בית המשפט ציין בפסיקתו כי כל ההליך ההחתמה של המערער על הסכמתו לפוליגרף היה הליך לא נכון כפי שעלה מראיות שהיו בפני הערכאה הדיונית. המערער (המבוטח) לא קיבל הסבר למהותה של בדיקת הפוליגרף וכי היה וימצא דובר שקר, ניתן יהיה להשתמש בבדיקה האמורה כנגדו בבית המשפט. נדגיש כי בחוזה הביטוח לא קיימת כל דרישה לבדיקת פוליגרף להוכחת טענות המבוטח. והנה, לאחר קרות האירוע הביטוחי מבקשת החברה-המבטחת "לשפר עמדות" כשאין היא מבהירה ומסבירה למבוטח את כל תוצאותיה של הסכמה זו. בנסיבות כאלה , כאשר גביית הסכמה הלקוח ובמקרה דנן המערער לוקה, יכול ובית המשפט היה צריך להימנע מלסמוך עליה ממצא כלשהו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימת המבוטח על הסכם פוליגרף של חברת ביטוח:  1. מבוא :   השאלה שעמדה להכרעה בפני הערכאה הדיונית היתה מועד פריצה למחסן של המערער. האם היתה עובר ליצירת הביטוח, כגירסת המשיבה או אחרי הביטוח, כטענת המערער.   בית משפט השלום (כב' השופט צבי כספי) דחה את תביעתו של המערער לפיצוי בגין סחורה שנגנבה בהתפרצות ממחסנו כשקיבל את טענות המשיבה. בערעור שלפנינו טוען בא כוח המערער כי פסק הדין שגוי וכי היו לפני הערכאה הדיונית ראיות אובייקטיביות לחלוטין, ובכלל זה עדות סוכן הביטוח שעבד בשירות המשיבה עשרות שנים והמשיך לעבוד עימה כאיש אמונה, התומך בגירסת המערער ותומך בתביעה.   2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת :   המערער החזיק בחנות צעצועים בתחנה המרכזית החדשה ובקרבת מקום גם במחסן. ביום 8.2.95 נפרצה חנות אביו של המערער הנמצאת בתחנה המרכזית הישנה, בסמוך למחסן המערער ותלונה למשטרה הוגשה ביום 9.2.95.   האב הבין כי סביבת העסקים בה הם פועלים, מסוכנת עקב ריבוי ההתפרצויות והעיר את תשומת ליבו של בנו-המערער כי ירחיב את כיסוי הביטוח גם לסיכוני פריצה. ואכן, ביום 9.2.95 פנה האחרון לסוכן הביטוח מר עזרא דר בבקשה להרחיב ביטוח צד ג' הקיים על חנותו של המערער בתחנה המרכזית החדשה לביטוח הכולל נזקי פריצה, הן לחנות והן למחסן.   סוכן הביטוח בעדותו בפני הערכאה הדיונית אישר את פירטי הפניה ובהתאמה מילא הצעת ביטוח על טופס המשיבה והודיע למערער שהביטוח תקף מאותה שיחה ואילך.   המערער העיד כי ביום 12.2.95 ביקר במחסן בשעות הלילה על מנת לאחסן בו סחורה נוספת. בביקור ביום 14.2.95 במחסן גילה המערער שהדלת נפרצה בכוח והתכולה נגנבה ומבירור שנתקיים סמוך לאחר גילוי הפריצה, התברר כי ההתפרצות היתה בין ה-13 ל-14 לחודש פברואר1995.   המערער דיווח לסוכן הביטוח ובו ביום 14.2.95 הגיש גם תלונה למשטרת ישראל. למחרת הפריצה, היינו ביום 15.2.95, הגיע אל המערער שמאי מטעם המשיבה שבדק את המחסן ושאל אם הוא מוכן לעמוד לבדיקת פוליגרף. המערער הסכים על אתר. ביום 16.2.95 הגיע אל המערער חוקר מטעם המשיבה שביצע בדיקות שונות במחסן, שאל שאלות והחתימו על מסמכים שונים וביניהם גם הסכמה לבדיקה בפוליגרף. מאשר החוקר את הדברים בלשונו כדלקמן: "זה נכון שלא אמרתי לתובע שום דבר מעבר למה שכתוב בהסכם... לא הסברתי לתובע כי הוא יכול להיבדק בבדיקת פוליגרף אצל בודק אחר מלבד בודקת הפוליגרף שעובדת עם חברת גמא והנתבעת... אנחנו לא נוהגים לתת הסברים כמו שאתה טוען שהסכם פוליגרף הוא בונוס לחברת הביטוח". (ראה עמוד 20).   