף, על כך שהנתבע מתעלם ממילוי תפקידים שונים על ידי חברי הנהלת העיריה, שיש בהם, לדבריו, משום ניגוד עניינים. בכך רואה התובע משום חוסר תום לב בפעולת הנתבע המצדיקה, לטענתו, את ביטול מכתב הפסילה. .7בהתאם להלכת בג"צ 214/79הנ"ל יש לערוך, כאמור, בדיקה באשר לתפקידיו של התובע בבית הספר ובמועצה, וכן יש לבדוק האם בין שני תפקידים אלה עלולה להתקיים סתירה או אי התאמה. הנתבע בתצהיר מיום 13.7.94פירט את מעורבותו של חבר מועצת העירייה בשורה של עניינים הקשורים בתפקוד בתי ספר בעיר, כדוגמת זה שהעותר הוא מנהלו. לא מצאתי תשובה של ממש לפירוט עובדתי זה בתצהירו של התובע. מכוח הסדר דיוני שבין בעלי הדין לא נחקרו בעלי הדין על תצהיריהם. ברור שלחבר מועצה יש השפעה של ממש על קביעת תקציב העירייה שבמסגרתו מתוקצבים בתי הספר השונים. טענת התובע היא, כי תקציבים אלה נקבעים לפי קריטריונים ידועים וקשיחים. גם אם אלה פני הדברים, הרי עדיין יש השפעה של ממש לכל אחד מחברי המועצה גם בנושאי חינוך, ובעיקר בכל הקשור בתקצוב בתי ספר שונים ואיוש נושאי תפקידי מנהלה ואחזקה בהם. לפי הצגת הדברים בפי העותר לא נראה איזה תפקיד בכלל ממלאים חברי המועצה. העיריה לא רק קובעת את תקציבו של בית הספר, היא גם אחראית לאחזקתו, דואגת לביצוע עבודות שיפוצים ככל הנדרש ונושאת בשכרם של עובדי המנהלה של בית הספר. התובע, כמנהל בית הספר הוא האחראי גם לגבי עובדי המנהלה האמורים. אני מסכים עם ב"כ הנתבע, כי בעיקר בשל ההשפעה שיש לחבר מועצה בנושאי תקציב אין הוא יכול, בעת ובעונה אחת, למלא גם תפקיד של מנהל בית ספר. כחבר מועצה הוא צריך לשוות נגד עיניו, בין השאר, את האינטרס של כלל מערכת החינוך בעירו. אינטרס זה אינו עולה תמיד בקנה אחד עם זה של בית ספר בודד. גם אין די בכך, שבאופן פורמלי ימנע העותר מעצמו השתתפות בדיונים הנוגעים לבית הספר בו הוא עובד. החשש בדבר ניגוד עניינים בעינו עומד גם במקרה כזה, שכן אפשרות ההשפעה של חבר מועצה אינה מצטמצמת לדיונים הפורמליים. התובע מדגיש בתצהירו הבחנה בין תפקידו בתחום הפדגוגי לפעילותו בתחום המינהלי. עם זאת גם הוא מסכים שכמנהל המוסד הוא אחראי "בתחום בית הספר על כל הנמצאים בו: מורים, עובדים ותלמידים." עמ' 3למטה לתצהירו. ברור, שכמנהל הוא נמצא במגע שוטף וכמעט יום יומי עם הרשות המקומית ועובדיה. אין זה רצוי שמגע כזה יקויים על ידי מי שעובדי הרשות חייבים לו דיווח כחבר מועצה. די בכך כדי להצדיק את החשש מפני ניגוד עניינים. חשש זה אינו מתבטל אפילו כל המעורבים פועלים בהתאם להוראות הדין ולפי קריטריונים שנקבעו מראש. .8בכל המקרים שהובאו בפני בתי המשפט בהם היה מעמדם של העותרים דומה לזה של התובע כאן אושרה פסילת כהונתם כחברי מועצה של רשות מקומית. ראה למשל: בג"צ 358/65אדרי נ' דנינו פ"ד כ'(1) .542הנתונים העובדתיים שהובאו בפניי במקרה הנוכחי אינם מצדיקים אבחנה של התקדימים האמורים. .9התובע טען, כי מתקיים חשש לניגוד עניינים באשר לפעילותם של חברי מועצה אחרים. העובדה שיש אחרים לגביהם מתקיים חשש כאמור (ואינני קובע זאת) עדיין אין בה כדי להכשיר מצב של ניגוד עניינים במקרה של התובע. .10אף בטענת השיהוי אינני מוצא ממש. התובע החל לכהן כחבר מועצת העירייה בסוף אפריל 94' וכבר ביום 11.5.94קיבל את מכתבו של הנתבע נשוא ההתדיינות הנוכחית. בפרק זמן זה אין משום שיהוי. העובדה שבקדנציה קודמת לא נקט הנתבע בצעד דומה אינה יכולה להילקח בחשבון בקשר לפעילותו בקדנציה הנוכחית. במאמר מוסגר אני מציין שאינני בטוח, כי טענת שיהוי יש לה מקום בבית משפט זה. השאלה מכרעת היא האם הראה התובע כי אין חשש לניגוד עניינים. האם חלוף הזמן מסיר חשש זה? .11אינני רואה מקום לדיון בשאלה האם כללים של משרד החינוך מאפשרים את פעילותו של התובע כחבר מועצת העיריה אם לאו. השאלה בפניי נוגעת לפרשנות סמכויות ראש העיריה מכוח סעיף 123א' לפקודת העיריות הנ"ל ולא להוראות מינהל מטעם משרד החינוך. אם קיים חשש לניגוד עניינים, הרי אין הוראות כאלה או אחרות של משרד ממשלתי יכולות להסירו. .12מפאת כוחם המצטבר של הנימוקים דלעיל אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 10ש"ח + מע"מ, להיום. חברי מועצהניגוד עניינים / אינטרסים