לפי סעיף 8(ב) לחוק חוזה קבלנות "על חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו והקבלן קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים לכך, יחולו הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968". גם בחוק המכר, התשכ"ח-1968 נאמר בסעיף 2 כי "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה-מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו". זוהי הוראת ראי להוראת סעיף 8(ב) בחוק חוזה קבלנות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה להספקת נכס: ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בהרצליה (כב' השופט צבי דותן) מיום 1.9.09 בת"א 5848-11-07, שעניינו חיוב טופז מטבחים ישראל (1996) בע"מ (להלן: מטבחי טופז) בתשלום סך 41,057 ₪, בגין ליקויים בארונות מטבח שסיפקה ללקוחהּ, מר וינרב (להלן: וינרב). רקע וינרב רכש דירת נופש בפרוייקט הלגונה בהרצליה פיתוח. מדובר בדירת סטודיו, דירה ובה חלל אחד, המורכב מחדר שינה ומטבח, שניהם פתוחים לסלון. את ארונות המטבח וארון האמבטיה הזמין וינרב ממטבחי טופז ביום 31.5.05, בעלות של 18,364 ₪ (לאחר זיכוי קבלן וזיכויים נוספים), ואלה הותקנו בדירתו ביום 25.5.06. לאחר התקנת המטבח התגלו בו ליקויים ומטבחי טופז נדרשה על-ידי וינרב לתקנם. ביום 30.5.06 ערכה מטבחי טופז ביקורת בדירת וינרב ומצאה 2 ליקויים אותם העלתה על הכתב ב"טופס תיקון ו/או ביקורת מס' 38588" (נספח ד-ד בתיק המוצגים מטעם מטבחי טופז). ביום 20.6.06 נערכה פגישה בדירה בנוכחות מנהלת השירות של מטבחי טופז, ובה טען וינרב כי דלתות ארונות המטבח והאמבטיה שסופקו לו (דגם אנכי) שונות מהדגם שהוזמן (דגם אופקי). הגם שלדידה דובר על ליקוי קל שבקלים, החליפה מטבחי טופז לאלתר את כל הדלתות - הן במטבח והן בחדר האמבטיה, וכן תיקנה את יתר הליקויים שפורטו בדו"ח מיום 30.5.06. למרות האמור, סבר וינרב כי בארונות המטבח עדיין ישנו צבר רב של ליקויים יסודיים, והוא המשיך לדרוש את תיקונם. 3. במהלך המגעים ביניהם ביקרה בדירתו הגב' ענת כהן, מנהלת סניף מטבחי טופז ברמת-גן. לדברי וינרב, גב' כהן התרשמה במו-עיניה מקיומם של פגמים בארונות המטבח, והתחייבה כי החברה תספק ארונות עליונים חלופיים ותתקן את הפסול שמצאה וציינה ברשימה שערכה. לשם כך סיכמו הצדדים את המועד 17.9.06 כמועד בו יגיע לדירה מתקין בכיר ומקצועי מטעם מטבחי טופז. וינרב המתין בדירה במועד שנקבע, אך לשווא. בשיחות טלפון עם המתקין נמסר לו, כי התיקונים המבוקשים כבר בוצעו וכי מספר השלמות יבוצעו ביום 27.9.06. 4. ביום 19.9.06 קיבל וינרב את החזקה בדירה (שהיתה דירה חדשה בבנייה), כאשר המטבח עדיין אינו לשביעות רצונו. ביום 25.9.06 פנה וינרב במכתב למטבחי טופז, ובו הוא מודיע לה כי הוא רואה בהתנהגות החברה משום הפרה יסודית של תנאי החוזה ביניהם. למרות מספר רב של הזדמנויות ההפרה טרם תוקנה, ומשכך נתן למטבחי טופז ארכה בת יומיים, עד יום 27.9.06, ושמר על זכותו, בין היתר, לבטל את החוזה. 5. ביום 26.9.06 הגיע לדירה מתקין מטעם מטבחי טופז. לדברי וינרב, המתקין מסר לו כי הוא יתקן את כל שדרוש תיקון, למעט ארונות מטבח העליונים הדרושים החלפה, לגביהם נמסר לו בחברה להותירם במקומם, וזאת עד להשלמת ייצור הארונות החליפיים. באותו יום יצא מכתב מאת הלקוח אל מטבחי טופז, ובו החברה נתבקשה להבהיר אימתי יסתיימו העבודות ואכלוס הדירה יתאפשר. לדברי החברה, באותו מועד סוכם בין הצדדים כי יחידות הארונות העליונים והארון לתנור יוחלפו והקנטים בגופי הארון יבוצעו בגוון לבן, כשמועד האספקה נקבע ליום 12.10.06 וההרכבה ליום 15.10.06. 6. ביום 4.10.06 פנה וינרב למטבחי טופז במכתב, בו ביקש הבהרה לגבי המועד בו יושלמו העבודות בדירה. תגובת החברה, שהתבקשה עד יום 5.10.06 - לא התקבלה. לפיכך, ביום 8.10.06 הודיע וינרב למטבחי טופז על ביטול החוזה. החברה התבקשה לתאם עימו מועד לפירוק ארונות המטבח וארון האמבטיה, ולהשיב לו את מלוא התשלומים ששולמו על-ידו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 7. ביום 9.10.06 נתקבל מכתב (הנושא תאריך 4.10.06) מאת מר דוד דבוסק, ממחלקת שרות מטבחי טופז, ובו נאמר: "עפ"י סיכום שהתקבל בנוכחות המתקין ביום 27/9/06 (כנראה הכוונה ל- 26.9.06 - הערה שלי) בדירת מר וינרב סוכם: יוחלפו יחידות הארונות העליונים. יוחלף ארון גבוה לתנור. הקטנים בגופי הארון יבוצעו בגוון לבן. היחידות יסופקו ללא דלתות (יעשה שימוש בדלתות המקוריות). הספקת היחידות תתבצע בתאריך 12/10/06, והרכבת היחידות וסיום הרג'קטים במטבח והאמבטיה יתבצעו ב-15/10/06". 