חריגה מסמכות החלטת משקם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חריגה מסמכות החלטת משקם: .1לפני בקשה לביטול החלטתו מיום 13.3.96, של המשקם לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי-המשפחתי, התשנ"ב- 1992(להלן - "המשקם", ו"חוק ההסדרים", לפי העניין), עו"ד עמנואל סולומונוב, שבה הורה לאמור: "ד. לכאורה לאור מצב זה, לנחלה (הכוונה לנחלה .122ע.ג.) אין בעלים ועליה לשוב ולהיות ברשות האגודה. ה. עד התברר מצבה של הנחלה וזהות בעלי הזכויות בה, הנני עושה צו מניעה זמני האוסר לבצע בנחלה זו כל דיספוזיציות למיניהן ובכלל זה, מכירתה, השכרתה, החכרתה ו/או הענקת זכויות אחרות כלשהן. צו מניעה זה יעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת על ידי". .2השתלשלות העניינים א. בשנת 1976החליטה המשיבה (להלן - "האגודה" או "מושב גן יאשיה" או "המושב") להקצות לחבריה קרקע למשק חקלאי נוסף עבור בן משפחה, לפי קריטריונים שקבעה, ותמורת תשלום. ב. אביה של המבקשת, אריה מרקו, רכש חלקה כאמור וייעד אותה לבנו אברהם ז"ל (להלן - "נחלה 122" או "הנחלה"). אברהם ז"ל נפל בעת שרותו הצבאי. ג. עם מותו של אברהם ז"ל העביר אביו את הזכות לקבלת המשק מס' 122 לבתו רונית, המבקשת. ד. ביום 30.9.1978נפתח כרטיס על שם המבקשת באגודה ביחס למשק מס' 122, תוך חיובה ב-.000, 15לירות בגין השתתפות בהון האגודה ובחיובים שונים, לרבות מסי מושב, דמי חכירה למינהל, מסים מוניציפליים וכדומה. בפועל החזיק אביה של המבקשת בנחלה והוא שהפקיד מעת לעת כספים על חשבון החוב שהצטבר. ה. לאחר חקיקתו של חוק ההסדרים פנתה האגודה למשקם בדרישה להסדרת חובה של המבקשת. ו. המבקשת הגיבה על הדרישה הנ"ל והודיעה למשקם כי היא אינה חברה באגודה המשיבה ובקשה שלא לחייבה בחובותיה של הנחלה מס' 122שבמושב. עוד הודיעה המבקשת למשקם כי החוב נובע מחיוב במסים מוניציפליים שבוצעו על ידי האגודה ללא רשות וללא סמכות וכי מדובר בחלקה ריקה, שספק רב הוא אם ניתן, על פי הדין, להטיל עליה חיוב במסים מוניציפליים. ז. המשקם החליט, בחודש פברואר 1996, על מחיקת דרישת החוב כנגד המבקשת "תוך שהנני קובע כי אין היא חברה באגודה". בהמשך, לאחר החלטתו הנ"ל, נתן המשקם, ביום 13.3.96, את ההחלטה שצוטטה בפתח פסק דין זה, ההחלטה שאותה עותרת המבקשת לבטל. .3דיון א. לאחר שעיינתי בסיכומי טענותיהם של באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לבטל את החלטתו הנ"ל של המשקם. ב. סבורני כי צודק בא כוחה המלומד של המבקשת, עו"ד יעקב הרכבי, בטענותיו על כך שבמתן ההחלטה הנ"ל חרג המשקם הנכבד מסמכותו. חריגתו של המשקם מסמכותו התבטאה בשלושה, כפי שיפורט להלן. ג. ראשית, משהחליט המשקם על מחיקת דרישת החוב של האגודה, משום שהמבקשת אינה חברה באגודה, הרי ששוב לא היה בפני המשקם כל הליך שבמסגרתו מוסמך היה ליתן החלטה כלשהי בעניינה של המבקשת או בעניין הנחלה מס' .122וכי כיצד יכול המשקם ליתן צו מניעה "זמני", כאשר הדיון בהליך העיקרי תם ונשלם? ד. שנית, משהחליט המשקם על כך שהמבקשת אינה חברה באגודה, ממילא לא היתה לו עוד כל סמכות שיפוט לגביה: סמכות השיפוט שהוקנתה למשקם הוגבלה בחוק ההסדרים להסדרת חובותיהם של מי שנכנסים לגדר המונח "גורם חקלאי" באותו חוק. הואיל ואיש אינו חולק על כך שהמבקשת אינה "גורם חקלאי", ממילא לא היה המשקם מוסמך להמשיך לדון ולהחליט כפי שעשה. ה. שלישית, המשקם לא היה מוסמך להצהיר את שהצהיר בהחלטתו הנ"ל, היינו, כי - "ד. לכאורה לאור מצב זה, לנחלה (הכוונה לנחלה .122ע.