המערער הופנה למכון פוליגרף בשם אוראן וביום 13.3.95 התבצעה הבדיקה. על-פי תוצאות הבדיקה, כפי שפורשו על-ידי המומחה, המערער לא היה מעורב בפריצה עצמה, אולם ידע עליה לפני שביטח את המחסן. כן נקבע כי המערער הגזים בעת שנקב בסכום הנזק.   על יסוד התוצאות האמורות, דחתה המשיבה את דרישת המערער לקבלת תגמולי הביטוח בגין נזקי הפריצה, תוך שהיא מנמקת כי על-פי בדיקת הפוליגרף, הפריצה נשוא התביעה ארעה לפני הבקשה לכריתת חוזה הביטוח ובעת הגשת הצעת הביטוח, היה ידוע למערער על אירוע הפריצה. העלמת מידע זה מהווה הפרה של תנאי הפוליסה ומשום כך בטלה הפוליסה מעיקרה ודין התביעה להדחות.   3. פסק הדין של בית משפט קמא :   בית משפט השלום מצא לנכון לדחות את התביעה משום שהמערער לא זכר בדיוק באיזה מועד שוחח עם סוכן הביטוח וביקש ממנו להרחיב את הפוליסה נשוא הדיון. אין חולק, אף על פי פסק הדין, כי סוכן הביטוח יכול היה לומר ואף אמר למערער כי הוא יכול לראות עצמו כמבוטח לאחר השיחה עמו וזאת לאור טיב הקשרים שבין סוכן הביטוח לחברת הביטוח.   מפרט השופט הנכבד כי דרך יצירת הכיסוי הביטוחי וצירוף המקרים של סמיכות יצירת הכיסוי הביטוחי לפריצה הנטענת, כמו גם תיאור העובדות הנוגעות לעצם התרחשות הפריצה ובדיקת הפוליגרף שעבר המערער, יש בהם יותר מאשר חשד באשר לאמיתות התביעה ואמינות ראיות המערער. בהמשך מפרט השופט הנכבד את האמור בתצהיר המערער המתייחס למועד 9.2.95 (יום ה' בשבוע) במועד השיחה עם הסוכן. את עדותו של הסוכן כי הניח את הבקשה במשרדי המשיבה כבר ביום א' בשעה 07:00 בבוקר, שמועד זה הוא ה- 12.2.95 ומנגד את עדותו של המערער בבית המשפט בו אמר כי עשה את הביטוח ימים ספורים לאחר הפריצה שהייתה אצל אביו בניגוד לדברי הסוכן שאמר כי השיחה עם המערער הייתה ביום המחרת או יממה לאחר מכן. מסכם השופט הנכבד: "ברור שהתובע מתקשה למקד את המועד הנכון לעניין הבקשה" ולא ניתן על כן לבסס ממצא עובדתי בשאלה כה בסיסית. תימוכין לעניין זה מצא בית המשפט בתוצאות בדיקת פוליגרף שעבר המערער ואף ש"יכול אני לצאת מתוך הנחה שהסכם הפוליגרף אינו תקף, אין בכך כדי לפגום בתוצאות הבדיקה עצמה בנסיבות העניין".   בנסיבות האמורות נדחתה התביעה כאמור.   4. דיון:   התערבות ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית: כבר נקבע בעבר וראה ע"א 5656/93 - שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מ. גביע בע"מ ואח' תקדין עליון 97(2), 550 ,עמ' 553,) כי "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לערוך ניתוח והערכה של כל אחת מהעדויות לשם קביעת הממצאים העובדתיים, כפי שמחויב לעשות שופט של הערכאה הראשונה" (כב' השופטת בייניש שם). אולם מוסיפה היא "תפקידה העיקרי של ערכאת הערעור הוא לבחון אם שגה בית המשפט במסקנות המשפטיות שהסיק מהעובדות שהיו לפניו. אין בכך כדי למנוע את התערבותה של ערכאת הערעור כאשר מתברר כי בית המשפט קמא שגה בקביעת העובדות לפי הראיות שהיו בפניו. אולם בהתחשב במגבלותיו של בית המשפט שלערעור בבחינת ראיות אלו, נוהג הוא להימנע מהתערבות בהכרעות העובדתיות, אלא אם כן על פני הדברים, נמצא כי הממצאים אינם מתיישבים עם הראיות, או שנפלה טעות עקרונית היורדת לשורש הדברים בהערכת העובדות שעלו מחומר הראיות, וכן כאשר המסקנה שהסיקה הערכאה הראשונה מן העובדות שהוכחו ומהראיות אינה עומדת במבחן ההגיון".   