8. ביום 11.10.06 התקיימה פגישה בדירה בין מר דבוסק למר וינרב. לטענת וינרב, בפגישה זו הוצגו בפני מר דבוסק כל אותם הפגמים, אשר טיבם והיקפם מצביעים בבירור כי אין כל מקום להותיר את הארונות בדירה בהיותם פגומים. בפגישה זו חזר וינרב על דרישתו לתיאום מועד לפירוק ואיסוף הארונות מדירתו והשבת הכספים ששולמו על-ידו. ביום 12.10.06 יצא מכתב מאת מר וינרב, המתאר את הלך הפגישה מיום האתמול ובו הוא חוזר על דרישותיו, ומכחיש את ההסכמה המיוחסת לו לביצוע התיקונים, באשר לדידו, ארונות המטבח פגומים באופן שאיננו ראוי לתיקון. 9. ביום 15.10.06, אורי שמעוני, מנכ"ל מטבחי טופז, השיב למכתבו של וינרב והדגיש כי בהתאם לסיכום מיום 26.9.06 בין הצדדים, ייצרו במפעל מספר פריטים חדשים המוכנים למשלוח, כפי שצויין במכתב מיום 9.10.06. פירוק המטבח והשבת הכספים אינה אופציה רלוונטית, מאחר ו"המטבח בוצע בהתאם להזמנתו והינו משמש לייעודו באופן מלא, "הליקויים" עליהם הצביע מרשך אינם מהותיים ויתרה מכך מירב "הליקויים" כביכול, מופיעים גם באולמות התצוגה שלנו, כך שמרשך יכול היה להתרשם מהמוצר לפני רכישתו". אם-כן, ביטול העיסקה במצב דברים זה, אינו כדין נוכח אספקת הארונות, הסכמות הצדדים וייצור היחידות החדשות המוכנות לאספקה בהתאם, כמו גם נכונות החברה לטפל בכל ליקוי סביר עליו יצביע וינרב. 10. ביום 19.10.06 ענה בא-כוחו של וינרב למכתבו של מר שמעוני במכתב, ובו התנגד להצגת הדברים על-ידו. לדבריו "הסיכום שהיה בשעתו בין מר דבוסק לבין מרשי לא קויים על ידכם. אכן היה סיכום שכזה, אולם לאחריו לא קיימתם את המובטח ולא בצעת את התיקונים הדרושים. בעקבות מחדלכם זה פניתי אליכם בשמו של מרשי אולם לא קיבלתי כאמור כל התייחסות. גם מכתבו של מר דבוסק הנושא תאריך 4.10.2006 לא הגיע למשרדנו אלא ביום 11.10.06 וזאת לאחר שהודעתו מיום 8.10.06 בדבר ביטול החוזה כבר נשלחה". במכתב זה שב וינרב על עמדתו, לפיה בנסיבות העניין בוטל החוזה כדין, לאחר שלמטבחי טופז ניתנו שפע הזדמנויות לתיקון ההפרות היסודיות. לטענתו, הארונות המוצגים באולם התצוגה ברמת-גן אינם 'סובלים' מאותם ליקויים ופגמים עליהן הוא מלין, ולאור כל האמור החברה מתבקשת לתאם עימו מועד לאיסוף הארונות הפגומים אשר יפורקו ויועמדו לרשות החברה. במידה ותיאום זה לא יתבצע, טען וינרב כי הוא ידאג להוביל את הארונות לחצרם, והוצאות אלה תתווספנה לכלל הנזקים בגינם תידרש החברה לשפותו. 11. במכתב מיום 22.10.06 חזר מר שמעוני על עמדת החברה, לפיה הפריטים המבוקשים מוכנים למשלוח ולהתקנה, ובכך ניתן לסיים את הפרשה (לאחר דיון בפיצוי כספי מסויים, ככל שמגיע). מר שמעוני חזר על עמדתו, לפיה אין כל הצדקה לביטול העיסקה באופן חד-צדדי, והתנגד לכוונת וינרב להוביל הארונות לחצר החברה באשר הם רכושו. לאור האמור, הודיע וינרב במכתב מיום 24.10.06 על כוונתו לפרק ולאפסן את ארונות המריבה עד לקבלת הכרעה משפטית, ובין הצדדים הוחלפו עוד מספר מכתבים בהם דבק כל צד בעמדתו. 12. מכאן התגלגלה המחלוקת לפתחו של בית-משפט קמא. וינרב הגיש תביעה נגד מטבחי טופז על סכום של 145,191 ₪ לפיצוי בגין נזקיו, ובכללם השבת הכספים ששילם למטבחי טופז, הפסד שכ"ד ותשלומים נילווים, אותם נאלץ לשלם במשך 4.5 חודשים - זמן בו נמנעה ממנו האפשרות להשכיר את הדירה, פירוק הארונות ואיחסונם, חוות-דעת מהנדס ועוגמת נפש. ההליך בבית-משפט קמא 13. לאחר שנפרשה בפניו המסכת העובדתית המתוארת לעיל, סבר בית-משפט קמא כי אלה השאלות הדורשות מענה לצורך הכרעה: מהות הליקויים - האם מדובר בפגמים יסודיים ומהותיים או בפגמים מינוריים? האם ניתנה למטבחי טופז הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים? האם החוזה בוטל כדין (סוגיית ההסכמה להחלפת הארונות)? האם וינרב עמד בחובתו להקטין את נזקיו? האם וינרב הוכיח נזקיו? 14. בית-משפט קמא קבע, כי אכן קיימים בארונות המטבח הליקויים הנטענים, 15 במספר, שהצטברותם של כל אלה במטבח חדש שהוזמן לדירה חדשה בפרוייקט יוקרה, ובפרט בדירת-סטודיו, מביאה לכך שמדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין ומהווה הפרה יסודית של החוזה. בית-משפט קמא פסק, כי הפגמים המדוברים הינם פגמים יסודיים ומהותיים אשר הקנו לוינרב את הזכות לבטל את החוזה מחמת הפרתו היסודית. 