ג.) אין בעלים ועליה לשוב ולהיות ברשות האגודה". וכן לא היה המשקם מוסמך, בנסיבות הענין, ליתן צו מניעה זמני, כפי שעשה. סמכויותיו של המשקם הוגדרו באופן פרטני בסעיף 11לחוק ההסדרים. בחוק נקבע כי המשקם "יקבע" לגבי כל גורם חקלאי את סכומי חובותיו לנושים השונים; כושר ההחזר שלו, סכום החוב שייפרע בין במזומן ובין בדרך של פרישתו; אם יש לממש נכסים לפרעון החוב; אם יש למחוק חלק מהחוב, ואם כן - את שיעורו; ועוד. בסעיף 11(ב) לחוק נאמר: "קבע המשקם את כל אלה יראו בכך הסדרת חובו של גורם חקלאי". ו. בא כחה המלומד של המשיבה, עו"ד אבי קליר, טען בסיכומיו, מבלי שהטענה תיסמך על הוראת חוק או הלכה מחייבת כלשהן, כי - "יש לזכור כי המטרה התחוקתית שעמדה מאחורי ניסוח החוק היה הסדרת חובות המושבים, חברי האגודות וגורמים אחרים. במסגרת הסדרת חובות החברים לאגודה ו/או חובות האגודה לנושיה מוסמך המשקם ליתן החלטות ביניים של צווי מניעה ו/או צווי עיקול וזאת עד לבירור התביעה ומתן פסק משקם. במקרה שלפנינו - משאין בעל זכויות למשק, רשאי המשקם למנוע כל העברת זכויות במשק זה, שכן הוא מהווה חלק מנכסי האגודה באשר המשק מהווה חלק בלתי נפרד ממשבצת האגודה. בשל כך מוסמך היה המשקם ליתן ההחלטה נשוא הבקשה, שאם לא כן קיים חשש, למשל, להברחת נכסים". בהמשך טענותיו, בהתיחס לטענתו של בא כח המבקשת בדבר חוסר סמכותו של המשקם לדון בנושא הזכויות בנחלות, טען עו"ד קליר לאמור: "(...) עמדת המשיבה היא כי אין לה התנגדות להקצאת המשק למבקשת בכפוף לכך שהחוב ישולם. בעובדות דעסקינן - כאשר אין מי שטוען לזכויות במשק מהווה הוא חלק בלתי נפרד מנכסי האגודה. נכסים אותם רשאי המשקם לממש בהתאם לסמכותו על פי סעיף 23לחוק". ז. אכן, על פי סעיף 13(א) לחוק ההסדרים הוקנו למשקם הסמכויות הנתונות לבורר לפי חוק הבוררות תשכ"ח- 1968(להלן - "חוק הבוררות"), ובסעיף יז' לתוספת מוסמך הבורר ליתן צו עשה או לא תעשה. ברם, במה דברים אמורים? בסמכות ליתן סעדים לגבי הנושא העומד להכרעה. במקרה שלפנינו לא שמענו, ואיש לא טען, כי נושא הזכויות במשק עמד, בכלל, להכרעה. העניין שהובא בפני המשקם, להכרעתו, נגע להסדרת חובה הנטען של המבקשת. אך משהוכרע גורלה של דרישת החוב הנ"ל (בכך שהיא נמחקה כפי שבקשה המבקשת), שוב לא היתה למשקם כל סמכות להוסיף וליתן סעדים כלשהם. חוששני כי בהתיחסותו של בא כח המשיבה המלומד לסעיף 23לחוק ההסדרים, מערב עו"ד קליר מין בשאינו מינו: סעיף 23לחוק ההסדרים מסמיך את המשקם "להורות על מימוש נכסים חקלאיים של החייב" אם נוכח כי גם לאחר שהפעיל את סמכותו כאמור בסעיף 21לחוק האמור והורה על מחיקת חלק מחובו של החייב, "אין ביכולתו של החייב לפרוע את יתרת חובו". אך מה הרלוונטיות בסמכותו האמורה של המשקם לעניין שלפנינו? והרי כבר אמרנו לעיל כי המשקם מחק את דרישת החוב שהוגשה על ידי האגודה. ח. עוד טען עו"ד קליר כי העלאת הטענה בדבר חוסר סמכותו של המשקם הינה בבחינת "חרב פיפיות". זאת, משום שאם אין למשקם סמכות הרי שאין למבקשת זכות עמידה לאור הוראת סעיף 28(א) לחוק ההסדרים. חוששני כי גם בטענה זו אין כל ממש. אכן, משקבע המשקם כי אין המבקשת חברה באגודה, ממילא קבע בכך כי אין היא "גורם חקלאי" ועל שום כך לא היה מוסמך, כלל, ליתן סעדים כלשהם נגדה. אך משנתן המשקם סעדים כאמור, על אף שלא היה מוסמך לעשות כן, רשאית גם רשאית היתה המבקשת לפנות לבית-המשפט המוסמך ולבקש את ביטול הסעד שניתן בחוסר סמכות. ט. עוד טען בא כח המשיבה כי בענייננו מדובר ב"החלטת ביניים" בעוד שבקשת ביטול ניתן להגיש רק ביחס ל"פסק משקם". אכן, במצב עניינים "רגיל" נבלעות החלטות הביניים בפסק המשקם הסופי ובסוף הדרך ניתן לבקש את ביטול הפסק על החלטות הביניים שקדמו לו. אך למרבה הצער יצר המשקם הנכבד, במקרה זה, מצב "לא רגיל": בענין שלפנינו "החלטת הביניים" ניתנה לאחר שההליך העיקרי תם ונשלם!. בנסיבות אלה לא נותר מנוס מלפנות לבית-משפט זה ולבקש את ביטול ההחלטה האמורה. כאשר הנסיבות הן כמפורט לעיל הרי שההחלטה הנ"ל עומדת בפני עצמה (שהרי ברור שלא אמור היה להתקיים כל דיון ב"הליך" כלשהו שכן, לא הוגש הליך כזה) ועל כן ניתן לראותה כ"פסק משקם" שהדרך לביטולה הינה הדרך שננקטה על ידי המבקשת. .4סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול החלטתו של המשקם עו"ד עמנואל סולומונוב מיום .13.3.96 הואיל והצדדים הסכימו בעת הדיון בפני כי לא יינתן צו לחיוב איש מן הצדדים בהוצאות, לא אעשה צו בעניין זה. משקם