כמו כן ראה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח', פ"ד מז(3) 240, בעמוד 249, שם, סיכם כבוד הנשיא שמגר את ההלכה בסוגייה זו, לאמור: "אשר לניתוח הממצאים העובדתיים, הלכה היא מלפנינו כי - '... ככל שמדובר בממצאים העובדתיים של הדרגה הראשונה, אין דרגת הערעור נוטה להתערב, דרך כלל, וזו ההלכה הפסוקה. עם זאת, כבר פסקנו לא אחת, שאם הממצאים אינם מתיישבים עם הראיות האמינות, שהוצגו לפני בית המשפט, או שנפלה טעות עקרונית, היורדת לשורש הדברים, בהערכת העובדות המוכחות (ההדגשות אינן במקור, א.ק), כי אז לא זו בלבד שערכאת הערעור רשאית - אלא יש שהיא נדרשת - להתערב גם בממצאים עובדתיים של הדרגה הראשונה'."   בענייננו מצא השופט המלומד לנכון לתת משקל רב לעובדה כי המערער לא דייק בעדותו בבית המשפט בנוגע לתאריכים המכריעים בפרשה. לשיטתו, יש באי דיוקים אלה כדי לפגוע באמינותו של המערער עד כדי דחיית תביעתו. לדעתנו יש באי הדיוקים באשר לתאריך ספציפי (9 או 14 לפברואר) להראות כי המערער אינו בקי בקריאה ועל כן העיד בבית המשפט בזו הלשון: "אצל אבי הייתה הפריצה ביום 09/02/95 כך אני קורא בתצהיר וביום 14/02/95 עשיתי את הביטוח וגם את זה אני קורא בתצהיר" (הדגשות אינן במקור). אם "קרא" המערער דברים מתצהירו והם אינם שם, כלום אין להסיק מכאן את המסקנה שהמערער מתקשה לקרוא או למצער מתבלבל בנקיבת תאריכים. וראה גם את תשובותיו של המערער בתחילת חקירה נגדית "אני לא יודע לקרוא הכי טוב עברית... אני כותב בשגיאות כתיב וקשה לי לקרוא..." (עמ' 9 לפרוטוקול).   חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא בפרוטוקול עדותו של המערער שהובא בפנינו, כמצוטט לעיל וכמצוטט להלן: "עשיתי את הביטוח ימים ספורים לאחר הפריצה שהייתה אצל אבי בערך 4-3 ימים ... אני חושב שלמחרת הפריצה אצל אבי עשיתי את הביטוח לעסק שלי... אני לא זוכר באיזה יום...הרמתי טלפון לעזרא דר, אני זוכר את היום. זה היה למחרת היום".   עדות המערער הייתה אכן מבולבלת אך התייחסה בוודאות לכך שהביטוח היה למחרת יום הפריצה אצל האב ואין מחלוקת כי זו האחרונה הייתה ביום 8.2.95. עדותו של סוכן הביטוח אשר לצורך העניין הוא חברת הביטוח, מאשרת את גרסת המערער על כל פרטיה לעניין הפניה אליו לשם עריכת הרחבת הפוליסה. וכך מצוין בפרוטוקול הדיון: "ביום 9.2.95 פנה אלי התובע לשם עריכת הביטוח. הוא פנה אלי טלפונית למשרדי. הוא התקשר אלי בסביבות 15:00-16:00... ביום שישי מילאתי הצעת ביטוח בכתב ידי וביום ראשון מסרתי אותה לחברת הביטוח".   מכאן, שהיו לפני בית המשפט ראיות שמקורן אינו במערער הקובעות את מועד יצירת הביטוח וזה בכל מקרה לפני אירוע ההתפרצות.   אין הסבר סביר מדוע דחה בית משפט קמא את עדות סוכן הביטוח. לעניין זה ראוי להפנות לע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(835-836 ,832(3). שם נקבע לאמור: "בית המשפט קמא לא קבע שאין הוא מאמין לעדים אלה, אך סבר שהגרסה אינה מתקבלת על הדעת... כאשר מדובר בסבירותה של גרסה ולא במהימנות העדים, יכול גם בית המשפט שלערעור לשקול את הסבירות... לכן הייתי מקבל את הערעור ...".   