15. עוד קבע בית המשפט, כי היה למטבחי טופז זמן סביר לתיקון הליקויים. מה גם שהבטחתה של מטבחי טופז להחליף את ארונות המטבח בארונות חדשים נולדה כבר ביום 13.9.06, בעת ביקורה של מנהלת הסניף. ממועד זה ועד למועד הביטול חלפו 25 ימים, שהם פרק זמן סביר ביותר לכל הדעות. 16. מטבחי טופז טענה בסיכומיה (עמ' 4), כי ביום 27.9.06 סיכמו הצדדים על אספקת ארונות חלופיים ביום 12.10.06 והתקנתם ביום 15.10.06. בהתאם למוסכם, מטבחי טופז ייצרה את הארונות, ואולם ביום 8.10.06 הודיע וינרב על ביטול החוזה וסירב לאפשר למטבחי טופז להתקינם. מובן כי במצב דברים זה, ביטול העיסקה אינו כדין. בית-משפט קמא קבע, כי "אכן היתה הסכמה בין התובע והנתבע לגבי החלפת הארונות העליונים, אולם לא נקבע מועד לביצוע ההחלפה". באת-כוחו של וינרב פנתה אל מטבחי טופז פעמיים "בדרישה לדעת מתי תבוצע ההחלפה. הנתבעת מתעלמת ממכתבים אלה ואינה מגיבה, אינה מודיעה לתובע או לבאת כוחו מתי תבוצע ההחלפה, וכמובן - מיותר לציין - גם אינה מבצעת את ההחלפה בפועל. במצב דברים זה החליט התובע ביום 8/10/06 כי הוא אינו ממתין עוד, והוא מודיע על ביטול החוזה. ביטול החוזה בנסיבות אלה הוא ביטול כדין, ואינו עומד בניגוד לסיכום שהוגש לגבי החלפת הארונות" (עמ' 10 לפסק הדין). 17. וינרב סירב לבקשות, כמעט תחינות, של נציגי מטבחי טופז, להשהות את החלטתו, שכן היחידות החדשות אשר יוצרו במיוחד עבורו מוכנות לאספקה ליום המחרת (עמ' 36 לפרוטוקול). אף מנכ"ל מטבחי טופז, מר שמעוני, חזר וביקש מוינרב בלא פחות מ- 4 מכתבים, לאפשר לחברתו לסיים את העבודה לשביעות רצונו ולהתקין את היחידות החדשות בדירתו. וינרב הסביר את סירובו בכך שעם הזמן הבין כי אצל מטבחי טופז "הבטחה היא לא הבטחה, מלה היא לא מלה, זמן לא זמן ואיכות לא איכות" (עמ' 10 לפרוטוקול). "אמת, נכון הדבר, התובע לא יכול היה להיות בטוח במאה אחוז ש"מחר" או "מחרתיים" הארונות אכן יסופקו, ונסיונו עם הבטחותיה של הנתבעת בעבר היה רע מאד. אך לא להמתין 24 שעות? או 48 שעות? התנהגות זו, בנסיבות הענין, ובשים לב לטענת הנתבעת שהארונות החלופיים (בהתאם לסיכום שהושג) כבר יוצרו מוכנים להספקה, היא לחלוטין בלתי סבירה בעיני ... התוצאה היא, בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות), כי הנתבעת אינה חייבת בפיצוי התובע בעד אותו נזק שהתובע יכול היה למנוע או להקטין" (עמ' 12 לפסק הדין). 18. בית-משפט קמא סבר, כי בנסיבותיו של מקרה זה אין לשלול לחלוטין מוינרב את הפיצוי, מהסיבה "שאין כל וודאות שהוא באמת יכול היה למנוע או להקטין את הנזק, היינו, אין כל וודאות שהנזק באמת היה נמנע או קטן גם לו הסכים לקבל את הארונות החלופיים. קיימת אפשרות - והיא לא מאד רחוקה או בלתי סבירה - שגם במקרה כזה, הנזק לא היה נמנע" (עמ' 13-12 להכרעת הדין). אף אם ספק מסויים נותר בליבו, סבר בית-משפט קמא שמטבחי טופז הוכיחה, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, שייצרה ארונות עליוניים חלופיים, וכי אלה היו מוכנים לאספקה ולהרכבה בתאריכים 'המוסכמים'. מנגד, אין כל ערובה לכך שמטבחי טופז אכן היתה עומדת בהתחייבויותיה לאור ניסיון העבר. 19. לסיכום פרק זה, קבע בית-משפט קמא כי יש לפסוק לטובת וינרב "20% מן הנזקים שהוא יכול היה למנוע או להקטין, וזאת בשל הספק - המבוסס על "ההיסטוריה" שבין התובע והנתבעת עד אז - שמא לא היתה הנתבעת מספקת ומרכיבה את הארונות שמועד שנקבע, ושמא היתה מספקת (גם הפעם) ארונות פגומים ולא מושלמים (מר דבוסק העיד שיכול לקרות שטועים פעם שניה: פרו', עמ' 32, ש' 31), שאז נזקו של התובע לא רק שלא היה נמנע או קטן, אדרבא, הענין היה מסתבך ומסתרבל עוד יותר, ורק מגדיל את נזקיו" (עמ' 14 לפסק הדין). סכום הפיצוי 20. סך-כל הסכומים שנפסקו כפיצויים לטובת וינרב: 41,057 ₪, אליהם התווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגובה 7,600 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ראשי הנזק שנתבעו, אליהם התייחס בית-משפט קמא, יפורטו בהמשך הדיון. הצדדים לא השלימו עם התוצאה. מכאן הערעורים ההדדיים שבפניי. הערעורים 21. בהודעות הערעור תקפו הצדדים את פסק-דינו של בית-משפט קמא כמעט "לאורך כל החזית" וטענו, כי הוא מוטעה מן היסוד. לא מצאתי לנכון לפרט ולמנות את כל נימוקי הערעורים והטענות המועלות בהם. במסגרת הדיון אתייחס לגופם של אותם נימוקים שנכון יהיה לדון בהם. דיון ליקויים בארונות המטבח 22. נתח מהשגותיה של מטבחי טופז על ממצאיו ומסקנותיו של בית-משפט קמא מכוונות נגד ממצאים עובדתיים וממצאי-מהימנות. אלא, שכידוע, "הליך