ב-ע"פ 28/49: פד"י ד (ב), 504, 523 נקבע כי קיימת חובה להביא עדות, כלומר על התובע להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובה להביא עדים: 1. התובע טוען כי ביום 3/4/2003 עת שנהג בנתיב הימני בכביש נמל אשדוד, סטה בפתאומיות רכב הנהוג בידי X (להלן: "הנתבעת 1") לנתיב נסיעתו של התובע, וכתוצאה מכך נאלץ התובע "לברוח" לשוליים, אך לטענתו בכל זאת ארעה ההתנגשות. התובע נהג ברכב מסוג ב.מ.וו. כך העיד התובע: "נכנסתי בשוליים של המדרכה ובמעקה הבטיחות" (עמוד 1, לפרטיכל, שורות 10-11). 2. בכתב ההגנה של נתבעת 1 ו"איילון חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "נתבעת 2"), נטען כי התאונה אירעה באשמתו המכרעת של התובע. עוד הוסיפו הנתבעות וטענו כי התאונה הייתה תאונה עצמית, וכי אין לייחס לנתבעת 1 מעורבות לנזקו של התובע. עוד מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי בין רכב התובע לרכב הנתבעת 1 לא נוצר כל מגע, ובהעדר מגע בין הרכבים, אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבעות. אכן, לעניין אי המגע בין הרכבים מאשר התובע בעדותו, כדלקמן: "ש. היה מגע בין שני הרכבים? ת. לא. היא שברה חזרה." (עמוד 2 לפרטיכל, שורות 10-11). 3. לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: אישור איש הגשת תביעה של התובע; דו"ח שמאי; חשבונית שכר טרחת שמאי. סכום התביעה עומד על סך 4,260 ₪. 4. לאחר ששמעתי את הצדדים, וכפי שעולה מכתבי טענותיהם, עיקר המחלוקת היא בשאלת מעורבותה של הנתבעת 1 לקרות התאונה. היינו, האם נתבעת 1 היא הגורם להתנגשות התובע במעקה הבטיחות. 5. התובע לא הצליח לשכנע אותי כי התאונה אכן אירעה בהתאם לגרסתו. יחד עם זאת, גם הנתבעת לא הצליחה לשכנעני כי גירסתה היא הנכונה. במילים אחרות, התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ומשכך לא עמד בחובת נטל ההוכחה ונטל השכנוע. השופט י. קדמי מסביר בספרו "על הראיות", את סוגית נטל השכנוע: "נטל השכנוע - מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; כאשר אי עמידה בה - משמעה דחיית הטענות" (ההדגשה במקור). ("על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד - 2003, עמוד 1505). גם בפסיקה באה לידי ביטוי סוגיית נטל השכנוע, כדלקמן: "נטל השכנוע (החובה מספר 1) פירושו כי בעל הדין, שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו". (ראה: ד"נ 4/69, פד"י כד' (2), 229, 290). 6. זאת ועוד; לחובת נטל השכנוע המהווה חובה עיקרית, מצטרפת חובת נטל הראיה, כחובה נלווית. "חובת הראיה" מוגדרת בספרו של השופט י. קדמי, כהאי לישנא: "חובת הראיה - מבטאת חובה "נלווית", טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע, משמעה - החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל". (שם, עמוד 1506). התובע מעיד כי היתה עמו נוסעת נוספת: "נהגתי ברכב, היתה איתי בחורה". (עמוד 1 לפרטיכל, שורות 7-8). מן הראוי היה לזמן את הבחורה כתנא דמסייע לגירסת התובע, אך בחורה זו לא הוזמנה, משום-מה. כך נקבע ב-ד"נ 4/69, פד"י כד' (2) 229: "חובה זו גוררת וזה מטבע הדברים שהתובע הוא גם החייב לפתוח בהוכחותיו ופירוש הדבר, שעליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. כזהו נטל הבאת ההוכחות (חובה מס' 2) מבחינתו של התובע. וברור שאם לא השכילו להרימו, די בכך, כדי שיצא מפסיד במשפט". כך גם נקבע ב-ע"פ 28/49: פד"י ד (ב), 504, 523: "נוסף על החובה העיקרית האמורה קיימת חובה שנייה בעלת דרגה פחותה - והיינו החובה להביא עדות". 7. נוסף לכל זאת, עולה כי התובע לא צירף כל קבלות המעידות על תיקון הנזקים הנטענים בכתב התביעה אלא רק חשבונית המתייחסת לנזק. לאור האמור לעיל, דין תביעתו של התובע להדחות. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט בסך -.450 שקל (צמוד). עדיםדיון