וכן ראה ע"פ 9352/99 - פלוני נ' מדינת ישראל תקדין עליון 2000(3), 1841 ,עמ' 1844. (כב' השופט המשנה לנשיא ש. לוין) : "כלל אי התערבות אינו כלל הרמטי. השאלה ששופט בית משפט שלערעור צריך להציג לעצמו היא מהו המשקל שיש ליחס לשיקולי ההתרשמות של הערכאה הראשונה, וכרגיל שיקולים אלה עשויים להיות מכריעים; אך לעתים נדירות שזורים ממצאי העובדה של הערכאה הראשונה לא רק בשיקולי התרשמות אלא גם בשיקולים שבהגיון. במקרה זה שומה על שופט בית המשפט שלערעור להציג לעצמו את השאלה, אם לפי שיקולים של הגיון ולמרות שיקולי ההתרשמות של הערכאה הראשונה יכולה מסקנת בית המשפט של ערכאה ראשונה לעמוד; אם תשובתה של ערכאת הערעור לשאלה זו היא שלילית חובתה - משיקולים של צדק - להתערב במסקנה. כמו במקרים אחרים השאלה היא גם כאן שאלה של איזון בין ממצאים של התרשמות לבין ממצאים של הגיון (ההדגשות אינן במקור).   הסוכן הנו איש אמונה ושלוחה של חברת הביטוח ודבריו בעניין מחייבים. בנסיבות אלה לא ברור כיצד דחה את בית המשפט את עדותו מלפניו וסרב לקבוע ממצא על-פיהן. מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה כי חוזה הביטוח נכרת בין המערער למשיבה עובר למועד הדיווח על הפריצה במשטרה ועובר להטבעת חותמת "נתקבל" אצל המשיבה, אשר אין לה כל נפקות משפטית.   לדידנו די בקביעה זו כדי לקבל את הערעור. יש עוד להדגיש כי הערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מעדותו של בעל העסק השכן למחסן המערער. עד תביעה זה (עת/1) מעיד בבירור שהפריצה האלימה ארעה בלילה שבין ה-13 ל-14 חודש פברואר 1995 ועדות זו לא נסתרה. וכן, העיד העד הנ"ל כי פגישתו עם המערער הייתה לאחר השעה 15:00-16:00. הדברים, אפוא, עולים בהתאמה עם גרסת המערער ועם סוכן הביטוח והעובדה שהצעת הביטוח הונחה במשרדי המשיבה כבר ב-07:00 בבוקר של יום ה- 14.3.95, מאשרת כמאה עדים כי הפניה לסוכן הביטוח הייתה קודם ההתפרצות.   השופט הנכבד מצא סיוע לאי אמינות המערער בתוצאות בדיקת הפוליגרף שנבדק. אין לראות כאמור, בבדיקת כזו, ראיה מכרעת בדיון ואין לראות בה חזות הכל אלא סיוע בלבד. משהתעלם השופט הנכבד מראיות אובייקטיביות שאינן תלויות במערער על מועד יצירת הביטוח ועל מועד ההתפרצות, אין בתוצאות הפוליגרף כל סיוע ובהן בלבד אין כדי להפריך גרסה. בהערת סוגריים נציין כי כל ההליך ההחתמה של המערער על הסכמתו לפוליגרף היה הליך לא נכון כפי שעלה מראיות שהיו בפני הערכאה הדיונית. המערער לא קיבל הסבר למהותה של בדיקת הפוליגרף וכי היה וימצא דובר שקר, ניתן יהיה להשתמש בבדיקה האמורה כנגדו בבית המשפט. נדגיש כי בחוזה הביטוח לא קיימת כל דרישה לבדיקת פוליגרף להוכחת טענות המבוטח. והנה, לאחר קרות האירוע הביטוחי מבקשת החברה-המבטחת "לשפר עמדות" כשאין היא מבהירה ומסבירה למבוטח את כל תוצאותיה של הסכמה זו. בנסיבות כאלה , כאשר גביית הסכמה הלקוח ובמקרה דנן המערער לוקה, יכול ובית המשפט היה צריך להימנע מלסמוך עליה ממצא כלשהו.   אשר על כן גם מהטעמים המפורטים לעיל ראינו לקבל את הערעור.   על מנת להסיר ספק נציין עוד כי העובדה שנתקיימה סמיכות זמנים בין מועד עשיית הביטוח לבין מועד ההתפרצות, אין בה לכשעצמה כדי לפגוע במהימנות המערער. נוכח הרקע העובדתי שתואר בפני הערכאה הדיונית, החיפזון שנקט בו המערער, ברור ומובן.   פסק דינו של בית משפט קמא לא דן בשאלת הנזק נוכח דחיית התביעה מטעמים אחרים. בנסיבות העניין משנתקבל הערעור, על הערכאה הדיונית להתייחס לנושא זה ואשר על כן ראינו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום להשלמת פסק הדין בעניין הנזק.   המשיבה תישא בהוצאות הערעור בערכאה זו בסכום של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.   הערבון יוחזר למערער.   חוזהפוליסהמסמכיםחברת ביטוחפוליגרף (מכונת אמת)