הערעור האזרחי לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו ונדחו בערכאה הדיונית. ... התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות יש לה מקום בנסיבות מיוחדות בלבד בהן מתגלה שגיאה בולטות בהחלטתו של בית-משפט קמא" (ע"א 9070/04 עומר חסן נגד חוסין שאכר חסן (לא פורסם, 11.3.07)). לא מצאתי טעות כזו המצדיקה התערבות בכל הנוגע לקביעותיו של בית-משפט קמא, לפיה אכן נמצאו ליקויים במטבח - פגמים אשר נמנו בחוות-דעתו של המומחה, מר הרצל קהת (להלן: קהת). עיינתי בחוות-דעתו של המומחה, כמו גם בחקירתו בבית-משפט קמא, ומקובלת עלי מסקנתו של בית-משפט קמא, לפיה חוות-דעתו לא נסתרה ומתקבלת, למעט ליקוי מספר 15 הנוגע לארון האמבטיה מהטעמים המפורטים בפיסקה 37 לפסק הדין. 23. קהת נקרא להעיד בעניין המצוי בתחום מומחיותו - ודין מסקנותיו כדין עובדות, ובכללן לא רק "הרְשמים הפיסיים" אלא גם התרשמותו שלו (ראה סעיף 17 לחוות-הדעת) (יעקב קדמי על הראיות חלק שני 759 (תש"ע-2009)). יחד עם זאת, בית המשפט אינו מתפרק מהפונקציה השיפוטית שלו נוכח חוות הדעת ו"הוא הקובע אם לקבל מסקנתו של עד מומחה ... על-פי שיקולי המהימנות והאמינות המדריכים את בית-המשפט בדרך כלל לגבי הערכת עדויות"; ו"ככלל, לא יתערב בית המשפט לערעורים בהחלטת הערכאה הראשונה להעדיף חוות-דעת של שמאי אחד על משנהו, כשההעדפה מעוגנת בהתרשמות ממהימנות המומחים או בשיקולים סבירים אחרים"" (שם, בעמ' 762). 24. כאמור, לא מצאתי שגיאה בחוות-דעתו של המומחה, ולאור התצלומים המצורפים לה לא ניתן לומר שהיא אינה מבוססת על תשתית עובדתית הולמת. העד נחקר על חוות-דעתו, עדותו נמצאה אמינה על-ידי בית המשפט, וכאמור, למעט ליקוי מספר 15, לא מצאתי סיבה שלא לקבלה באופן עקרוני (עקרוני - משום שהליקויים מתוארים באופן כללי ואינם מפורטים, וכן חסרה בה העלות המשוערת של תיקונם). אם מטבחי טופז סברה כי חוות הדעת והתצלומים מוליכים שולל, יכלו לנסות ולבסס פרשנותם שלהם, ואולם "אי-הבאת ראיה לסתור עדות מומחה, שהובאה על-ידי היריב - מותירה עדות זו לבדה", והכלל הוא: "מטעם המשיבים לא הובאה כל חוות-דעת מקצועית ... לסתור. ... אם כך מה להם ... כי ילינו על מסקנתו של בית-משפט קמא" (שם, בעמ' 767). מכל מקום, לא היתה מחלוקת כי, בסופו של דבר, מטבחי טופז הסכימה לבצע תיקונים ואף להחליף את הארונות העליונים במטבח. 25. מטבחי טופז טענה, כי נמנעה ממנה האפשרות להביא מומחה מטעמה, לאור העובדה שהמטבח פורק זה מכבר על-ידי וינרב (ולאחר-מכן נמכר על-ידו לצד ג'). בית-משפט קמא לא קיבל את טענתה מהטעם שמחלופת המכתבים בין הצדדים "היה צריך להיות ברור לנתבעת כי זהו המועד לדרוש עריכת ביקור בדירה לצורך הכנת חוות דעת" (סעיף 12 לפסק הדין). עמדתו מקובלת עלי. ממכתביו של וינרב נהיר כי בכוונתו להביא את הסכסוך להכרעה בערכאות. ראה מכתבו מיום 24.10.06, בו מודיע וינרב כי "לאור הודעתכם בדבר סירובכם לקבל את הארונות הפגומים אשר סופקו על ידכם, ידאג מרשי לפירוקם ע"י איש מקצוע ואפסנתם עד לקבלת הכרעה משפטית מתאימה". לא ניתן לטעות בדברים אלו. ובכלל, לקראת סופה של ההתכתבות בין הצדדים - מן הנימה המשתמעת ומהתנהלותו של וינרב - התחנה האחרונה ברורה. למרות זאת, מטבחי טופז לא הצטיידה בחוות-דעת מטעמה. משבחרה לפעול (או יותר נכון לא לפעול) בדרך זו, אין לה להלין אלא על עצמה. החוק החל 26. מטבחי טופז טענה לחלותו של חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: חוק חוזה קבלנות) על המקרה דנן, וכי וינרב פעל בניגוד להוראותיו עת לא נתן למטבחי טופז הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים הנטענים, בשל הזמן הקצר שקצב לה בין הדרישה להחלפת הארונות לבין יום הביטול, בתקופת חגי תשרי. יתרה מכך, מטבחי טופז טענה, כי היה על בית-משפט קמא לקבוע כי גם אם היא לא תיקנה את הפגמים הנטענים תוך זמן סביר, הרי שהיה על וינרב לתקנם ולדרוש החזר הוצאותיו הסבירות, בהתאם לסעיף 4(א)(1) לחוק חוזה קבלנות. מטבחי טופז הסתמכה על פסק-דינו של כב' השופט משה דרורי בבר"ע (מחוזי י-ם) 684/05 דו איט מטבחים להרכבה עצמית בע"מ נ' כרמל לימור (לא פורסם, 10.7.05). 27. איני מקבל טענה זו ואני סבור כי היא שגויה. לפי סעיף 8(ב) לחוק חוזה קבלנות "על חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו והקבלן קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים לכך, יחולו הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968". זה המקרה שלפני. לא נטען, כי וינרב סיפק למטבחי טופז את חומרי הגלם לייצור הארונות. גם בחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר) נאמר בסעיף 2 כי "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה-מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו". זוהי הוראת ראי להוראת סעיף 8(ב) בחוק חוזה קבלנות. מכאן, שהחוק הרלוונטי הוא חוק המכר, וראו גם איל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 701-700 (ג' טדסקי ז"ל עורך, 1994) (להלן: זמיר). הואיל ואיש לא העלה לדיון את חוק המכר, ממילא לא היתה התייחסות של בית-משפט קמא לסעיף 11 בו, לשאלת אי ההתאמה. אני יוצא מנקודת הנחה שהליקויים והפגמים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא מהווים אי-התאמה, ולו רק ברכיב האיכות. 28. אשר לתרופות המוענקות בחוק המכר (סעיף 28), הן "באות להוסיף על כל דין אחר בעניין התרופות בשל הפרת חוזה", ואינן באות במקומן באופן בלעדי, ייחודי. למעשה, התרופות העיקריות בשל הפרת חוזה (מכר, קבלנות או אחר), מצויות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (הלן: חוק התרופות) (כך הוא הדין גם לגבי חוק חוזה קבלנות, אילו היה חל על העסקה. ראה סעיף 7 בחוק; וכן זמיר בעמ' 671). הבחירה בסוג התרופה נתונה בידי הצד הנפגע (סעיף 2 בחוק התרופות), בכפוף לחובת תום הלב (סעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973): "הבחירה בין התרופות השונות שמעמיד החוק היא זכותו המוקנית של הנפגע ... כפוף לסייגים החלים על צירוף תרופות ..." (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 289 (2009) (להלן: שלו ואדר - התרופות)). האם היה ביטול החוזה כדין 29. האם זכאי היה וינרב לבטל את החוזה? סעיף 7 לחוק התרופות דן בזכות לביטול. ס"ק (א) דן בזכות הביטול אם הפרת החוזה היתה יסודית, וס"ק (ב) - אם ההפרה היתה לא יסודית. 30. מטבחי טופז טענה, כי הליקויים לא היו מהותיים. וינרב ביקש לדחות טענתה למצער, משום "שהצטברותם של פגמים כה מרובים בארונות חדשים שאמורים להיות מושלמים היא הנותנת, כי מדובר בפגם חמור היורד לשורשו של עניין המהווה הפרה של התחייבותה של הנתבעת לספק לתובע ממכר תקין ושלם" (סעיף 17ג לסיכומים). בית-משפט קמא קיבל עמדתו וקבע, כי הוא "מקבל את טענת התובע בסיכומיו, כי גם אם כל ליקוי וליקוי, כשלעצמו ולבדו, איננו "כצעקתה", הרי הצטברותם של ליקויים רבים, בארונות מטבח חדשים, שאמורים להיות מושלמים ובדירה בפרוייקט יוקרה (ומה גם שמדובר "בדירת סטודיו, שהמטבח הוא בעצם כמעט כל הדירה", פרוטוקול עמ' 20 ש' 3), מביאה לכך שמדובר בפגם מהותי, היורד לשורשו של עניין, ומהווה הפרה יסודית של החוזה ... נראה לי, כי דירה כזאת, ומטבח בדירה כזאת, הינם פחות טולרנטיים לליקויים, שאולי היו עשויים "לעבור" בדירת-מגורים רגילה. מי שמוכן לשכור דירה קטנה תמורת סכום כסף נכבד, מצפה לקבל דבר מושלם וברמה הגבוהה ביותר, ולא "בערך"" (סעיף 16 בפסק הדין). 31. אכן, בדירת סטודיו בה חלל אחד המורכב מחדר שינה ומטבח, ושניהם פתוחים לסלון - המטבח תופס נתח משמעותי מחזות הדירה, ואולם, כשלעצמי, אינני בטוח כי המטבח בו עסקינן, על-פי מחירו וחומריו, יכול להיחשב כ"מטבח יוקרה" או מטבח "ברמה הגבוהה ביותר". גם לא הובאה כל ראיה כי שוכרים בכוח לא היו מוכנים לשכור את הדירה בשל הליקויים במטבח. ברם, אינני סבור שאני נדרש להכריע בשאלה אם מדובר בליקויים מהותיים (המהווים הפרה יסודית ואיתה הזכות לביטול מיידי) אם לאו, שכן אף אם נסווג את הליקויים בארונות כפגמים לא מהותיים, הרי שמיום התקנת המטבח - עד הודעתו של וינרב על אי ההתאמה - ועד ביטול החוזה, עבר פרק זמן לא מבוטל, אשר במהלכו דרש וינברג שוב ושוב את תיקון הליקויים, וכבר במכתבו מיום 25.9.06 וינרב מתרה על אפשרות ביטול החוזה במידה והפגמים לא יתוקנו לשביעות רצונו המלאה. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה, שוינרב העיד כי ביום 13.9.06 ביקרה בדירה מנהלת סניף רמת-גן של מטבחי טופז, גב' ענת כהן. לדבריו, גב' כהן התרשמה מקיומם של פגמים בארונות והתחייבה לספק ארונות עליונים חלופיים וכן לתקן את יתר הליקויים. גב' כהן לא זומנה להעיד על-ידי מטבחי טופז, מה שאומר דרשני. אי זימונה פועל לחובת מטבחי טופז ומחזק את גירסתו זו של וינברג, כפי שקבע בית המשפט (סעיף 18 בפסק הדין). אם-כן, ניתן לראות ממועד זה ועד למשלוח הודעת הביטול ביום 8.10.96 את התקופה הנדרשת בחוק כארכה לקיום. 32. בית-משפט קמא קבע, כי הוכח שהיה סיכום בין הצדדים להחלפת הארונות, אך לא נקבע המועד לכך. קביעה זו מקובלת עלי. ראה מכתבו של וינרב מיום 26.9.06, בו נדרשת הבהרת החברה "על כמה ימים מדובר", ומיום 4.10.06 בו נאמר, כי "הארונות העליונים אותם יש לפרק ולהחליף ... עדיין מותקנים ולמרשי לא נמסרה כל הודעה בדבר המועד בו יפורקו ובמקומם יותקנו ארונות חדשים, תקינים". בתצהירו של מר דבוסק נכתב, כי ביום 27.9.06 "הגיעו הצדדים להסכמה אותה אישרתי בעצמי, כי יחידות הארונות העליונים והארון לתנור יוחלפו והקנטים בגופי הארון יבוצעו בצבע לבן, כשמועד האספקה נקבע ליום 12.10.06 וההרכבה ליום 15.10.06". ממכתבו של מר דבוסק בשם החברה, הנושא תאריך 4.10.06 (לגביו קבע בית-משפט קמא, כי הוא נכתב ונשלח רק ביום 9.10.06, לאחר שנתקבלה במטבחי טופז הודעת הביטול של וינרב מיום 8.10.06, וכי התאריך 4.10.06 הוא "מתחזה"), נאמר, כי "על-פי הסיכום שהתקבל בנוכחות המתקין ביום 27.9.06 בדירת מר וינרב סוכם: ... הספקת היחידות תתבצע בתאריך 12.10.06 והרכבת היחידות וסיום הרג'קטים במטבח והאמבטיה יתבצעו ב- 15.10.06". כאמור, וינרב מכחיש את התיאום הנ"ל. "ידיעתו" את המועדים "המוסכמים" אינה משתקפת במכתביו, והמתקין - אשר בנוכחותו התקבל הסיכום והתיאום - לא הובא לעדות. כמו אי-הבאתה של כהן למתן עדות, כך גם פה, הימנעותה של מטבחי טופז פועלת לרעתה. בית-משפט קמא התייחס באריכות לנקודות אלו, ואינני רואה מקום להרחיב. 33. אילו הוכח כי היה סיכום על תאריך החלפת הארונות שוינרב חזר בו הימנו, אזי יתכן שהיה מקום לשקול טענה כי ביטול החוזה "בלתי צודק", כאמור בסעיף 7(ב) סיפא בחוק התרופות. אך לא זה המצב. בהקשר זה ראוי לשים לב לדעתם של המלומדים שלו ואדר - התרופות: "לדעתנו, במקרים חריגים ונדירים, אין לשלול את האפשרות לפנות לחובת תום הלב בקיום החוזה כאמצעי לחץ על נפגע, המסרב לאפשר למפר לחזור בו מן ההפרה ולשוב ולקיים את החוזה בעין. אכן, ... הפסיקה הכירה במפורש בכך שסירוב כזה עלול, בנסיבות מסויימות, לשלול מן הנפגע את כוחו לבטל את החוזה, גם כאשר ההפרה היא יסודית" (עמ' 289 - 290). בענייננו, מכתביה של מטבחי טופז מיום 12.10.06 ו- 15.10.06 (ראה להלן בסעיף 35) מעידים, לכאורה, על רצונה של מטבחי טופז לחזור בה מן ההפרה, לרבות החלפת הארונות כפי שהובטח, ובמועד קרוב, ואף לדון עם וינרב ובאת-כוחו על "פיצוי מסויים" (מכתב מיום 22.10.06). אלא שהטענה הזו, כפי שהובאה לעיל, לא נטענה באופן זה על-ידי מטבחי טופז, אשר התמקדה בסוגיית הקטנת הנזק, ובה אדון להלן. הקטנת הנזק 34. סעיף 14 בחוק התרופות עוסק בנושא זה וקובע: "(א) אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו- 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. (ב) הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי-סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין". 35. בית-משפט קמא סבר כי "כשמנהל השירות של הנתבעת נמצא אצל התובע בדירה ביום 11.10.06 ואומר לו: מחר או מחרתיים אנחנו מספקים את הארונות החלופיים ... וזאת תוך שהוא גם אומר לו, כי הארונות החלופיים כבר יוצרו ומוכנים להספקה. והם יוצרו על-ידי הנתבעת לא על דעת עצמה, אלא בהמשך להבטחה וסיכום שהיה עם התובע. במצב דברים זה נראה לי פשוט וברור, שהתנהגות סבירה היתה, אכן, להמתין למחר או למחרתיים, על-מנת לקבל את הארונות החלופיים. בדרך זו היה יכול התובע להקטין את נזקו, שכן, כפי שאמר לו מר דבוסק, "... אם הכניסה לדירה כל כך דחופה לך, הרי להחליף מטבח יקח לך מינימום חודש, מקסימום חמישה חודשים, אז איפה ההגיון" ... התוצאה היא, בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות), כי הנתבעת אינה חייבת בפיצוי התובע בעד אותו נזק שהתובע יכול היה למנוע או להקטין" (סעיף 31 בפסק הדין). מקובלת עלי עמדתו של בית-משפט קמא, לפיה המתנה של יום-יומיים לארונות החדשים היא התנהגות ואמצעי סבירים להקטנת הנזק. במיוחד כך, שלראשונה התחייבה מטבחי טופז, במכתב רשמי על נייר הלוגו שלה, שהופנה לבאת-כוחו של וינרב, להחליף את הארונות העליונים והארון הגבוה לתנור והקנטים, כשהיחידות תסופקנה ביום 12.10.06, שלושה ימים מיום המכתב, בחול המועד סוכות, וההרכבה תתבצע ביום 15.10.06; ובמכתב נוסף, מיום 15.10.06, בו נאמר כי היחידות החדשות כבר יוצרו ומוכנות לאספקה. המצב המשפטי, לפיו לא תהיה בכך פגיעה בזכותו לתבוע פיצויים, היה בוודאי נהיר לו, שכן הוא היה מיוצג לכל אורך הדרך. 36. אני סבור, איפוא, שמטבחי טופז עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את מחדלו של וינרב להקטנת הנזק. בנסיבות העניין, המתנה של עוד יום, או שלושה ימים, היה מעשה מתבקש וסביר. בסירובו לעשות כן, וינרב הגדיל למעשה את נזקיו, במקום להקטינם: "... כאשר מדובר בהצעה כנה ורצינית של המפר לתקן את נזקי ההפרה, בדרך שתביא להפחתת העלויות הכרוכות בריפוייה, עלול סירוב בלתי-ענייני של הנפגע להצעה כזו להיחשב כחוסר תום-לב מצידו - ולכן, גם כמחדל להקטין את הנזק. מחדל כזה עלול להביא להפחתת שיעור הפיצויים שהנפגע יהיה זכאי להם, עד כדי הסכום המשקף את העלות ההיפותטית של ההפרה בידי המפר" (שלו ואדר - התרופות, 365). הכוונה "בהפחתת שיעור הפיצויים" בקטע המצוטט לעיל, להפחתת הסך הכולל שלהם, על-ידי אי-חיוב המפר בפיצוי בשל נזק שהנפגע יכול היה למנוע או להקטין, אילו פעל להקטנת הנזק, ולא לחלוקת הפיצויים באחוזים, כדוגמת חלוקת "האשם", כפי שעשה בית-משפט קמא. שלילת הפיצוי לוינרב או הפחתתו 37. בית-משפט קמא סייג את קביעתו בדבר מחדלו של וינרב להקטין את הנזק, משום שלא ניתן לדעת בוודאות שהנזק היה נמנע או קטן, אף לו היה וינרב מסכים להמתין עוד מספר ימים לאספקה והתקנה של היחידות החלופיות, מאחר ואין כל ערובה לכך שמטבחי טופז היתה עומדת הפעם בהתחייבויותיה, אף ש"ניתן להניח שהפעם היתה הנתבעת משתדלת יותר ומוציאה תחת ידיה מוצר תקין ומושלם" (סעיף 35 בפסק הדין). לאור האמור, סבר בית המשפט שאין לשלול מוינרב לחלוטין את הפיצויים בגין אותם הנזקים שהוא יכול היה למנוע או להקטין, אלא פסק לו 20% מהם, "וזאת בשל הספק - המבוסס על "ההיסטוריה" שבין התובע והנתבעת עד אז - שמא לא היתה הנתבעת מספקת ומרכיבה את הארונות במועד שנקבע, ושמא היתה מספקת (גם הפעם) ארונות פגומים ולא מושלמים ... שאז נזקו של התובע לא רק שלא היה נמנע או קטן, אדרבא, הענין היה מסתבך ומסתרבל עוד יותר, ורק מגדיל את נזקיו" (סעיף 36 בפסק הדין). 38. בכך טעה בית-משפט קמא בשני היבטים משפטיים: ראשית - האמצעי הסביר שעל הנפגע לנקוט להקטנת הנזק, אינו צריך להיות כזה שימנע בוודאות את הנזק או יקטינו בוודאות: "השאלה אם אמצעי מסויים היה או לא היה מביא למעשה למניעת הנזק או להקטנתו, אינה קובעת בדבר סבירותו. כשם ששאלה זו אין לה חשיבות לגבי השיפוי, לפי סעיף 14(ב), אין לה חשיבות לגבי האמצעי. אמצעי, כדי שיהיה סביר, צריך שיהיה מן האמצעים שיש בהם סיכוי סביר למנוע או להקטין את הנזק" (אורי ידין פירוש לחוק החוזים, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 98-97 (בעריכת ג' טדסקי, תשל"ג) (להלן: ידין) (ההדגשה במקור - ז' ה'). שנית - חוק התרופות אינו מאפשר הפחתת הפיצוי לנפגע שחדל להקטין את נזקו: "על-פי הלכות הקטנת הנזק, מבדילים בין נזק שהנפגע יכול היה למנוע לבין נזק שלא יכול היה למנוע; בעד האחרון מגיעים לו פיצויים מלאים, ואילו בעד הראשון אין מגיעים לו פיצויים כלל" (ידין, שם, 95). ראוי להפנות בסוגיה זו לסעיפים 12 ו- 15(א) בחוק התרופות, בהם - ורק בהם - נאמר שבית המשפט רשאי, בנסיבות מסויימות, "להפחית את הפיצויים". בדומה לסעיפים 12 ו- 15(א), כך גם בסעיף 77 בתוספת לחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), התש"ס-1999, צויין מפורשות כי במקרה של אי-נקיטת אמצעים סבירים להקטנת ההפסד, "זכאי המפר לתבוע את הפחתת הפיצויים ...". בשונה מכך, בענייננו, בסעיף 14 נאמר, כי "אין המפר חייב בפיצויים". אמירה חד-משמעית המדברת בעד עצמה (שחלה, כאמור, רק על נזקים שהנפגע יכול היה למנוע באמצעים סבירים). וראה גם שלו ואדר - התרופות, 366: "... מבחינתו של הנפגע, תוצאת המחדל להקטין את הנזק היא קשה: הנפגע לא יזכה בפיצוי כלשהו בגין נזק, או רכיב נזק שאותו היה מסוגל למנוע באמצעים סבירים ... כלל הקטנת הנזק אינו מאפשר לחלק את האחריות לנזק הנמנע בין הנפגע לבין המפר. דין הקטנת הנזק מטיל את מלוא האחריות ליצירת הנזק על כתפי הנפגע: הוא - והוא בלבד - נושא במלוא האחריות לגרימתו של הנזק הנמנע, בעוד שהמפר פטור מכל חבות לגביו ... אמת, במקרים רבים ניתן יהיו להפריד בין מרכיבים שונים של אותו נזק, תוך הבחנה בין אלה שהנפגע היה חייב למנוע לבין יתר מרכיבי הנזק. במקרים אלה תחולק האחריות לכלל נזקי ההפרה בין המפר לבין הנפגע. אלא שאת האחריות לנזקים הנמנעים, קרי - אותם רכיבי-נזק שאת התרחשותם יכול היה הנפגע למנוע, לא יוכל בית המשפט לחלק בין הצדדים. אחריות זו תוטל במלואה על הנפגע ...". 39. אשר על כן, בית-משפט קמא לא רשאי היה להפחית באחוזים את הפיצויים על הנזקים ולחלק אותם בין הצדדים. בית המשפט אמור היה לדון ולהכריע באיזה פיצויים אין מטבחי טופז חייבת (בשל מחדלו של וינרב להקטין את הנזק), ובאיזה פיצויים יש לחייבה. 40. לא מצאתי לנכון להחזיר לשם כך את הדיון לבית-משפט קמא, מה שיביא להתמשכות נוספת של ההליך, ואדון בכך בעצמי. א. השבת התמורה בסך 23,056 ₪ - מטבחי טופז אינה חייבת לשלם סכום זה, שכן ברור שאם וינרב היה פועל להקטנת הנזק, והארונות היו מוחלפים - הנזק היה נמנע. מעבר לדרוש אעיר, כי לא ברור מדוע כלל וינרב בסכום הנתבע כאן גם את מחיר ארון האמבטיה, שכדברי בית-משפט קמא, "אין ולא היתה לתובע כל טענה עניינית בנוגע לארון האמבטיה ..." וכי "מה שהיה טעון החלפה זה ארון המטבח ולא ארון האמבטיה" (סעיף 37 בפסק הדין); ב. פירוק הארונות והשיש - כנ"ל. כפי שכתב בית-משפט קמא, "אילו הסכים התובע לקבל הארונות החלופיים מאת הנתבעת, היה נזק זה נמנע" (סעיף 40 בפסק הדין). למעלה מן הצורך בסוגייה זו: וינרב מכר את הארונות שפירק תמורת סך 2,500 ₪, סכום שנשאר בכיסו ולא קוזז. וינרב אינו יכול לתבוע ולקבל את מלוא התמורה ששילם תמורת הארונות למטבחי טופז בלי לקזז את התמורה שקיבל בעבור הארונות המפורקים. זו התעשרות שלא כדין. תמהני, שאיש לא העלה זאת בפני בית משפט קמא; ג. הפסד דמי שכירות - כנ"ל. אילו הורכבו הארונות החדשים ביום 12.10.06 או 15.10.06, לא היתה מניעה שוינרב ישכיר את דירתו מאותו מועד. לכאורה, זכאי היה וינרב לפיצוי בגין נזק זה מיום 19.9.06, עם קבלת הדירה מהקבלן, עד יום 15.10.06. אלא, שבשל היעדר ראיות אין מקום לפסוק מאומה. וינרב לא הביא כל ראיה, בין אם שוכר בכוח, שנמנע לשכור לתקופה קצרה את הדירה בשל הפגמים במטבח, ובין אם מתווך או סוכן נדל"ן שייעץ לוינרב בזמן אמת, כי לפי נסיונו המקצועי שוכרים בכוח לא יסכימו לשכור את הדירה בשל הקנטים הצהבהבים או הדלתות הלא מפולסות ויתר הפגמים (ואם ניתן היה להשכיר את הדירה בדמי-שכירות נמוכים יותר, בשל אותם פגמים, עניין לנו שוב, בכלל הקטנת הנזק). העובדה שוינרב החליט על דעת עצמו, מסיבה לא ברורה, כי "אף דייר לא יהיה מוכן להיכנס לדירה כזו עם כזה ארון" (פרוטוקול עמ' 21 מיום 6.10.08) - אינה תחליף לראיות נדרשות; ד. תשלומי ארנונה וכד' - תשלומים לתקופה שהדירה לא היתה מושכרת - כנ"ל. הנזק היה נמנע. לא ברורה לי גם הסיבה מדוע כלל וינרב מלכתחילה בכתב התביעה, בסכום הנתבע "דמי ניהול" את החלק שהוא פקדון בלבד; ה. שכר המומחה - המומחה ביקר בדירה ביום 9.10.06. אין ראיה שהצעתה של מטבחי טופז במכתב מיום 9.10.06 (זה הנושא תאריך 4.10.06) הומצאה לוינרב לפני ביקור המומחה. ברם, יש ספק מסויים, אם וינרב חייב באמת את הסכום למומחה, שהוא ידידו (פרוטוקול עמ' 18-17). הסכום לא שולם, למרות הזמן הרב שחלף. המומחה לא הוציא חשבונית כדין על השירות שנתן, והמומחה לא אמר מפורשות כי וינרב חייב לו את הכסף (פרוטוקול, עמ' 21). בנסיבות אלה אין מקום לפסוק סכום זה; ו. דמי אחסון - נזק שיכול היה להיות נמנע; ז. עגמת נפש - אין ספק שוינרב זכאי לפיצוי כללי בשל עגמת נפש. בית-משפט קמא קיבל את עמדתו של וינרב, כי הסכום הראוי הוא 50,000 ₪ ולפיכך, פסק לו סך 10,000 ₪ (20% לפי שיטת בית-משפט קמא). סך של 50,000 ₪ נראה בעיני מוגזם, בנסיבות העניין. אני סבור, שהסך הראוי הוא 15,000 ₪ בשל עגמת נפש, הזמן והצורך בפניות חוזרות ונשנות אל מטבחי טופז, עד שהסכימה להחליף את הארונות העליונים. סיכום 42. לפיכך, אני דוחה את הערעור של וינרב (ע"א 2266/09). אני מקבל את ערעורה של מטבחי טופז (ע"א 2296/09) באופן חלקי, הכל כמפורט לעיל, כך שעליה לפצות את וינרב בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין בבית-משפט קמא. הסכום שפסק בית-משפט קמא בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,600 ₪ בצירוף מע"מ יוותר בעינו, שכן בעיקרו של דבר זכה וינרב בתביעתו. אשר להוצאות בגין ההליך בבית משפט זה, הואיל וערעורו של וינרב נדחה במלואו וערעורה של מטבחי טופז נתקבל בחלקו (בסוגיה של הטבת הנזק וסכומי הפיצוי), נכון יהיה לחייב את וינרב במחצית הוצאות הערעור של מטבחי טופז וכן בשכ"ט עו"ד חלקי בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום. ערבותה של מטבחי טופז תוחזר לה. מטבחי טופז זכאית להיפרע מתוך ערבותו של וינרב.חוזהחוזה קבלנות